Ari Shatkin is a talmid at MTA in the 1oth grade class to which I teach Tanach. Recently, one of my talmidim from last year, Yaakov Schonzeit, has begun giving a chaburah in Pirkei Avos to some boys in the Tanach class. They are required to make presentations to the entire class. Ari typed up his presentation, so I am pleased to share it:
The following terms that I chose to interpret for you today is the terms to “love work”, “despise lordliness”, and to “remove yourself from uncertainty”. All of these topics or terms interest me because I feel like they mean something to me.
The way I interpret the term “love work” is to mean that you should simply love the thing you do. This term affects me because I feel it everyday. I take school as my “job”. On days I like it I feel a lot better about myself than days that I hate it. It’s teaching us a life long lesson, which is “If you hate what you do, then what’s the point of living?” If one doesn’t like the thing they do daily, such as work, then it can lead to many bad things, like being depressed or other bad things that can effect you for your life.
The way I interpret the term “despise lordliness” to mean that you should not get into politics. This term does not affect me as much but I can understand the term. People who are in politics have such a huge responsibility. If we look back at the last term “love work” I feel like people who are politicians will be lead to not loving work because of the stress of the job.
The way I interpret the final term “remove yourself from uncertainty” is to not get into stuff you don’t know the result to. This affects me because I do invest some money in the stock market. I also find that as a small job that I have right now. When I put my hard earned money into the market I will always consult with my uncle or another person who is a stock broker before putting it in the market. If you mean this as a job I feel like it goes back to the first thing to “love work” If someone doesn’t remove themselves from uncertainty then they may not be successful in there job which can make them hate it. It doesn’t even have to do with the market or a job. It can also do with something like school. You should go into a test knowing you will get a good grade. If you don’t then you are not ready.
In conclusion you see that the 3 terms I use not only affect me a little bit but you also see how they connect to each other. I believe that we are trying to learn life long lessons to make us live better and have a peaceful and happy life.
Thursday, December 09, 2010
Thursday, December 02, 2010
Thursday, November 25, 2010
Follow up on krumbagel's "Yeshiva guy says over a vort" video
OK, there is a lot to comment on in this uproariously funny video, which implicitly libels yeshiva guys, and is oblivious to the concept of תורתך שעשועי.
But what has really been preoccupying my attention since I first saw it yesterday, is the "missing vort" - i.e., which way did Yaakov Avinu read Parashas Zachor, with a segol (zecher) or with a tzeirei (zeicher)?!
Now, the actual issue is presented very nicely in the Hebrew Wikipedia entry on פרשת זכור:
http://tinyurl.com/244t2wq
But, in a derech that is typical for him, Rabbi Shternbuch (Moadim u'Zmanim vol. 2 p. 138) suggests that at the end of Beshalach it is zecher, while in Ki Teitzei it is zeicher.
He bases this on an idea that he cites in the name of R' Meshulam Roth, the Kol Mevaser (this, BTW, is in and of itself a fascinating phenomenon! RMR - a Hungarian, no less - is the sole posek of stature to have ruled that one should say Hallel with a berachah on Yom HaAtzmaut, and here is the eventually-to-be "Nasi" of the Eida Charedis quoting him with approbation, and even with a zt"l!), to explain the Gemara in Bava Basra (21b), in which Yoav kills his Rebbe for having erroneously taught him that the obligation is only to kill the males of Amalek, not the females as well. The obvious question is, how dumb could the Rebbe have been to have heard the keriyah year after year and heard zochor (i.e., with a double kamatz) rather than zeicher or zecher?
So RMR suggests that the Rebbe actually heard and taught zecher, with a segol. But he knew that we have a word כעשן, as in וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, which is spelled with a double kamatz that appears in Vayeira with two segols, in כעשן הכבשן. So the Rebbe interpreted the word that he heard, zecher, according to its alternative reading, zachar. ודפח"ח!
Now, although Rabbi Sternbuch does not mention it, the Gra asks why in Beshalach Hashem tells Moshe both to write down his pledge to eliminate Amalek and to relate it to Yehoshua as well? Kinda' belt and suspenders? So his answer is that the verbal relating to Yehoshua was to preclude the Yoav situation - i.e., that he should not read it as zachar, but as (get ready for this contradiction!), according to the version of the vort in Kol Eliyahu, with a segol, zecher; and according to the version of the vort in Divrei Eliyahu with a tzerei, zeicher.
But according to RMR, the answer would be different: Hashem told Moshe to tell Yehoshua that although the word which was to be read zecher (with a segol), Yehoshua should not make the mistake of interpreting the word according to its alternative spelling as in the case of כעשן.
So, suggests Rabbi Sternbuch, that precaution of the verbal explanation would work for Yehoshua, so indeed in Beshalach the reading should be zecher. Whereas in Ki Teitzei, which is the parashah that is read in public to fulfill the mitzvah of Zechiras Ma'aseh Amalek, in order to remove any doubts, it must be read zeicher.
(Another interesting thing is that in the discussion in Maaseh Rav the phrasing is whether to read with שש נקודות or חמש נקודות. It would seem al pi Kabbalah that five nekudos (tzeiri-segol) are in order, as we find in Tikkunei Zohar:
תיקוני זהר דף נה/א
ורשיעייא דאינון ערב רב אתמר בהון סו"ף פסו"ק, דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה ויאמר כי יד על כס י"ה, ואינון חמש מינים עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים, דכלהו מסתלקין ומתגברין על ישראל בגלותא, הדא הוא דכתיב (בראשית ז') ויגברו המים וירבו מאד על הארץ, ארבע זמנין כתיב ויגברו וגברו, לקבל ארבע גלוון, ועלייהו אתמר סו"ף פסו"ק, דפסיק לון קודשא בריך הוא לסוף יומיא מעלמא:
Thus, the five nekudos represent the broader categories of wickedness subsumed under the name Amalek. But the same source provides a rationale for six nekudos:
תיקוני זהר דף נה/א
בההוא זמנא סליק ו' על דרגא דיליה דאיהו שש מעלות לכסא, ודא איהו דרג"א, תר"י טעמ"י, מאי תר"י טעמ"י, אלא בתר דסליק לדרגיה יימר לישראל ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, מפקודין דעשה דכלילן בה' דאברהם, דכליל רמ"ח פקודין, דבהון אתקריב ה' לגבי ו', וקרבנא דא איהו קריבו דקודשא בריך הוא עם שכינתיה:
There is an additional reason for שש נקודות, which is that the word sheish can also be read sas, as in:
ספר תפארת שמואל - לפורים
ש' תר"ע:
ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ואמרו חז"ל (מגילה) אורה זו תורה שמחה זה יו"ט וששון זה מילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך. אולי הענין היא עפ"י אז"ל (מד"ת תשא) עמלק היה זורק מילות כלפי מעלה
but it does not seem that this will bear on which way it is read in each location.)
Now, among the other inaccuracies in the video is the notion that the Avos knew the Torah - Chazal say they fulfilled (קיימו) the Torah.
(And, it was not literal fulfillment, but aspects, as we see:
ספר שם משמואל פרשת צו - שביעי של פסח
שביעי של פסח:
במכילתא (פ' בשלח) תבוא אסרה של יוסף שאסר לילך לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע לילך לרדוף את ישראל. נראה לפרש דהנה כתיב (בראשית ל"ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים מתרגם איסורין לשון קישור העמרים, והיינו כי כל השבטים היתה מדתם לקשר כל הכחות להשם ית', אבל קמה אלומתי וגם נצבה. והטעם יובן בהפרש הראשונים שהיו מקיימין ענין המצוות בלבושים שונים כמ"ש הזוה"ק (ח"א קס"ב.) ביעק"א שכיוון מצוות תפילין במקלות, אבל אחר מתן תורה הכל בכלים מוגבלים משוערים מאת יוצר כל, והנה יתרון שאת לכלים שצותה התורה מהכלים שעשו הראשונים כל אחד לפי הגות לבו תבונות, שמצוות התורה הן אלקות וכאשר נצטוינו עליהם אנחנו נעשים שלוחי הש"י ושלוחו של אדם כמותו ומתיחסים המעשים למשלח, אבל קודם מ"ת היתה העשי' עשיית בו"ד. וממילא ההפרש נמי בדבר הקיום, כי מעשה האלקים הוא יהי' לעולם אבל מעשה בו"ד כשם שהוא עובר כך מעשיו עוברים. וע"כ אף שכל מעשי השבטים לקשר כל הכחות להש"י, אבל הי' רק מעשה בו"ד שאין לו קיום. אך יוסף בנסיונו הגדול שהי' יצרו מתגבר עליו ונמתחה הקשת וחזרה וישב ולא עבר עבירה כשיצרו מתגבר עליו, נותנים לו שכר כעושה מצוה, והי' נחשב מעשה מצוה ממש, ובאשר ב"נ נצטוו על עריות, הנה מעשיו שוב היו נחשבים מעשה שמים לפי ההנחה הנ"ל, ע"כ שוב הי' למדתו קיום, וזהו קמה אלומתי וגם נצבה, והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי, היינו שכל קיומם הוא באמצעות יוסף:
but for these purposes, we'll assume it was literal, because otherwise this whole approach doesn't work!)
But even if we assume that they had a written Torah, as the Yad Ramah evidently suggests (!):
יד רמה על סנהדרין דף קח/ב
והא דאמרינן אמר ליה אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה, אף ע"ג דאכתי לא איתיהיבא אוריתא עד משה רבינו, גמרא הוה בידיהו דהכי הוה, ואיבעי תימא כולה אוריתא מיכתב הוה כתיבא גבי אברהם ואיפקודי הוא דלא הוו מיפקדי עילוה עד דאתא משה:
It cannot, obviously, have been in the format that we have, but rather in the format to which the Gra alludes:
But... since the keriyah of Parashas Zachor is a mitzvah d'orysa, that parasha at the end of Ki Teitzei is the "cheftza shel mitzvah" of that mitzvah. So Yaakov had to have had that parashah to be fulfill the mitzvah!
So, we who read (according to Rabbi Shternbuch) zecher in Beshalach read it also me'safek in Ki Teitzei (not because of a regular safek, but because of the "din safek" a la Bein HaShemashos a la the Rogatchover and RYBS - which is why the end of Rabbi Shternbuch's note is incorrect, ואכמ"ל). But Yaakov Avinu either did not have the parashah in Beshalach, or had it in the form of the Gra's tzirufim. He only had the parashah in Ki Teitzei, which in and of itself would be read only as zeicher. And that is מסתמא how he read it.
:-) I guess we've made an early start on Purim Torah... :-)
Sunday, October 31, 2010
Addendum to the previous post
The Ba'alas HaMa'aseh, Reb. SRRL Horowitz (18th cent.), wrote the following extraordinary techinah:
תחינת אימהות
מתוך ויקיטקסט
יָה רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָא
אַנְתְּ בָּרָאתָ בְּשִׁיתּ יוֹמַיָא
שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְכָל יְצִיבָא
בְּעֶשֶׂר אֲמָרַיָא.
וּבַשְּׁבִיעִי נַחֲתָּ מִכּוּלְהוֹן אֲמָרַיָא
וּפָּקַדְתָּ(א) לְעַמָא קַדִישָׁא
דִלְהוֹן נַחְתָא מִכָּל דִבְּרַיָא
בְּרַם יַתְהוֹן עַסְקִין
בְּחֶפְצֵי שְׁמַיָא וְרָזֵי סְתָרַיָא
וְעַמַיָא דְאַרְעָא וּנְשַׁיָא
יְהוֹן עַסְקִין בְּדָרֵיהוֹן בְּלִישְׁנָא קְלִילַיָא [יידיש]
מַה דְחַיְיבִין בְּפִקוּדַיָא.
וְכֵן יְהַבְתָּ לָן מוֹעֲדַיָא לְשְׂמִחַיָא
וְיַרְחַיָא לְדוּכְרָנַיָא
וְכַד הֲוֵינָה בִּירוּשָׁלַיִם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָא
אֲתַר בֵּית מוֹתְבָנָא דְאִמְנָא שְׁכִינְתָּא דְכָל שׁוּפְרַיָא
וְעֵינֵי הָעֵדָה הַוִין מְקַדְשִׁין לְפִי רְאוֹת עֵנַיָא.
וּבְעִידְנָא דְגָלִינָא
לֹא אִשְׁתָּאַר לָן בְּרָם לְבָרֵךְ יַרְחַיָא.
וְעֵת לְחָנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד לְבָרֵךְ יַרְחַיָא.
אֲנַן מְפָרְשִׁין כַּפַּיָא לְאָבוּנָא רַחֲמָנָא דְבִשְׁמַיָא
תִּיב לָן כִּימֵי קֶדֶם
כִּי כָּשַׁל כֹּחַ הַסַבָּל לְגַדְיָא רְכִיכָא
כְּחוֹם צַהֲרַיָא.
שָׁבַת מְשׂוֹשֵׂינוּ חַגֵינוּ וְחָדְשֵׁנו.
אַנַן כְּיַתְמֵי בְּלָא אָבוּהָ
וּכְעָנָא בְּלָא רַעֲיָא
יָדוֹ פָּרַשׂ צַר עַל כָּל מַחֲמַדֵי עַיִן
וְאִין אוֹמֵר הָשֵׁב!
אֵל נְקָמוֹת יְיָ הוֹפִיעַ מֵהַר פָארָן!
מַאן דְעָנָה לְאַהְבָתָנָא
הוּא יַעֲנֶה אוֹתָנָא בְּיַרְחַיָא דָא
בִּזְכוּתָא דְהַרְרֵי קֶדֶם וּגְבָעוֹת.
שָׂרָה – דְפַקִידַת עָלֶיהָ אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחִי: כֵּן צֶאֱצָאֶיהָ כָּל דְנָגַע בְּהוּ יִדְמוּ.
רִבְקָה – דְגָמַרְתָּ לָן בִּרְכָתָא: בַּעֲגָלָא תִּתְקַיֵּם כֵּן.
רָחֵל – דְאַבְטַחֲתָּא וְשׁוּבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם: הָשֵׁב שְׁבוּתֵינוּ מַהֵר בְּדִילָה.
לֵאָה – דְהַווּן עֵינַיָא רְכְּיכָא
דְלָא תִּפּוֹל בְּגוֹרָלָא דִרְשִׁיעֲיָא:
בִּזְכוּתָא הֵאִיר עֵינַיָא
מֵחֲשׁוֹכָא דְגָלוּתָא
יוֹנָה פּוֹתָה בּחֶרֶב רַוְתָה
כָּל הַיּוֹם רְצוּצָה וַחֲמוּסָה.
בַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּרֶתָּא דְגָלוּתָא דְנַחֲתָא
בַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ יוֹשֶׁבֶת תַּחַת בְּעַלִים קָשִׁים: זֶה אוֹמֵר הַךְ וְזֶה אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ.
הֶרֶב כַּבְּסֵנוּ כִּי כְּבַר לָקִינוּ כִּפְלַיִם בְּמֶרְיֵינוּ.
וְחַדֵשׁ וְהָבֵא לָן חוֹדֶשׁ הַזֶּה לְחֶדְוָה
יוֹמַיָא יַרְחַייָא דְמִתְהַפְּכִין מִבִּישָׁא לְטָבָא.
גָאוֹן עוּזֵינוּ הָרֵם קַרְנֵינוּ
הַב לָן מוֹהַר מַתָּנָתָא טַבְתָא בְּלִי צָרָה וְעַקְתָא
בִּזְכוּת יַעֲקֹב בְּחִיר שֶׁבְּאָבוֹת
בְּזְכוּתוֹ הַטּוֹבָה לְרַבּוֹת.
סְגוּלָתִי קָרָאתָ לָן
וַאֲנָן קָרְאָן לָךְ דוֹדִי
וְלַךְ אֲנַן מַצְלִין צְלוּתָא תֵיתַב לָן
וּלְכָל מוֹרָנָא מֵחַבְרַיָא סַפְרַיָא קַדִישַׁיָא
וּמְסַדְרִין צְלוּתַיָא וּבְעוּתַיָא
בְּנִין דוּכְרִין מֵעַלְמָא דִדְּכוּרָא מִסִּיטְרָא דְיַמִינָא חֲכִּימַיָא בְּאוֹרַיְתָא
וְנֶעֱבְדִין רְעוּתָא דַאֲהָבוּתָא דְבִּשְׁמַיָא
בִּדְחִילָא וּרְחִימָא עִילָאָה דְּעִילָאָה כְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֶמְנַיָא
בְּרָא רְחִימָא דְאַבָּא דְאִימָא עִילָאִי.
אָמֵן כִּן יְהִי רָצוֹן
-- שרה רבקה רחל לאה הורוביץ, ראשית המאה ה-18
Wednesday, October 13, 2010
Sha'alvim's 50th
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3965187,00.html
Yesterday, one of my alma-maters, Yeshivat Sha'alvim, celebrated it's 50th anniversary. I can say definitively that my three years in Sha'alvim were the most formative years of my life. I owe a debt of gratitude to many Rabbeim there, some already zt"l, some lbcl"c still shlita, B"H.
But part of what made those years so special for me was a phenomenon that has passed into extinction. As the current Rosh Yeshiva notes in the cited article (added emphasis is mine):
Yesterday, one of my alma-maters, Yeshivat Sha'alvim, celebrated it's 50th anniversary. I can say definitively that my three years in Sha'alvim were the most formative years of my life. I owe a debt of gratitude to many Rabbeim there, some already zt"l, some lbcl"c still shlita, B"H.
But part of what made those years so special for me was a phenomenon that has passed into extinction. As the current Rosh Yeshiva notes in the cited article (added emphasis is mine):
הכל משתנה
מייסדי הישיבה כמובן לא חלמו על התמודדויות מעין אלה. הישיבה הוקמה על ידי "פועלי אגודת ישראל" - חרדים ציונים - שהנחילו מסורת לימוד עם אוריינצטיה חרדית-ליטאית. במהלך השנים עמדו בראשה ולימדו בה בוגרי ישיבות חרדיות מובחרות כמו "קול תורה", חברון פוניביז' ואחרות. השנים שחלפו שינו את אופי הישיבה ואת צוות ההוראה, שכיום מורכב כמעט כולו מבוגרי המקום.
"מקימי הישיבה היו למעשה ציבור שישב על הגדר", מסביר הרב יעקבזון "זו היתה קבוצה שהיתה שייכת לעולם התורני-חרדי, אבל הרגישו צורך להיות מעורבים במה שקורה בארץ. ההקצנה בעולם החרדי גרמה לכך שהם ייעלמו מן העולם כפלג בפני עצמו. בתחילת דרכה הגיעו לישיבה תלמידים מישיבות חרדיות, והיום
בעיקר מישיבות תיכוניות. מה שכן נשאר זה משהו משיטת הלימוד הליטאית שמדגישה עיון ובקיאות בגמרא.
"לצד זאת, מאחר שהדור שלנו דורש יותר 'להתחבר', במהלך השנים שולבו בתוכניות הלימוד גם ספרי חסידות, ונושאים נוספים כמו תורותיהם של הרב קוק, הרב סולובייצ'יק, והגר"א. הנוער של היום מודע לזרמים הקיימים ואנחנו מרגישים שצריך לתת להם מענה אישי".
Monday, October 11, 2010
A She'eilah I was asked as Hoshanna Rabba turned into Shemini Atzeres
Someone said in Ya'aleh v'Yavo of Mincha on Hoshanna Rabba, just before the onset of Shemini Atzeres, SA instead of Sukkos. What is the halacha? I could not find anyone who discusses it directly. But acharei ha'iyun there are two tzedadim to be lenient:
1. The shittah that so long as you said YvY it is considered mei'ein ha'meora, even if you mentioned the wrong mo'ed.
2. That the Mincha was after plag, and therefore at a time suitable to be mekabbel SA anyway.
1. The shittah that so long as you said YvY it is considered mei'ein ha'meora, even if you mentioned the wrong mo'ed.
2. That the Mincha was after plag, and therefore at a time suitable to be mekabbel SA anyway.
The Rogatchover's Heter to Dye a Beard
Sunday, September 26, 2010
More Velikovsky!
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
Mah Rabbu Ma'asecha Hashem!!!
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
[ back to top ] |
copyright 2007 |
|