Monday, December 24, 2018

Slavery Marei Mekomos



A brief selection of marei mekomos for those of us who are bothered by the superficial perception that the Torah favors the institution of slavery as practiced in general society through the millenia. The RSR Hirsch and the Meshech Chochmo are most important.

ספר איוב פרק לא 
יג) אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי
יד) וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ
טו) הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ וַיְכוּנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד

 תלמוד ירושלמי מסכת בבא קמא דף לה/ב 
א"ר אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים. לא כן אמר ר' יוחנן הקוטע ידי עבד חבירו רבו נוטל נזקו צערו ריפיו שבתו בושתו והלה יתפרנס מן הצדקה. אמר ר' אחא מצווין ישראל לפרנס עבדים קוטעין יותר מן השלימין. והא ר' יוחנן אכול קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה הלא בבטן עושני עשהו. אמרי תמן במידת הדין ברם הכא במידת רחמים

 רמב"ם יד החזקה - הלכות עבדים פרק ט 
מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך ואע"פ שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה וכרן לא יבזהו ביד ולא בדברים לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי ע"ז אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל וכן במדותיו של הקב"ה שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך

סמ"ג - חלק מצות עשה - מצוה פז 
מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך ואע"פ כן מדת חסידות הוא להיות רחמן ולא יכביד עולו על עבד ולא יכהו לא ביד ולא בדברים לעבדות מסרו הכתוב ולא לבשת וידבר עמו בנחת אף בשעת מריבה וישמע טענותיו וכן אמר איוב (לא, יג) אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד, חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין כדאמרינן בפרק אע"פ (כתובות סא, א) דהוה ספי מכל מינא ומינא ומישתעי אליהו בהדיה, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן שהרי אומר (תהלים קכג, ב) כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה וגרסינן בירושלמי (ב"ק פ"ח ה"ד) רבי יוחנן אכל קופר ויהיב לעבדיה שתי חמרא ויהיב לעבדיה וקרא עליה (איוב לא, טו) הלא בבטן עושני עשהו וגומר פירוש קופר בשר

ספר ארחות צדיקים - השער השמיני - שער האכזריות 
 ועבד כנעני מותר לעבוד בו בפרך. אף על פי כן מידת חסידות היא להיות רחמן, ולא יכביד עול עליו, ולא יבזהו, לא ביד ולא בדברים - לעבודה מסרו הכתוב ולא לבושה (נדה מז א). וידבר עמו בנחת אף בשעת מריבה, וישמע בטענותיו. וכן אמר איוב (איוב לא יג טו): "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו, הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד". חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלים (קידושין כ א), ומקדימים מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמם (ברכות מ א), שהרי הוא אומר (תהלים קכג ב): "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו". והחסיד הקדים ונתן לעבדו מכל תבשיל ותבשיל קודם שאכל הוא, ובזכות זה הקדים אליהו לדבר עמו

רש"ר הירש בראשית פרק יד פסוק יד 
״חניכיו ילידי ביתו״ אלה, קרויים בפסוק הבא ״עבדיו״. יש בכך להאיר את עינינו על טיב ה״עבדות״ בעם אברהם. הייתה זו דרך להציל נשמות מההשחתה האלילית, ולקרב אותם לאמת הברורה של אברהם. עבדים הקנויים ליהודי נעשו ליהודים; ילדיהם נולדו לתוך בית אברהם, והתחנכו לפי דרכו. עבד יהודי נעשה ״בן ברית״. יחס זה מהווה ניגוד חריף לעבדות של העת החדשה, בה נשלל מהעבד כל חינוך רוחני ומוסרי

משך חכמה על בראשית פרק מז פסוק יט 
(יט) קנה אותנו ואת אדמתנו כו' - אולם יוסף שנא מאד את קנין העבדות להיות שליט אדם באדם לרע לו (ע' קהלת ח, ט), לכן אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה אבל לא אותם לעבדים, רק הארץ תהא קנויה לפרעה והם יהיו קנוים לשעה להיות עובדים עבור לחמם ולהיות שכירי ימים לעבודת שדה, ולכן אמר יוסף הן קניתי אתכם היום. פירוש לזמן. ואת אדמתכם לעולם לפרעה. לכן העביר אותם בערים שבל יהיו כמחזיקים באדמתם ובמה יוכר שקנה את אדמתם אם הם לא נמכרו ויושבים על נחלתם ודו"ק

משך חכמה על שמות פרק כא פסוק טז 
(טז) וגונב איש ומכרו כו' - המוכרו לקרובים פטור וכמו שאמרו (סנהדרין פו) עד שיוציאנו מרשות אחיו, שזה גניבה אצל נפש שמרחיקו ממשפחתו ומוכרו, ולזה אמר קרא שאף אם הוא פחות ונבזה רחוק מכל הרגש אחוה וחיי משפחה עד כי הוא ממר ליולדתו ומכה את אביו גם אותו אם ימכור איש מות יומת, ולכן הפסיקה תורה בין מכה למקלל, וזה כי התורה הרחיקה הקנין עבדות לגמרי מהחברה האנושית ודו"ק






Sunday, December 16, 2018

Monday, December 10, 2018

Rabbiner Doktor

Many years ago, I took a course in JHU together with Rabbi Zalman Leff shlita, now Rosh Kollel in Boston. My secular name is Robert, and the professor called me Bob. 

Reb Zalman henceforth called me Dr. Bob, and the nickname stuck at NIRC.

Some 40 years later it has become a reality.

As this was a PhD by prior publication, my "dissertation" was my sefer, The Contemporary Eruv. However, I did have to write a journal article and a commentary on my work. The commentary is at 

the article has been posted here before. It is at

In the meantime I would like to thank HKBH.

and,

 My in-laws, especially my mother-in-law, for their extraordinary encouragement and assistance,

Rabbi Michael Broyde and Rabbi Shlomo Pill for their guidance and assistance,

My wife, for everything.

I am sad that my mother a"h did not survive to celebrate this moment. She pushed me for many years  to get to this point. May she have much nachas in Shomayim.



Another Answer to the Bais Yosef's Chanukah Question



This was forwarded to me by Reb Yossel Friedman who received it from a group post by Reb Baruch Kelman. All I would like to add is that before seeing this post I told my chevrusa that this can serve as yet another answer to the Bais Yosef's question as to why we celebrate eight days of Chanukah: It is is the zeh l'umas zeh of the Solistice Holiday. V'yesh l'ha'arich!

-------- Original message --------

From: Jeff Bienenfeld 

Hi All,

The Chanukah story took place in the 2nd Century B.C.E. However, there is a fascinating historical antecedent to this eight-day festival, a primeval Chanukah if you will, that harks back to the dawn of Creation. Here’s how the Talmud (Avodah Zarah 8a) relates the tale (in loose translation):

When Adam experienced the first winter of Creation and saw the duration of daytime gradually decreasing, he said, “Woe is to me; perhaps because I have sinned, it is becoming a darkened world for me and the cosmos is returning to a state of astonishing emptiness, and this then is the form that the death sentence decreed upon me from Heaven will take.” Adam then arose and engaged in fasting and prayer for eight days. However, once he experienced the Winter solstice and saw the daytime gradually increasing, he said, “This phenomenon is evidently part of the natural cyclical occurrence of the world.” In thanksgiving, he went and established eight festival days. The following year (l’shana acheres), he established both these and those as festival days (l’Yamim Tovim).

The phrase, “the following year (l’shana acheres), …” is found almost verbatim in only once other source in the entire Talmud; to wit, when our Sages discuss the miracle of Chanukah (Shabbos 21b), “The following year, they [the Chashmonaim] established these eight days as festival days (l’Yamim Tovim).” The comparison is striking and no mere coincidence. If Chanukah then can be traced back to primordial man, what message inheres in this startling linkage.

An answer might be found in part in an insightful essay by R. Shlomo Volbe (20th C., Israel) in his acclaimed Alei Shur (Vol.I:22). For all the similarities between these two accounts, there is one clear difference. In the Chanukah of Creation, it is Gd and He alone who establishes the laws of Nature. Man looks on passively, and in perceiving the orderly and fixed cosmos, is consoled by its predictability and undeviating regularity. Gd, the Creator, notwithstanding the periodic darkness, has not abandoned the world. His daylight returns.

In the Chanukah of the Maccabees, the story also begins with an impending darkness. The Hellenistic influence on Jewish life was denominated metaphorically as an ominous, shady period. “Darkness – this refers to the Greek tyranny which imposed terrible decrees upon the Jewish people” (Bereishis Rabah 2:5). However, in this story, the marvelous turnabout, the transition from darkness to light, did not occur by the Hand of HaShem, but rather was a consequence of the intrepid courage of one small priestly family who, by their heroism, inspired their generation to rise up and defeat the overwhelmingly powerful forces of the Syrian Greeks. The famous Chanukah miracle only occurred - Gd only intervened - after these Maccabees acted first.

In this bold display of faith, the Chashmonaim behaved quite differently than the First Man. At Creation, man merged with the natural order, identified with its deterministic laws and, at this stage in his anthropology, viewed his reality as defined by his biological pushes and fantasies. Would he be, could he be anything more than a sophisticated animal? Could he ever apprehend the holy and majestic, the great transcendental experience of an expansive and free will existence through which he could forge ahead and rise to a level of moral behavior which would crown him as a “bit lower than the angelic?” Aboriginal man was comfortable within the natural order, but he was not great. In contrast, the Maccabees, by transcending - I would say, defying - the bounded biological and physical law, triggered the miraculous occurrence. Invited down by man’s seemingly futile effort to rededicate the Temple by an ineffectual act of kindling the Menorah flame with one small bit of pure oil, Gd destabilizes the natural law He created and thus demonstrates that Nature as such can be transcended through man’s daring initiative.[1]

The message then of both the Chanukah of Creation and the Chanukah of the Maccabees is plain. No person should ever feel he is compelled to behavior or act, that “he can’t help himself,” that nothing can change because “he is what he is.” To buy into this bankrupt philosophy is to endorse a Hellenistic view of man as a homo sapiens, just a smart animal and nothing more. Our Chanukah declares that man can be so much more, that he “reach beyond his grasp” because when he attempts to rise above his biology, he sets in motion HaShem’s miraculous interventions and is able to soar to unimaginable heights of greatness and holiness.

Such Godly involvement may not be as dramatic and as openly miraculous as a small cruse of oil lasting eight days, but HaShem’s intimate involvement in the affairs of man should never be questioned. At any moment, man’s valiant and righteous deeds can activate a Divine response - concealed perhaps, but no less real - that in the wink of an eye (k’heref ayin) can turn a bleak and gloomy night of defeat and failure into a bright and glorious day filled with promise and bathed with lasting meaning and worth.[2]

Good Shabbos and Happy Chanukah.


[1] Rambam (Hilchos Chanukah 4:12) writes, "The mitzvah of the Chanukah lights is an extremely beloved commandment…" Rambam does not use expression for any other mitzvah. Why should Chanukah be so cherished? The Shulchan Aruch (OH 671:6) rules that the Chanukah lights should be lit below ten tefachim (~3 feet). In Chassidic lore, this halacha implies that HaShem is prepared to come down to our level notwithstanding the fact that the Talmud rules (Succah 5a) that generally the Divine Presence (Shechinah) does not descend below ten tefachim. On Chanukah, however, HaShem chooses to respond to man’s light and happily lowers Himself, as it were, to listen to us, to illuminate us with His light of holiness and elevate us to Him. And with that uplifting, miracles happen!

[2] The Chazon Ish was once approached by a man pleading poverty and desperate for a miracle but sadly understood that “לאו בכל יום מתרחש ניסא, that not every day do miracles occur” (Pesachim 50b). The Chazon Ish corrected him and said that this rabbinic phrase should be read as follows, “לאו, It isn’t so! Miracles do happen every day.” It all depends upon us!