Tuesday, August 04, 2020

Rischa #31, Black Live Matter

Rischa #31, Black Live Matter

Rischa Daraiisa-31-Season Finale-The RCA only includes the Master's Voice-Can a Rabbinical Organization sponsor a debate on Black Lives Matter without a person of color represented?

Season 1Ep. 31

In the last episode before a summer break,the Rabbis debate over debates.

Rabbi Bechhofer believes that it is a mistake for the RCA to sponsor a "debate lishem shamayim" of how our community should relate to the Black Lives Matter movement.

Bechhofer cogently describes why responses like "all lives matter" remains deeply offensive even to blacks who don't necessarily align themselves with the movement.

Having a white man assume the "critical" position and another white man respond from the "sympathetic" side,can only result in a non edifying experience,along with a possible public relations debacle.

Bechhofer notes that a debate by its very nature doesn't result in admission,it is staged to produce a winner,an idea he feels is antithetical to the Torah.

Rabbi Kivelevitz responds with a brief examination of works of art,ancient dialogues,and classic medieval Rabbinic literature that served as a model for Rav Moshe Chaim Luzzatto's most effective works.

These were all written in the form of a "vikuach" - a way to capture interest and bring home issues in a dramatic entertaining way,and lead to a thoughtful nuanced reaction by the leader/listener.

Although Kivelevitz admits it would have been more prudent to have had an African-American involvement,he feels that the RCA deserve credit for tackling the issue while other Torah agencies are silent or openly hostile.

While the speakers and moderator come from a white modern-Orthodox suburban world,Kivelevitz feels that the exercise is comparable to the experiment Jane Elliot administered to her young students in the wake of Dr.Martin Luther King's assassination. The all white Iowa school children were effected by "one of their own" with the aggressive first step out towards racial harmony in the"Blue Eyes/Brown Eyes Exercise."

The pair agree over the dearth of solid oratory in the Rabbinic world and both give a thumbs up to the Denzel Washington vehicle-"The Great Debaters".

comments and criticism welcome at

ravkiv@gmail.com

For more information on this podcast visit

yeshivaofnewark.jewishpodcasts.org


Update:
The RCA subsequently changed the format
to include a Jew of Color.


Monday, August 03, 2020

Starting a Virtual Yeshiva



Starting a Virtual Yeshiva


During the period that yeshivos were physically closed, the overwhelming number of them functioned almost fully and to the significant satisfaction of both administration and students on a product called Turbobridge. https://www.turbobridge.com, the refuah with which HKB”H preceded the makkah. Turbobridge is a nearly-free conference audio/visual system that enables main sessions for shiurim and breakout sub-conferences for chevrusos. Rabbeim and Sho’alim u’Meshivim can “pop-in” on the chevrusos announced or unannounced. The Administration receives reports on attendance in all sessions. Shiurim can be recorded for later chazarah. There is a video option as well.

Turbobridge (there are similar competing systems) is the way to open a yeshiva with little or no overhead, with no need for a physical plant, with maximum flexibility and reach.


So, who's in?

Thursday, July 30, 2020

Video: Why Do We Say Mizmor L'Todah on Tisha B'Av?

The Levush says that Mizmor L'Todah should be recited in a joyous melody because it expresses our gratitude over Hashem's ongoing chesed with us. 

It would seem inappropriate to recite it on any fast day, let alone Tisha B'Av. 

Yet most (not all!) congregations recite it. How is its message compatible with the spirit of the day?


 Addendum to the Marei Mekomos:

וצאת הכאב מהלב היא תענוג למתאבל כלשון הרמב"ם "כי לאבלים נחת בבכייתם ועוררות אבלם עד כלות כוחותיהם הגופניים, מלסבול אותו המאורע הנפשיי, כמו שיש לבעלי השמחה נחת במיני השחוק. ולפיכך חננתה התורה (לשבויה היפת תואר) ואיפשרה לה זאת עד שתלאה מן הבכי והאבל"

מורה נבוכים ח"ג סוף פרק מא

Wednesday, July 29, 2020

Zoom Shiur on Tisha B'Av, 1:30pm EDT: Why Do We Say Mizmor L'Todah on Tisha B'Av?


Rabbi Dr. Ari Zivotofsky sent me an image of the first edition
of the Artscroll 
Kinnos, which left Mizmor L'Todah out!

Zoom Shiur on Tisha B'Av, 1:30pm EDT


Why Do We Say

Mizmor L'Todah

on Tisha B'Av?


Yosef Gavriel Bechhofer is inviting you to a scheduled Zoom meeting.

Topic: Why Do We Say Mizmor L'Todah on Tisha B'Av?
Time: Jul 30, 2020 01:30 PM Eastern Time (US and Canada)

The Levush says that Mizmor L'Todah should be recited in a joyous melody because it expresses our gratitude over Hashem's ongoing chesed with us. It would seem inappropriate to recite it on any fast day, let alone Tisha B'Av. Yet we do recite it. How is its message compatible with the spirit of the day?

Join Zoom Meeting

Meeting ID: 751 8422 1699
Passcode: 431304






Tuesday, July 28, 2020

Rischa #30: Updating Nachem?



Rischa Daraiisa 30-Tisha BAv Special!- Tweaking the Nusach of Nachem -Could it help in bringing the Geualah?





Season 1Ep. 30

Rabbis Kivelevitz and Bechhofer take on the very well discussed question of altering the Tisha BaAv Tefillah of Nachem.

Click on these hyperlinks for a thorough description of the opinions of

Rav Chaim Dovid HaLevi

Rav Shlomo Goren,

Rav Yosef Dov Soloveichick

Chacham Ovadiah Yosef

Rav Aharon Lichtenshtein

and Rav Nochum Eliezer Rabinovich Zt"l.

The pair present a recipe for reconciliation and suggestions for what to concentrate on during this saddest day of the Jewish Calendar.

Please respond with your input to these issues at ravkiv@gmail.com
For more information on this podcast visit

yeshivaofnewark.jewishpodcasts.org



As a result of the first comment, I went looking and found this teshuvah. The link is in the second comment.

תשובה נוספת:

פ. קריעה בביקור בכותל המערבי

תלמיד חכם בשכונתנו, אשר נודע בדרשותיו ושיעוריו, אמר לי כי מי שאינו קורע בהגיעו לכותל אינו יודע מאומה וזוהי חובה מוחלטת. השבתי לו כי אין הדבר פשוט ומוכרע כפי שהוא מציג את הדברים ואמרתי פוק חזי דעביד עמא, ועל כן חייבים ללמד עליהם זכות.
זכינו שעל אף חורבן בית המקדש, נשאר לנו כותל אחד, שריד לבית תפארתנו, שאינו חרב לעולם, כפי שנאמר במדרש (ילקוט-שמעוני, רמז תתקפו): " 'הנה זה עומד אחר כתלנו' (שיר השירים ב, ט) - אחר כותל המערבי של בית המקדש, שאינו חרב לעולם" וכן איתא בשיר-השירים רבה (ב): " 'הנה זה עומד אחר כתלנו' - אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם" (וכן איתא בפסיקתא-דרב-כהנא ה) ומובא ששכינה לא זזה ממנו לעולם (ועיין עוד בתנא-דבי-אליהו ל). צריך עיון, האם הכותל המערבי הוא כותל העזרה, כותל המקדש או חומת הר הבית?[1]
במסכת מועד קטן (כו, א) נאמר שה"רואה ערי יהודה בחורבנן אומר (ישעיה סד, ט): 'ערי קדשך היו מדבר', וקורע. ירושלים בחורבנה - אומר (שם): 'ציון מדבר היָתה ירושלִַם שממה', וקורע. בית המקדש בחורבנו - אומר (שם סד, י): 'בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבֹתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה', וקורע. קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים. ורמינהו: אחד השומע ואחד הרואה, כיון שהגיע לצופים - קורע, וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה! לא קשיא: הא - דפגע במקדש ברישא, הא - דפגע בירושלים ברישא".
מדברי הגמרא אנו למדים כי ישנם שני סוגי קריעות, קריעה על ירושלים וקריעה על המקדש, וכל קריעה היא בפני עצמה. על גודל האבל שהיו מתאבלין עיין עוד במסכת נדרים (יב, א).
השולחן-ערוך (תקסא, ב) פסק דין זה להלכה: "הרואה ירושלים בחורבנה, אומר: 'ציון היתה מדבר שממה'; וכשרואה בית המקדש, אומר: 'בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה', וקורע. ומהיכן חייב לקרוע? מן הצופים; ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר, וכל קריעה - טפח; ואם בא דרך המדבר, שאז רואה המקדש תחלה, קורע על המקדש טפח, ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא". כתב המשנה-ברורה (ו) בשם הב"ח: "חייב להשתחות ולקרוע את בגדיו ולבכות ולהתאונן ולהתאבל על חורבן בהמ"ק ולקונן ולומר מזמור לאסף וכו' עד סוף, וכשקורע מברך ואומר 'ברוך דיין אמת' (אך בלי שם ומלכות) כי כל משפטיו צדק ואמת,
'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא' (דברים לב, ד) ואתה צדיק על כל הבא עלינו".


לאור דברים אלו צריך עיון מדוע אנשים אינם קורעים כשהם מגיעים לכותל המערבי (הרי יש פה תרי:
חד - מקום מקדש, והשני - מקום ירושלים). יתכן שהסיבה שמקלים היא שאיננו רואים את כל מקום המקדש מבפנים, ואין זה פשוט שהרי מפורש בב"ח שקורע גם אם רואה את מקום הקובה של הערביים (וכן כתב בפאת-השלחן ג, ב) ולפי זה כתב בשו"ת תשובות-והנהגות (ד, קלא): "שכדאי הוא בית אלוקינו ששמם לקרוע הבגד להראות הצער על החורבן" וכל זה בזמנים הראויים (שכן בשבת, חג, חול המועד ודאי שמודו
שאין צריך לקרוע).[2]
טעם להקל מצינו בספר עיר-הקדש-והמקדש (ב, עמ' רטז) שהעלה שהחיוב לקרוע על המקדש הוא ברואה את רצפת העזרה, ולא כמו שהביא הב"ח שאף בראיית המסגדים ומכיוון שברוב המקרים איננו רואים את רצפת העזרה (אלא אם כן עולים למקום ספציפי בו הוא נראה) אין חיוב לקרוע על המקדש, אף שלמסקנה כתב הרי"מ טוקצינסקי כדברי הב"ח, הרי לנו מקור ללמד זכות על עמך ישראל. עוד זכות ניתן ללמוד מהנאמר בשו"ת דברי-יואל (א, ל) שאינו נמצא כעת תחת ידי.
כמו כן, מצינו מקום להקל מתוך המובא בשערי-תשובה (תקסא, ה): "וכתב הרדב"ז סי' תרמ"ו הדר בירושלים ועברו עליו למ"ד יום שלא ראה בהמ"ק חייב לקרוע, אך לא זהירו בזה עיין שם" וכן הובא בברכי-יוסף (תקסא, ב): "היה הולך ובא לירושלם וכו'. הדר בירושלם ועברו שלשים יום שלא ראה בית המקדש חייב לקרוע. הרדב"ז סי' תרמ"ו. ולא נהגו כך. וכבר כתב שם הרדב"ז דלא זהירי בזה, עיין שם" ובשו"ת משנה-הלכות (ו, קי) כתב שיש להבין אחרת ברדב"ז שמי שאינו קורע אינו נוהג כשורה עיין שם.
אולם בהמשך תשובתו כותב בעל שו"ת משנה-הלכות (ו, קי):
ועלה בדעתי ללמד זכות קצת אמה שלא זהירי העולם וקלקלתם זהו תקנתם דהרדב"ז כתב שם וזו לשונו ול"ל כיון דטעמא הוי משום עוגמת נפש ומי שהוא שכן לב"ה הרי נפשו עגומה בכל שעה וא"כ מי שקרע על ירושלים ונפשו עגומה למה הוא קורע על המקדש אלא מאי אית לך למימר דעל המקדש איכא עוגמת נפש יתירה הילכך כיון שעברו עליו שלשים יום ולא ראה את המקדש בשעה שהוא רואה אותו מתחדש אצלו עוגמת נפש יתירה וחייב לקרוע עיין שם והמבואר דמצות קריעה הוא משום עוגמת נפש שנתחדש בו בכל שלשים יום אבל בעונ"ה אריכת הגלות גרמה שכבר הורגלו יום יום ואפילו רואים ירושלים ומקום המקדש לא מתרגשים יותר ואין להם עוגמת נפש יתירה וא"כ למה יקרעו ואדרבה אם יקרעו הבגד יש להם עוגמת נפש על הבגד שנקרע ולא על המקדש וירושלים אדרבה אולי יש כאן משום בל תשחית על הבגד וד"ל.
על אף דברי זכות אלו, הוא מסיים את תשובתו: "אבל מי שיראת ה' נוגע בלבבו ולבו עליו דוה על חורבן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו ונתוסף עליו עוגמת נפש בכל פעם שרואה מקום המקדש וירושלים ודאי יעשה כהלכה וכל המתאבל בחורבנה זוכה ורואה בנחמתה בביאת משיח צדקינו שיתגלה לנו במהרה ב"א".

ועיין עוד בספר הליכות-שלמה (עמ' רפ"ח 116) שכתב כי מי שגר בירושלים, אף שלא בא לכותל המערבי כל שלושים יום אינו צריך לקרוע וזו לשונו:
הדר בשכונות ירושלים, אף המרוחקות, כגון: בית וגן, הר נוף, רמות וכדו' אף על פי שמדינא צריך לקרוע, כיון שאינו דר סמוך למקום המקדש ולא ראהו ל' יום, מכל מקום המנהג שאינו קורע. ולהטעים המנהג אמר, דכל שדר באותה העיר וגם יכול בקל
לבוא לשם ואף על פי כן לא בא ל' יום, ניכר שאינו מרגיש כראוי את צער החורבן, ומשום כך המנהג שאינו קורע. ופעם אמר לשואל בדרך תוכחה: הדר בירושלים
ולא היה ל' יום בכותל המערבי, על דבר זה עצמו ראוי לו לקרוע בגדו. ולאחרים אמר: אדם כזה אינו "ראוי" לקרוע על המקדש, כי איך לא ישים על לבו להתאונן על הגלות וחורבן ירושלים.
בשו"ת תשובות-והנהגות (ה, קסה) לימד זכות על מי שאינו קורע אף שלכתחילה יש לקרוע וזו לשונו: "למעשה נראה דבפעם ראשונה שרואה את הכותל המערבי, כמו מי שבא מחו"ל ודאי קורע, ומ"מ ראוי לקיים קריעה גם כשעברו שלושים יום, אבל הנמנע מזה, אם הוא תושב ירושלים יש פוסקים שמקילין בהם, אבל אפילו מי שגר בשאר חלקי הארץ יש אולי יסוד למיקל אם לא רואה אלא הכותל לבד וכמ"ש, אמנם כ"ז ללמד זכות, אבל המחמיר לקיים עיקר הדין וקורע תע"ב" והוסיף שם שהמחמיר יעלה למקום גבוה בו רואים בוודאות את האדמה של המקדש ועיין עוד במועדים-וזמנים (ה, שמח).
אולם לגבי קריעה על ירושלים נראה שאין צריך עתה לקרוע, שהרי אנו מושלים בירושלים ולא חשיב שעכו"ם שולטין בהן וכן כתב הגר"ש זוין בספרו המועדים-בהלכה (עמ' שעא) וכן כתב בעל הכפתור-ופרח (ו) ושו"ת אגרות-משה (ד, ע, אות יא) שכיום אין ירושלים נקראת בחורבנה, כיוון שאין הישמעאלים מושלים בה וזו לשונו: "אם יש לקרוע היום על ראיית ירושלים ואלו הנוסעים לארץ ישראל מסתבר שאף שעדיין לא נגאלנו בעוה"ר אין לקרוע בראיית ירושלים מאחר שהיא בחסד השי"ת בנויה לתפארת ואינה עכ"פ ברשות אומות עכו"ם, וצריך לברך רק בראותו מקום המקדש אף כשרואים אותו מרחוק וכ"ש כשבאים לכותל, וכשרואין ערי יהודה שהם ברשות האומות וכן אם איכא חלק מירושלים ברשות האומות אף אם נבנו יפה צריך לקרוע" וכן איתא בשו"ת תשובות-והנהגות (ה, קסה).
אמר שלמה המלך (משלי כה, ב): "וכבֹד מלכים חקֹר דבר" ודרשו חז"ל בבראשית-רבה (ט, א) שזהו בדברי תורה אשר נמשלה למלכים. לפי זה צריך עיון גדול האם הקריעה הינה על עצם חורבן המקדש או על כך שהוא ביד הנכרים ואז יהיה מקום להקל, אך קשה לומר זאת, שהרי לבושתנו חלק גדול ממקום המקדש, איננו בשליטתנו, ועיין עוד באהל-יששכר (נד).
נראה שהחילוק בין הקריעה על מקום המקדש שעדיין יש לקרוע עליו, לבין הקריעה על ירושלים שהיום אין מחוייבים בה, נשנית גם בשו"ת שואל-ונשאל (ג, יורה-דעה תג) וזו לשונו:
ומה ששאל אם צריך לעשות קריעה בראותו כותל המערבי, תשובה כבר כתב מרן בא"ח סי' תקס"א ס"ב דהרואה ירושלים בחרבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע, וכשרואה בית המקדש בחרבנה אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע עוד קריעה אחרת, וכל הקריעה טפח עיין שם. ודוקא ירושלים העתיקה שהיא עכשיו ביד אומות העולם, אבל ירושלים החדשה אין צריך לקרוע כמו שנראה מדברי מרן בב"י שכתב דאפילו יושבים בה ישראל כיון שאינם מושלים עליהם מקרי חרבן, עיין שם, משמע דכל העיירות שמושלים עליהם ישראל אינו חייב לקרוע.
עוד בדין זה עיין בשו"ת יביע-אומר (ד, יורה-דעה לח, ט) שהביא פוסקים הסוברים שכיום אין צריך לקרוע ועיין בשו"ת שיח-נחום (לח) בנידון הקריעה.
ראיתי כי בשו"ת רבבות-אפרים (ח, קעד, א) הביא את דעת הגר"נ קרליץ, כי מי שאינו קורע בעת ראיית הכותל את בגדו, עדיף שלא יילך לכותל.
מעניין לראות את דעתו הייחודית של בעל שו"ת בית-מרדכי (לג) אשר כתב כי לא רק שאין למבקר לקרוע בהגיעו לכותל, אלא עליו לברך שהחיינו (ונראה לי שזהו דווקא בפעם הראשונה שמגיע לכותל שיברך שהחיינו ולא בשאר פעמים) ובסברתו כתב: "הקריעה היא הביטוי של אבלות... ולכן אם כיום, אחרי התשועה הגדולה שעשה צור ישראל לעמו ישראל, לארצו ונחלתו, קורעים למראה הכותל המערבי והר הבית, הרי זה כאילו הקורעים עדיין שרויים באבל ובצער והם כפויי טובה ואינם מכירים בניסים שעשה אדון הנפלאות לעם בחירו ולארצו" (ועיין עוד בשו"ת רבבות-אפרים ח, תפא).
ביום ג' בסיוון התשס"ט הייתי בדרכי לכותל המערבי, אחר שלא הייתי בכותל מאז חג הפסח (עברו יותר משלושים יום) וגמרתי בליבי לקרוע ואף הכנתי עמי דף של מה שיש לומר.[3] אולם ברגע האחרון לא קרעתי, כיוון שפגשתי את מו"ר הגר"א נבנצל ושאלתי אותו, האם בהגיעי אל הכותל עלי לקרוע,
והוא השיב לי כי דעת מו"ר הגרשז"א הינה שכיום אין צריך לקרוע כלל על מקום המקדש, וזהו אף למי שגר מחוץ לירושלים, זאת כיוון שניתן להגיע בקלות אל הכותל המערבי. אולם מי שמגיע מניו יורק וכדו' - הוא יצטרך לקרוע.
העולה לדינא: ודאי שאין ראוי שמחלוקת בדין קריעה על שריד בית קדשנו תמנע מאנשים לבוא להתפלל שם, שהרי המתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד (פרקי דרבי-אליעזר לד; רמב"ן, בראשית כח, יז) וכל שכן בכותל המערבי, ועוד שזהו מקום השכינה (רמב"ם, בית הבחירה ו, טו; ועיין עוד בזוהר-הקדוש, שמות ה, ב). אולם ראוי לכל ירא שמים להשתדל להגיע פעם בשלושים יום לשריד בית מקדשנו ולבכות ולהתאונן על שבעוונותינו לא נבנה עדיין היכל תפארתנו, גאון עוזנו, בית המקדש, ובכך להפטר לכתחילה מקריעה.
אולם מי שגר מחוץ לירושלים וקשה לו מאד להגיע לכותל המערבי פעם בשלושים יום, אזי בדיעבד אינו קורע ויש לו על מי לסמוך.



[1]    במחלוקת פוסקים זו עיין בשו"ת הרדב"ז (ב, תרמח), בחיי-אדם בספרו שערי-צדק, משפטי-ארץ (יג, ח) ובספר עיר הקדש והמקדש לגרי"מ טוקצינסקי (ד, עמ' כ-כב).
[2]    והוא הדין לעיין שם וערב יום טוב שאין צריך לקרוע, ועיין עוד בשו"ת מנחת-שלמה (עג), שו"ת בצל-החכמה (ה, יב) ובהערות של הספר פסקי-תשובות (תקסא 11-16).
[3]    כתבתי בדפי כי עלי לומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה", לאחר מכן לומר את "מזמור לאסף", לקרוע ולומר "ברוך דיין האמת" ולהוסיף "כי כל משפטיו צדק ואמת", "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", "ואתה צדיק על כל הבא עלינו...".
פוסק: הרב אלחנן נפתלי פרינץ
ספר: שו"ת אבני דרך
מקור: חלק ד סימן פ