 |
| The Back of the Album |
I never realized how much of our Shabbos originated with Reb Ben Zion Shenker! Eishes Chayil, Menucha v'Simcha, Mizmor l'David, etc. - the "classic" tunes are all from the late '50's!
What was Shabbos like before?!...
Rabbi Yosef Gavriel Bechhofer הרב יוסף גבריאל בקהופר
Wednesday, February 29, 2012
Monday, February 27, 2012
Sunday, February 26, 2012
Audio: Binyamin Weinreich talks to our Shiur
Binyamin Weinreich qualified his essay that was the subject of the last post in the following essay:
http://thebeaconmag.com/2012/02/letters-to-the-editor/apologies-and-explanations-the-holocaust-article-follow-up/
This morning, in response to my invitation, he came in to my Shiur to discuss his essay and related issues.
You can listen to the talk and the dialogue here:
or download it at: http://bit.ly/zFFyLa
http://thebeaconmag.com/2012/02/letters-to-the-editor/apologies-and-explanations-the-holocaust-article-follow-up/
This morning, in response to my invitation, he came in to my Shiur to discuss his essay and related issues.
You can listen to the talk and the dialogue here:
or download it at: http://bit.ly/zFFyLa
Saturday, February 25, 2012
Why it’s Time for Jews to Get Over the Holocaust | The Beacon
Why it’s Time for Jews to Get Over the Holocaust | The Beacon
I am a person who has spent most of my adult life dealing with the aftermath of the Holocaust...as a daughter and daughter in law of five Holocaust survivors--after my father in law died, my mother in law married another survivor. I was the education coordinator of the International Network of Children of Jewish Holocaust Suvivors in the 1980s and founded the first second generation group in NJ in 1980. I was one of the many people involved with the founding of the museum in Washington, and served on the governor of NJ's Holocaust Education Commission I have been involved in Holocaust studies, made speeches, designed commemorations, wrote articles and am in the process of putting together a teacher training conference with the theme of Rescue as Resistance. I even wrote a book called Why Should I Care? Lessons from the Holocaust.
From a talmid in my first year teaching at MTA.
Why it’s Time for Jews to Get Over the Holocaust
Posted on 20 February 2012. Tags: Holocaust
Written by: Binyamin Weinreich
The following article is not an editorial and as such does not reflect the official stance of The Beacon or its editors, but is written to reflect the opinion of the author.
The comments below are being moderated for ad hominem content. As we state in our Mission Statement, “The Beacon has chosen to provide a comments section to foster debate and conversation among our readers. Comments that abuse this privilege and resort to character attacks or personal insults are subject to removal.”
The Holocaust is considered the seminal event of modern Jewish history. In fact, it is usually taken as the line which differentiates between modern and pre-modern Jewish history. It is portrayed as the inevitable end toward which millennia of Jewish history inexorably led, the sum total of all our years in Europe, and the ashes from which Jewish autonomy, in the form of the State of Israel, was reborn. Modern Jews have taken it upon themselves to make sure that the memory of the Holocaust remains forever fresh. It’s about time they stopped.
This is not an opinion that is likely to be met with much applause from the Jewish community, which has dedicated untold resources, both financial and human, toward perpetuating the memory of the Holocaust. The remembrance of the Holocaust is considered to be an integral part of what it means to be a Jew, no less than if we had been instructed regarding it “Zachor Eis Asher Asah L’cha Hitler,” remember that which Hitler did to you (c.f. Devarim 25:17)*.
To be sure, the Holocaust is crucially important. But why does it need to be singled out as if it’s more special than other historical events, like it’s qualitatively different from other historical events, like it’s more than a mere historical event? While the Holocaust was on a much greater scale and horrifically well-organized, it was far from the first incident of a dominant power killing those deemed “inferior” on trumped up charges. Humans have been perpetrating horrible atrocities on each other for centuries.
If anything, the over-emphasis on the particulars of the Holocaust may be taking attention away from the universal human traits that made the event possible. The real lesson isn’t about Jews and Germans and 1935. It’s about the powerful and the weak, the superior and the Other, and its messages are for eternity. Doesn’t the Holocaust lose some of its meaning if its significance is magnified to the point where it can no longer be considered in context?
Holocaust denial is considered a crime in over a dozen countries. Surely this is an overreaction. Do we arrest flat-earthers? Ancient Astronaut enthusiasts? Believers in ghosts? Why should denial of a historical event be considered a crime, something detrimental to society? Those in favor of criminalizing Holocaust denial tend to answer that it invariably masks anti-Semitic sentiment, and therefore preaching denial of the Holocaust is tantamount to incitement to commit a hate crime. I find such logic absurd.
While I don’t deny that most Holocaust deniers are anti-Semites, I don’t see that as sufficient reason to imprison them. One cannot be punished merely for denying the truth. That is an individual’s prerogative, until it harms somebody else. And Holocaust denial has never actually harmed anyone, nor has it led to a rash of hate crimes. At best, it’s only one reason among many. Hardly reason enough to deem it a thought-crime.
Obviously, propagating ignorance of the truth isn’t a good thing, especially when that truth is an unsettling revelation about the flimsiness of human morality, but why is it worse to contradict established opinion regarding the Holocaust than to break with a consensus on anything else? Bad history is bad history, but we don’t generally arrest rogue academics, as offensive as their views might be. But Jews have fetishized the Holocaust, and built it up until it now represents all that is evil in the world. Thus, denying the Holocaust becomes synonymous with embracing the worst of humanity.
The Holocaust is also, apparently, too big to trivialize. Woe to anyone who makes a stray “Nazi” comparison. Or, to pull from current events, look at the backlash against the Chareidim who appropriated Holocaust imagery to protest the Israeli government’s clamping down on their presumed right to force women to the back of buses and throw stones at people they don’t like. Now, as should be obvious from the previous sentence, I am in no way defending the Chareidim. But I was disheartened to see how viscerally people took their protest.
It wasn’t just because of the untruth of their assertions, or because of the selfishness and shortsightedness required to compare the enforcing of the civil rights of others to genocide. It was that it was the Holocaust. You just don’t reference the Holocaust. Not like that, not so flippantly, so wrongly. You just can’t. It’s become something sacrosanct in our culture, an event never allowed to slip into familiarity, but something expected to remain eternally as raw as the day it first came to light. But no event can adequately bear that weight.
Historical events, even major and traumatic ones, have a way of being woven into the fabric of cultural memory, as they stop being news and start being history. People make casual, inaccurate references. It’s part of becoming commonly known human history. If anything, that’s good for the Holocaust. It means that everyone knows about it, everyone’s aware that something like it happened, even if they’re a bit fuzzy on the details. But then again, a fair amount of people aren’t quite sure which countries were fighting in the American Revolution. Yet we all know what happened on July 4th.
The Holocaust has been imbued with so much significance, has received so much attention, that it can be difficult to remember that there once was such a thing as a Judaism that didn’t live in its shadow. But soon there may be again. The survivors are not immortal. At this point, there are no Holocaust survivors below the age of 70. Within 30 years, there will be almost none, period. It is very easy to keep something in the public consciousness when living witnesses to it are prevalent enough that administrators can call (at least) one in to every school on Holocaust Memorial Day. But as the survivors’ numbers lessen, and eventually, what they survived will fade to become another entry in the history books.
Historical events, as earth-shattering and history-ending as they seem at the time, eventually fade from the forefront of public consciousness and became memory: not the sort of memory that a person reflects on every day, but the sort of memory that sits in the back of the mind, always there but rarely focused on. And one must wonder, when the survivors are gone – when there is no more opportunity to let children hear firsthand testimony of the Holocaust – how much of a loss will that be? With all of the effort that has gone into recording testimonies of the Holocaust, from Yad V’Shem, the USC Shoah Foundation Institute for Visual History and Education, and others, has it not been documented enough? What are we missing? What more is there? We’ve recorded all we can. There are few historical events that have undergone greater scrutiny and preservation. Perhaps we can finally rest and acknowledge that we’ve done enough to ensure that the Holocaust can never be forgotten.
In a recent poll, it was found that most young Jews do not see their Jewish identity stemming from the Holocaust. This might seem shocking to the baby boomer generation, the survivors’ children who were forced to confront their parents’ painful past after decades of silence. But it makes sense. Who defines themselves by a horrific genocide? Who wishes to see themselves as eternal victims? What kind of Jewish identity doesn’t extend beyond the attempts to systematically exterminate us seventy years ago?
As more time passes between the Holocaust and the present, it is only natural for it to fade into the background and become merely another historical incident. People can’t focus on the past forever. It’s only natural that they move on, and it’s time for Jews to accept that.
*A play on the Biblical verse “Remember what Amalek did to you along the way when you came out from Egypt,” considered the source for the commandment to eternally remember the Amalekite attack on the Israelites just after they left Egypt, and to ultimately eradicate the entire nation of Amalek. For more information:http://en.wikipedia.org/wiki/Amalek#Commandments_to_exterminate_Amalekites.
105 comments, mostly hostile, follow.
See also:
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10151309584655542&id=764345541
I am a person who has spent most of my adult life dealing with the aftermath of the Holocaust...as a daughter and daughter in law of five Holocaust survivors--after my father in law died, my mother in law married another survivor. I was the education coordinator of the International Network of Children of Jewish Holocaust Suvivors in the 1980s and founded the first second generation group in NJ in 1980. I was one of the many people involved with the founding of the museum in Washington, and served on the governor of NJ's Holocaust Education Commission I have been involved in Holocaust studies, made speeches, designed commemorations, wrote articles and am in the process of putting together a teacher training conference with the theme of Rescue as Resistance. I even wrote a book called Why Should I Care? Lessons from the Holocaust.
I carefully read what young Mr. Weinriech wrote and I read the truly outrageous, disgusting, know-nothing curses of him by supposedly Jewish students who study Torah, yet show the world on facebook that they are NOTdecent Jews and that their parents spent lots of money for nothing on Jewish education.
It happens, that for the most part, Weinreich is echoing what Jewish teachers, scholars, theologians and community leaders have been arguing about for more than 30 years. And for the most part, I agree with almost everything that young man wrote. You should never be a Jew because Hitler or other people killed Jews. He is correct in saying that basing your Judaism on revenge is stupid, counter productive and does nothing for Judaism except twist it into a religion of hate. We should never embrace Judaism to spite Hitler.
You are Jewish because you love the Torah, the ethics and the human decency of it. Period. Basic human decency seems to be missing here, except in the posts from my grandson Akiva, whose has made me very proud with his answers to those of you who hate people who have a thought that isn't the same as yours. For the record, most scholars and rabbis agree with Weinreich and not with the knee-jerk ignorant, death threats, curses and non-thinking responses from most of you.
In fact, I may not even disagree with Weinreich's points about Holocaust deniers because of FACTS. We know, in America, the land of weapons of mass distraction (Matisyahu's beard, Whitney Houston's funeral etc.) you never ever ever are supposed to let FACTS stand in the way of what you FEEL, because facts have no value to people who don't want to be bothered. Stephen Colbert calls that truthiness. And that's what most of you are showing me in your comments--truthiness matters, facts mean nothing. But we empower the deniers everytime we pay attention to them. Don't believe me? Ask Prof. Deborah Lipstadt. Better yet, read her book on Holocaust denial and the David Irving trial.
The Holocaust is the most documented event in the history of humanity. It will not go away or be olbiterated ever. As Jews, we have to mourn our dead and we learn from our tradition that Kaddish is for the living, and we are instructed to move on. The Holocaust and Yom HaShoah should be part of our liturgy, like Tisha B'Av.
Weinreich is correct again when he says that Jews are not the only people who have been singled out as the other through history. We are not. And there are those who are suffering genocide even today. However, if you make the Holocaust yours alone, and refuse to see the suffering of others or use what you learned from it to prevent other genocides, then there is ZERO reason to remember the Holocaust--no reason at all. To paraphrase Santana, a famous antisemite, "If you ignore history, you will be doomed to repeat it."
The Holocaust is a universal story. It is not Jews only. It is not ours to keep as holy as a Torah, it is a despicable chapter of our planet's history. To sanctify it, to use it as an excuse to verbally destroy someone you disagree with is to be no different than the Nazi youths and fascist sympathizers whio bullied thier Jewish classmates in the years leading up to the churban. What you students did here to Weinreich, according to Halakha, is no different than murdering him.
That also means that you are, al pi halakha, not permitted to use the Holocaust as an exucse to treat people of other ethnic groups and religions like garbage. That desecrates the memories of the kiddoshim. Never Again does not mean Jews Only.
Furthermore, using the Holocaust to create a siege mentality that allows you to vote for people in America who support Israel, but deprive women, the poor and ethnic groups of their human rights, is morally reprehensible. I have heard over and over again, from American Jews, that they don't care about anything except Israel and will vote for adulterers, theives, liars and worse because they think these people will help Israel. They won't. These people weaken America and democracy. A weak America cannot be a strong partner to Israel. Israel can take care of itself, it has one of the strongest economies in the world and it is a technologically advanced nation.
But psychologically, Israel suffers from Holocaust guilt because of the terrible ways they treated the survivors, even as the war was starting, with their terrible record on rescue and their horrible treatment of Holocaust survivors living in Israel today. None of this is acceptable to a true Jew. (Don't believe me? Google it. Haaretz, Yediot Acharonot, the Jerusalem Post, all carry stories on a regular basis.)
I think that it may be time to talk to Dr. Shawn and ask her to call for a special assembly to talk to all of you about these issues and show you that Mr. Weinreich shouold be admired for his thoughtful courage, and not be battered with death threats. Those of you who do things like that are bad Jews who have learned only bad things from the Holocaust--the opposite of what we intended when we began the movement to teach it. In fact, you students have proved Weinreich's point, over and over and over again. (Please excuse the typos, but I am furious at what I read in this thread.)
Here too, several comments, mostly hostile, follow.
Personally, I think the choice of the title is extremely unfortunate and so are some of the modes of expression in the essay. I do not necessarily disagree with his position in the abstract.
Friday, February 24, 2012
Motzo'ei Shabbos Conference Call Shiur
- The Tzidkas'cha of Shabbos Mincha
11:00-11:30pm Motzo'ei Shabbos Terumah, Feb. 25th
To join the conference call:
Dial: (209) 647-1600
Access Code: 435678#
Additional Help
Joining the Conference - At the scheduled date and time of the conference call, dial the conference line and enter the access code followed by the pound sign when prompted.
Thank you for using FreeConferenceCallHD.com!
Wednesday, February 22, 2012
Thursday, February 16, 2012
Wednesday, February 15, 2012
Costa Concordia
A correspondent wrote to me:
Although the captain of the ship is reviled for abandoning ship, had he been Jewish would he have been acting properly? Women and children first seems to be contradicted by the din that if a man or a woman are drowning, we save the male because he is chayav in more mitzvos . The same hierachy would seem to apply for adult female vs child analysis. Unless there is a halachik basis for the captain going down with the ship one could argue that the din of v"chai bahem would imply that if there are insufficient resources (eg lifeboats) its each man for himself and that would apply to the captain and crew as well.
I responded:
I do not think that your premise is correct.
Surely a commander in war has responsibilities that include laying his life on the line for his responsibilities. I cannot cite you chapter and verse on that, but it a milei d'mistabra and I am sure Rabbi Gershuni in Mishpat HaMelucha or someone else speaks about it. The position of captain of a vessel is a quasi-military one, and surely can be correlated to the parameters of an army command.
Moreover, even if we regard this position as purely civilian, we know that a person is allowed to take a position for parnassa that entails safek sakanos nefashos. Well, as a captain this is the safek he undertook, no?
Although the captain of the ship is reviled for abandoning ship, had he been Jewish would he have been acting properly? Women and children first seems to be contradicted by the din that if a man or a woman are drowning, we save the male because he is chayav in more mitzvos . The same hierachy would seem to apply for adult female vs child analysis. Unless there is a halachik basis for the captain going down with the ship one could argue that the din of v"chai bahem would imply that if there are insufficient resources (eg lifeboats) its each man for himself and that would apply to the captain and crew as well.
I responded:
I do not think that your premise is correct.
Surely a commander in war has responsibilities that include laying his life on the line for his responsibilities. I cannot cite you chapter and verse on that, but it a milei d'mistabra and I am sure Rabbi Gershuni in Mishpat HaMelucha or someone else speaks about it. The position of captain of a vessel is a quasi-military one, and surely can be correlated to the parameters of an army command.
Moreover, even if we regard this position as purely civilian, we know that a person is allowed to take a position for parnassa that entails safek sakanos nefashos. Well, as a captain this is the safek he undertook, no?
Tuesday, February 14, 2012
Monday, February 13, 2012
Audio Shiur: The Ramp to the Altar - The Last Pasuk in Yisro
Recorded earlier today at Ohr Somayach. The video should appear shortly, IY"H, on TorahAnytime.com
Based largely on my derashah at the Young Israel of Fair Lawn this past Shabbos in honor of our Shiur Shabbaton.
Based largely on my derashah at the Young Israel of Fair Lawn this past Shabbos in honor of our Shiur Shabbaton.
Sunday, February 12, 2012
בגובה העיניים > מאמונה בה' לאמון בה' / הרב יוני לביא
http://www.zomet.org.il/?CategoryID=160
Intriguing:
בגובה העיניים
> מאמונה בה' לאמון בה' / הרב יוני לביא
"הדתיים הם פרסומת גרועה לאלוקים" אמר פעם מישהו, ובמידה מסוימת בצדק. לא תמיד המחשבה הראשונה שחולפת בראשו של מי שנפגש עם אדם או עם ציבור דתי היא: "וואו! מדהים. גם אני רוצה להיות כזה...". לפעמים המסקנה בדיוק הפוכה. מצד שני, לא בטוח שצריך להיבהל מזה. אנחנו מאמינים שהתורה היא מושלמת. בני אדם, לעומת זאת, עדיין צריכים להמשיך ולעבוד על עצמם. חסרונות אישיים ופגמים במידות הם תופעה שאינה מבדילה בין מגזרים, וגם בציבור הדתי יש ללא ספק הרבה מה לתקן. אולי צריך להתנחם בכך שדווקא הציפיות הגבוהות ממנו, הן אלו שמבליטות את החסרונות שלו. הרי לעולם לא תשמע משפט כמו "בחור בלי כיפה, וככה מתנהג?!". כמעט לכולם ברור שמבחור החובש את אותה פיסת בד לראשו יש לצפות להתנהגות הגונה ומוסרית יותר.
הכפירה המוסרית
מה משותף לפטור גורף של בני ישיבות משירות בצה"ל, לתופעות של "הדרת נשים", ולמקרים של חובשי כיפה שנתפסו בקלקלתם? - היחס התקשורתי שהם מקבלים החורג מעבר לכל פרופורציה ביחס לגודלם האמיתי. לאדם מן השורה לא מפריע להיות במחיצתו של חובב מוזיקת טראנס, או אוהד ביתר ירושלים, כל עוד אינם עושים את התחביב שלהם בקולניות ומפריעים לו בין שתיים לארבע. לעומת זאת במפגש עם אדם דתי יש משהו מאיים. בעצם נוכחותו הוא נושא איתו תפיסת עולם שחורגת מד' אמותיה ויש לה השלכות ישירות על חייו של כל אדם: 'יש אמת מוחלטת, יש בורא לעולם והוא נתן תורה, וכולם, כולל אותך, אדוני, מחויבים לקיים אותה'. גם אם הדתי יהיה נחמד ומסביר פנים ולא יאמר אף מילה בנושא, אדם ישר ודורש אמת יהיה חייב לענות לעצמו על השאלה - 'אז למה אני לא כמוהו? האם אין אמת בדרך שהוא הולך בה?'.
הרב קוק בספרו "אדר היקר" טוען שבניגוד לְמה שרגילים לחשוב, המניע המרכזי לכפירה אינו טענות אפיקורסיות, אלא - "הכפירה המוסרית" - התנהגות מושחתת ולא מוסרית של אנשים דתיים. תופעות היסטוריות חובקות עולם של כפירה וחילונות באו כריאקציה להתנהגות לא מוסרית של אנשי דת, בעיקר מן הצד הנוצרי, שהשחיתות ורדיפת הבצע שלהם, גרמו להתקוממות וסלידה מכל דבר שריח דת עולה ממנו. ממילא גם התיקון שנדרש מבחינתנו, האנשים המאמינים, נעוץ קודם כל במישור המוסרי. ככל שחיינו יהיו מופת ליושר, צדק ומוסריות, האמת שאנו נושאים תדבר בעד עצמה, הקסם שלה יכבוש ביופיו את העומד מולנו, וכל טענות הכפירה ה'מדעיות' יתפוגגו מאליהן.
המתקפות שסופג הציבור הדתי בכל מיני תחומים בתקופה האחרונה באים בדיוק כדי לפגוע בנקודה הזו. מטרתם להציג את התורה כדבר המנוגד לחיים. מנוגד למדינה ולדמוקרטיה, מנוגד להשכלה ולאומנות, מנוגד לצדק ולמוסריות. אם אנשים מאמינים נתפסים כמסרבים לשאת בעול עם הציבור ומתחמקים מלהגן על המולדת, מוצגים כמזלזלים ומשפילים נשים וכרודפי שלמונים, אז מה יש לדבר בכלל על אמיתות התורה והמחוייבות כלפיה. ברור שהדרך הזו מעוותת ושגויה ולא רלוונטית אלי בכלל.
עץ החיים
המאבק של הדור שלנו אינו עוד על עץ הדעת אלא על עץ החיים. את הנוער של היום כבר לא מעסיקות שאלות על סתירות בין תורה ומדע, אבולוציה ודינוזאורים. ההתמודדות שלו אינה במישור התיאולוגי-פילוסופי אלא במישור הקיומי. לא האם נכון להיות דתי, האם זה אמיתי (די ברור להם שכן), אלא האם טוב להיות כזה. זו לא שאלה של אמונה באלוקים אלא של אמון בו. האם התורה שאנחנו מאמינים בה זוהי תורה שמחלישה את האדם ומכפיפה אותו לאיזה כוח עליון שרודה בו, יורד לחייו ועושק ממנו את ההנאות הגדולות של החיים, או שזו תורת חיים שמעצימה את האדם, מחברת אותו אל עצמו ואל הכוחות הטובים שבו, ומעניקה לו את הנוסחה לחיים של משמעות, של אושר ושל מוסריות.
מה התפקיד שלנו במאבק הזה? איזה מין דגם של חיי תורה, של דתיות ושל קשר עם אלוקים, אנחנו חיים וממילא משדרים לילדים שלנו ולסביבתנו? האם אצליח להיות 'פרסומת טובה לאלוקים' ומי שרואה אותי, את הברק בעיניים, את השמחה לקום בבוקר, את ההתנהלות בעבודה, הזוגיות, הקשר לאלוקים, יגיד לעצמו - 'מדהים. איפה משיגים את סם החיים הזה?!', או שהחיים שלי ישדרו מסר הפוך מזה, ומי שיראה אותי יפטור את עצמו בשנייה, מבלי להניד עפעף, בברכת 'ברוך שלא עשאני דוס'?
לתגובות והארות: yonilavi10@gmail.com
Intriguing:
בגובה העיניים
> מאמונה בה' לאמון בה' / הרב יוני לביא
"הדתיים הם פרסומת גרועה לאלוקים" אמר פעם מישהו, ובמידה מסוימת בצדק. לא תמיד המחשבה הראשונה שחולפת בראשו של מי שנפגש עם אדם או עם ציבור דתי היא: "וואו! מדהים. גם אני רוצה להיות כזה...". לפעמים המסקנה בדיוק הפוכה. מצד שני, לא בטוח שצריך להיבהל מזה. אנחנו מאמינים שהתורה היא מושלמת. בני אדם, לעומת זאת, עדיין צריכים להמשיך ולעבוד על עצמם. חסרונות אישיים ופגמים במידות הם תופעה שאינה מבדילה בין מגזרים, וגם בציבור הדתי יש ללא ספק הרבה מה לתקן. אולי צריך להתנחם בכך שדווקא הציפיות הגבוהות ממנו, הן אלו שמבליטות את החסרונות שלו. הרי לעולם לא תשמע משפט כמו "בחור בלי כיפה, וככה מתנהג?!". כמעט לכולם ברור שמבחור החובש את אותה פיסת בד לראשו יש לצפות להתנהגות הגונה ומוסרית יותר.
הכפירה המוסרית
מה משותף לפטור גורף של בני ישיבות משירות בצה"ל, לתופעות של "הדרת נשים", ולמקרים של חובשי כיפה שנתפסו בקלקלתם? - היחס התקשורתי שהם מקבלים החורג מעבר לכל פרופורציה ביחס לגודלם האמיתי. לאדם מן השורה לא מפריע להיות במחיצתו של חובב מוזיקת טראנס, או אוהד ביתר ירושלים, כל עוד אינם עושים את התחביב שלהם בקולניות ומפריעים לו בין שתיים לארבע. לעומת זאת במפגש עם אדם דתי יש משהו מאיים. בעצם נוכחותו הוא נושא איתו תפיסת עולם שחורגת מד' אמותיה ויש לה השלכות ישירות על חייו של כל אדם: 'יש אמת מוחלטת, יש בורא לעולם והוא נתן תורה, וכולם, כולל אותך, אדוני, מחויבים לקיים אותה'. גם אם הדתי יהיה נחמד ומסביר פנים ולא יאמר אף מילה בנושא, אדם ישר ודורש אמת יהיה חייב לענות לעצמו על השאלה - 'אז למה אני לא כמוהו? האם אין אמת בדרך שהוא הולך בה?'.
הרב קוק בספרו "אדר היקר" טוען שבניגוד לְמה שרגילים לחשוב, המניע המרכזי לכפירה אינו טענות אפיקורסיות, אלא - "הכפירה המוסרית" - התנהגות מושחתת ולא מוסרית של אנשים דתיים. תופעות היסטוריות חובקות עולם של כפירה וחילונות באו כריאקציה להתנהגות לא מוסרית של אנשי דת, בעיקר מן הצד הנוצרי, שהשחיתות ורדיפת הבצע שלהם, גרמו להתקוממות וסלידה מכל דבר שריח דת עולה ממנו. ממילא גם התיקון שנדרש מבחינתנו, האנשים המאמינים, נעוץ קודם כל במישור המוסרי. ככל שחיינו יהיו מופת ליושר, צדק ומוסריות, האמת שאנו נושאים תדבר בעד עצמה, הקסם שלה יכבוש ביופיו את העומד מולנו, וכל טענות הכפירה ה'מדעיות' יתפוגגו מאליהן.
המתקפות שסופג הציבור הדתי בכל מיני תחומים בתקופה האחרונה באים בדיוק כדי לפגוע בנקודה הזו. מטרתם להציג את התורה כדבר המנוגד לחיים. מנוגד למדינה ולדמוקרטיה, מנוגד להשכלה ולאומנות, מנוגד לצדק ולמוסריות. אם אנשים מאמינים נתפסים כמסרבים לשאת בעול עם הציבור ומתחמקים מלהגן על המולדת, מוצגים כמזלזלים ומשפילים נשים וכרודפי שלמונים, אז מה יש לדבר בכלל על אמיתות התורה והמחוייבות כלפיה. ברור שהדרך הזו מעוותת ושגויה ולא רלוונטית אלי בכלל.
עץ החיים
המאבק של הדור שלנו אינו עוד על עץ הדעת אלא על עץ החיים. את הנוער של היום כבר לא מעסיקות שאלות על סתירות בין תורה ומדע, אבולוציה ודינוזאורים. ההתמודדות שלו אינה במישור התיאולוגי-פילוסופי אלא במישור הקיומי. לא האם נכון להיות דתי, האם זה אמיתי (די ברור להם שכן), אלא האם טוב להיות כזה. זו לא שאלה של אמונה באלוקים אלא של אמון בו. האם התורה שאנחנו מאמינים בה זוהי תורה שמחלישה את האדם ומכפיפה אותו לאיזה כוח עליון שרודה בו, יורד לחייו ועושק ממנו את ההנאות הגדולות של החיים, או שזו תורת חיים שמעצימה את האדם, מחברת אותו אל עצמו ואל הכוחות הטובים שבו, ומעניקה לו את הנוסחה לחיים של משמעות, של אושר ושל מוסריות.
מה התפקיד שלנו במאבק הזה? איזה מין דגם של חיי תורה, של דתיות ושל קשר עם אלוקים, אנחנו חיים וממילא משדרים לילדים שלנו ולסביבתנו? האם אצליח להיות 'פרסומת טובה לאלוקים' ומי שרואה אותי, את הברק בעיניים, את השמחה לקום בבוקר, את ההתנהלות בעבודה, הזוגיות, הקשר לאלוקים, יגיד לעצמו - 'מדהים. איפה משיגים את סם החיים הזה?!', או שהחיים שלי ישדרו מסר הפוך מזה, ומי שיראה אותי יפטור את עצמו בשנייה, מבלי להניד עפעף, בברכת 'ברוך שלא עשאני דוס'?
לתגובות והארות: yonilavi10@gmail.com
Shiur Shabbaton in Fair Lawn
Spent a wonderful shiur Shabbaton hosted by Isaac Krasnopolsky and his family in Fair Lawn, NJ, with a very warm welcome from the Young Israel of Fair Lawn - which has a phenomenal cholent made by Dr. Jack Mermelstein, and wonderful Torah learning led by Dr. Larry Kraut. Yonah Stromer, Zac Welgrin, Zechariah Kaufman, Sruli Baum, Bentzie Gelernter, Dani Nissel, Mordechai Caplan, Shmueli Newman and Aaron Landy all took part. Yasher koach to Isaac and his family for fantastic arrangements!
Thursday, February 09, 2012
Tuesday, February 07, 2012
Sunday, February 05, 2012
Friday, February 03, 2012
An Open Letter to Rabbi S. Boteach | 1000 Verses
An Open Letter to Rabbi S. Boteach | 1000 Verses
Very well reasoned post touching on Uncle Immanuel's contretemps with Rabbi Shmuely Boteach.
Thursday, February 02, 2012
I have to postpone the shiur...
I have to postpone the shiur - it turns out I am driving my son to Philadelphia for him to spend Shabbos checking out and being checked out the yeshiva there for high school. I thought we we would be able to get him a ride, but it fell through. Can we do Motzo'ei Shabbos at the same time?