"Revadim"

See the article and my comment at

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=32209&Word=&gilayon=1030&mador=

(or read it here)

דרך שונה אינה כפירה
עוד לא נדמו הדי קולו של הוויכוח על 'תנ''ך בגובה העיניים' וכבר עלה בקהילותינו ויכוח חדש על לימוד גמרא בדרכים אקדמיות ושוב ראשונים לוויכוח הם אנשי ''הר המור'' ותלמידיהם. אסף גולן, תלמיד ישיבת שבי חברון, פותח את מאמרו בהצופה מכ''ח בשבט בטענה שהכנסת המתודה האקדמית לא תועיל להבראת לימוד הגמרא. טענה זו ראוי לדון בה ברצינות וכדאי לשמוע גם דברי כותב צעיר בעניין. המשך דבריו הוא אוסף טענות שלא ברור מהיכן הן באו. הכותב פותח בתיאור תורה שבעל פה כיצירה אלוקית האם מישהו חולק על כך? הוא כותב: 'לדעתי זוהי אפיקורסות. מסוג מסוכן...'. ומהי האפיקורסות והרי דבר ברור הוא שיצירה שנכתבה במשך כמה מאות שנים בנויה שכבות שכבות?! שכבות אלו יסודן בימי התלמוד וחלקן מאוחרות יותר. נזכיר כאן רק את דברי השל''ה, 'אחר שנחתם התלמוד עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע רק רבנן סבוראי שעמדו אחריו הוסיפו בו קצת תוספות כאשר מקובל הגאונים ז''ל כגון בריש קידושין ''ופריך רב אחאי''... עוד כתב בה''ע בענין ''פריך רב אחאי''... מפני זרות הלשון שלא נמצא כן בחיבור האמוראים רבינא ורב אשי...'. ויתרה מכך. מסתבר ששכבות אלו לא תמיד תואמות האחת את קודמתה. עמדו על כך גדולי הראשונים והאחרונים וזה כמובן מעורר שאלות קשות שראויות לדיון, אולם זו עדיין אינה אפיקורסות. אני מציע לכותב לעיין בכתבי ר' צדוק הכהן והוא יגלה ששאלות אלו עומדות ביסוד תורת הכהן מלובלין. דרך זו של לימוד אומנם לא הייתה הדרך הסלולה לרבים, אולם היא אינה דרך חדשה. בדרך זו הלכו רבים מגדולי ישראל. ר' ישראל משקלוב בפתיחה לספרו פאת השולחן מספר שהגר''א היה בקי גם בדרך לימוד זו. הרד''צ הופמן למד ולימד בדרך זו. הרד''צ בגאונותו הצליח לגלות שכבות במדרש הגדול שכבה תנאית קדומה ושכבה מדרשית מאוחרת. לימים נמצא מדרש תנאים קדום לספר דברים שהוכיח את טענותיו. העילוי מראקוב, ר' אברהם אליהו קפלן, חלם על חידוש לימוד הגמרא על ידי שילוב המתודות האקדמיות עם הישיבתיות. כדאי לציין שהעילוי מראקוב, שהיה גדול בתורה, במחקר, במוסר וביראה, זכה להספד גדול מהרב קוק. היו עוד גדולים רבים וכאן נזכיר רק את פרופ' י''נ אפשטיין (חותנו של הרב דרוקמן), פרופ' א''א אורבך, הרב הצדיק פרופ' ע''צ מלמד ופרופ' י''ד גילת (גיסו של הרב נריה), שהיו כידוע יראי שמים גדולים. אין אני רוצה להזכיר את כל הרבנים החיים בקרבנו שהכותב הצעיר בקלות קולמוסו מטיל בהם רפש. אין צורך להוכיח כאן בבמה זו את דרך הלימוד האקדמית. אם הכותב רוצה ודאי יהיו כמה תלמידי חכמים שיואילו בטובם ללמדו דעת ויראת אלוקים. כאן ברצוני רק לשאול שאלה קטנה הא כיצד מעז הכותב לקרוא לדרך לימוד שהלכו בה כל אותם גדולים 'אפיקורסות'? מנין הגאווה לקבוע קביעות אלו? היכן למד ומי הם רבותיו? למדנו ש'עקב ענוה יראת ה'', היכן יראת שמים והיכן אהבת ישראל? אגב, דומה שהכותב הוסיף עיקר נוסף לי''ג עיקרי אמונה של הרמב''ם. מעשה שהיה בישיבת קול תורה. בישיבה קיימת ספרייה לזכרו של חוקר המדרש והתלמוד פרופ' חנוך אלבק. הלך תלמיד והוסיף על שלט הזיכרון את המילה 'כופר'. ר' שלמה זלמן אויערבך זצ''ל אסף את הישיבה ובזעזוע שאל הא כיצד קוראים כופר למי שהולך בדרך שונה מעט? הראי''ה קוק בעמל רוחני ראה בחילונים וכופרים אורות של אמונה, אולם חלק מתלמידי בנו ותלמידי תלמידיו עושים מלאכה הפוכה בקלי קלות הם רואים אנשי אמונה ככופרים. קשה לצפות שמישהו מרבותיו של הכותב יקום ויתנצל. אני מניח ויודע שיסוד דבריו בדברי רבותיו. אולם אני מצפה מרבני ''מרכז הרב'' שיקומו ויגידו את דברם. אין אני יודע האם שתיקת הרבנים כהודאה דמיא, או שמא אימת הקנאים עליהם (לאחרונה ראינו כיצד רבנים יודעים להגיב בעיתונות). כך או כך, שתיקה זו מאכזבת. אנו, שמאמינים בכוח התורה בחיי עם ישראל, נמשיך באמונתנו ובלימודנו ונתפלל ששועלים קטנים לא יצליחו לחבל את כרמינו, ושנצליח שיהא כרמינו סמדר. מאת אביה הכהן (הכותב ר''מ בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים)

רשימת התגובות
	תוכן התגובה
29/08/2005 יוסף גבריאל בקהופר ygb@aishdas.org	טעויות הכותב הנכבד טעה בשנים: קודם שהרא"א קפלן המוזכר כאן אינו העילוי מראקוב - זה היה אביו אשר נקרא על שמו. אך הטעות הגדולה יותר הינה השוואת שיטת הרבדים לתכניתו של הרא"א. הרא"א לא העלה על דעתו שיש "סתמא דגמרא" אשר סמכותו נופלת במשהו מן סמכותם של מאמרים המיוחסים- משא"כ שיטת הרבדים, אשר על כן הינה סתירה לקבלתנו מימים ימימה כמבואר בהקדמ' הרמב"ם. פרטים על תכנית הרא"א אפשר למצוא במאמרי: http://www.aishdas.org/rygb/RAEK-H2.pdf

Milah of a Child Who was Ill and Recovered Before the Eighth Day - Shabbos 137a

מסכת שבת דף קל"ז ע"א:

אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו איבעיא להו מי בעינן מעת לעת תא שמע דתני לודא יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת:

Shmuel said: Once a fever releases him [the newborn baby] we give him all of seven days for his recovery [before he is circumcised]. They asked: . Do we require [seven] twenty-four hour periods? Come, learn that which Luda taught in a Baraisa: The day of his recovery is the same as his day of birth. Is it not that just as with the day of his birth we do not require twenty-four-hour periods [and therefore the circumcision may take place any time on the eighth day] so too with the day of his recovery we do not require twenty-four-hour periods? No, the day of his recovery is more [stringent] than the day of his birth. For with the day of his birth we do not require twenty-four-hour periods, while with the day of his recovery we do require twenty-four-hour periods.

What is the law in the case of a baby who became sick and then recovered before the eighth day from his day of birth? May he be circumcised on the eighth day or must his circumcision be pushed off until seven days will have elapsed from his recovery?

Teshuvos Binyan Tziyon¹ addresses this question, beginning his inquiry with an analysis of Shmuel’s statement: Is the rule of seven days from the day of recovery one of the details of the mitzvah of bris milah given to Moshe Rabbeinu at Mt. Sinai?

What is the difference?

If it is only a rabbinic decree it may be possible to assume that they only enacted this decree in a case in which the child only recovered after the eighth day had already passed — viz., since this child missed the eighth day in any event, the Rabbis decreed that his circumcision might as well be delayed further. But perhaps in our case, where it is still possible to achiever the advantage of a bris milah on the eighth day, the Rabbis enacted no such decree. If, however, the rule of seven days from the day of recovery is Torah law, in the absence of a specific indication to the contrary we must assume that the rule applies under all circumstances, and that this child’s bris milah cannot take place on the eighth day.

Binyan Tziyon suggests that Rosh is of the opinion that the rule is of rabbinic origin, as Rosh writes that although the question of whether the seven days consist of twenty-four days is left unresolved in the Gemara, it is incumbent upon us to be stringent because we are dealing with a matter of potential life and death. Were this rule a Torah law, Rosh could have simply stated that it is incumbent upon us to be stringent because we are required to be stringent in cases of doubt involving Torah law ( ספק דאורייתא לחומרא ).

Subsequently, however, Binyan Tziyon notes that the Gemara in Yevamos² does resolve the issue, and states that the rule of seven twenty-four hour days is so strict that we do not allow a father whose son’s seventh day occurs on the eve of Pesach, but whose seven full days only elapse after the time of the performance of the Pesach offering to circumcise his son in the morning (and the father, having an uncircumcised son, is therefore barred from performing the mitzvah of Korban Pesach). Since the Rabbis would not enact a decree that deprived the father of the mitzvah of Korban Pesach, the seven day rule is clearly Torah law.³ Rif here and Rambam⁴ rule in accordance with the Gemara in Yevamos. Binyan Tziyon goes so far as to suggest that if the child was circumcised on the eighth day after birth but before the seven day rule had been fulfilled that the law is the same as that of a child who is circumcised less than eight days after he was born⁵ - that hatafas dam bris must be performed on this child!

Binyan Tziyon concludes that although it seems to him that people are not meticuluous in such cases, and do circumcise a child who was ill but recovered on the eighth day, before the seven day rule has been fulfilled, they are in error. Not only are they putting their children in danger, but since the circumcision is premature, if they proceed to hold the bris milah on the eighth day in a case in which the eighth day falls on Shabbos they are violating the Shabbos.

1.

מבעמח"ס ערוך לנר, סי' פ"ז.

2.

מסכת יבמות דף ע"א ע"א: בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא א"ר זירא תא שמע אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה ועבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל אז אז לגזירה שוה בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה כגון דזבנינהו ביני ביני אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה שמע מינה ערלות שלא בזמנה הויא ערלות אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו והאי לאו בר מהילא הוא אלא הכא במאי עסקינן כגון שחלצתו חמה וניתוב ליה כל שבעה (דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה) דיהבינן ליה כל שבעה ונימהליה מצפרא בעינן מעת לעת והתני לודאה יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת.

3.

ביישוב דעת הרא"ש כתב הבנין ציון: וא"כ ק' על הרא"ש ונ"ל דבלא"ה י"ל על הראש למה לא ניחא לי' בטעם הרי"ף שכתב דאף דהתם בשבת לא נפשטה האבעי' מ"מ כיון דביבמות אפשיטא הכי פסקינן אבל י"ל כיון דרק לתירוץ קמא אפשיט ביבמות כן אבל לאידך אמוראי דמתרצי בענין אחר לא מוכח לכן רצה הרא"ש ליתן טעם דשייך ג"כ אליבי' דשאר תירוצים וכיון דלהנך תירוצים לא מוכח ג"כ דמדאורייתא הוא לכן הוצרך הרא"ש ליתן טעם דפסקינן לחומרא משום ספק נפשות.

4.

רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ט' הלכה ט'.

5.

עיין ש"ך, יו"ד סי' רס"ב ס"ק ב'.

Yawning and Burping During Davening - Shabbos 136a

Yawning and Burping During Davening (Shabbos 136a):

מסכת שבת דף קל"ו ע"א:

כי פליגי שפיהק ומת...

רש"י שם ד"ה שפיהק - ביילי"ר בלעז, כלומר לאחר לידתו לא ראו בו אלא חיות מעט, שפיהק ומת, וגבי אדם קאי:

For that which they argue is [concerning a case] in which he yawned and died...

Rashi: That he yawned - bailler in French...

One is not allowed to yawn while davening — unless the yawn is beyond your control, in which case you should cover your mouth with your hand.¹ One is also not permitted to burp during davening.² There is a difference of opinion as to whether a burp during davening may also be excused if it is beyond your control. According to Mishnah Berurah, in the case of a burp that is beyond your control you may burp — preferably, behind your hand as well.³ Why, then, does Shulchan Aruch only mention the solution of covering the mouth in the context of yawning? Because in the case of a burp it is not absolutely necessary — nor even feasible — to cover your mouth, because a burp takes a much shorter time than a yawn, and, moreover, much less of the mouth is revealed. Yawning, on the other hand, takes longer and opens the mouth to a much greater extent, and hence the feasibility and requirement to cover your mouth.

Aruch HaShulchan,⁴ on the other hand, asserts that only yawns are sometimes involuntary and betond your conrol. Burps, however, can and must be suppresed altogether during davening — just as one would do at a fancy party or other venue in which the burping would be perceived as rude. Accordingly, in the context of burping Shulchan Aruch does not mention the solution of covering the mouth because it is not a solution, as you are required to suppress the burp,

The prohibitions against yawning and burping during davening apply to a person davening alone in a private place to the same extent that they apply to a person davening with others in a public places. For although there are no other people present to be disgusted by these bodily functions, nevertheless, when davening, even by oneself, it is as if one is standing before Hashem, and, therefore the same standards apply.⁵

1.

שו"ע אורח חיים סימן צ"ז סעיף א': ולא יפהק (פותח פיו להוציא רוח הפה) ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו (ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפלה דהוי דרך גסות הרוח) (טור והרי"ף).

2.

שו"ע שם: לא יגהק (מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו רייטי"ר בלע"ז).

3.

משנה ברורה סימן צ"ז סק"א: לפהק מתוך אונס - ה"ה דבגיהוק מתוך אונס ליכא איסורא ומה דלא נקטו אפשר משום דבו ליכא חיובא להניח ידו שאין פתיחת פיו רב כ"כ וגם הוא לזמן מועט מאוד משא"כ בפיהוק.

4.

שם, סעיפים א'-ב'.

5.

תפארת שלמה על הרא"ש לברכות פ"ג ס"ק ל"ט.

Slaughtering Newborn Animals - Shabbos 135b

Slaughtering Newborn Animals - Shabbos 135b

מסכת שבת דף קל"ה ע"ב

תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה שמנת ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וגו' הא לא שהה ספיקא הוי.

We learned in a Baraisa, Rabban Shimon ben Gamliel says, any human [newborn] that survives thirty days is not a stillborn, as it says (Bamidbar 18): And their redeemed, from the age of one month you shall redeem; any animal [newborn] that survives eight days is not a stillborn, as it says (Vayikra 22): And from the eighth day and onwards it will be accepted as an offering — but if it [the human or animal, respectively] did not survive, it is questionable.

A simple reading of the Gemara might lead us to conclude that it is essential to wait for eight days after an animal is born before slaughtering — and, that if the animal was slaughtered within eight days of its birth it may not be eaten, for it is questionable as to whether it was viable or still born — and a stillborn animal is forbidden.

In fact, the law is that in a case in which we know that the animal’s mother bore its newborn calf or kid for the full term of its gestation (which is nine months for large animals such as cows and five months for small animals such as sheep), the newborn may be slaughtered on the day that it is born.¹ It is only in cases in which we are not sure whether the animal was carried for its full term that it is forbidden, as a possible stillborn, until the eighth day after its birth.²

According to most authorities, in the case of a healthy calf or kid where the only question is whether it completed its term of gestation or not, the requirement to wait eight days is only a rabbinic stricture.³ Accordingly, under certain conditions, such as where a calf that was less than eight days old became mixed up with calves that were more than eight days old, there is room for leniency.⁴ Similarly, although there is a dispute as to whether to the eight days end at the beginning of the eighth day (i.e., the night it commences),⁵ no matter how much “real-time” has elapsed, or whether the eighth day must incluse a minimum of seven twenty-four periods, if the slaughter took place after the earlier time, after, the fact ( בדיעבד ) there is room for leniency.⁶

On the other hand, what if it is definitively known that the animal did not complete a full term of gestation? In that case, many authorities are of the opinion that surviving for eight days is not enough. Rather, the calf or kid must be left to grow to maturity before it may be slaughtered.⁷

1.

שו"ע יורה דעה סימן ט"ו סעיף ב': בהמה שילדה אם ידוע שכלו לו חדשיו דהיינו ט' חדשים לגסה וה' לדקה מותר מיד ביום שנולד ולא חיישינן שמא נתרסקו (פי' נכתשו ונכתתו) איבריו מחבלי הלידה.

2.

שם: ואם אין ידוע שכלו לו חדשיו אסור משום ספק נפל עד תחלת ליל שמיני.

3.

עיין בפתחי תשובה שם סק"ב ובדרכי תשובה שם סקכ"ב.

4.

למרות שבכהאי גוונא העגל הוא דבר חשוב (בעל חי) ודבר שיש לו מתירין (לאחר ח'), עיי"ש בדרכי תשובה סקכ"ד.

5.

[Although the eight days of bris milah require waiting until daybreak, that is becasue bris mila is a mitzvah that must take place during the day. Since shechitah may also take place at night, its eight day period can end immediately after the nightfall that ends the seventh day.]

6.

עיין בפתחי תשובה שם סק" ב'-ג' ובדרכי תשובה שם ס"ק כ"ו-כ"ז.

7.

עיין בט"ז שם סק"ד, בנקודות הכסף שהשיג עליו, ובדרכי תשובה שם סקי"ח.

No Posts Recently

Sorry - I've been out of town for the last week and will remain out of town through this coming Monday or Tuesday. I hope to get back, IY"H, to writing when I get back to town.

Trying a Better Format for the Table

Issue	Misnagdim	Mussar Differences	Chassidim	Torah im Derech Eretz
Ahavah	Downplayed and underdeveloped theme; too elusive to define and too dangerous to use as a focus.	Similar to other Misnagdim	Central theme (although not much time is spent developing it); essential for Dveykus.	The highest level of accomplishment, but internal, not external.
Achilah U'Shesiyah	A physical activity only moderately elevated by Torah and Zemiros.	Similar to other Misnagdim	An essential catalyst for Ahavah; for Ha'olas Nitzotzos. Meals with Toiroh and Niggunim are core experiences.	To be enjoyed, so long as performed according to the Torah's parameters.
Emes Va”Sheker	Unrelenting focus on reality, to the detriment of possible ecstasy – is it for real?	If anything, even more so – but reality lies more in the character and personality than in the Blatt Gemara.	A little blurry at the edges: If the experience is uplifting, does it matter if it's “really real?”	Unrelenting application to interpersonal activities "Better glatt yosher than glatt kosher."
Bushah V'Azus	Harbors doubt, sometimes lacks confidence.	Paradoxical trends toward doubt and boldness co-exist.	Bold and confident in the service of core values.	Steadfast against Reform, willing to attack.
Bitachon	Hashem has his plans.	Could go either way.	Everything is Good!	You must make a Hishtadlus!
Ga'avah V'Anavah	Takes pride in personal accomplishments, built on drive. Tool for aliyah.	Paradoxical trends toward ambition to achieve and negation of kavod (see below).	Bittul – negation of self; role in system more important than personal satisfaction.	Pride in meticulous observance, decorum and conduct.
Dveykus Ba'Hashem	Nice, but not essential	Similar to other Misnagdim.	It's Everything!	What does it mean?
Dibbur U'Shesikah	Intellectual conversation most important.	Mussar b'Hispa'alus and shmuessen in Yirah and Middos also important,	Chassidic stories most important.	Humor and irony., but somewhat high falutin'
Derech Eretz, Nikayon, Seder	Essential to Mussar-refinement.	Critical, but even the non-Mussar school holds that these elementary characteristics enhance accomplishment.	Not inspirational, not particularly important.	This is where it's at! Avodah is expressed primarily in these characteristics. A greatly expanded definition of Derech Eretz.
Hakoras Tovah	A logic	A middah.	An emotion	Obvious.
Zerizus V'Atzlus	Is of greater value than more profound kavanah.	Similar to other Misnagdim.	Is of lesser value than profound kavanah.	Similar to Misnagdim.
Chaver, Shachen, Nosei B'Ol	About the same.	Much more important than either of the other derachim	About the same.	About the same.
Chesed V'Rachamim	Only when not learning.	Only when not learning, but then a focus.	A legitimate option instead of learning.	For most people, the preferred primary focus.
Yirah	Central theme. Mostly onesh, some romemus.	Similar to other Misnagdim.	Secondary theme. All romemus, little onesh.	Not as heavy as the others, basically cognition of Hashem.
Kavod	Can be used as a shelo lishmah, major emphasis on Kavod HaTorah.	Eradicating Kavod is one of the most central of Mussar's themes	Preferable to eradicate, with the exception, obviously, of Rebbes.	In the form of decorum and dignity, very positive and important.
Kavanah when performing Mitzvos	Nice, but tafel – not worth bending the rules.	Similar to other Misnagdim.	Important, an ikkar – worth bending the rules.	Similar to Misnagdim.
Ka'as, Refraining from	Very Important.	Very, Very important	Very Important.	Very Important.
Lev Tov	Very Important, but not as much as Torah.	If one does not accomplish a Lev Tov, then one has not accomplished anything.	Very important, but not as much as Dveykus.	Very important, and for most people more important than Torah.
Limud Torah	Everything.	Similar to Chassidim.	Important – for some, very important, but not Everything.	Nice, but for most people on a relatively low level – much more reliance on Rabbonim.
Tzenius	Very Important.	Same.	Very Important.	Important, but defined very much differently than others define it – more openess to participation of women.
Kiruv	Positive attitude, at least in theory.	Similar to other Misnagdim, but more l'ma'aseh.	Except for Chabad and Breslov, neutral or negative attitude	Positive attitude, but separation from Reform institutions is more important.
Shalom U'Machlokes	We pay lip service to shalom, but in reality...	More of an attempt to put principle into practice.	We pay lip service to shalom, but in reality...	Similar to the Misnagdim and the Chassidim.
Simchah V'Atzvus	Not much attention paid to these concepts. Some Misnagdim are pretty depressed.	Similar to other Misnagdim.	A lot of attention. In theory, and often in practice, Chassidim are happy, avoid sadness, and are more happy-go-lucky.	Not much attention – but, its attainment is not limited to Jewish means – it, and other emotions, can be cultivated from general culture.
Tochachah, Kana'us, Chanufah	Not much attention.	Same.	Not much attention.	For principles – significant kana'us.
Teshuvah	Very Important.	Same.	Very Important.	Similar to the Misnagdim and the Chassidim.
Avodas HaShem	Intellectual.	A combination.	Emotional.	Holistic and systemic.

This is too short and sharp to be accurate, so take it as a springboard. The middos used here for comparison purposes are taken from the Table of Contents of Otzaros HaMussar by R' Moshe Tzuriel shlita.

Note: Readers noted three other important differences that must be noted:

1. Mikveh. Chassidim stress the need for extra taharah as facilitation of dveykus; Misnagdim find no greater source of taharah than Torah – and, anyway, are not big on dveykus. Yekkes never even heard of men going to the mikveh.

2. Levush. Chassidim stress the religious significance of dress to a greater extent than Misnagdim. The stress is evidently an externalization of the quest for dveykus. For Misnagdim, dress is more a matter of social identity and cohesion. For Yekkes dress should not differ from surrounding standards of dignified attire.

3. Connection to Tzaddikim. For Chassidim this is a part of the quest for dveykus – the tzaddik is the devek. For Misnagdim, the leader is more of a teacher and counselor. For Yekkes, he is the arbiter of religious life.

4. Yiddish. For most Chassidim, the use of Yiddish is a core value – "shelo shinu es leshonam." And if English "chotsh a tzubrokhener English, tzu zein anderish vi di Goyim. For Misnagdim it really doesn't matter that much, as long as satisfactory communication takes place. For Yekkes, Yiddish is an anathema – the pure and eloquent use of the local language is an ideal.