From a longer essay at http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=4064:
מעלת מעשה אומנות בארץ ישראל
אבל במיוחד בארץ ישראל יש היבט אחר נוסף. הגאון "חתם סופר" בדעה שכאשר עוסקים באומנות התורמת ליישוב הארץ, מקיימים בזאת מצוה כמו מעשה הנחת תפילין. בעניין המחלוקת בין ר' ישמעאל (ברכות לה ע"ב) המלמד "הנהג בהם מנהג דרך ארץ", ובין רשב"י הסבור שהאדם יתן כל זמנו אך ורק ללימוד התורה, מבאר "חתם סופר":
"רבי ישמעאל לא אמר המקרא 'ואספת דגנך' אלא בארץ ישראל, ורוב ישראל שרויין על אדמתן, שהעבודה בקרקע מצוה משום ישוב א"י, ולהוציא פירותיה הקדושים. ובועז ("גדול הדור", מדרש רות, סוף פרשה ה) היה זורה גורן השעורים בלילה (רות ג, ב) משום מצוה. (והטוען שיש בכך ביטול תורה, איננו צודק) וכאילו תאמר 'לא אניח תפילין מפני שאני עסוק בתורה'. הכי נמי לא יאמר 'לא אאסוף דגני מפני עסק התורה'. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם יישוב העולם, הכל בכלל מצוה" (חידושיו למסכת סוכה, לו ע"א, ד"ה דומה לכושי).
וחזר על דבריו בביאורו לתורה "תורת משה" (מהד' קמא, דברים דף לו, פ' שופטים ד"ה מי האיש).
"ונ"ל בזמן שישראל שרוים על אדמתם, מצוה לאסוף דגנך. לא לצורך פרנסתו וכו' אלא משום ישוב ארץ ישראל. ומשום הכי בועז זורה גורן השעורים, ואלישע שנים עשה צמדים (בקר) לפניו. ולא לבד עבודת קרקע, אלא לימוד כל אומנות משום ישוב וכבוד א"י. שלא יאמרו 'לא נמצא בכל א"י סנדלר ובנאי וכדומה' ויביאום מארצות רחוקים" עכ"ל.
ושמא מקורו בדברי הגר"י עמדין הכותב:
"כי אין ספק שהאדם נברא לעמל לעסוק בצרכי הגוף כדי לקיים הנפש ולהחזיקה במשכנה, ואדם לעמל יולד וכו' וכו' ומשולש בכתובים 'הגדלתי מעשי, בניתי לי בתים' (קהלת ב, ד) וכו' ובארץ ישראל היא כמו מצוה עלינו, כמ"ש רז"ל על הפסוק 'ונטעתם כל עץ מאכל' שיהא אדם זהיר בנטיעה, אף אתם כשאתם נכנסים לא"י לא תתעסקו אלא במטע תחילה!" ("מגדל עוז", עליית הבנין, פרק יא).
וכן משמעות דברי מחבר "אור שמח" בספרו "משך חכמה" (על דברים לב, מז):
"ייתכן לפרש דקיימא לן כר' ישמעאל (ברכות לה ע"ב) דהנהג בהם מנהג דרך ארץ, לכן אמר 'ובדבר הזה' שתתרוקנו (מלימוד התורה) בעת חרישה וזריעה, 'תאריכו ימים על האדמה אשר אתם באים שם לרשתה'. אבל לעסוק במסחרים ובחרישה בארצות הרחוקות (כלומר בהיותנו לא בארץ ישראל) זה אסור לבטל (תורה) עבור מותרות ותענוגות בני אדם" עכ"ל.
וממשמעות דבריו כי להרבות בהשגת רווחים עבור "מותרות ותענוגות" בא"י, מותר ומצוה משום ישוב א"י! וזאת למרות שבעצם משך שעות העיסוק, האדם מתרוקן משקידת לימוד תורה.
Interestingly, in some editions of the Chasam Sofer on Chumash, the comments on parashat Shoftim do not appear. I don't know whether this is a result of the Chasam Sofer himself publishing multiple editions or because someone saw fit to "edit" his works.
ReplyDeleteDovid Landesman
IIRC, in a Satmar edition of the Chasam Sofer al hashas the piece in Sukkah had been censored - i.e., removed.
ReplyDeleteThis passage does appear in the authoritative edition of the Toras Moshe, published by Machon Chasam Sofer, together with a footnote cross-referencing and quoting the piece in his chiddushim in Sukkah. (When investigating whether there has been censorship, it is important to distinguish between the sefer Toras Moshe (sometimes mistakenly/confusingly referred to as Chasam Sofer al HaTorah) and the separate manuscript published by Yosef Naftali Stern under the name Chasam Sofer al HaTorah.)
ReplyDeleteIn the quote from Succah it says
ReplyDeleteרבי ישמעאל לא אמר המקרא 'ואספת דגנך' אלא בארץ ישראל, ורוב ישראל שרויין על אדמתן
I was at loss as to the connection with most of Israel on their land. That is a halacha on mitzvot of the land, like teruman and shemittah. What connection does that have with yishuv Eretz Yisrael
I believe he is using "Rov Yisroel" as shorthand for the existence of a functional Jewish society in the Land of Israel.
ReplyDelete