Tuesday, April 25, 2017

Eulogy On Rabbi Nisson Wolpin Z’L, Editor Of Jewish Observer, By Rabbi Yakov Horowitz – The Yeshiva World

Rabbi Horowitz' hesped is below the picture, in yellow typeface. These are a very few personal remarks by myself. I first knew Rabbi Wolpin zt"l as a camper at Camp Munk when he was assistant head counselor back in the late 60s to early 70s. Many years late, in 1989, I made his acquaintance again when I began writing for The Jewish Observer. Whatever faults The JO had, it was - largely due to Rabbi Wolpin's leadership - by far the most influential Jewish periodical of its time. Rabbi Wolpin's openness, wisdom, editorial acumen, and refinement made it a pleasure to work with him. He was a great man who captained a great periodical - without self aggrandizement, fanfare or publicity - למען ה' ולמען תורתו. He was a great embodiment of the ever-vanishing and nearly extinct true Agudist.



תנצב"ה





Eulogy On Rabbi Nisson Wolpin Z’L, Editor Of Jewish Observer, By Rabbi Yakov Horowitz – The Yeshiva World


It is with sadness, fond memories, and a profound sense of gratitude to him that I inform you of the Petira (passing) of Rabbi Nisson Wolpin z’l. Reb Nisson served Klall Yisroel (the Jewish people) in many roles over his rich and meaningful life, but is known best for his role as the Editor of Agudath Israel’s Je wish Observer.


Reb Nisson was brilliant, humble, dedicated, and was an outstanding mentor and role model, when I began writing publicly in 1996. He had a gift for making me feel like he was helping me with my essays, not rewriting my imperfect drafts. It was never about him; in today’s educational vernacular, he was a “guide on the side,” rather than, “a sage on the stage.” In fact, before he started editing my first piece, he asked me for Mechila (forgiveness) in advance and said, “Reb Yankie, to a writer, someone who edits your work is about as popular as someone who criticizes your child to you. I hope our relationship survives this.”


My first piece in The Jewish Observer, An Ounce of Prevention, was about teens-at-risk, a topic that was not discussed in polite company twenty years ago. Reb Nissan recognized the importance of airing this sensitive subject in the pages of Agudath Israel’s publication, and patiently taught a thirty-six-year-old rookie how to soften the edges of the passion that drove the piece, so that the essay would generate constructive light and not destructive flames.


He had a great, dry sense of humor, and I actually began looking forward to his sage critique of my writing, which continued over the years that I wrote in The Jewish Observer. Our paths have not crossed much over the past few years, but I am deeply grateful that I had the opportunity to thank him personally on several occasions for the profound impact he had on my life personally and professionally.


One of the essays I submitted to The Jewish Observer went back and forth between us much more than usual during the editing process. After this had been going on for a while, Rabbi Wolpin called me and said, “Reb Yankie, you are never really done editing. But there does comes a time when you just stop.”


Reb Nissan; you were never done serving Hashem and his people over your lifetime. But Hashem, in His infinite wisdom decided it was time for you to stop in this world and continue in the World to Come.


May your memory be for a blessing.


- See more at: http://www.theyeshivaworld.com/news/headlines-breaking-stories/1262330/eulogy-on-rabbi-nisson-wolpin-zl-editor-of-jewish-observer-by-rabbi-yakov-horowitz.html#sthash.vhZbKINQ.dpuf

Tuesday, April 04, 2017

30 days before Pesach, No Matzo

Purim: The last day before Pesach to eat matzo?


I have always been told by my parents loy"t that our minhag is not eat matzo from 30 days before Pesach. Many people have challenged me on this tonight I found that this is the minhag according to two of three sources of our family's minhagim: South Germany and Chabad (but perhaps not Lita).

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=363620&forum_id=1364

ד"ר מיכאל ריגלר 

אימתי פוסקים לאכול מצה לפני פסח _ לגלגולו של מנהג 

עולמו של היהודי שומר המצוות מושתת על עולם מנהגים שהתהווה במשך אלפי שנים בתפוצות ישראל באשר הם. יש בהם מנהגים שמקורם בדברי חז"ל, לעומתם רבים שמקורם אינם מחוור דיו, ואף מקור מחצבתם אינו ברור. בכלל המנהגים הללו כאלה, שנועדו להוסיף סייג על גבי סייג, מעבר למה שיסדו חז"ל וחכמי ישראל לדורותיהם. אינו דומה מנהג שמקורו בתורה שבע"פ, למנהג שהתהווה מסיבות שהזמן גרמן, שלעתים נועד להחמיר, ולעתים להקל במציאות שבני עמנו חיו בה. בכלל כל אלה, מנהגים שפרופ' דניאל שפרבר הגדירם בסדרת ספריו "מנהגי ישראל" כמנהג של טעות, או סופרלטיבים אחרים, מנהג שקשה למצוא להם טעם ומקור. אבל עם ישראל דבק בכל המסורות הללו באדיקות כדי לקיים "אל תיטוש תורת אמך". יתר על כן, המנהג נתפס כדבר מקודש וזכה לקביעה ש"מנהג ישראל תורה הוא", ולכן קשה לשרשם מתודעתם, גם כאשר לא נודע מקורו. 

חג הפסח הוא מן המועדים, שרבו בהם המנהגים יותר מכל מועד אחר. המעיין בספרי המנהגים מדורות עברו ועד זמננו (ובמבואות להגדות של פסח), יגלה עולם ומלואו של הנהגות שהלכה ומנהג מעורבים זה בזה, ואתה תמה, מהיכן צמחו כל אלה, מה מקורם, מי יסדם, וכיצד חדרו לחיינו? מנהג אחד מני רבים, שהתקבל בכל עדות ישראל, מבקשים אנו לרדת לשורשיו, ולנסות לעקוב אחר גלגולו. 

מתוך שמחה והתאוות 

ידוע לכל, שחז"ל הורו לנו, שחובת אכילת המצה בליל הסדר תהא מתוך שמחה ותאווה, כדי לקיים את מצוות העשה של אכילת מצה כהלכתה, כנאמר "בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות" (שמות י"ב י"ח). אך כיצד מגיעים למצב רגשי מעולה כזה, שהאוכל יתאווה לאכילת המצה הראשונה בליל הסדר? הפתרון שהציעו לנו חז"ל פשוט למדי הימנעות מאכילת מצה שיוצאים בה בפסח, זמן מה לפני ליל הסדר, היינו, שעות אחדות לפני חיוב אכילת המצה. וכך שנינו בירושלמי (פסחים פ"י ה"א): "א"ר לוי האוכל מצה בערב פסח כבא על ארוסתו בבית חמיו...". ולמרות שלא מצאנו מקבילה למאמר זה בבבלי, הביאו גדולי הפוסקים את דברי הירושלמי להלכה, ומדבריהם נראה שכל היום אסור באכילת מצה. על דברי הירושלמי מעיר רבנו זרחיה הלוי בעל המאור: "אע"ג דגרסינן בירושלמי האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו, הני מילי משש שעות ומעלה , אבל עד שש שעות מותר...", הרי לנו קיצור זמן איסור אכילת מצה, למספר שעות לפני כניסת החג. דעת הרמב"ן, שאיסור אכילת מצה בערב פסח הוא כל היום בניגוד לדעת הרז"ה (ר' זרחיה הלוי) . 

הר"ן מפרש את הירושלמי ומנסה למצוא הסבר לשתי השיטות הנ"ל, ואלו דבריו: "ולר' יהודה בן בתירה שאסור לאכול חמץ כל היום כולו, אסור לאכול מצה גם כן כל היום... אבל לדידן דלא מיתסר לן חמץ אלא מחצות ולמעלה מדאורייתא אי נמי מסוף ארבע שעות מדרבנן, אפשר דמצה נמי לא מיתסר אלא מהאי זימנא ואילך". תירוצו של הר"ן בא אפוא להסביר את שתי השיטות, ומדבריו עולה, שהוא נוטה לשיטה האוסרת מצה מזמן איסור אכילת חמץ, היינו מהשעה העשירית. זו גם סברתו של הרא"ש (פסחים פ"ג סי' ז'): "ונראה דדווקא מזמן איסור חמץ ואילך". 

הרמב"ם כתב : "אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב... כדי שיכנס לאכילת מצה בתאוה... ויהיו מצות חביבות עליו" (הל' חמץ ומצה פ"ו הל' י"ב), ולא פירט מאימתי נאסרה עלינו אכילת מצה, וכן אינו דן באיזו מצה מדובר. על עניין זה מעיר בעל המגיד משנה על אתר: "ומדברי רבינו נראה כל היום". דעה מעניינת הובאה בספר "ארחות חיים" (הל' חו"מ אות קי"ד). אם מצמידים את איסור אכילת מצה לאיסור מציאת חמץ בבית, יוצא לכאורה "שגם מליל י"ד אסור יהיה לאכול מצה". וכך כתב גם בעל ס' אוהל מועד (ר' חיים פלאג'י דרך ד נתיב י"ב): "יש מחמירים שלא לאכול מצה מתחילת הלילה כיוון שנתחייב לבדוק החמץ". אבל לדעת רוב הפוסקים המנהג הרווח הוא, שלא לאכול מצה כל היום כולו, שקודם לליל הסדר, היינו מעלות השחר של י"ד בניסן. 

צמצום והרחבה 

ממקורות ראשונים אלה אנו למדים, שאיסור אכילת מצה מוגבל רק לערב פסח בלבד, ויש המצמצמים את הזמן למספר שעות לפני התקדש חג. כל האמור הוא במצה שיוצאים בה בליל הסדר, אבל מנהג הספרדים לאכול מצה עשירה עד תחילת השעה העשירית של היום (מצה עשירה הינה כל דבר מאפה העשוי מקמח כשר לפסח, שלשוהו עם מי פירות , כגון יין, מיץ, אך ללא מים כלל) ולמנהג האשכנזים אין לאכול כלל מצה עשירה. אך לכולי עלמא, אחר שעה עשירית אסור לאכול מצה עשירה, כדי שיאכל מצה לתיאבון בערב. 

יש מי שדייק מלשון התורה "בערב תאכלו מצות", מכאן שביום ערב פסח חל איסור אכילת מצה כדי שיתאווה למצת מצווה. לפי הרעיון של הרחקת אכילת מצה מבעוד יום, כדי לאוכלה בערב מתוך תאווה, העלו כמה פוסקים את הסברה גם לגבי מאכלים אחרים שאנו מצווים לאוכלם בליל הסדר. כך כתב בעל 

"הלבושים": "ויש נוהגין שלא לאכול חזרת בע"פ כדי לאכול מרור לתאבון בלילה, ויש מחמירין שלא לאכול פירות בע"פ כדי לאכול חרוסת לתאבון... ואין לפרר מצה בע"פ מחשש שיאכל ממנה". על כך פסק: "אין זה מנהג כלל אלא חומרא יתירה", וכבר נהגו העם לאכול פירות ומיני תרגימא בערב פסח, אבל לא ימלא כרסו מהם. 

כתבנו לעיל, שיש פוסקים מן הדורות הקודמים שביקשו להרחיק עוד יותר את איסור אכילת המצה, כדי לאכלה בשמחה בליל הסדר. ראש וראשון לפוסקים שהביא זמן הרחקה ארוך יותר מאכילת מצה הוא בעל "שירי כנסת הגדולה" בסי' תע"א (עמ' פ"ו,ב סי' ג'): "ויש נוהגין שלא לאכול מצה מראש חודש וכן הוא מנהג רבים מקושט' יע"א ולכן יש למעט באכילת מצה [מאותו זמן]", כדי לאכול מצה לתיאבון בליל התקדש חג. כך מובא גם במשנה ברורה תע"א סי"ק י"ב: "ויש נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש", אך לא הביא מקור לנוהג זה. על כך מעיר ר' חיים פלאג'י בספרו "לב חיים" ח"ב סי' פ"ח : "דזה שנוהגים איסור מראש חודש הוא ממידת חסידות ולא מדינא". 

עדות מעניינת לענייננו מצאנו בספר "מעגל טוב", שהוא תיאור מסעו של החיד"א בקהילות ישראל באירופה. הוא מספר שבשנת תקל"ח שהה בהולנד בימי הפסח ושם, "בשבת הגדול אכלתי מצה בלתי (בלבד?) בלילה, וביום [מצה] עשירה". ואגב כך, מביע דברי ביקורת על בני הקהילה, "והייתי סר וזעף על שלא עלה בלב שום אדם לקרוא לי בליל הסדר" (ברלין תרפ"א עמ' 143), הרי שאכל מצה בליל י"ד בניסן ולא חשש כלל למנהגנו. 

התייחסות מעמיקה בנידון דידן נמצאת בספר "איגרות משה" לגאון ר' משה פיינשטין זצ"ל (או"ח סי' קנ"ה): "...יש מקום למה שנהגו הרבה שאין אוכלים מצה מראש חודש ניסן... היה שייך בעצם לאסור עוד משלושים יום קודם הפסח לרבנן, ומשתי שבתות קודם לפסח לרשב"ג. אך לא רצו חכמים להטריח כל כך על הציבור, לכך שייך שיחידים יחמירו על עצמם גם משלושים...". מאידך יש שהחמירו במצות חמץ גמור, שראוי להימנע מלאוכלן קודם הפסח, משום חביבות המצווה, וכדי לא לטעות בין מצת חמץ למצת מצווה, ששוות במראה וטעם, ראוי להימנע מאכילת מצה חודש ימים קודם לחג. מעין זה כתב גם הגאון ר' צבי פסח פראנק בספר מקראי קודש (ח"ב סי' כ"ה): "מצות חמץ שלנו הרי אין בהם שום היכר בינם למצות שיוצאים בהם ידי חובה לא במראה ולא בטעם", ולכן ראוי להימנע מאכילת מצות משני הסוגים כחודש לפני ליל הסדר. 

מצאנו נימוק נוסף להימנעות מאכילת מצה בערב פסח, והוא, שהמצה הוקשה לקרבן פסח, וכשם שקרבן פסח אסור באכילה בערב פסח רק בלילה, הוא הדין למצה. 

תנא דמסייע למנהג שלא לאכול מצה שלושים יום קודם לפסח מצאנו בחוברת "קובץ שמע בני" (בני ברק תשמ"ח) ובה ליקוטי מנהגים של יהודי (אשכנז) דרום גרמניה. במנהגי פסח כתוב: "אין אוכלים מצה שלושים יום לפני פסח, דהיינו משושן פורים". הנהגה זו הובאה גם בספר "מקראי קודש הלכות ליל הסדר" מאת הרב משה הררי (ירושלים תשנ"ב): "כך קיבלתי ממשפחת חתני, שהם כעשרה דורות פיעה"ק ירושת"ו, אך ייתכן שנהגו כן כבר בארץ מוצאם גרמניה". על כך מביא המלקט את עדותו של הגר"א נבנצל שליט"א, "שכן נוהגים מיוצאי גרמניה, אך לא ראה מקור לכך", ונראים הדברים שמסורת אבותיהם בידיהם וממשיכים לקיימה ולהעבירה מדור לדור. אולם, מנהג זה שוודאי יש לו שורשים עתיקים, אינו עולה בקנה אחד עם מה שהובא בספר מנהגי וורמייזא (סי' ע"א), שם נאמר: "ערב שבת הגדול מסירין העירוב [העשוי ממצות] התלוי כל השנה... והשמש עושה עירובי חצרות... והשמש מחלקו כדי שיאכלו אותו". על מנהג זה מעיר מגיה הספר: "מכאן שלא הקפידו על המנהג המובא באחרונים שלא לאכול מצה מראש חודש", שהרי טקס החלפת העירוב נעשה בשבת הגדול, "דאם לא יאכלו המצה בשבת הגדול לא תזדמן להם כלל אכילת עירוב בשבת". 

לחבב המצב על אוכליה 

ראינו לעיל שחז"ל המשילו את האוכל מצה בערב פסח לארוס הבא על ארוסתו בבית חמיו. הפרשנים פלפלו בשאלה, מה ראו לדמות זה לזה? מפשט הדברים ברור שהכוונה היא הדרישה של התגברות על היצר והתאווה בשני המקרים, אך בוודאי שאפשר היה למצוא משל אחר. שאלה זו מעלה בעל ס' הרוקח (סי' ל"ב): "וכי מה עניין ארוסה בבית חמיו אצל מצה? אלא לומר לך, מה ארוסה אסור לבוא עליה בלא יו"ד [עשר] ברכות, אף מצה אסורה לאכול עד שיעשה י' ברכות" (ולא מנה מה הן י' הברכות). לעומת זאת, שאר הפרשנים מזכירים ז' ברכות או ט' ברכות , ואלו הן: כוס ראשונה מברך עליה ג' ברכות (יין, קידוש, זמן), אחריה בורא פרי האדמה על אכילת כרפס, כוס שנייה, ועל המצה ב' ברכות, המוציא ועל אכילת מצה. ומי שמונה ט' ברכות, מוסיף ברכת גאל ישראל ונטילת ידיים, וזהו הדמיון בין הארוסה שהופכת לאשת איש לאחר ז' ברכות, כך אכילת מצת מצווה באה לאחר ז' (או ט') ברכות. 

נמצאנו למדים, שההרחקה ממצת מצווה של שעות אחדות או ליום אחד, התגלגלה להרחקה של שבועיים ואף לשלושים יום, וכל זה כדי לחבב את המצה על אוכליה, ואם יאכל מצה עד סמוך לליל הסדר, "מצת המצווה" שוב לא תהיה כחדשה בעיניו, ורק הפסקה בין מצת חולין למצת חיוב תיצור את החוויה של אכילתה לתיאבון ומתוך שמחה. נראה הדבר, שהנטייה בנפשו של האדם ספוג רגש דתי היא לדרוש מעצמו להחמיר על עצמו במגמה של הידור מצווה ודיוק קיומה ככל האפשר. ושמא הרחקה זו היא מעשה "חסידות" וחומרא בעלמא, ועל מנהג זה ניתן לומר דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד. 

(הצופה) 

ריגלר כותב: ''ראש וראשון לפוסקים שהביא זמן הרחקה ארוך יותר מאכילת מצה הוא בעל ''שירי כנסת הגדולה'' בסי' תע''א (עמ' פ''ו,ב סי' ג'): ''ויש נוהגין שלא לאכול מצה מראש חודש וכן הוא מנהג רבים מקושט' יע''א...''. 

מנהג זה היה קיים כבר באיטליה בימי-הביניים, אבל לא היה נפוץ בציבור הרחב, רק בין ''יראי-שמים'', ראה: ספר התדיר, לר' משה ב''ר יקותיאל איש רומי מן האדומים, בתוך: מ''י בלוי (מהדיר), שיטת הקדמונים, ניו-יורק תשנ''ב, עמ' רטו: ''...ומן המנחה ולמעלה אסור לאכול כל עיקר, כדי שיאכל מצה לתיאבון לערב. ויראי שמים נוהגים שלא לאכול מצה מטעם זה מראש חדש ניסן''. 


http://www.haoros.com/Archive/index.asp?kovetz=898&cat=9&haoro=5

ידוע מנהג חב"ד שלא לאכול מצה שלשים יום לפני פסח ובאופן שאפילו מצות שאינם כשרים לפסח לא אוכלים.

בלקו"ש חי"א ע' 293 כותב הרבי לאחד שהי' לו קשיים בבריאות "ובימים אלו שמתחילים כבר את המצה מיכלא דאסוותא שלכן יש ליזהר מאכילת מצה ל' יום לפני הפסח הרי יומשך גם לו רפואה קרובה..."

Sunday, April 02, 2017

Poisoning in Halacha



Tonight my chevrusa and I learned the sugya in Bava Kamma 47b  of one who puts poison in front of his friend's animal. A brief synopsis and application of the sugya is at http://businesshalacha.com/en/newsletter/infected:


“A person put some poisoned food in front of his neighbor’s animal,” Rabbi Dayan said. “The animal ate the food and died. The owner sued the neighbor for killing his animal. What do you say about this case?”
“I would say he’s liable,” said Mr. Wolf. “He poisoned the animal.”
“I’m not so sure,” objected Mr. Mann. “The neighbor didn’t actually kill the animal. Although he put out the poison, the animal chose to eat the food.”
“Animals don’t exactly have choice,” reasoned Mr. Wolf. “If they see food, they eat! Anyway, even if the neighbor didn’t directly kill the animal, he certainly brought about the animal’s death.”
“But is that enough to hold him liable?” argued Mr. Mann. He turned to Rabbi Dayan.“The Gemara (B.K. 47b; 56a) teaches that placing poison before an animal is considered grama,” answered Rabbi Dayan. “The animal did not have to eat the poisoned food. Therefore, the neighbor is not legally liable in beis din, but he is responsible b’dinei Shamayim. This means that he has a strong moral liability to pay, albeit not enforceable in beis din (Shach 386:23; 32:2).”

It struck us that it follows that if one poisons another human being by, say, placing cyanide in his tea, which the victim then drinks and dies, the poisoner is exempt from capitol punishment. It would seem that such a manner of murder falls into the category of the Rambam's ruling in Hilchos Rotze'ach u'Shemiras Nefesh 3:10:



Different rules apply, however, in the following instances: A person binds a colleague and leaves him to starve to death; he binds him and leaves him in a place that will ultimately cause him to be subjected to cold or heat, and these influences indeed come and kill the victim; he covers him with a barrel; he uncovers the roof of the building where he was staying; or he causes a snake to bite him. Needless to say, a distinction is made if a colleague dispatches a dog or a snake at a colleague. In all the above instances, the person is not executed. He is, nevertheless, considered to be a murderer, and "the One who seeks vengeance for bloodshed" will seek vengeance for the blood he shed.

(translation from http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1088919/jewish/Rotzeach-uShmirat-Nefesh-Chapter-Three.htm)

Perhaps this was a davar pashut to everyone else, but for me, tonight, it was a mind-boggling revelation!

Thursday, March 30, 2017

בענין חיוב שמירת פרה וולדה דשותפין - ב"ק מו ע"ב



 בב"ק מו ע"ב אביי מציע שמקרה המשנה של פרה וולדה שנמצאו ליד שור נגוח מיירי בפרה דחד וולד דחד, שני בעלים . שונים ופרש"י ואי פרה וולד כו', דפרה דחד וולד דחד - כגון שמכר לו פרה חוץ מעוברה

התקשו האחרונים מדוע לא פרש"י שבעל הפרה מכר את הולד שלכאורה יותר מצוי מאשר בעל הפרה ימכור את הפרה וישייר לעצמו את הולד. ושקו"ט האחרונים בזה ע"פ גדרי הקנאת וקנין דבר שלא בא לעולם

ונראה ליישב פרש"י בע"א עפי"ד האו"ש בסוגיין

אור שמח - הלכות נזקי ממון - פרק ט - הלכה ב
ונחשוב דשור זה שהיה לבעל הולד חלק בו הוי כשור של שותפין, דשניהם מחויבין בשמירתו, וכי לא נעלו בפניו הוי פשיעה, אם כן פשעו השנים בעל הפרה ובעל הולד, רק דלא מצית לחייב את בעל הולד כיון דמספקא לן דילמא נגחה אחרי שהפילה, והולד שלו לא הזיק כלום, ועל הפשיעה לחודא לא יתחייב בלי עשיית ההיזק

ובאמת דברי האו"ש קילורין הן לעינים בהבנת כל הסוגיא, אלא שאכ"מ

אכן עפי"ד מובנים דברי רש"י בטוב טעם. דאם בעל הפרה מכר את הולד לאחר הסברא נותנת שעד הולדת הולד רק הוא אחראי על שמירת הפרה. דוקא במכר את הפרה ושייר את הולד  מסתברא מילתא שחיוב השמירה שלו מקדמת דנא לא פקע

ודוק היטב כי קצרתי

Karov L'Malchus: A Guest Post by Ben Rothke

Guest Post by Reb Ben Rothke of Passaic. Note that I don't necessarily agree with everything in his essay, but it is a fine and important piece that should serve as a springboard for conversation.



Karov l’malchus 2017- to boldly go where no posek has gone before
Ben Rothke
Introduction
Halacha, like American law, is often precedent based; where an earlier event or action that is regarded as an example or guide to be considered in subsequent similar circumstances.
With the Trump administration having a large number of Orthodox Jews in his inner circle, questions of karov l’malchus are coming up. Yet the dearth of halachic opinions on the topic makes coming to a definitive answer a challenge.
The ability to decide serious halachic questions based not on an individual’s knowledge of Jewish text and halacha, rather of their ability to search Google or the Bar Ilan Responsa Project has created the often-problematic genre of Google poskim.
In the few weeks since the 2017 presidential inauguration, myriad bloggers, columnists, and social commentators and more have emerged as Google poskim and taken to opining on the propriety of some of the religious actions undertaken by Jared and Ivanka Kushner. There articles ranged from glowing remarks of Rabbi Leonard Yehuda Oppenheimer in The Miracle that is Ivanka Trump1, to that of Simon Yisrael Feuerman in Why Jared and Ivanka’s anonymously granted Shabbat exemption is problematic2.
Yet where all these writers fail in their analyzes, is that in this writer’s opinion, the Kushner’s situation is so historically unique and unprecedented from a halachic perspective, one can’t form an opinion due to the dearth of response on the topic.
With that, consider the following 3 situations:
  • A child sees a man enter a cemetery and says incredulously “I don’t know how he can go there. Everyone knows it’s forbidden for a Jew to enter a cemetery”.
  • A child sees a person driving on Shabbat and says in amazement “I don’t know how she can drive on Shabbat. Everyone knows it’s forbidden”.
  • An adult hears that the Kushner’s were passengers in a car on Shabbat. He sees a picture of them in the National Cathedral. He then writes a scathing blog post condemning their actions, stating “of course what they did is indisputably wrong. As it’s clearly forbidden for a Jew to ride in a car on Shabbat or enter a church.
The answer to the first two scenarios are quite simple. The third scenario is not.
Karov l’malchus
In the first case; the child who observed the man going into the cemetery is from a family of cohanim and naively assumed that it’s forbidden for anyone to enter a cemetery. In the second case, the child was from a small town and didn’t know the driver was a Hatzola member responding to an emergency call on Shabbat.
In the final case, the adult was answering based on their understanding of basic halachic concepts. But what was lacking in his analysis was not entering in the concept of karov l’malchus. And it’s karov l’malchus that turns that scenario from an absolute issur, to an action that may turn out to be quite both permitted and meritorious.
The main sources for karov l’malchus are Bava Kama 83a and Me’ila 17a. Karov l’malchus is a rabbinic dispensation that, at limited and very specific times, allows for the suspension of both Torah laws and rabbinic enactments, for those who can positively influence senior governmental officials.
A fundamental question is how can chazal allow for the violation of a Torah law? There are several answers ranging from the fact that savings lives allow for the suspension of certain halachot, to the concept of masaro hakatuv l’chachamim; meaning that chazal at limited and very specific times, are given the obligation to carve out how specific halachot are to operate.
Bava Kama states that someone who is misaper kumi, gets a specific type of haircut such that their forehead is shaved, has violated the issur of following in Emorite practices. The reason being that the kumi haircut was a specific non-Jewish practice.
The Talmudic discussions center on two individuals, Avtulmus bar Reuven and R’ Reuven bar Istrobili who were exempted from the kumi haircut ban since they interacted with Roman officials. R’ Reuven bar Istrobili passed himself off as a Roman Senator to prevent the Senate of the Roman Republic from passing legislation to liquidate the Jews.
Rabbi Dr. Dov Zakheim was the United States Under Secretary of Defense (2001–2004) and Deputy Under Secretary of Defense (1985–1987) during the Reagan and Bush administrations. As a person who was indeed karov l’malchus, he writes3 that karov l’malchus strictly speaking means anyone close to the government, but not necessarily part of it.
Zakheim writes in Nehemiah: Statesman and Sage4, that as cup-bearer (officer of high rank in royal courts whose duty it was to serve the drinks at the royal table; a position of greatly valued and given to only a select few throughout history) to Artaxerxes; part of Nehemiah's duties included the tasting the non-kosher wine of the king.
Approaching the answer
When analyzing a sugya and its halachic ramifications, the flow is generally quite linear. At its most basic level, one starts with a Biblical verse and then sees how it’s dealt with in the gemara. Next is to review how the rishonim and achronim interpret the topic. To get towards a definitive practical answer, a review of the relevant shailos v'teshuvos literature is then undertaken. This is where precedent comes to play. Yet when it comes to the Kushner’s, there’s a significant shortcoming with this calculus as there is a dearth of response on the topic.
It’s this writer’s opinion that the Kushner’s situation is so historically unique, that we lack any significant shailos v'teshuvos literature in which to base an opinion on. A questioner can certainly start with Bava KamaMe’ila and the rishonim; yet the halachic buck stops there. The utter dearth of shailos v'teshuvos related to karov l’malchus is not surprising given its historical infrequency.
With the many articles written about the Kushner’s, I’ve yet to find where the author has been qualified to voice their opinion about their specific instance of karov l’malchus. In fact, I’m hard pressed to find a greater example of karov l’malchus of the past 2,500 years than the Kushner’s.
History has been replete with Jews close to national leaders. The list ranges from the medieval period with Shmuel Hanagid (993-1056), to a renaissance man such as Isaac Abravanel (1437–1508). In the 20th-century, we have figures like Felix Frankfurter (1882-1965) and Henry Kissinger. Hanagid and Abravanel were world-class scholars, while Frankfurter thought of religion as "an accident of birth".
Yet there’s never been at instance until today where those who are karov l’malchus have also been related to the leader. With the Kushner’s, it’s karov in both the literal and figurative sense. Adding to this is that we have not one person, but two individuals who are karov. Perhaps this rarity is proven by the fact that the term is karov l’malchus and not krovim l’malchus.
Professor Haym Soloveitchik writes in Rupture and Reconstruction: The Transformation of Contemporary Orthodoxy5, of an over 600-page work on sefirat ha-'omer. This was a subject he astutely noted that had rarely, if ever, rated more than a hundred lines in the traditional literature. I’d venture to suggest that the practical aspects of karov l’malchus hasn’t gotten more than a hundred lines either.
That doesn’t mean there isn’t anything dealt with on the topic. Rabbi Boruch Simon (Professor of Talmud at Yeshiva University) has a shiur6 which provides an overview the topic.
The last time karov l’malchus and its halachic propriety was brought into question was in 2009 when Rabbi Haskel Lookstein participated in the Presidential Inaugural Prayer Service. This was done at the invitation of then President Barack Obama. Lookstein recited verses from Tanach during a worship service held at the National Cathedral (officially named the Cathedral Church of Saint Peter and Saint Paul), an Episcopalian Church, in Washington, D.C.
Lookstein’s participation lead to a fascinating debate between Rabbis Michael Broyde and Kenneth Auman, which was later documented in Ḥakirah volume 87.
The debate centered on whether Lookstein was in fact karov l’malchus. For those who would like to know, their discussion is an insightful one. After numerous exchanges, Auman wrote that Broyde was right about the uncertainty; that neither he nor Broyde can prove one way or the other who is really karov l’malchus. When it comes to the Kushner’s, res ipsa loquitur.
The topic of karov l’malchus and how it should be invoked for the Kushner’s is a serious question with tremendous implications. Anyone is free to discuss it. But the ability to pronounce a halachic answer, which many of these writers have done, is something that in this writer’s opinion – can be done by but a handful of American poskim.
Karov l’malchus as an avenue for chidush
It’s said that R’ Chaim Soloveitchik focused on kodshim as it was a domain that was ripe for chidush. I think that karov l’malchus is perhaps the next great avenue for chidush given the dearth of source material.
The lack of karov l’malchus source material which to work with means that these American poskim will be like the Chazon Ish, who singlehandedly undertook the task to resurrect the laws of mitzvot ha'teluyot ba'aretz.
More specifically, here are but a few of the many key questions that must be addressed with respect to karov l’malchus:
What exactly is the definition of karov l’malchus? – when dealing with physical space, there’s physical definitions. Measures such as tefachamah and the like are axiomatic within halacha. With the figurative karov l’malchus; how close is close? Rabbi Lookstein felt that being in proximity and having a chance to get the Presidents ear was enough. Or does one have to be part of the President’s presidential cabinet? Would it apply to the Speaker of the United States House of Representatives?
Where does it fit into the big picture? At a high level, these poskim must consider that even if we knew precisely how karov l’malchus worked in and of itself; they need to address how it plays in the sandbox with myriad other halachot. Does it automatically supersede them or not? Does it share the same properties of pikuach nefesh that is docheh all Shabbat halachot?
Does karov l’malchus even apply in the United States? Taken literally, when chazal used the term, it was meant perhaps to only be for political institutions such as monarchies, despotic governments, and those where the leader had similar unmitigated powers.
In a federal republic, such as the United States, one could question its applicability. Chazal understood a monarchy in part to where a king had absolute power, and could kill at whim. It was precisely those types of rulers where someone who was close to the king could have a positive influence.
For example, this type of positive influence could be manifest in the ability of the king to stave off the execution of a condemned prisoner. In the US, where prisoners often spend decades on death row; the fact that this would span multiple presidential administrations would lessen the ability for a heter of karov l’malchus.
In a democracy like the United States, one could reasonably be of the opinion that karov l’malchus simply doesn’t apply, given the chazal’s use of the term was prescriptive, and not descriptive.
Could we apply karov l’malchus to every United States citizen? Assuming it is in effect in the United States, and based on the notion that it means those who can positively influence senior governmental officials; can we apply it to every registered voter?
Block voting and mass calls to senators and representatives have shown to be a powerful political tool. Based on that, one could argue that should the situation arise, it would seemingly be permitted to call government officials on Shabbat or yom tov.
In the United States, while the president is powerful, often that source of power is facilitated through congress. The bicameral legislature can be the address for getting things done. One person who understood this quite well was the late philanthropist Zev Wolfson. When attempting to get things done, Wolfson forged relationships with congressman. That approached bore significant fruits for his interests through the years.
Conclusion
Karov l’malchus is both a fascinating a stimulating topic. It’s a great topic for a speaker to engage an audience in a topical lecture. But it will all be l'halacha v'lo l'maaseh. Those who want practical answers as to how the Kushner’s should act in relation to karov l’malchus will run into a brick wall, as of this writing; the data set of literature for the question simply does not exist.
And until then, anyone commenting on the situation would be better served by observing the sage advice found at the end of the first chapter of Pirkei Avot - I have found nothing better for the body than silence.

The author would like to thank Rabbi Dovid Hirsch and Meyer Mandel for their comments and cogent insights.