Monday, January 31, 2011

A fascinating comment by RAY Bloch zt"l on RAYH Kook zt"l

 מתוך ספר 'נחלת בנימין', הרב בנימין ברקאי, קובץ זיכרונותיו מישיבת סלבודקה.

ברקאי (ברקמן) למד בטלז, ורצה לעבור לארץ ישראל, להצטרף לישיבה בחברון, או למרכז הרב. הוא שוחח על כך עם ראש ישיבת טלז הרב אברהם יצחק בלוך, בנו של בעל 'שיעורי דעת'. 


ענה הרב בלוך:  בישיבת סלבודקה לפי דעתו יהיה קשה לי להסתדר היטב... בישיבת הרב קוק אין החסרונות האלו, אבל לעומת זה נשקפת שם לפי דעתו סכנה גדולה אם לא נתעה מדרך הישר כי הוא בעל דמיון חזק שיש לו ג"כ מעלה בכל הדמיון החזק ביהדות ובבקשת האמת, אבל הוא יכול לפעמים ג"כ בדמיונו החזק לומר איזה דבר שהוא נגד השקפת התורה. ובכלל השקפתו כהשקפת כל המזרחיים אינה מתאימה לפי דעתו לדעת התורה. 
אבל בכל זאת לפי דעתו, לפי תכונותי, ובכלל בבואי מישיבת טלז אתאים יותר בישיבת הרב קוק. לא באנו על שתי השאלות ביחד להחלטה מוחלטת, והוא הציע לפני שאבוא מחר אצל הרב להתיישב היטב בדבר.  

(נחלת בנימין, יומן, ירושלים תשס"ה, עמ' 27)

Sunday, January 30, 2011

Chaim Grade and Rashi

"He once told me, 'I can pick up a Chumash and study it without wearing a yarmulke, but when I look into Rashi - in the Chumash or the Talmud - heybt mir on der kop tzu brennen.' (I feel my head starting to burn)."


-Curt Leviant (Grade's translator)
Jewish Review of Books, Winter 2011, p. 51

Yet Another Comment on the Contretemps

YGB said...




Chazal could not have known the sibah of life

In those few words (assuming RNS agrees with them), "Meir" captures the quintessence of the objectionableness of this approach.

How do you "know" that Chazal could not have known the "sibah of life"?!

Perhaps they has a mesorah from Har Sinai?

Perhaps Eliyahu HaNavi revealed it to them?

Perhaps the Malach HaMaves himself revealed it to them?

Perhaps R' Yishmael Kohen Gadol in an aliyas neshama discovered it?

Perhaps when R' Yochanan resurrected R' Kahana the latter informed them of it?

Perhaps not.

Perhaps they only knew it "scientifically".

But how do you know?...

ואידך פירושא, זיל גמור
January 30, 2011 4:03 PM

Update: I am afraid I have been banned from RNS's blog.  He warned me that he was contemplating the ban, and did not allow my last two comments. It seems somehow appropriate for RNS to ban me. ;-) And it certainly precludes further conversation. Perhaps someone will alert him to this closure, and he will overrule his own ban, but I feel the record should reflect the catalyst for the closure.  תושלב"ע

Monday, January 24, 2011

Kidneys

This is a revision of my understanding of the possible meaning(s) of the "counseling kidneys" based on further research.


I had previously asserted that Rabbeinu Bechaye did not hold that the kidneys actually give counsel, but that they execute counsel.

This is not correct, as he writes:

רבנו בחיי על ויקרא פרק ט פסוק ט
(ט) ואת הדם יצק אל יסוד המזבח. לכפר על נפש האדם שקיומה בדם, כי כן כתיב (ויקרא יז, יד) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, וכתיב (שם, יא) כי הדם הוא בנפש יכפר, ועל כן היה מקטיר שלושה דברים הללו, החלב והכליות ויותרת הכבד, לפי ששלושתן מסכימים בחטא ומטים העם מדרך טובה לדרך רעה, וזהו שאמר ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה, החלב הוא השומן המביא את האדם לידי גסות הרוח, והוא הסיבה שטבע של אדם גס ומתגאה, כאומרו (דברים לב, טו) וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש וגו', וכתיב (איוב טו, כז) כי כסה פניו בחלבו. הכליות הן מקור העצה, הוא שאמרו כליות יועצות (ברכות סא.), צרפה כליותי ולבי (תהלים כו, ב), אף לילות יסרוני כליותי (שם טז, ז). הכבד משם הנפש המתאוה המתפשטת באדם והיא המולידה החמה והכעס והמבקשת השררה ותענוגי הגוף, וכל זה היה מקטיר לצפון כי משם תפתח הרעה, והכל בא לכפר על חטא האדם היוצא משומן הלב ומחשבת הלב ומתאות הכבד

Yet we see clearly from the RB at the end of Bereishis that the brain is the vehicle of thought, so what "counsel" is provides by the kidneys?

Light is shed on this issue by the Recanati, a Rishon who generally follows (and expands on) the Ramban (and, by association, RB):

 פירוש הרקאנאטי על התורה - פרשת תצוה
ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח וגו'. דע כי הזאת הדם לגבי מזבח הוא הקרבה למדה ההיא וכן טעם הקרבת החלב והאימורים כי כולם מקבלין פרס מאת המלך יתעלה ומתפרנסין משם הכחות העליונות כל אחד מן הראוי לו. ובפרשת ויקרא יתבאר בגזירת האל. ויש אומרים כי החלב והדם מיוחדים לזרועות עולם לפי גוונם ומה שכתבתי נראה לי עיקר וכן מוכיח בספר הזוהר. והנה כל האימורין הקרבין אל המזבח הם מתאוים התשמיש ומסכימים בחטא. הכליות יועצות שנאמר צרפה כליותי ולבי (תהלים כו' ב'). וכתיב אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז' ז') הכבד משלים כח התאוה ומתפשטת באדם החלב המכסה את הקרב וכל החלב אשר על הקרב כענין וישמן ישורון ויבעט. כי כסה פניו בחלבו (איוב טו' כז') ולכך הכליות שהם מקור העצה והחלב אשר עליהם והיותרת המגין על הכבד היה מקטירן לשם לכפר על חטא האדם היוצא ממחשבת הכליות ומתאוות הכבד ושומן הלב שיהיו אלו בחלופם כי כולם הסכימו בחטא. והאליה ידוע כי בעת שירבע הזכר הנקבה ינענע האליה

So the "eitzah" of the kidneys is desire.

There are several sources that confirm such an understanding of "eitzah."

See, for example:

רש"י על ויקרא פרק יח פסוק יז 
 זמה - עצה כתרגומו עצת חטאין שיצרך יועצך לחטוא
(The Ramban there argues on Rashi, but not on the principle.)

רש"י עבודה זרה דף יז/ב 
זימה ומתרגמי' עצת חטאין - עצת הוא תרגום של זימה היא וחטאין הוא תוספת התרגום מפרש שעצה זו רעה היא של חטא אלמא דזימה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיהו כח) הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליו

This is evidently pshat in the Ramban, whose understanding of "counseling kidney" we must also clarify, for he writes:

דרשת תורת ה' תמימה להרמב"ן ז"ל
        כי ענין הקרבנות נפלא מאד, כי כל רפואה שאין אתה יודע מהותה, בראות התועלת הבאה ממנה תוכח כחה ומעלתה. ואף לעתיד לבא בריח נחוח ארצה אתכם, וכתוב וערבה לה' וגו'. וקרבנות שבסוף יחזקאל לעתיד לבא הם, וכתוב במזבח, זה השלחן אשר לפני ה'. והנה דעת ר"א בענין הקרבנות שהן כפר נפש, ובאור הענין לדעתי כי הקרבנות בתורה לא יבאו כי אם על השגגות, ואין בשגגה הכרת הנפש ועונש גיהנם, רק ראוי לעונש מי שלא היה נזהר במצות בוראו ולא פחד ממאמרו עד שטעה בו, והנה הוא חייב שיתודה לאלהיו ויתפלל לו וימחול עונו ולא ימות. ולפי שהמעשים צריכים לשלמות בפועל, כמו החטא, במחשבה שלא נזהר, ובמעשה שאכל את החלב, כן צריך שיביא גוף בעל חי ויסמוך ידו עליו בכחו כדי להשלים הכונה ויתודה, שכל הקרבנות צריכין ודוי, וישחט אותו לפני אלהיו, כמו שראוי אדם שישפוך דמו על חטאו בזה, ויקטיר החלבים שהם חדרי המחשבה והכליות ששם כח תאותו, לומר שראוים כלי מחשבתו להשרף על חטאו ויהיה כפר לו בחמלת אלהיו עליו ובחסדו

(Offhand, I am not sure what he means by the fats being the "rooms of thought" - a) why the fats; b) as we have shown, elsewhere in the Drasha the Ramban says explicitly that the brain is the location of thought.)

This is clearly the understanding of R' Sa'adia Gaon as well:

פירוש המיוחס לרבינו סעדיה גאון לספר יצירה - פרק ה 
 השנית שואבת הרוח עם עשן המסס והאויר הנשאף בריאה מתערב עם ליחת הריאה והעשן ועולין יחד הרוח והעשן אל האש אל שני נקבים קטנים היורדים מן החוטים אל ערכת הגרון והם ד' נקבים, בערלת הגרון ב' וב' דבוקים אליה בתוך החיך. ודע כי כן הוא שהרי נגררים מן החוטם דרך הפה וגם כשתקפוץ פיך תוציא הבל דרך האף, וגם נמי דרך אותן נקבים מעלה רוח וליחה ועשן אל המוח דרך אותן נקבים להחזיר המוח בליח פן ישרף בלבת הנשמה. השלישית למרה, הרביעי לטחול, וחום הכליות מעורר תאוות משכב דודים, (י"ח מנויים) והם ב' תאים וראש אחד מעורר תאווה לראש המעור ושרשו בכליות


and the Ibn Ezra:

אבן עזרא על שמות פרק כט פסוק יג
יג) ולקחת - אין לפר ולשעיר אליה. ויש אומרים כי נקראו כליות מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי. כי שם כח התאוה למשגל

And the Ra'avad (not the same one as on the Rambam, but a Rishon):

פירוש הראב"ד לספר יצירה - הקדמה
מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה, פי' מי שם בכליות שהם נצח והוד חכמה כי הכליות יועצות, או מי נתן הלב (תפארת) המסתכל בינה, ר"ל לעטרת ותפארת המקבלות מהבינה, וידוע כי הכיס המקיף לכל כוליא הוא מורכב מעצבים ובהם הרגש רב ביותר כי ההרגש בא אליהם מן המוח הנקרא כ"ע דרך הנתיבות הנקראות עצבים ועל זה הסוד נאמר אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, ולהיות החכמה צריכה לסידור בהיותה יוצאה לפועל גופני על כן כל חכמה ובינה בשכל פשוט, והעצה היא המסדרת סדר לחכמה ולבינה עד שתצא לפועל גופני. וזהו סוד את מ"י (בינה) נועץ ויבינהו וגו' והבן זה. ולהיות הכליות מוקפים מכל צד בחלב ונסתמו בהן ולכן נקראו טוחות שפירושו מכוסות מלשון וטח את הבית ואל זה הסוד רמז ואמר מ"י שת בטוחות חכמה כי הבינה נקראת מ"י שנאמר את מי נועץ ויבינהו היא מקבלת מצינורי החכמה ומשפעת בצינורה אל הטוחות שפע החכמה הבאה אליה. או מי נתן לשכוי בינה, פי' ליסוד עולם בינה לסדר המלכות, מאן שוי בכוליין חכמתא או מאן יהיב לליבא (עטרת) בינה. ודע כי כח המוליד יש לו שלש סבות, המוח לזרע, הלב לרוח, והכבד לתאוה. והנה הכבד השולח כח התאוה אל הביצים והגיד דרך הכליות, ואחרי שבא להם כח התאוה הנה הכליות יועצות בתאות המשגל בפעולת צלם אלהים בעטרה ר"ל זכר ונקבה ולהיות המשגל נמשך מן הדעת נקרא הלב על כן נאמר וידע אדם את חוה אשתו. והנה על ידי פעולתן בעצת הכליות נפעלת צורה המסודרת מכ"ע וחכמה ובינה. וי"מ כי בערך שהכליות מקבלות מכל מה שעליהם כן הן מוסרות הקבול אל העטרה וכה יולד נפש הכלולה מי"ס

So, the "counsel" of the kidneys is not intellectual, but instinctual. I do not know if this correct scientifically or not, but no part of the intellect is to be found anywhere in the kidneys!

Just to round things out, some Kabbalistic sources:


 באור הגר"א על תקו"ז - תיקון יד
עשבין ודשאין דאינון ת"ח - כמ"ש שכל ת"ח היו דומין לפגיהם כעשבי השדה ות"ח הן נו"ה למודי ה' כמ"ש ת"ח מרבים שלום בעולם כלומר נו"ה שהן ב' כליות תרין ביעין מרבים שלום יסוד בעולם מל' שנאמר וכל בניך למודי ה' נו"ה ורב שלום כו' בוניך שבונין את הבית מל' והן עמודים של הבית דעלייהו קיימא בסוד יכין ובועז


 באור הגר"א על תקו"ז - תיקון סט
רוח עצה כו' - עצה הוא השקאה כמ"ש בפ' צו ל"א א' יועץ דא נהר כו'ואשקי לכולא. והענין שהיועץ הכל ניזונים וחיים ומתנהגים בעצתו וכן נקראים כליות יועצות שהן אפיקי מים והכל מצד הנהר מימי החסד דאשקי לכלא ונק' בינה יועץ בשם התואר שיועץ תמיד דלא פסיק ונהר יוצא מעדן אשר לא יכזבו מימיו והחסד עצה שם המקרה כי המים הוא העצה כנ"ל וכמ"ש מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה כי השותה המים אלו יחכם שהם כסט' דחכמה דהיא בימינא הרוצה להחכים ידרים ולכן ושומע לעצה חכם ואת נועצים חכמה


 באור הגר"א על תקו"ז - תיקון יא מתיקונים אחרונים
דאחיד דחיין ושהיק כו' - כמ"ש שחקים שהן נו"ה שבו רחיים וטוחנין מן לצדיקים ואמר בזוהר לצדיק וצדק והן כליות שמבשלין הזרע

 ספר הפליאה - ד"ה מי שת בטוחות חכמה או מי נתן
 ודע בני כי כח המוליד יש לו ג' סבות, המוח לזרע, הלב לרוח, הכבד לתאוה. וראה והבן כי הכבד שולחת כח התאוה אל הביצים והגיד דרך הכליות, ואחר שאמרתי לך שהכליות יועצות בתאות המשגל בפעולת צלם אלהים בעטרה, ר"ל צלם אלהים הוא ת"ת שהוא של אלהים היא הבינה, והכוונה הת"ת פועלת בעטרה כן הכליות יועצת בתאוה ושולחת דרך הבצים והגיד לתת לאשה, ועל שהמשגל נמשך מן הדעת אמר הכתוב וידע אדם את חוה אשתו והנה הכוונה קרבה אל הדעת. וראה והבן שע"י פעולתו בעצת הכליות נפעלת צורה המחוורת מכתר עליון וחכמה ובינה וז' ספירות, כי בערך שהכליות מקבלות מכל מה שלמעלה מהם הן מוסרין הקיבול ההיא שמקבלין אל העטרה ובה יוליד נפשו הכלולה מי"ס. ועוד אומר לך מי שת בטוחות חכמה, בכליות חכמה. או מי נתן לשכוי בינה ר"ל לתרנגול הנקרא שכוי, ור"ל מי נתן לתרנגול בינה להבחין בין יום ובין לילה

and one source which  learns (but not in the Ramban and RB)  like the pshat I wanted to say in the Ramban and RB:

ספר מערכת האלקות - פרק עשירי
ודע כי כמו שברא האדם התחתון עם אשתו בדמות היות לו לבשר אחד לקיום העולם כן בהשתלשלות נשתלשלה נשמת האדם מהש"ת כאשר זכרנו ד"פ זכר ונקבה דרך הד"פ העליונים הזכר מן הזכר והנקבה מן הנקבה היות להם הגופים התחתונים למרכבת לצאת מן הכח אל הפעל כאשר ידוע באברי הגוף שהם כלי הנפש. ומשכנה במוח שהוא המקום הנכבד שבאדם ומהמוח נמשכת החכמה והתבונה אל הלב לחשוב מחשבה ומשם אל הכליות היועצות לגמור את המחשבה ולהמשיכה אל האברים ולהוציא את המחשבה לפעל ואין שלמות הנשמה זולתי בגוף מפני כי ממנו תוכל לזכות אל המנוחה ואל הנחלה ויזכה גם הגוף בעדה לחיי העולם הבא אם ימשוך אחריה. וכאשר תתחבר הנפש עם הגוף בדמות כאילו תתחבר עם המקום אשר נסעה משם

and, finally, a source that does learn like the minority opinion that RNS attacks (his mistake being to read this pshat in other sources):

ספר תורת המנחה לרבי יעקב סקילי - דרשה עד
ענין העצה והחכמה והשמחה המיוחסת לכליות:
ועל ידי מה הוא מעורר אותי זאת ההתעוררות, על ידי הכליות, שהכליות יועצות ומחכימות. וכן הוא אומר (איוב לח לו) מי שת בטוחות חכמה, (תהלים נא ח) הן אמת חפצת בטוחות, והן הכליות שהן טוחות בחלב (ר"ה כו.). וכת' (משלי כג טז) ישמח לבי גם אני ותעלוזנה כליותי, הרי שלמה גדול חכמי הטבע והמחקר תלה השמחה בכליות כמו בלב. וכן בדוד הוא אומר (תהלים ז י) ובוחן לבות וכליות, (שם כו ב) בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי. וכן בירמיה הוא אומר (ירמיה יז י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו, ואומר (שם יא כ) וה' צבקות שופט צדק בוחן כליות ולב וגו'. הרי אנו למדים מכל אלו המקראות שהכליות יש להם כח לידע ולהודיע, וגם חלק להם בבינה כדרך שיש בלב, שהרי הקישן יחד:
והוצרכתי להביא כל זה מפני ששמעתי לקצת מבני עמנו קטני אמונה שתופסין על רז"ל שאמרו (ברכות סא.) כליות יועצות, והיו אומרים שאין כח בכליות להבין וליעץ אלא כמו שיש במעי התחתון. והנה למדנו מדברי הנביאים וגם מדברי שלמה דכת' ביה ותרב חכמת שלמה וגו', שהיה חכם בחכמת הטבע ובחכמת המחקר, וגם ממענה השם לאיוב, שהכליות כלי החכמה כמו הלב:
וגם דוד הודיענו שיש בהן כח להודיע לאדם עתידות, וכאשר ייסר איש את בנו הם מיסרות האדם להודיעו הדרך אשר ילך בה דכת' (תהלים טז ז) אף לילות יסרוני כליותי, ולא עוד אלא שהקיש מוסר ועצתם למוסר השם ית' ולעצתו, שהשם ית' יעץ ויסר קודם מעשה והם מיסרים ומיעצים בשעת מעשה, והכל משפע החכמה העליונה:
וכשהוא ית' חפץ באדם ורוצה להודיעו שהוא הולך על דרך לא טוב או בדרך ישר, הוא משפיע מכח החכמה בכליותיו לעוררו וליעצו על הדרך אשר ילך בה, ועל כן קראו ירמיה ע"ה גדול העצה, שכל העצות הן מאתו ית' והוא מגדיל עצה ומפליא התושיה תחלה וסוף, כדי להדריך אדם בדרך ישר לא יכשל בה, אם ישמע לעצת השם ית' הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ואם לאו ימנע מרשעים אורם, או יגלגל ויסבב סיבות ועלילות להפרע ממנו בעולם הזה לדעתו ושלא לדעתו הה"ד ורב העליליה, שמרבה עלילות וסיבות לנקותו ולטהרו מעוונו ביסורין או בדבר אחר, הכל כפי מה שחייבה חכמתו, כי הוא חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח דכת' גדול העצה ורב העליליה


Wednesday, January 19, 2011

Tuesday, January 18, 2011

מי יעלה בהר ה: Who Can Pasken?

When I went to Rav Yitzchok Koolitz zt"l to get semicha, I told him a shtickel Torah on Hil. Melichah. At some point I said הש"ך טעה. He gave me that smile that an Adam Gadol often gives you just before he is about to rebuke you and said לא מתבטאים ככה על הש"ך. He was right, of course. It's the same thing that your Rebbe was telling you when he said that we don't call an Amora a "guy". If you don't have אימה, יראה, רתת וזיעה before saying Chazal "made a mistake" - and even then not saying it, really, but לא זכיתי להבין - you have no business in the world of psak.   

Sunday, January 16, 2011

My old essay on the determination of death

The Determination of Death: Halachic 
Considerations


 In light of the recent endorsement by the Rabbinical
Council of America of brain-stem death as a valid Halachic
criterion of the death of a person, it is timely for us to
explore the biological and halachic background of this
issue.  

 The two main parts of the brain are the upper brain,
which controls the conscious activity of the individual; and
the brain stem, which transmits the upper brain's
"directions" to the rest of the body and controls vital body
functions, including respiration and cardiac activity.
Therefore, even if a person's upper brain ceases to function
(as would be indicated by a flat E.E.G.), a person would still
be capable of autonomous bodily functions, which are
controlled by the brain stem.  Such a person is in an
irreversible coma - what is commonly known as a
"vegetable".  

 When the brain stem ceases to function, most
autonomous bodily functions also cease - including
respiration.  If supplied with oxygen (via a respirator) and
nutrients, the heart, however, may continue to beat for
several days.  This is because the heart, besides being
regulated by the brain stem, possesses an independent
natural pacemaker which regulates its activity.  

 All Halachic authorities agree that it is not
necessary, indeed prohibited, to put a corpse on a
respirator in order to simulate breathing.  This is
desecration of the dead, a serious violation of Torah law.
On the other hand, all authorities agree that a polio victim
who is dependent on an iron lung, but whose brain is fully
functional, is very much alive.  A doctor who "pulled the
plug" on such an individual is a shofech damim.  The
question involved in the RCA resolution concerns an
individual whose brain stem is clinically dead, but whose
heart is still beating because he is being maintained on life
support systems.  Is such a person considered Halachically
dead or alive?  The primary practical ramification of this
question is organ transplantation.  Most organs cannot be
successfully transplanted if harvested from a donor who
has undergone cardiac death, i.e. whose heart has stopped
beating.  Therefore, if we accept brain stem death as a
legitimate Halachic criterion, we may allow harvesting of
organs from such a donor.  If, however, we conclude that
cardiac death alone constitutes Halachic death, the
possibility of harvesting organs for transplantation al pi
halacha is practically nil.  

 It is important to clarify that this discussion only
relates to whether the donor via a proxy, or his or her
relatives, may authorize harvesting; and to whether a
physician who is shomer mitzvos may harvest organs from
such a donor.  If, as is most often the case, the organ is
harvested anyway from a "willing" donor by a willing
physician, there may be no issur to receive the donated
organ.  Much ado has been made over the fact that
although in a teshuva written in 1970 (Igros Moshe Yoreh
De'ah 2:146) HaGaon  HaRav Moshe Feinstein zt"l called
heart transplants "double murders", he nonetheless later
advised certain critically ill individuals to undergo this
procedure, and receive a new heart.  In fact this ruling only
reflects that a procedure that was originally extraordinarily
questionable, resulting invariably in the recipient body
rejection of the new heart - thus in fact hastening that
person's death - thanks to advances in the use of rejection
preventing drugs is now normally successful at prolonging
the recipient's life.  

 The Halachic definition of death is discussed in
Mesechta Yuma 85a.  The Gemara there concerns persons
trapped beneath a collapsed building on Shabbos.
Obviously if there is a possibility that these persons are
alive, one is required to be mechalel Shabbos in order to
save them.  The moment, however, one ascertains that a
person trapped under debris is definitely dead, one must
cease desecrating the Sabbath and wait until nightfall
before continuing the process of removing the body.  How
does one determine if the person is dead?  According to Rav
Pappa's summation, if one began checking the body for
signs of life from the feet there is a disagreement if one
checks up to the heart or continues to check up to the
nostrils.  If, however, one begins checking from the head
down, all agree that if one checked the nostrils and found
no breath, one need not go on to check the heart.  The
Gemara, and the classical poskim (Rambam, Hilchos
Shabbos 2:19, Shulchan Aruch Orach Chayim 329:4) only
mention the criterion of respiration as a criterion of death.
The proponents of the brain stem death criterion argue that
by virtue of its omission, the Gemara and the poskim
clearly are indicating that cardiac death is not a necessary
criterion of death.  The Gemara's reliance on cessation of
autonomous respiration as an indicative of death clearly
indicates that the death of the brain death which controls
that activity is a sufficient determinant of death.  
 The proponents of the brain stem death criterion also
cite the Mishna in Ohalos 1:6 as proof of their position.
The Mishna there discusses the point in time at which a
corpse begins to emit tumas mes (the degree of impurity
associated with death).  The body of a person who has been
decapitated is metameh immediately after the head has
been severed from the body.  The Rambam there points out
that this is true even if the body is still moving, as these
movements are similar to the tail of a lizard which writhes
even after being severed from its body - since this
movement is not controlled by the source of control in the
brain, it is not regarded as indicative of any residual life
(this ruling is codified by the Rambam in Hilchos Tumas
Mes 1:15).  The proponents of brain stem death as the
definition of death regard brain stem death as
"physiological decapitation", i.e. the brain has been severed
de facto by virtue of its clinical death from the body.  Any
remaining heartbeat must therefore be regarded as
equivalent to the movements of the headless torso of the
decapitated body, and thus not indicative of any residual
life.  

 The proponents of cardiac death as the determinant
of death obviously reject these two proofs.  To begin with,
they differ in the interpretation of Rashi in Yuma.  Rashi
there explains that the situation in which we found the
person in question which requires us to check his breath is:
im domeh l'mes, she'eno meziz aivarav.  The brain stem
death school holds that this phrase refers to a lack of
external movement, i.e. brain and brain stem controlled
movement.  The cardiac death school of thought holds that
this phrase refers also to lack of internal movement, i.e.
lack of heartbeat.  They sustain this position further by
citing the Teshuvos Chasam Sofer Yoreh De'ah 338 who
defines death as: kol she'achar she'mutal k'even domem
v'ain bo shum defika v'im achar kach batel haneshima, ain
lanu ela divrei Toraseinu hakedosha shehu mes.  The
Chasam Sofer clearly introduces the element of defika -
pulse - into the equation of death.  He defines death as the
presence of three criteria: 1) lack of movement; 2) lack of
pulse;  3)  lack  of  respiration.    It  would  seem  that  the
absence of any one of these three indicators would prevent
us from pronouncing such a person definitely dead.
HaGaon HaRav Shaul Yisraeli shlita, who wrote the
Halachic basis for the pesak of the Chief Rabbinate of Israel
(Ass ia, 11:2-3) offers a different interpretation of this
passage in the Chasam Sofer, that the true criterion of
death is the absence of spontaneous respiration; therefore,
even if there is no movement nor pulse, one must still
ascertain the absence of respiration before pronouncing
death.  We shall leave this dispute unresolved, as there is
no consensus on it among the poskim (see the ruling of
HaGaon HaRav Shmuel HaLevi Vosner shlita ibid., and
Teshuvos Tzitz Eliezer 9:46 and 10:254).  One must bear in
mind that in a case of doubt as to the meaning of a ruling
in hilchos shfichas damim it is far better to err on the side
of safety and refrain from possibly hastening a death.  The
proponents of the cardiac death criterion also cite the
Teshuvos Maharsham 6:124 who states that even if
respiration has ceased, so long as some sign of life remains
in any of the other organs of the body, we do not regard a
person as definitely dead.  

 As to the proof from Mesechta Ohalos, the cardiac
death school maintains that we have no right to extrapolate
from the case of physical decapitation to a case of
physiological decapitation.  In this vein, HaGaon HaRav
Shlomo Zalman Auerbach shlita (quoted in Dr. Abraham S.
Abraham's Nishmas Avraham 339:2) writes that it is
difficult for him to believe that it would be possible to
maintain respiration in a clinically brain stem dead person
if his brain was in fact completely dead.  Medical technology
is constantly evolving.  In 1971 the authors of an essay in
HaDarom (no.  32) proposed that Halachic death be
determined on the basis of a flat E.E.G., i.e. upper brain
death - which even the medical sector now rejects as
inaccurate.  It is possible that several years from now some
function  will  be  detected  in  what  is  now  regarded  as  a
clinically dead brain stem, thus invalidating the current
definition of death even from a scientific perspective.  Again,
in matters of life and death one must be certain beyond a
shadow of a doubt before acting.  

 The RCA resolution quote three sources as its basis.
One is HaGaon HaRav Yoshe Ber Soloveitchik shlita
(yirapehu Hashem).  Any possibly extant teshuva from Reb
Yoshe Ber is not in the public domain, and therefore not
available for analysis (parenthetically, it should be noted
that the publisher of the Midwest Jewish Week, Robert
Gibber, related to me that HaGaon HaRav Aharon
Soloveitchik shlita told him that in fact this is not his
brother's position).  A second is the ruling of the Chief
Rabbinate of Israel, written by Rav Yisraeli, mentioned
above.  This ruling relies primarily on the third source,
HaGaon HaRav Moshe Feinstein zt"l.  In order to clarify Reb
Moshe's position it is important to examine his second
teshuva on the determination of death, written in 1976
(Igros Moshe Yoreh De'ah 3:132).  Reb Moshe discusses
there cases of individuals who are incapable of autonomous
respiration, but are on life support systems.  Reb Moshe
rules that persons who have reached this state as a result
of a debilitating disease may not be disconnected from their
respirator.  If, however, the system went off on its own, one
is not required under certain conditions to reactivate it.
Reb Moshe then draws a distinction between this case and
the case of a person who has been wounded in an
automobile accident or a similar incident.  In these cases,
says Reb Moshe, the cessation of respiration is due to the
contraction if certain nerves.  Therefore it is possible that
after some time on a respirator the nerves will again expand
and work autonomously.  Hence, even if no vital signs are
readily apparent, it is possible that these people are not yet
dead (as Dr. Abraham points out, in understanding Reb
Moshe's pesak it does not matter if his perception of the
clinical reality was correct, but rather only what his
perception was - only once that is clarified may we
extrapolate to other cases).  Therefore, says Reb Moshe:  
 V'kaivan she'ata omer she'ata ika nisayon she'rofim
gedolim yecholin l'barer ...  laida she'nifsak hakesher
sheyesh liha'moach im kol haguf ...  v'gam she'kvar nirkav
ha'moach ligamrai v'havai k'hutaz harosh b'koach, she'im
kain yesh lanu l'hachmir b'ailu ...  v'af she'aino noshem klal
blo ha'michona shelo yachlitu shehu mes ad sheya'asu
bedika zu, she'im yiru sheyesh kesher liha'moach im haguf
af she'aino noshem yitnu hamichona b'piv af zman gadol,
v'rak k'sheyiru al yidai habedika she'ain kesher liha'moach
im haguf yachlitu al yidai zeh she'aino noshem limes.  
 [Free Translation] "And since you say that now there
is a test that great doctors can thereby ascertain that the
connection of the brain to the entire body has been severed,
and also that the brain has rotted altogether, rendering the
victim as if he was decapitated, we should therefore be
stringent in these cases and even if one cannot breathe at
all without a respirator he should not be pronounced dead
until this test is performed, that if they shall discern a
connection between the brain and the body - even if the
victim is not breathing at all - they should put him on a
respirator, even for extended periods of time, and only when
they see by this test that there is no connection between
the brain and the body may they pronounce this victim that
is not breathing dead.”  

 Some poskim derive from Reb Moshe's usage of the
concept of physiological decapitation that Reb Moshe here
condoned the acceptance of brain stem death as a sufficient
criterion of death.  Dr. Abraham (ibid.) points out that this
is definitely not the case.  Reb Moshe clearly makes use of
brain death only as a chumra, an additional factor to be
taken into account in addition to and beyond the previously
accepted criteria (which he defined in the earlier teshuva
explicitly as contingent on cardiac death).  Furthermore,
Reb Moshe understood that the tests employed in
determining brain stem death actually indicate that the
physical state of the brain has decayed and rotted into
"mush" (which in fact the tests do not measure - the test
approved by the Chief Rabbinate measures "auditory nerve
brain stem evoked response"; see Assia ibid.).  Even so, Reb
Moshe did not rely on this criterion l'kula.  There is no
evidence in the public domain that indicates that Reb
Moshe ever issued any psak overturning this teshuva.  
 In the final analysis, although there exist sevaros
likan ulikan, such an issue is of the gravest Halachic
severity, touching as it does on the subject of shfichus
damim.  Rulings in these areas must stem from writings of
the foremost gedolei hador which are available to talmidei
chachamim di b'chol asar v'asar to analyze and consider
le'asukei shmatta aliba d'hilchasa.  The RCA is probably the
most widely respected and accepted rabbinical organization
in the world.  It is out of a sense of chibas hakodesh that
we raise these points for consideration in order to further
the clarification of this matter, u'mal'a ha'aretz dei'ah es Hashem.

Chazal, Brain Death, and Rabbi Natan Slifkin

At the request of R' Herschel Maryles (Emes Ve-Emunah), I wrote a guest post commenting on Rabbi Slifkin's take on the resurrected brain death controversy.


The post is at:


http://haemtza.blogspot.com/2011/01/brain-death-and-chazal.html


I have been replying to comments on the post there, ayain sham.


Rabbi Slifkin's comments are at:


http://www.rationalistjudaism.com/2011/01/response-to-rygb.html


I have already addressed many of them on Emes Ve-Emunah.


As some Hebrew was omitted from my guest post, I am reposting it here. I will also repost, separately, my essay from the first round of the controversy, in - IIRC - the early 90's.



This past Thursday, my friend Rabbi Natan Slifkin posted on his blog (http://www.rationalistjudaism.com/2011/01/summary-of-lifedeath-issue.html), a “Summary of the Life/Death Issue.”

Rabbi Slifkin's post is an important one, as it goes to the heart of what many of us find unacceptable with our colleague's approach.

I will try to be as brief as is possible without sacrificing clarity. I therefore will limit myself for now to the opening section of Reb Natan's posting. If there is need for further clarification, I will address the rest of his statements.

-1-

RNS writes:
The overall point of this discussion is to show that Chazal's views and rulings on life and death were fundamentally related both to the mistaken beliefs of the era about physiology as well as the limited medical possibilities. Thus, any halachic analysis of this topic must take this into account in order to be valid. Furthermore, our own understanding of physiology, together with the medical possibilities available to us, mean that brain death should be defined as halachic death.

This paragraph really cuts to the heart (no pun intended) of the matter.

When Rabbi Moshe D. Tendler proposed that “brain stem death” be the criterion by which halachic death be established, he staked out a controversial position (see the details of the current re-opening of the controversy at http://torahmusings.com/2010/12/brain-death-in-the-news/). Nevertheless, his position was at no time and under no circumstances predicated on an assumption that Chazal's views and rulings on life and death were fundamentally related both to the mistaken beliefs of the era about physiology as well as the limited medical possibilities. Rabbi Tendler based his argument on a Mishnah in Ohalos and other sources (see my “The Determination of Death: Halachic Considerations,” available at http://www.yasharbooks.com/Open/OpenAccess13.pdf, p.251). His position took for granted the inviolability of the Halachic system and of Chazal's unquestioned and unquestionable authority in the determination and definition of that system and its parameters. Rabbi Tendler's arguments were within the system – they inhered in its sources and rulings, and were completely internal and intrinsic.

Rabbi Slifkin, on the other hand, reveals his cards right at the outset. He is here setting out to demonstrate the “flaws” in the system, and on that basis to suggest that it is outmoded and only partially relevant to contemporary issues. His arguments are from without the system, and extrinsic thereto.

This point of view underlies much of my friend and colleague's writings and is the basis of the uneasiness with which many of us regard his perspective. We are accustomed to assume that Chazal are the final arbiters of Halachah regardless of whatever thought process under-girded their rulings. We assume that those thought processes are those of human beings far greater than ourselves – of rishonim k'malachim – and are very reticent to second-guess them, ever.

-2-

RNS writes:
1. Chazal believed that the heart and kidneys are the seat of the mind and free will.

At least some of Chazal - probably most or all - believed that the heart and kidneys are used as the mind and for making decisions (free will). Prooftexts are as follows:

The Rabbis taught: The kidneys advise, the heart considers, the tongue articulates, the mouth finishes, the esophagus brings in all kinds of food, the windpipe gives sound, the lungs absorb all kinds of fluids, the liver causes anger, the gallbladder secretes a drop into it and calms it, the spleen laughs, the gizzard grinds, the stomach [causes] sleep, the nose [causes] wakefulness. (Berachos 61a; similarly in Midrash Vayikra Rabbah 4:4)


This is not an aggadic legend intended to be understood metaphorically. The descriptions of the functions of the tongue, mouth, esophagus, windpipe, lungs, stomach and nose are all clearly scientific descriptions intended to be interpreted literally. The account of the liver causing anger is also consistent with standard belief in the ancient world. Thus, the account of the function of the kidneys and heart are thus also clearly intended to be literal descriptions - and there is no important role ascribed to the brain. This, too, is consistent with standard Aristotelian belief in the ancient world. The Rishonim and Acharonim agree that Chazal were speaking literally, as discussed in my monograph, The Question of the Kidneys' Counsel. Elsewhere, the Gemara relates halachos pertaining to the kidneys of animal offerings to the kidneys' function in man of providing counsel. Other Midrashim likewise echo this understanding of the role of the various organs:

" 'And God said to Moshe: Pharaoh's heart has become heavy (kaveid)' - He was angry. Just as the liver is angry, so too the heart of this one became a liver (kaveid), without understanding, as a fool. (Midrash Shemos Rabbah)

"That is to say, the heart of Pharaoh was turned into a liver (kaveid) -- just as a liver has no understanding to understand and comprehend, so too there was no understanding in his heart to understand and comprehend. Therefore, his heart was hardened and was stubborn for him." (Midrash Lekach Tov)

Like everyone else in the ancient world, Chazal thus likewise interpreted all Scriptural references to the heart (which most people today take as referring to the mind and thus the brain) literally. Scriptural references to the heart having various emotional states, to it housing wisdom and cognition, and to God judging a person based on examining his heart and kidneys, were all taken literally by Chazal.

Rabbi Slifkin is quite bold in his assertions. He purports to know – and to tell us – when an aggadic legend intended to be understood metaphorically. And he informs us categorically that these prooftexts are (notwithstanding their Midrashic sourcing!) not metaphorical.

But who designated my friend the arbiter of these matters? One of my favorite obscure seforim is HaTalmud U'Mada'ei HaTeivel by Rabbi Yekusiel Aryeh Kamelhar (Lvov, 1928, http://hebrewbooks.org/5931). Rabbi Slifkin is familiar with this work as well, as he quotes it in “Messianic Wonders and Skeptical Rationalists” in the Hakirah Torah journal, http://www.hakirah.org/Vol%206%20Slifkin.pdf, p. 203). It is therefore curious that Rabbi Slifkin neglects to inform us of Rabbi Kamelhar's detailed explanation (loc. Cit. ,p. 30ff.) of the metaphorical meaning of the Gemara in Berachos, including the references to the “counseling kidneys,” etc. This omission is even more remarkable considering Rabbi Kamelhar's explanation of the metaphors based on modern medical knowledge!

Reb Natan's “rush to judgment” continues to be manifest in his citation of the Midrashim concerning the metamorphosis of Pharaoh’s heart into a liver. A simple computer search would have revealed to him, as it did to me, the august Chasam Sofer's metaphorical understanding of the Midrash:

חתם סופר עה"ת שמות ז יד
כבד לב פרעה - במדרש לבו נעשה כבד ומייתי על זה משל ע"ש. ולפע"ד אמר כן במכת דם, ע"ד דאחז"ל גיטין ס"ט האי דמא דאתי מפומא אי מכבדא אתי לית לי' תקנתא ע"ש, והכא רמז דהאי מכת דם אתא מכבדא כי כבד לב פרעה ואין לו תקנה. תקצ"ד

ספר חתם סופר על מסכת פסחים דף ז/ב
ואומר בהקדים יישוב מדרש חז"ל בפ' כבד לב פרעה מייתי משל לארי שגזר מיתה על החמור שמרד בו והשועל היה שר הטבחים הוא אכל לב החמור בעת נתחו לנתחים וכששאל הארי איה לבו השיב השועל לא היה לו כ"א כבד דאל"כ לא היה מורד בך ה"נ אמר הקב"ה כבד לב פרעה פי' שגם לבו הוא כמו הכבד מש"ה אמר מי ה' עי' ברבה פ' וארא. והכונה הפשוטה בזה לפע"ד כי בכח נפש האדם ג' כחות הצומחת ובזה משתתף להצמחים ומשכנה בכבד ורוח החיוני בלב והיא המתאוה ומשתתף בזה עם הבהמה ג"כ ונשמת אלקים בקרבו במוח והוא השכל המיוחד לאדם ובו נפרד מהבהמות והוא השכל הנכבד המולך על הגוף להנהיגו והרמז מלך על כל בני שחץ מלך ר"ת ידוע מוח לב כבד שחץ ר"ת שכלית חיונית צומחת ובאשר החמור לא הכיר מלכו הארי מה שדרך הבהמות להכיר ע"כ שב למדריגה פחותה והיה רק כצומח ולזה יפה אמר השועל שלבו הוא כבד פי' שנפל במדרגת הצומח המתואר בכבד. והנה כי כן פרעה שלא הכיר בוראו מאין וניהג עצמו בתאות לבו ונתפתה אחריו הוא גם הוא ירד ממדרגת האדם ונפל לבהמיות ואין לו מוח משכן השכל כ"א לב וכבד וזהו כבד לב פרעה פי' שגדר פרעה הוא לב וכבד לא זולת. והנה בסוף הכביד ה' לבו שלא ברצונו וניטלה ממנו תאותו ולא יכול להלוך אחריה שהיה רוצה לשלח את ישראל ולא יכול הנה כי כן כבר נפל למדרגה יותר פחותה שלא פעל לבו פעולתו המיוחדת ונעשה ממש רק ככבד ולזה אמר אני הכבדתי את לבו פי' עשיתי מלבו כבד ע"ד המדרש הנ"ל. והנה משל הנשמה בשכל בהנהיגה את הלב והכבד כמנהיג המרכבה שהאדם המדבר מנהיג החי הסוסים והרכש והם ינהגו הצומח העגלה ואופניו כן תנהג הנשמה הלב והלב את הכבד אמנם על צד הזרות נמצא שהבהמות מנהיגים העגלה לרוע מנהגם וינצחו האדם בעל העגלה כן ימצא שהלב המתאוה יגבר על השכל אבל זה לא תמצא לעולם שהעגלה תגבר עליהם וינהיגם שלא ברצונם אמנם ברשעים כפרעה וחבריו תמצא שהקב"ה מכביד לבם כנ"ל שמתנהג ע"י הכבד הצומח ועד"ז פרע לו הקב"ה בהסרת אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות כנ"ל שהעגלה משכה את המנהיג ולזה רמז בא אל פרעה כי אנו הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותתי אלה בקרבו ובעה"ט כתב שתי חסר כתיב רמז על ב' מכות ע"ש ולפי דרכנו אומר שהוא ית' הכביד לבו שהפך לבו להעשות כבד למען שיהיו שתי אותות האלו בעצמם בקרב פרעה פי' שיתהפך הענין שהעגלה ימשוך הסוסים והמה האדם הפך משתי דברים במנהג העולם כנ"ל ולזהו אמר מזרה רשעים מלך חכם שמזרה הרשעים אשר לא יחפצו במלכם השכל והולכים אחרי לבם לסוף ויהפך עליהם אופן הוא הכבד כח הצומח הנמשל באופן המרכבה מהפך עליהם להכביד לבם ויחתרו לשוב ולא יכולו ומפרש כי נ"ה נשמת אדם ולה המלוכה ועליה לחפוש כל חדרי בטן חדרי בטן העליון והתחתון הלב והכבד ואילי תיבת כל מרמז בר"ת כבד לב כנ"ל ודוק

or, the Agra d'Kalla:

ספר אגרא דכלה - דף קפד/ב
ויתפרש עוד כבד לב פרעה מאן לשלח העם (שמות ז יד). היינו יש לו טבע הכב"ד, כי כל מין בשר מתגדל על ידי האור ומתעבה, דהיינו כל שהוא גדול כזית, על ידי בישול האור יוצא חוץ מגבולו ומשטחו, ומתגדל ומתעבה ביותר והוא לפי שמתרכך. מה שאין כן בשר הכבד אדרבא על ידי האור מתקשה ביותר ממה שהיה חי, (ועיין במדרש בפרשת בא (שמו"ר פי"ג ג') ככבד הזה שהיא מתבשלת שנית וארטסית נכנס בתוכה וכו', היינו קושי כמ"ש המתנות כהונה). וירצה לפי זה כבד לב פרעה, נעשה ככבד שלא נתרכך על ידי האור, ודברי הקב"ה הם כה דברי כאש נאום ד' (ירמיה כג כט), והוא נעשה ככבד שלא נתרכך, על כן מאן לשלח העם ככבד שאינו יוצא משטחו רק נשאר על מעמדו, כי זה טבעו ביצירה להגביל הדם, כך פרעה מאן לשלח וכו' ומגבילם בגבולו לבל ישלחם

These are results that I came to in a very quick search. At the very least, it is intellectually dishonest to not disclose that one's position is by no means definitive. To respond that one has not done the research is even more inexcusable.

Thus, it is untenable to assert – unilaterally and unequivocally! – on the basis of such questionable sources that Chazal believed in a certain medical system and that their positions are hence faulty.

-3-

2. Chazal were mistaken in this regard.

That should be self-evident. We now know that it is the brain that is used for all cognitive processes and for making decisions. The heart and kidneys have no such role. In fact, the heart can be replaced by an artificial pump, and the kidneys can be replaced by a dialysis machine. Doing this does not impair a person's mind in any detectable, significant way.

3. There is a fundamental connection between the mind/ free will, the soul, and the presence of a live person - and thus the mistaken belief that the heart and kidneys house the mind has fundamental ramifications on the question of determining death.

As we have demonstrated, Rabbi Slifkin's foundation is far from firm. There is no definite evidence that Chazal believed that the heart and kidneys house the mind. My colleague has built a house of cards upon which he then continues to be dan dinei nefashos. Were I not to know that he is a soft-spoken and humble person, my mind (the one in my brain...) would be boggled by the arrogant and flippant regard towards Chazal implicit in his approach. I therefore am dan l'kaf zechus that erroneous per-conceived notions, traumatic experiences and harsh treatment have boxed Reb Natan into a weltanschauung and an approach from which it is hard for him to budge, regardless of its flaws.