פ. קריעה בביקור בכותל המערבי
תלמיד חכם בשכונתנו, אשר נודע בדרשותיו ושיעוריו, אמר לי כי מי שאינו קורע בהגיעו לכותל אינו יודע מאומה וזוהי חובה מוחלטת. השבתי לו כי אין הדבר פשוט ומוכרע כפי שהוא מציג את הדברים ואמרתי פוק חזי דעביד עמא, ועל כן חייבים ללמד עליהם זכות.
זכינו שעל אף חורבן בית המקדש, נשאר לנו כותל אחד, שריד לבית תפארתנו, שאינו חרב לעולם, כפי שנאמר במדרש (ילקוט-שמעוני, רמז תתקפו): " 'הנה זה עומד אחר כתלנו' (שיר השירים ב, ט) - אחר כותל המערבי של בית המקדש, שאינו חרב לעולם" וכן איתא בשיר-השירים רבה (ב): " 'הנה זה עומד אחר כתלנו' - אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם" (וכן איתא בפסיקתא-דרב-כהנא ה) ומובא ששכינה לא זזה ממנו לעולם (ועיין עוד בתנא-דבי-אליהו ל). צריך עיון, האם הכותל המערבי הוא כותל העזרה, כותל המקדש או חומת הר הבית?[1]
במסכת מועד קטן (כו, א) נאמר שה"רואה ערי יהודה בחורבנן אומר (ישעיה סד, ט): 'ערי קדשך היו מדבר', וקורע. ירושלים בחורבנה - אומר (שם): 'ציון מדבר היָתה ירושלִַם שממה', וקורע. בית המקדש בחורבנו - אומר (שם סד, י): 'בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבֹתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה', וקורע. קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים. ורמינהו: אחד השומע ואחד הרואה, כיון שהגיע לצופים - קורע, וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה! לא קשיא: הא - דפגע במקדש ברישא, הא - דפגע בירושלים ברישא".
מדברי הגמרא אנו למדים כי ישנם שני סוגי קריעות, קריעה על ירושלים וקריעה על המקדש, וכל קריעה היא בפני עצמה. על גודל האבל שהיו מתאבלין עיין עוד במסכת נדרים (יב, א).
השולחן-ערוך (תקסא, ב) פסק דין זה להלכה: "הרואה ירושלים בחורבנה, אומר: 'ציון היתה מדבר שממה'; וכשרואה בית המקדש, אומר: 'בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה', וקורע. ומהיכן חייב לקרוע? מן הצופים; ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר, וכל קריעה - טפח; ואם בא דרך המדבר, שאז רואה המקדש תחלה, קורע על המקדש טפח, ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא". כתב המשנה-ברורה (ו) בשם הב"ח: "חייב להשתחות ולקרוע את בגדיו ולבכות ולהתאונן ולהתאבל על חורבן בהמ"ק ולקונן ולומר מזמור לאסף וכו' עד סוף, וכשקורע מברך ואומר 'ברוך דיין אמת' (אך בלי שם ומלכות) כי כל משפטיו צדק ואמת,
'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא' (דברים לב, ד) ואתה צדיק על כל הבא עלינו".
לאור דברים אלו צריך עיון מדוע אנשים אינם קורעים כשהם מגיעים לכותל המערבי (הרי יש פה תרי:
חד - מקום מקדש, והשני - מקום ירושלים). יתכן שהסיבה שמקלים היא שאיננו רואים את כל מקום המקדש מבפנים, ואין זה פשוט שהרי מפורש בב"ח שקורע גם אם רואה את מקום הקובה של הערביים (וכן כתב בפאת-השלחן ג, ב) ולפי זה כתב בשו"ת תשובות-והנהגות (ד, קלא): "שכדאי הוא בית אלוקינו ששמם לקרוע הבגד להראות הצער על החורבן" וכל זה בזמנים הראויים (שכן בשבת, חג, חול המועד ודאי שמודו
שאין צריך לקרוע).[2]
טעם להקל מצינו בספר עיר-הקדש-והמקדש (ב, עמ' רטז) שהעלה שהחיוב לקרוע על המקדש הוא ברואה את רצפת העזרה, ולא כמו שהביא הב"ח שאף בראיית המסגדים ומכיוון שברוב המקרים איננו רואים את רצפת העזרה (אלא אם כן עולים למקום ספציפי בו הוא נראה) אין חיוב לקרוע על המקדש, אף שלמסקנה כתב הרי"מ טוקצינסקי כדברי הב"ח, הרי לנו מקור ללמד זכות על עמך ישראל. עוד זכות ניתן ללמוד מהנאמר בשו"ת דברי-יואל (א, ל) שאינו נמצא כעת תחת ידי.
כמו כן, מצינו מקום להקל מתוך המובא בשערי-תשובה (תקסא, ה): "וכתב הרדב"ז סי' תרמ"ו הדר בירושלים ועברו עליו למ"ד יום שלא ראה בהמ"ק חייב לקרוע, אך לא זהירו בזה עיין שם" וכן הובא בברכי-יוסף (תקסא, ב): "היה הולך ובא לירושלם וכו'. הדר בירושלם ועברו שלשים יום שלא ראה בית המקדש חייב לקרוע. הרדב"ז סי' תרמ"ו. ולא נהגו כך. וכבר כתב שם הרדב"ז דלא זהירי בזה, עיין שם" ובשו"ת משנה-הלכות (ו, קי) כתב שיש להבין אחרת ברדב"ז שמי שאינו קורע אינו נוהג כשורה עיין שם.
אולם בהמשך תשובתו כותב בעל שו"ת משנה-הלכות (ו, קי):
ועלה בדעתי ללמד זכות קצת אמה שלא זהירי העולם וקלקלתם זהו תקנתם דהרדב"ז כתב שם וזו לשונו ול"ל כיון דטעמא הוי משום עוגמת נפש ומי שהוא שכן לב"ה הרי נפשו עגומה בכל שעה וא"כ מי שקרע על ירושלים ונפשו עגומה למה הוא קורע על המקדש אלא מאי אית לך למימר דעל המקדש איכא עוגמת נפש יתירה הילכך כיון שעברו עליו שלשים יום ולא ראה את המקדש בשעה שהוא רואה אותו מתחדש אצלו עוגמת נפש יתירה וחייב לקרוע עיין שם והמבואר דמצות קריעה הוא משום עוגמת נפש שנתחדש בו בכל שלשים יום אבל בעונ"ה אריכת הגלות גרמה שכבר הורגלו יום יום ואפילו רואים ירושלים ומקום המקדש לא מתרגשים יותר ואין להם עוגמת נפש יתירה וא"כ למה יקרעו ואדרבה אם יקרעו הבגד יש להם עוגמת נפש על הבגד שנקרע ולא על המקדש וירושלים אדרבה אולי יש כאן משום בל תשחית על הבגד וד"ל.
על אף דברי זכות אלו, הוא מסיים את תשובתו: "אבל מי שיראת ה' נוגע בלבבו ולבו עליו דוה על חורבן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו ונתוסף עליו עוגמת נפש בכל פעם שרואה מקום המקדש וירושלים ודאי יעשה כהלכה וכל המתאבל בחורבנה זוכה ורואה בנחמתה בביאת משיח צדקינו שיתגלה לנו במהרה ב"א".
ועיין עוד בספר הליכות-שלמה (עמ' רפ"ח 116) שכתב כי מי שגר בירושלים, אף שלא בא לכותל המערבי כל שלושים יום אינו צריך לקרוע וזו לשונו:
הדר בשכונות ירושלים, אף המרוחקות, כגון: בית וגן, הר נוף, רמות וכדו' אף על פי שמדינא צריך לקרוע, כיון שאינו דר סמוך למקום המקדש ולא ראהו ל' יום, מכל מקום המנהג שאינו קורע. ולהטעים המנהג אמר, דכל שדר באותה העיר וגם יכול בקל
לבוא לשם ואף על פי כן לא בא ל' יום, ניכר שאינו מרגיש כראוי את צער החורבן, ומשום כך המנהג שאינו קורע. ופעם אמר לשואל בדרך תוכחה: הדר בירושלים
ולא היה ל' יום בכותל המערבי, על דבר זה עצמו ראוי לו לקרוע בגדו. ולאחרים אמר: אדם כזה אינו "ראוי" לקרוע על המקדש, כי איך לא ישים על לבו להתאונן על הגלות וחורבן ירושלים.
בשו"ת תשובות-והנהגות (ה, קסה) לימד זכות על מי שאינו קורע אף שלכתחילה יש לקרוע וזו לשונו: "למעשה נראה דבפעם ראשונה שרואה את הכותל המערבי, כמו מי שבא מחו"ל ודאי קורע, ומ"מ ראוי לקיים קריעה גם כשעברו שלושים יום, אבל הנמנע מזה, אם הוא תושב ירושלים יש פוסקים שמקילין בהם, אבל אפילו מי שגר בשאר חלקי הארץ יש אולי יסוד למיקל אם לא רואה אלא הכותל לבד וכמ"ש, אמנם כ"ז ללמד זכות, אבל המחמיר לקיים עיקר הדין וקורע תע"ב" והוסיף שם שהמחמיר יעלה למקום גבוה בו רואים בוודאות את האדמה של המקדש ועיין עוד במועדים-וזמנים (ה, שמח).
אולם לגבי קריעה על ירושלים נראה שאין צריך עתה לקרוע, שהרי אנו מושלים בירושלים ולא חשיב שעכו"ם שולטין בהן וכן כתב הגר"ש זוין בספרו המועדים-בהלכה (עמ' שעא) וכן כתב בעל הכפתור-ופרח (ו) ושו"ת אגרות-משה (ד, ע, אות יא) שכיום אין ירושלים נקראת בחורבנה, כיוון שאין הישמעאלים מושלים בה וזו לשונו: "אם יש לקרוע היום על ראיית ירושלים ואלו הנוסעים לארץ ישראל מסתבר שאף שעדיין לא נגאלנו בעוה"ר אין לקרוע בראיית ירושלים מאחר שהיא בחסד השי"ת בנויה לתפארת ואינה עכ"פ ברשות אומות עכו"ם, וצריך לברך רק בראותו מקום המקדש אף כשרואים אותו מרחוק וכ"ש כשבאים לכותל, וכשרואין ערי יהודה שהם ברשות האומות וכן אם איכא חלק מירושלים ברשות האומות אף אם נבנו יפה צריך לקרוע" וכן איתא בשו"ת תשובות-והנהגות (ה, קסה).
אמר שלמה המלך (משלי כה, ב): "וכבֹד מלכים חקֹר דבר" ודרשו חז"ל בבראשית-רבה (ט, א) שזהו בדברי תורה אשר נמשלה למלכים. לפי זה צריך עיון גדול האם הקריעה הינה על עצם חורבן המקדש או על כך שהוא ביד הנכרים ואז יהיה מקום להקל, אך קשה לומר זאת, שהרי לבושתנו חלק גדול ממקום המקדש, איננו בשליטתנו, ועיין עוד באהל-יששכר (נד).
נראה שהחילוק בין הקריעה על מקום המקדש שעדיין יש לקרוע עליו, לבין הקריעה על ירושלים שהיום אין מחוייבים בה, נשנית גם בשו"ת שואל-ונשאל (ג, יורה-דעה תג) וזו לשונו:
ומה ששאל אם צריך לעשות קריעה בראותו כותל המערבי, תשובה כבר כתב מרן בא"ח סי' תקס"א ס"ב דהרואה ירושלים בחרבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע, וכשרואה בית המקדש בחרבנה אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע עוד קריעה אחרת, וכל הקריעה טפח עיין שם. ודוקא ירושלים העתיקה שהיא עכשיו ביד אומות העולם, אבל ירושלים החדשה אין צריך לקרוע כמו שנראה מדברי מרן בב"י שכתב דאפילו יושבים בה ישראל כיון שאינם מושלים עליהם מקרי חרבן, עיין שם, משמע דכל העיירות שמושלים עליהם ישראל אינו חייב לקרוע.
עוד בדין זה עיין בשו"ת יביע-אומר (ד, יורה-דעה לח, ט) שהביא פוסקים הסוברים שכיום אין צריך לקרוע ועיין בשו"ת שיח-נחום (לח) בנידון הקריעה.
ראיתי כי בשו"ת רבבות-אפרים (ח, קעד, א) הביא את דעת הגר"נ קרליץ, כי מי שאינו קורע בעת ראיית הכותל את בגדו, עדיף שלא יילך לכותל.
מעניין לראות את דעתו הייחודית של בעל שו"ת בית-מרדכי (לג) אשר כתב כי לא רק שאין למבקר לקרוע בהגיעו לכותל, אלא עליו לברך שהחיינו (ונראה לי שזהו דווקא בפעם הראשונה שמגיע לכותל שיברך שהחיינו ולא בשאר פעמים) ובסברתו כתב: "הקריעה היא הביטוי של אבלות... ולכן אם כיום, אחרי התשועה הגדולה שעשה צור ישראל לעמו ישראל, לארצו ונחלתו, קורעים למראה הכותל המערבי והר הבית, הרי זה כאילו הקורעים עדיין שרויים באבל ובצער והם כפויי טובה ואינם מכירים בניסים שעשה אדון הנפלאות לעם בחירו ולארצו" (ועיין עוד בשו"ת רבבות-אפרים ח, תפא).
ביום ג' בסיוון התשס"ט הייתי בדרכי לכותל המערבי, אחר שלא הייתי בכותל מאז חג הפסח (עברו יותר משלושים יום) וגמרתי בליבי לקרוע ואף הכנתי עמי דף של מה שיש לומר.[3] אולם ברגע האחרון לא קרעתי, כיוון שפגשתי את מו"ר הגר"א נבנצל ושאלתי אותו, האם בהגיעי אל הכותל עלי לקרוע,
והוא השיב לי כי דעת מו"ר הגרשז"א הינה שכיום אין צריך לקרוע כלל על מקום המקדש, וזהו אף למי שגר מחוץ לירושלים, זאת כיוון שניתן להגיע בקלות אל הכותל המערבי. אולם מי שמגיע מניו יורק וכדו' - הוא יצטרך לקרוע.
העולה לדינא: ודאי שאין ראוי שמחלוקת בדין קריעה על שריד בית קדשנו תמנע מאנשים לבוא להתפלל שם, שהרי המתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד (פרקי דרבי-אליעזר לד; רמב"ן, בראשית כח, יז) וכל שכן בכותל המערבי, ועוד שזהו מקום השכינה (רמב"ם, בית הבחירה ו, טו; ועיין עוד בזוהר-הקדוש, שמות ה, ב). אולם ראוי לכל ירא שמים להשתדל להגיע פעם בשלושים יום לשריד בית מקדשנו ולבכות ולהתאונן על שבעוונותינו לא נבנה עדיין היכל תפארתנו, גאון עוזנו, בית המקדש, ובכך להפטר לכתחילה מקריעה.
אולם מי שגר מחוץ לירושלים וקשה לו מאד להגיע לכותל המערבי פעם בשלושים יום, אזי בדיעבד אינו קורע ויש לו על מי לסמוך.
[1] במחלוקת פוסקים זו עיין בשו"ת הרדב"ז (ב, תרמח), בחיי-אדם בספרו שערי-צדק, משפטי-ארץ (יג, ח) ובספר עיר הקדש והמקדש לגרי"מ טוקצינסקי (ד, עמ' כ-כב).
[2] והוא הדין לעיין שם וערב יום טוב שאין צריך לקרוע, ועיין עוד בשו"ת מנחת-שלמה (עג), שו"ת בצל-החכמה (ה, יב) ובהערות של הספר פסקי-תשובות (תקסא 11-16).
[3] כתבתי בדפי כי עלי לומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה", לאחר מכן לומר את "מזמור לאסף", לקרוע ולומר "ברוך דיין האמת" ולהוסיף "כי כל משפטיו צדק ואמת", "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", "ואתה צדיק על כל הבא עלינו...".
