Friday, February 26, 2010

Toras Purim 5770 pt 3: Medinah u'Medinah

In part 2 of this series, we noted that a nes is hamtakas din b'chesed:

ספר קהלת יעקב - ערך נס
נס הוא עניין המתקות הגבורות בחסדים, ועל כן נס גימטריא מ"ה אדני, דין מ"ה חסד כנודע, ונכלל דין בחסד, וזה שאמרו רז"ל בקידושין דף מ' ע"א כל הבא דבר עבירה לידו ניצל ממנו עושין לו נס, שבחינת עבירה הוא גבורה שס"ה לא תעשה מסטרא דשמאלא, וכשנמנע לעשותו מיראת ואהבת קונו ויראה ואהבה ממצות עשה הוא כולל הדין בחסד
וממתיק הדין בחסד, ועל כן עושין לו נס שהוא בחינת המתקה הלז מ"ה אדני:

Medinah u'medinah, on the other hand, is hamtakas din b'din. That process is depicted in the Torah at Marah in Parashas Beshalach, before the first episode with Amalek. It is the Refuah that precedes the Makkah:

ספר קול שמחה - פרשת בשלח
יג. ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים (ט"ו כה). איתא ברמב"ן שהורהו ה' דרכו להמתיק מר במר. להבין זאת, כי חטא ועון פועל ח"ו גם בעליונים, ועיקר התקון הוא חרטה בלב ומרירות עד כמעט שישפוך לארץ מרירתו בהתוודע אליו חטאתו אשר חטא, והודע אליו קלקלתו בעליונים, לא קם רוח באדם ההוא מרוב מרירות לבו, ובזה המרירות ימתיק הדינים בשרשם ויתקן הכל. אבל מצוות ומעשים טובים אינם פועלים כל כך, רק מגינה ומצילה מן העונש. וזהו ויורהו ה' עץ, לשון עצה, רק לעשות תשובה כזו שהוא במרירות הלב, להמתיק המרירות שפעל ח"ו בעליונים. וזה מר במר:

The Ne'os Desheh (The Biskivitzher, son of the Ishbitzer) writes that Amalek in gematria is Mar, for all that is bitter in this world emerges from Amalek. The remez to Mordechai in the Torah is Mor Dror in Shemos (30:23), that the Targum translates as Mira Dachya. The implication is that merirus must be “perfumed” – made into bosem [which is also the secret of Chayav inish l'besumei b'Purya!] – i.e., the ketores [one would assume that it is the chelbanah that represents the merirus]. This process is indicated by the doubling of the word medinah – for two times medinah (without the vav) is 218 in gematria, or rei'ach – a fragrance.

And the Megillah tells us that the letters were always sent to each medinah according to its writing (ככתבה) and to each am according to its language (כלשונו). Writing represents Torah she'b'Ksav; while speaking represents Torah she'b'al Peh. The Megillah became part of Tanach because it was Amita shel Torah (Megillah 16b; see תוספות גיטין דף ו/ב: וקרי ליה אמיתה של תורה על שם שיש בו שם יחוד מלכות שמים) – the Hamtakah of Din b'Din is the truth of the Torah – that even that which seems mar is actually “ram” (which is why the pasuk says ויורהו ה' עץ – the verb form of תורה:

ספר צדקת הצדיק - אות קסח
קסח) הפחדים של האדם הוא מן החטאים כמו שאמרו ז"ל (ברכות ס'.) וכמו שנאמר (ישעיה ל"ג י"ד) פחדו בציון וגו'. והפחדים הם ממש יסורי גיהנום עיין ראב"ד על ספר יצירה בענין יסורי גיהנום. ודבר זה הוא המתקת הדינים כמו שאמרו ז"ל (ברכות ה'. וזוהר ח"ג קנ"ג סוף ע"א) מה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממתקין העוונות. והחטאים והדינים והיסורים הכל דבר אחד כמו שאמרו ז"ל (בבא בתרא ט"ז.) יורד ומסית עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה. והרי אמרו ז"ל (בראשית רבה נ' ב') אין מלאך אחד עושה שתי שליחות היינו דהמלאך נקרא כח אותו דבר [וכמו שכתב במורה נבוכים ויציבא מילתא גם מטעם חכמי האמת כמו שנתבאר במקום אחר] וכל כח וכח מיוחד בפני עצמו:
ועל כרחך דזה הכל ענין אחד ובעולם הכסא ששם מלך יושב על כסא דין נקרא דינים ובעולם המלאכים נקרא חטאים כמו שאמרו ז"ל (מדרש רבה איכה א' ו') מתיש כח פמליא של מעלה. ולמטה יסורים. והמתקת החטאים הוא המתקת הדינים. ועל ידי התשובה אז נעשה המתקת הדינים בשורשם. כי השורש הכל בלב ועיקר תשובה בלב זה נקרא המתקה בשורש. וזהו גם כן הפחד בדברי תורה דשרי שמפחד על מה שעבר על דברי תורה. וכמו שנאמר בעזרא (י' ט') שהעם רעדו מאד על העבירה ולא שמפחד מפני מילי דעלמא זהו אשרי. כי הוא המתקה בשורש דאתהפיך מרירו למתוק שהפחד עצמו שמחה כמו שמובא (תנא דבי אליהו רבא ריש פרק ג') אני שמחתי מתוך יראתי וזה אי אפשר רק ביראת ה' אבל בשאר יראות רק מביא לידי שמחה אחר כך:

ספר תקנת השבין - אות טו
והקב"ה ממתיק את המר במר כי כל קיום החיות הוא על ידי זה המר והראה זה הקב"ה למשה רבינו ע"ה מיד ביציאת מצרים בהכנה לקבלת התורה כי הם חיינו וניתן על ידי יסורים הקודמים דיציאת מצרים דוימררו חייהם, שהיה להם מירור חיים בגוף ובנפש שנשקעו בטומאת מצרים שעיקרה בתאוות והם שטופי זימה, ובני ישראל הגם שגדרו עצמן בעריות בקברות התאוה שנתאוו לבשר נאמר (במדבר י"א, ה') זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים, ועל כן נצטוו באכילת מצה שהוא צמצום תאוה ביותר, דשאור מיעוטו יפה וכן יצר הרע נקרא טוב מאוד כאשר משתמשים בו רק כפי הצריך להכניס אל הקודש וכמו שמובא בזוהר (מדרש הנעלם ח"א קל"ח.) דצריך לחמידו דאורייתא, ואמרו (יומא ס"ט ע"ב) דכשכבשוהו לא אשתכח ביעתא בת יומא כי גם מה שמוכרח לקיום המין אינו אלא מצד היצר שעל זה היה בבריאה ואתה עשיתו רע כמו שאמרו ז"ל (תנחומא בראשית ז'):
ובמרה נצטוו על השבת כמו שאמרו בשבת (פ"ז ע"ב), כידוע דבשבת התענוג מצוה דכל התאוות הם אז בקדושה, וזהו המר שהמתיק את המר שעל ידי המרירות דעולם הזה זוכין לעולם שכולו טוב ועונג וכן ששת ימי המעשה ושבת שהוא מעין עולם הבא כי צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה:
ויש לומר זהו שאמר להו ערוקאי לפי שנצטערו על שהוצרכו לברוח מחמת המציק ולבטל תלמוד תורה דרבים מהתלמידים ואמר להם לדבר אל לבם דפעמים דביטולה של תורה זהו יסודה כמו שאמרו במנחות (צ"ט ריש ע"ב) משבירת לוחות ושם (סוף ע"א) דזהו שכחת תלמוד, אבל על ידי זה מתעורר להוסיף חיל בתורה וכמו שאמרו (ברכות ה' סוף ע"א) מקרא דתיסרנו ומתורתך תלמדנו (תהלים צ"ד, י"ב), והגם דבהיסורין יש ביטול תורה זהו המתקת המר במר שגילה למשה רבינו ע"ה במסע הראשון שאחר קבלת התורה שהיה להם התגלות אור גדול דראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל, שזכו לומר שירה דאז ישיר דהוא דוגמת ואפשר עוד יותר משירת האזינו שכוללת כל התורה כמו שאמרו (סנהדרין כ"א ע"ב) מקרא דכתבו לכם השירה (דברים ל"א, י"ט) על מצות כתיבת ספר תורה:

And the eitz of Marah (that the Medrash says was a Hardufnei (oleander) is from the language of Redifah, persecution, which is essential when we are in a state of Refidim, as we were when Amalek attacked us – a state of Rifayon, as in Reb Tzadok's example of Bittul Torah. And it was the same eitz that was bitter when Haman prepared it for Mordechai, but then underwent Hamtakah and served to hang Haman.

תן לחכם ויחכם עוד!

Tuesday, February 23, 2010

Toras Purim 5770 pt 2: Medinah u'Medinah

Medinah is Din Mah. When one takes the Din and envelops it in Mah, one eliminates the harshness of the judgment. Yet this (109) is one short of נס, which is 110. The missing Aleph is the difference between a revealed miracle (nes nigleh) and the concealed miracle of Purim (nes nistar).

ספר קהלת יעקב - ערך נס
נס הוא עניין המתקות הגבורות בחסדים, ועל כן נס גימטריא מ"ה אדני, דין מ"ה חסד כנודע, ונכלל דין בחסד, וזה שאמרו רז"ל בקידושין דף מ' ע"א כל הבא דבר עבירה לידו וניצל ממנו עושין לו נס, שבחינת עבירה הוא גבורה שס"ה לא תעשה מסטרא דשמאלא, וכשנמנע לעשותו מיראת ואהבת קונו ויראה ואהבה ממצות עשה הוא כולל הדין בחסד, וממתיק הדין בחסד, ועל כן עושין לו נס שהוא בחינת המתקה הלז מ"ה אדני:

The tikkun of Mah is humility, without which the person cannot recognize the miracle of the nes nistar:

ספר בניהו בן יהוידע על נדה דף לא/א
שם אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. נמצא יש נס גלוי ויש נס נסתר, ולכן תמצא באותיות נס במלואם כזה נון סמך, יש מספר נס, ואותיות הפשוט של נס קאי על נס הגלוי והמלוי של נס קאי על נס הנסתר כי הפשוט גלוי והמלוי נסתר:

ספר צדקת הצדיק
רו) כלל הדמיונות וההרהורים שבאדם הם קבועים בשלושה שורשים דקנאה תאוה וכבוד שהם שורשי המדות רעות. ושורש השורשים הוא הגיאות כנודע דשורש הרע הוא מעולם התוהו ושבירת הכלים הבא על ידי מחשבת אנא אמלוך כידוע ומזה נולד יצר רע דפירוש יצר מחשבה והרהור בלב דשם הוא התחלת הרע בלב כמו שאמרו (ברכות ס"א.) יושב על שני מפתחי הלב. ולכן נזכר באבות דר' נתן שמונה מיני הרהורים כנזכר לעיל (אות ר"ד) כידוע דשבירת הכלים התחלתן מדעת והם שמונה [ומה שהם שבעה מלכים דנצח והוד תרי פלגי גופא וכן שם באבות דר' נתן יש שנים הדומים עיין שם] . כי רש"י פרשת תשא (שמות ל"א ג') פירש דעת היינו רוח הקודש והיינו שלא מצד חכמה רק מצד המדמה. אך במדמה שם גובר הדמיון כי הוא מקום התחברות המוח עם הלב וכפי התשוקות וחמדות שבלב כך הוא מדמה [וגורם גם כן קצת קלקול בחכמתו כנודע דגם אחוריים דאבא ואמא נפלו פירוש שאמיתות החכמה דגדלות ודאי שם אין הדמיון שליט רק האחוריים דהיינו ההעלם כי מצד הזה יש לו התחברות עם הדמיון]:
והתיקון לזה הוא ענוה על ידה נתקנים כל מחשבות של תוהו כי על ידי זה אינו רוצה לחשב רק מה שרוצה השם יתברך. וכידוע דעולם התיקון נבנה על ידי שם מ"ה החדש. פירוש מה כמו ונחנו מה מורה ענוה וכן משה רבינו ע"ה שהיה ענו מכל האדם הוא בסוד הדעת דקדושה שהוא תיקון כל הדמיונות כנזכר לעיל (אות ר"ד). ונעשה באמת מלך בישורון כי אחר התיקון נתרחבו כל הכלים כנודע. והיינו דהגיאות הוא שרוצה לקבל דבר שאין יכול ליכנס בכלי שלו שאינו כלי קיבול כל כך טובה ושפע ועל ידי זה נשבר חס ושלום. ועל ידי השבירה מכיר שפלותו אחר שכבר טעם מן האור ונעלם ממנו על ידי זה בא לענוה גדולה ונולד שם מ"ה החדש המתקן הכלים ומרחיבן לקבל באמת כל כך:
וזהו (משלי ט"ז י"ח) לפני שבר גאון ולפני כבוד ענוה. ומאחר שסדר הבריאה כך היה הוא מסתמא סדר הכללי שיסד השם יתברך בעולמו לכל הנבראים בהתחלה כשמתחיל לכנוס בעבודת ה' שאז הוא על דרך ראתה שפחה על הים מה וכו' כנודע נכנס בו גיאות ועל ידי זה נכנס בו דמיונות של תוהו והבלים ונפסק מדביקתו הראוי לאט לאט. ואחר כך מתעורר ומכיר שפלותו וצועק הושיעה נא מעומקא ותבירו דליבא אז הוא זוכה לעולם התיקון ורואה עולם חדש:

And that is why Medinah is the same gematria as Dovid HaMelech. Without the Dovid, HaMelech (95) can be Haman (95). An allusion to the necessity of the middah of Dovid (14) is in the Yad (14) al Kes – Kes here representing Kisui or concealment. But when the middah of Dovid is present, the Kes becomes revealed as Kes Kah (15). In fact, as Reb Tzadok makes clear, all Din emerges from a lack of Mah.

But why Medinah u'Medinah?

(to be continued)

Monday, February 22, 2010

Toras Purim 5770 pt 1: Medinah u'Medinah

ספר אסתר פרק ח
(יז) וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם:

Medinah u'Medinah.

The gematria of מְדִינָה וּמְדִינָה is 224, which is רכד, or רדכ. Obviously, these are the middle letters of the name Mordechai. Coincidence? I think not!

What is the tikkun of the mem and the yud for medinah u'medinah? Let's turn to Reb Tzadok, who is explaining a Gemara metaphorically:

ספר דובר צדק - קונטרס נר המצוות מצות עשה א'
וכמו שאמרו בפרק ערבי פסחים (פסחים קי"ג ע"ב) שבעה כמנודין לשמים מי שאין לו אשה ושיש לו אשה ואין לו בנים פירוש הם מרוחקים מה' יתברך שאין לו אשה היינו יראת שמים רק מעשיו גולמים כפי המחשבה שבמוח בלא כוונת הלב. ולכן אפילו יש לו בנים שיש לו תולדות מהמוח לבד אינו רק כעין ביצה דספני מארעא שאין מולידים כמשפט התולדות שחוזרים ומולידים כמו שנתבאר לעיל על שכר מצוה מצוה. וזהו כמרוחק לשמים שזה היה חטא עושי העגל שאמרו אלה אלהיך ובריש הקדמת הזוהר (ב'.) ואינון דחבו בעגלא על רזא דנא אמרו וכו' יעוין שם באריכות שהפרידו אלה מאלקים שהיא מחובר עם מ"י שהוא הבינה [שבלב] משום דקיימא לשאלה. פירוש שהבינה שבלב סתום [וגם הוא נעלם וגנוז כמו שנתבאר לעיל] ושייך עליו שאלה מה שאין כן המעשים גלויים ושייך על זה אלה בדבר הנגלה לעין שאלה הם ולא שייך לשאול מי זה:

So the mem-yud, equaling fifty – the gates of binah – represent the heart, the lev. The sin of the Eigel was an attempt to sever the chochmoh – the koach of mah, what, or heim, these (as in אלה הם) that is the apparent data and the “facts on the ground” from binah. As Reb Tzadok continues:

והם ששת ימי המעשה שהם ששה קצוות הרמוזים באלה [הנגלים במעשה] וחיבורם הוא שם אלקים רצה לומר בעל הכוחות כולם שהם כוחות המחשבה שבלב והמעשה. וזהו דיינך ומנהיגך שההנהגה נמשכת מן הלב שהיא מקור החיים לכלי המעשה ועושי העגל אמרו אלה אלהיך שרק אלה הנגלה לעין רצה לומר המעשה לבד בלא בינת הלב הוא אלקיך מנהיגך שרצו להפריד הלב מן המעשים שימשיכו רק מן המוח בלבד.

Reb Tzadok explains that the eigel represented chochmoh, in the absence of Moshe, who represents yirah, which emerges from binah:

והיינו בשביל משה שהוא מקור היראה כמו שאמרו בפרק אין עומדין (ברכות ל"ג ע"ב) אין לגבי משה מילתא זוטרתא. ופירשו המפרשים אותם שהיו לגבי משה ואצלו לפי שהיה עניו מכל האדם ועקב ענוה יראת ה' ואף אותם הקטנים שבמדריגת עקביים לו ממולאים ביראת שמים שבלב. אבל כי בושש משה ונפסקה היראה דלאו מילתא זוטרתא היא שלא לגבי משה עשו תבנית שור הרומז לכח החכמה שבמוח לבד כמו שנתבאר לעיל על ידע שור קונהו. ואמרו אלה וגו' וזהו עבודה זרה רחוק מן ה' יתברך ועבודתו באמת וזהו כמנודה לשמים.

Reb Tzadok returns to the Gemara's metaphor:

ומי שיש לו אשה רק שאין לו בנים שאינו מוליד במעשה כלל ומסתפק במה שבלב גם זה מרוחק מדעת קונו כנ"ל כי עיקר הכלי זיין לכבישה הוא המעשה כמו שנתבאר לעיל דצריך שיצא לפועל ועל ידי זה אויביו נופלין. כי לכך ברא השם יתברך עולם העשיה גופנית ומסר התורה ליושבי ארץ התחתונה שהיא משכן מעשה הגופנים כדי שישלימו עצמן במצוות המעשיות הגופניות ועל ידי זה יהיה עיקר ניצוח השונא הוא היצר הרע הנקרא כן כמו שאמרו שילהי סוכה (נ"ב.) דהוא שטן הוא מלאך המות המזיק לבני עולם. ואויביו נופלין תחתיו על ידי המעשה לשם ה' כי עיקר האויבים רצה לומר הכוחות המזיקים לאדם הוא על ידי העשיה שרצה ה' יתברך לגלות מלכותו אף לגופנים.

He links our purpose in this world, to use this world with binah in our battle against the yetzer ho'ra, with the aspects of din and tzimtzum:

וכל גוף מוגדר בעל ששה קצוות וההכרח לזה הצמצום ביותר רצה לומר שיצומצם השראת שכינתו יתברך בגוף זה וזהו מדת הגבורה והדין כמו שנתבאר לעיל רצה לומר לפי שגורם כאילו השראת שכינתו יתברך מצומצמת רק עד פה תבוא וכאילו מכאן ואילך אין כאן כביכול ואם כן בהעדר אור נשאר חושך ומקום מוכן להיזק ומכשול על ידי חשכת לילה שאין רואה. וזהו מקום המשפט לעשות דין בעוברי רצונו על ידי כוחות ההיזק רצה לומר העדר האור שניתנו בעולם על ידי הצמצום:

Now, 224 is also, obviously, derech. This world is a derech – if traversed properly it is a Derech Hashem. If not, it is a Derech Nachash (see Mishlei 30:19). If we are not worthy, then our derech is one of זעקה גדולה (Esther 4:1, also 224 in gematria). If we are worthy, then our derech is one of אנכי מגן לך (Bereishis 15:1, also 224 in gematria).

This great issue of the direction of our derech is at the very essence of our battle with Amalek: כי יד על כס (Shemos 17:16, also 224 in gematria).

If we envelop the derech with binah, we get Mordechai, which in gematria is לו לעם סגולה (Devarim 7:6, 274 in gematria). This lesson of Mordechai is two-fold: עמך ה' אלקיך בכל (Yehoshua 1:9, also 274 in gematria). כל העדה הקהל (Vayikra 8:13, also 274 in gematria): Even in the Hester we are under the Hashgachah of Hashem, so long as we are united (if we are כל, also 50 in gematria, then Hashem is with us בכל).

[The following is highly esoteric, but worth seeing,
as it ties into several of the themes we have seen so far:

ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק ב שער א פרק ב
הגהה: (ט) צמצם בגימ' חרבן, תוצאה משורש הדין שהיה בהעלם ברשימו. ובהיות פעולת הצמצום לסלק אותיות י"ה (אשר לכן צמצם בא"ת ב"ש נעשה יהיה) והן המוחין, למען תשאר בחי' הקטנות ו"ה לבד, לכן שם אחיזת הרע אחר כך בפועל, בסוד י"א ארורים וכו', כי ו"ה בגימ' י"א. והוא בסוד המן ועשרה בניו. לכן ראשי תיבות שלהם, ה - פ ד א פ א א פ א א ו, בגימ' צמצם, בגימ' המן העץ, סוד שורש לחטא אדם הראשון. וידוע המוחין נכללים בדעת המתפשט סוד יהי אור - חסדים, ויהי אור - גבורות, בגימ' עת, ועם ד' כוללים הרי דעת. וחסדים וגבורות אלו הם ב' עטרין דאו"א, דהיינו עשר הויו"ת מצד אבא ועשר אהי"ה מצד אימא בגימ' ע"ת. לכן במקום גילוי הדעת בסוד לדעת בארץ דרכך, סוד כניסת מ"ר ע"ה לא"י, באה ההופעה דמוחין ודעת דס"א, סוד עמלק ראשית דגוים, מול ראשית דישראל. לכן במילוי, עין מם, , עשר פעמים אהי"ה. למד קוף - , עשר פעמים הוי"ה. בסך הכל עת ועם הד' אותיות הרי דעת. וידוע עמלק גוף הרע, כלול מב' קצוות בלעם ובלק. בלעם כחו בפה, בחי' מעשה עליון, כמו שכתוב עקימת שפתיו הוי מעשה, בלק כחו במעשה ממש, מעשה תחתון. לכן עמלק כלול משניהם בל עם ב לק, ובטולו על ידי מרדכי בגימ' בלעם בלק. כי מרדכי בחי' יסוד אבא, בחי' דעת, בחי' משה, כמו שכתב בפע"ח להאר"י הק' ז"ל. (ועיין בספר ברית כהונת עולם מאמרי פורים): סוף הגהה:
For now we will leave this untranslated!]

We can now understand why the 224th pasuk in the Torah is:

ספר בראשית פרק ט
(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן:
רש"י על בראשית פרק ט פסוק יח
(יח) וחם הוא אבי כנען - למה הוצרך לומר כאן לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען ועדיין לא כתב תולדות חם ולא ידענו שכנען בנו לפיכך הוצרך לומר כאן וחם הוא אבי כנען:

The first episode of drunkenness in history! This “derech” is extremely perilous – it is the derech off the derech. For the nations of the world prior to the advent of Torah, the tikkun, in the 274th pasuk, is the antithesis of the tikkun that we bring about on the basis of the Torah:

ספר בראשית פרק יא
(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:

משנה, סנהדרין פ"ח מ"א (בבלי דף עא/ב)
בן סורר ומורה נידון על שם סופו ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם לצדיקים רע להן ורע לעולם יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם שקט לרשעים רע להן ורע לעולם לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם:

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין דף מג/ב
יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם. א"ר אבהו ובלבד יין עם רוב שינה. א"ר יונתן ישינים הן קימעא מפני שתהא דעתן מיושבת:

ספר שיר השירים פרק ה
(א) ...שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים:
(ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:

So, for the post-Flood problem of drunkenness there was no choice but to scatter the people. But on Purim the problem is eliminated by the coming together. For it is wine with sleep that is a problem, when the heart is asleep. But so long as the heart is awake, the drunkenness is not a problem, but a state of love between ourselves and Hashem.

(to be continued!)

Friday, February 12, 2010

We Did It! Rabbi Shafran does the right thing!

http://www.cross-currents.com/archives/2010/02/12/calebs-gift/

Yasher Koach to Rabbi Shafran for, albeit belatedly, putting the incident in the right light. The cliche is true: Better late than never!

Now, Rabbosai, it is time to raise a clamor for the return of the JO!!!

February 12, 2010

Caleb’s Gift

Filed by Avi Shafran @ 9:45 am

When I was a teenager, a long, long time ago, I felt self-conscious about praying in public places like airports. On at least one occasion I entered a phone booth (remember those?) while awaiting a flight, closed the door (yes, they had doors) and spoke to the Creator of the universe through the telephone mouthpiece. (In its own strange way, it enhanced the experience.)

But it didn’t take long for me to realize that praying was nothing of which to be ashamed. And in subsequent years, when there was no other option, I performed my share of religious devotions, even with tallit and tefillin, in an assortment of public places. When on a plane, though – and this has been my practice since well before 2001 – I engage my seatmate in some conversation first, to try to establish my normalcy credentials, and then explain what I am about to do.

Caleb Leibowitz, the young man whose tefillin-donning inadvertently caused the diversion of a flight from New York to Louisville, Kentucky a few weeks ago, acted in a similar responsible way. Seated nearby was his sister; presumably she knew what he was doing. And, according to the boy’s father, quoted in the January 25 daily Hamodia, when a flight attendant inquired about the leather straps and the small boxes on the boy’s arm and head, he politely explained to her that it was a religious ritual.

Some have sought to blame the attendant for then reporting the still-suspicious-to-her goings-on to the captain. But while most experienced attendants have probably seen tefillin, there are surely neophytes who haven’t, and she may well have been one of them. (Agudath Israel of America has tried to sensitize the Transportation Security Administration to the religious practices of Orthodox Jews, and has reached out to airlines as well, offering a brochure explaining Orthodox laws and customs.)

In any event, security protocol apparently required the pilot to land the plane at the next available airport, in this case, Philadelphia, and the rest was history – or, at least, a few days of grist for news organizations, which posted the story of the suspect tefillin before the plane had even landed.

(There was considerable amusement value in some news reports too. A Philadelphia law enforcement official soberly informed television viewers how the “devices” worn by Mr. Leibowitz were called “olfactories.”)

Although the halachic parameters of what constitutes Kiddush Hashem, or “sanctification of G-d’s name,” are complex, the term is colloquially used to mean a Jew’s act that impresses others and generates positive feelings. That is not to say, though, that any act resulting in such feelings is a Kiddush Hashem – or, conversely, that an act resulting in negative feelings in others cannot be proper, and even a Kiddush Hashem.

For an example of the latter, we need look no further than a few weeks hence, when the Book of Esther will be publicly read on Purim. It describes how Mordechai refused to bow to Haman. The Midrash explains that the Purim villain wore an idol around his neck, the reason for Mordechai’s refusal. Many Jews at the time were disapproving of Mordechai’s decision – after all, they argued, it will only stoke Haman’s hatred and render all Jews even more vulnerable! Nevertheless, it was the right decision, whether or not it was a popular one. Haman’s hatred was indeed stoked, but in the end it led to his downfall.

Caleb Leibowitz did something right, too, on the plane that morning. He donned tefillin with pride and explained politely what he was doing. And most people recognized that Mr. Leibowitz was a shining example of an observant Jew, an example only reiterated when law enforcement personnel described him as “completely cooperative” throughout. And if his tefillin-donning frightened a flight attendant or bothered others, or if the image of a young Jewish man kneeling on a tarmac in handcuffs brought anyone to think of Mr. Leibowitz as some wrongdoer, that’s unfortunate. But no amount of misguided disapproval can change the fact that G-d’s name was sanctified by his performance of a mitzvah.

It was a Kiddush Hashem with ramifications, too, a gift that kept on giving. As the New York Jewish Week reported recently, an annual program among the Conservative movement’s Federation of Jewish Men’s Clubs that encouraged members to don tefillin experienced a huge surge of interest in the wake of the phylactery fiasco. A movement spokesperson noted that the international “World Wide Wrap” event “had 5000 participants the first years and the number has been consistent ever since.”

This year, though, he added, nearly 9000 men had pledged their participation.

May Caleb’s gift continue to give.

© 2010 AM ECHAD RESOURCES

[Rabbi Shafran is director of public affairs for Agudath Israel of America.]

All Am Echad Resources essays are offered without charge for personal use and sharing, and for publication with permission, provided the above copyright notice is appended.