The AishDas Society is happy to announce
the start of a cycle of
Arukh haShulchan Yomi!
Covering Orach Chaim and the parts of Yoreh Deah relevant at home…. The halakhos of daily life from waking up in the morning to going to bed, from kashrus in the kitchen to honoring one’s parents to taharas hamishpachah to aveilus.With the Arukh haShulchan’s analysis of how the halakhah came to be what it is.
Starting Shavuos – May 29th, 2020
Schedule:
(Download the calendar here, and a version of the calendar with chazarah one week later, here)
Video Shiurim and Podcast:
See the play list on YouTube. (Like and/or click the bell for alerts when new shiurim are donated to the cause!) Or, select a shiur using the menu in the upper right corner, below.
Or, if you just want audio on the go, try subscribing to the podcast version.
Printable Text:
(Assembled on demand from the Sefaria edition)
To take when traveling, of for days you just don’t have a copy on-hand:
ערוך השלחן יומי – אורח חיים
הלכות השכמת הבוקר
סימן א׳
Friday, May 29th 2020
א כתיב (משלי טו כד): ״אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה״. וביאורו נראה: כי המלאכים נבראו בשני כמבואר במדרש, וכן מבואר במזמור ״ברכי נפשי״: ״המקרה במים עליותיו… עושה מלאכיו רוחות״. והבדלת המים היתה בשני, והבהמות נבראו בחמישי. והמלאכים עובדים את בוראם ואין להם יצר הרע, והבהמות יש להם יצר הרע ואין להם דעת. וממילא דלהמלאכים אינו מגיע שכר בעד עבודתם, אחרי שאין להם יצר הרע, ולבהמות לא שייך עונש אחרי שאין להם דעת.
ב ולזה ברא הקדוש ברוך הוא ביום הששי את האדם. ובראו משני הקצוות: נתן בו את הנשמה שמאירה לאדם לדעת את הבורא יתברך כמלאך, כמו שנאמר: ״כי נר ה׳ נשמת אדם״. ויצר אותו בגוף שהוא חומר עב כבהמה, לאכול ולשתות ולישן. ולזה יתעוררו מלחמות גדולות בהאדם כל ימי חייו, שהנפש הבהמי מסיתו לתאוות עולם הזה כבהמה, והנשמה הטהורה נלחמת כנגדו ומראה לו שלא לכך נברא אלא לעבוד את הבורא כמלאך. ואף הדברים הגשמיים שמוכרח לעשות כאכילה ושתייה ושינה – תהיה הכוונה כדי שיוכל לעבוד את בוראו. ועל זה נאמר: ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״. ולאחר מות האדם מראין לו שכל מעשיו נכתבין בספר, וחותם יד האדם בו. ואם הלך בדרך התורה והמצוה – נוחל גן עדן שהוא תענוג בלתי גבול ובלתי המשך זמן. ועליהם נאמר: ״ירויון מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם; כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור״. ואם חס ושלום להיפך – יורש גיהנם, שכל יסורי עולם הזה כאין נגדו. ועליהם נאמר: ״ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר״. ושבעה שמות יש לגיהנם, ואלו הן: ״שאול״, ו״אבדון״, ו״באר שחת״, ו״באר שאון״, ו״טיט היון״, ו״צלמות״, ו״ארץ התחתית״ (ערובין יט א). וכל המתפתה ביצרו נופל שם, ולכן נקרא גם ״תפתה״, כדכתיב: ״כי ערוך מאתמול תפתה״ (שם).
ג וזהו שאמר שלמה: ״אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה״. כלומר: אתה האדם המשכיל אחרי שיש לך שני דרכים, או לשאת עין ולב למעלה אל הבורא יתברך והיא דרך החיים, או להביט למטה על תאוות הבהמיות, לכן אצוה אותך שאורח החיים שלך תהיה רק למעלה, למען סור משאול מטה. כלומר: אם תביט למטה – תפול בשאול שהיא המדריגה הראשונה של הגיהנם, ומשם תפול עוד מטה מטה.
ד וכל בר דעת יש לו להבין: כמו שאם נראה מלך בשר ודם בונה בנין יקר המורכב משני הפכים, שבנה בתוכו אבנים יקרות שוהם וישפה וכל אבן יקרה, וגם מטיט ועפר, היעלה על הדעת שתכלית כוונת המלך הוא לשם הטיט והעפר? ובודאי התכלית של הבנין הם האבנים היקרות, והטיט והעפר אינם אלא לחיזוק הבנין. כמו כן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שברא את האדם מורכב מנשמה טהורה שהיא חלק אלוה ממעל, והיא תשוב אל האלהים אחרי מותו, וגם מגוף עב שהוא טיט ועפר, היעלה על הדעת שהתכלית הוא הטיט והעפר? וכל הסובר כן אינו אלא כסיל ומשוגע. וזהו שאמר עקביא בן מהללאל: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך… כלומר: הנשמה היא חלק אלוה ממעל ותשוב למקורה. ולהיפך הגוף: מאין באת? מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רמה ותולעה. ובזה הבירור שהתכלית הוא הנפש האלהית. ולכן קודם כל צריך האדם לדעת יסודי תורתינו הקדושה והטהורה.
ה יסוד התורה ועמוד העבודה לידע שיש אלהים אחד יחיד ומיוחד, והוא ברא כל העולמות, והוא משגיח עליהם בכל עת ובכל רגע. ואלמלי יצוייר חס ושלום סילוק השגחתו – אף רגע היו כל העולמות חוזרים לתוהו ובוהו. וזהו שנאמר: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״. ונאמר: ״וידעת היום… כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד״. כלומר: שאין שום כוח זולתו יתברך, והוא המהוה כל העולמות, והוא המחיה את כל העולמות, והוא המקיימם. ובמתן תורה ראינו זה בחוש, כדכתיב: ״אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים, אין עוד מלבדו״. כלומר: כי ה׳ שברא כל העולמות – הוא המשגיח והמנהיג עליהם לעד ולעולמים. ו״אלהים״ ביאורו: השגחה והנהגה, ואין שום כוח גדול או קטן זולתו יתברך.
ו את האלהים הזה אנחנו מחויבים לאהבו אהבה גמורה וחלוטה, עד שכל האהבות כמו אהבת עצמו, אהבת אשתו, אהבת בניו ובנותיו, אהבת הממון – יהיו בטלים נגד אהבתו יתברך, והמה כלא ממש. וזהו שאמר הכתוב: ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך״. והוא לשון ״מאוד״, כלומר: כל החביב עליך מאוד מאוד – תבטל נגד אהבתו יתברך. ״ובכל לבבך״ דרשו חכמינו ז״ל: בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. כלומר: שלא תאמר שהיצר הרע כיון שמסית אותך לעבור על רצונו יתברך, אם כן איך בראו? דהאמת הוא דגם כוונת היצר הרע שלא תאבה לו ולא תשמע אליו, אלא שכך גזר עליו הבורא יתברך שיסיתך לעבור על רצונו יתברך, כדי שבבחירתך תעבוד ה׳ ולא כמוכרח. שזהו עיקר תכלית בריאת האדם, ובכוח זה גדול ממלאך כמו שכתבתי בסעיף א (וכן מבואר בזוהר).
ז ובספרי דרשו: רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך״ – אהבהו בכל לבבך כאברהם אבינו, שנאמר: ״אברהם אוהבי״. ואומר: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״. ״ובכל נפשך״ – כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח. ״ובכל מאדך״ – הוי מודה לו כיעקב, כענין שנאמר: ״קטנתי מכל החסדים…״. ועוד אמרו שם: ״ואהבת…״ – אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך, כענין שנאמר: ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״. כלומר: כמו שאברהם מפני שהיה אוהבו בלב ונפש קרא את בני אדם להאמין באלקותו, כן תעשה אתה לאהבהו על הבריות, ולקרבן לעבודתו יתברך. עוד גרסינן בספרי: לפי שנאמר ״ואהבת״ – איני יודע כיצד אוהבין אותו? תלמוד לומר: ״והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך״, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. כלומר: שעם ההתבוננות בתורה – תתיישב האהבה בלב בהכרח (חינוך).
ח וכן נצטוינו ליראה מפניו יתברך, דכתיב: ״את ה׳ אלהיך תירא״. וזה לשון הרמב״ם בספר המצות מצוה ד׳: שצונו להאמין יראתו יתעלה וליפחד ממנו. ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי, אבל נירא ביראת ענשו בכל עת. וזהו אמרו: ״את ה׳ אלהיך תירא״. עד כאן לשונו. ובחיבורו הגדול ריש פרק שני מיסודי התורה כתב: והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ – מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: ״צמאה נפשי לאלהים לאל חי״. וכשמחשב בדברים האלו עצמן – מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד, ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות. כמו שאמר דוד: ״כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, מה אנוש כי תזכרנו?״ עד כאן לשונו. ובספר המצות ביאר ״יראה פשוטה״ שהיא יראת העונש, ובכאן ביאר ״יראת הרוממות״. ועל זה שנינו בספרי: אין לך אהבה במקום יראה, ויראה במקום אהבה, אלא במידת הקדוש ברוך הוא בלבד, עיין שם. כלומר: דיראה ואהבה הם שני הפכים, אלא ביראת הרוממות שפיר יכולים שניהם להיות, דעל ידי גודל מעלת רוממותו יתברך – מתיירא ממנו יראת המעלה, ואוהבו בכל לב ובכל נפש.
