Tuesday, March 29, 2011

Advice Column: Are you on the verge of termination? Some texts of Chizuk

1. From a Description of Reb Elchonon Wasserman's Final Moments by Rabbi Ephraim Oshry, an Eye-Witness [appears in Yiddish and Hebrew in the Introduction to Kovets Shiurim].


Reb Elchonon's facial expression reflected seriousness, yet conveyed normalcy, and his speech gave away no change in the sense of personal introversion. He even made no attempt to attempt to take leave of his son, Reb Naftali; rather, his entire self was directed, in those moments, towards the Jewish people as a whole. He spoke thus:


"In the heavens we are apparently regarded as righteous people, for we have been chosen to atone, through our physical selves, for the Jewish nation. Therefore, we must engage in complete repentance, and immediately … time is short. The way to the Ninth Fort (where the martyrs of Slobodka-Kovno were slaughtered) is near, and we must keep in mind that through our repentance, our sacrifice will be held in greater favor. No improper thought should enter our mind, heaven forefend, for it would be like a blemish, invalidating our sacrifice. We are now fulfilling the greatest mitzva. "You set fire to it, and through fire You are destined to rebuild it" (from the Tisha Be-Av prayers). The fire that burns our bodies will be the fire that will return and revive the house of Israel." (Rabbi Ephraim Oshry, Responsa Mi-Ma'amakim, part II, siman 177).


http://vbm-torah.org/archive/shoah/02shoah.htm




2. Sanhedrin 92b:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צב/ב 
' תני דבי רבי אליעזר בן יעקב אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו שנאמר באדין גבריא אלך כפתו 
בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו'

רש"י סנהדרין דף צב/ב 
אל ישנה מן הרבנות שלו - שהרי חנניה מישאל ועזריה היו לבושין בגדי תפארתן כשהושלכו לכבשן, אל ישנה שלא יראה מבוהל ומפוחד, ומתביישין שונאיו מפניו:
פטשיהון וכרבלתהון - עניני מלבושין:

המאירי על מסכת סנהדרין דף צב/ב 
לעולם יהא אדם מסולסל ויעמוד כחומה בצורה לסיבות ואל יבהל למקרים ולא יפחית עצמו למאורעותיו אלא יעמוד בשררתו הראוי לו ויסתיר דלותו ומקריו הוא שאמרו באדין גובריא אליך כפיתו בסרבליהון מלמד שאף בשעת הסכנה אל ישנה אדם מן הרבנות שלו ר"ל מן הראויה לו:


מהרש"א על סנהדרין דף צב/ב 
לא ישנה עצמו מן הרבנות כו'. עי' הטעם בפירוש רש"י ועוד נראה הטעם בזה שלא יראה האדם עצמו מצטער ומתאבל על דין שמים אבל יקבלו באהבה ובשמחה דרך 
כבוד:

3. Rambam and Ra'avad, Hil. Teshuvah:

רמב"ם יד החזקה הלכות תשובה פרק ו
(ה) ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו' זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות. 

[השגת הראב"ד - והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו' א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי תלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה וענין המצרים אינה שאלה משני פנים האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי כהתימך שודד תושד פי' מפני רשעך וגודל לבך והתפארך עלי והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו]:

Saturday, March 19, 2011

A guest post I wrote on R' Harry Maryles' Blog on Yeshivas HaOlim


Is it possible to start a new yeshiva without a rich backer(s)?

My personal hero, R' Avrohom Eliyahu Kaplan zt”l, writes in one of his essays:

Oh Hashem Elokim! Who would grant that we would for a moment forget this oppressing thought: That everything has happened before, thousands upon thousands of time. That the great ones have already spoken, and that the small ones have already closed their ears. That all was without benefit, without blessing... that nothing can fix distorted hearts, that there is no escape from twisted concepts. Who would grant that we would for a moment forget this!...

In forgetting this smallness we would suddenly remember greatness. In destroying this despair we would suddenly renew souls. Evil would dissipate. Stupidity would dissipate. Surely a bridge would be built between man and his brother, a ladder would rise between Earth and Heaven.

A moment... Yes, that is what I said: “That they would forget for a moment!” For greater is the glory of one short moment than vast stretches of time enwrapped in desolation. What a moment can achieve years cannot...

Let us not wait [for this moment] till we come to shame... If it does not exist, let us create it...

“If the tzaddikim desire, they can create worlds” - if they desire...

It is told about the Gr”a zt”l that anyone who overheard him at the time of Kabbolas Shabbos saying: “Today, if you listen to His voice,” would immediately become a Ba’al Teshuva.
Today! This moment! Immediately - and eternally.

But when will this moment come? When will it be sought? When will it be found? In every generation they ask this same question, and every generation answers with greater despair than
its predecessors: “Who knows?”

But one [truth] I know! This response can only suffice for all Mankind, or for Israel as a whole. For an individual, the specific person who sits and writes or reads these simple lines, can he respond any other way to the question “when?” than with the reply of Hillel: “If not now... when?”

Now. Immediately. For now - and for all generations...eat ones have already spoken, and that the small ones have already closed their ears. That all was without benefit, without blessing... that nothing can fix distorted hearts, that there is no escape from twisted concepts. Who would grant that we would for a moment forget this!...
In forgetting this smallness we would suddenly remember greatness. In destroying this despair we would suddenly renew souls. Evil would dissipate. Stupidity would dissipate. Surely a bridge would be built between man and his brother, a ladder would rise between Earth and Heaven.

A moment... Yes, that is what I said: “That they would forget for a moment!” For greater is the glory of one short moment than vast stretches of time enwrapped in desolation. What a moment can achieve years cannot...

Let us not wait [for this moment] till we come to shame... If it does not exist, let us create it...

“If the tzaddikim desire, they can create worlds” - if they desire...

It is told about the Gr”a zt”l that anyone who overheard him at the time of Kabbolas Shabbos saying: “Today, if you listen to His voice,” would immediately become a Ba’al Teshuva.
Today! This moment! Immediately - and eternally.

But when will this moment come? When will it be sought? When will it be found? In every generation they ask this same question, and every generation answers with greater despair than
its predecessors: “Who knows?”

But one [truth] I know! This response can only suffice for all Mankind, or for Israel as a whole. For an individual, the specific person who sits and writes or reads these simple lines, can he respond any other way to the question “when?” than with the reply of Hillel: “If not now... when?”

Now. Immediately. For now - and for all generations...




Beautiful sentiments. But are they applicable to the “real” world?

There is a need in the greater New York area for a new yeshiva high school for boys. One with the learning that is ostensibly exclusive to the “Charedi” world and with the breadth that is ostensibly exclusive to the “Modern” world. One in which talmidim will be empowered to actively pursue a truly well rounded approach to learning. In short, a Torah Im Derech Eretz yeshiva high school. (Note, that since Rav Mantel shlita, the Rav of KAJ and head of YRSRH renounced T.I.D.E. last year, there no longer is – even officially – a yeshiva in America that proudly flies the T.I.D.E. banner.)

There are definite populations that would love such a yeshiva for their children: The more “yeshivish” YU alumnus who wants his son to enjoy intensive Gemara; the “Charedi” yeshiva alumnus desperately seeking “braitkeit,” the “Ba'al Teshuvah” seeking a holistic, positive educational environment.

There is even a web-group, started by a driven, idealistic talmid of mine, which you are invited to join and to whose discussions you are invited to contribute:


There you will find its tentative name and logo (and their background in the educational program of Dr. Nathan Birnbaum zt”l), and a tentative mission statement as well (with significant basis emerging from the writings of R' Avrohom Elya zt”l).

Now, I happened to know of an individual – let us call him XYZ – who had attempted within the past year to found a yeshiva high school with a similar perspective, philosophy and program – and with the moral support of some “big names” in the both the rabbinic and human the development communities. I had not formally heard, but nevertheless understood, that the attempt at proved abortive, so I asked him why:

Reb XYZ, shlita,

Forgive me if this is intrusive, but I had heard the name XYZ from _______ in connection with the evidently stillborn new... high school, which – from my conversations with Rabbi ABC and Dr. DEF – certainly sounded like it was along the same lines as the [new yeshiva described above], and which sounded wonderful. If this is you, may I ask what happened? If not, please forgive my inquiry.

XYZ responded:

Yes, that was me. What happened is we were not going to do go ahead with it unless we had the money to do it right, and we couldn't get the amount of money needed. To do it without being well funded up front will inevitably result in compromises that will render the school not fundamentally better than all the other b'di'eveds that are already out there, and lots of time and resources of Klal Yisroel will have been wasted to just create another b'di'eved.

I wrote back:

I don't want to sound frum, but if we perceive this to be Ratzon Hashem, shouldn't we proceed with some measure of Bitachon? Moreover, if the ideals of the parents and of the faculty are in sync, why should the school not work, even if its resources might be somewhat limited?

To which XYZ responded:

1) See Chazon Ish Emunah U'Bitachon perek 2: Bitachon doesn't mean that we assume things work out as we want them to.
2a) In any economy, kal vachomer the current economy, a small group of interested parents don't have the resources to pay for a new school without serious backing of a very big gvir.
2b) One would have to be a fool to send his child to a brand new school that lacks serious gvir backing and has no track record.

Perhaps this exchange is but a furtherance of my education, and a further chipping away at my childish naivete, but I always believed what R' Avrohom Elya wrote. Was I wrong? Evidently. Although the thought depresses me, it is also oddly comforting. I tend to think of myself as a coward – that it was my fault that a dream that I had for many years, of opening my own yeshiva, never came to fruition. That if I had the “right stuff” I would cry out Me laHashem Elai! and do what I thought right regardless of lack of finances. But, if I was wrong, and without a gvir – preferably gvirim – one cannot found a yeshiva, then I have been justified in not pursuing dreams I once had – it was just fate, since none of my friends have become gvirim (yet)!

Of course, I still hope this is not true. Because if it is, it means that the geulah is really in the hands of the gvirim. Not the rabbonim, not the nashim tzidkaniyos, and certainly not you and me. The “moment” for which R' Avrohom Elya yearns is very expensive, and can only be produced with the cooperation of the wealthiest individuals.

I would have loved to have the concept of Yeshivas HaOlim around for my kids. I would love to have it around for the kids I still have in the system. I think it would be an extraordinary to'eles for vast number of boys. I am sure many readers would agree with me.

Can we prove XYZ wrong?

Friday, March 18, 2011

Toras Purim 5771 p. 5

So, the nes occurred on the day of Shevisas Ha'Man (see the previous post). And Haman was hung that evening, the eve of the second day of Sefirah. Shteit in Seforim (see Ohr Gedalyahu on Lag Ba'Omer) that the 49 days of Sefirah correspond to the 48 ways in the sixth chapter of Avos, with one day to bring everything together. The second day's middah is shemi'as ozen. The ear is called ozen because it provides balance. Which, as Rashi says in Parashas Beshalach, is the purpose of the Torah - איזון מצוות.


The first day of Pesach is the day, azoi vi shteit in Seforim, of פה-סח, of speaking out. That leads into the first day of Sefirah, which has the middah of Talmud - the learning. But to absorb the learning, one has to hear (from whence, doubtless, the yeshivish: "I hear") - but not just לשמוע, but להאזין (nisht nohr tzu herren, nohr da-herren).  [Since Haman did not have that middah, we eat Oznei Haman - ויש להאריך!]


Mordechai is ben Shim'i - he heard, and therefore his tefillos were heard (Megillah 12b), but he was also ma'azin. Shemi'ah is chochmoh - acquiring the knowledge (ישמעו אזניך מה שפיך מדבר) - and Ha'azanah is binah - understanding what it has to say. Binah is חכמת נשים - and חכמת נשים בנתה ביתה. What House? the House of Malchus - לבוא מבית הנשים אל בית המלך. That coming has to be out of שחוק וזמר (see Rashi to that pasuk), which grinds (shochek) and prunes (zomer) the bad, to make it good when possible, and eliminate it when necessary. This is the highest bechinah of Hashem's relationship to the Beri'ah - which only will be accomplished fully b'Acharis HaYamim - שוכן שחקים - when then ותשחק ליום אחרון. For ultimately, when you really listen, you will know and proclaim כל מה דעביד רחמנא לטב עביד and, as the Chazon Ish said that there is no sadness for one who perceives אור האורות of the ultimate truth.


ותלבש אסתר מלכות - that is the עז והדר לבושה. Oz is inner strength, hadar  is outer splendor. The simchah of the da-herr brings inner strength and outer splendor (malchus and kehunah  ויש להאריך!).


So, of course, Mordechai is mentioned 58 times in the Megillah - k'minyan אזן. 


In the end, however, the chiddush of Purim is even ad d'lo ya'da - take away the da from the da-herr. A drunk really has difficulty hearing others. But the "inner ear" is always attuned to דעת עליון.


תן לחכם ויחכם עוד!

Thursday, March 17, 2011

Toras Purim 5771 p. 4: New ta'am for Hamantaschen, Haman or HaMan?

I thought I was coming up with a new reason for Hamantaschen, but then there it was in Selichos this morning:

סדר סליחות לתענית אסתר: 
יִדַּע רֶמֶז הַקּוֹרוֹת לְעַם מְעֻפָּר וּמְהֻדָּס. כְּתָב הַסְתֵּר אַסְתִּיר וּמָר דְּרוֹר מְפֻרְדָּס. לִשְׁבּוֹת הָמָן מִמָּחֳרָת הֲמִן הָעֵץ קֻנְדָּס.  


I.e., the day of the Purim story's denouement was the second day of Pesach - the day on which the Korban HaOmer would have been brought, and hence the final day (forty days after Moshe's petirah) on which the Man was eaten. Clearly, then the original poppy seed Man-taschen were Zecher l'Man, a sign of our Hakoras HaTov for Hashem's sustenance in the Midbar. (The nafka mina's l'dina are, of course: 1. That one is only yotzei with poppy seeded Hamantaschen; 2. The filling must be completely covered, zecher to the tal that enveloped the Man in the desert.)


Elah, shelefi devareinu, it is astonishing that all the Siddurim - even those (see below - the AS translation does not note the allusion, ayain sham) that recognize the connection, have  הָמָן not  הַמָן (The Man instead of Haman)!


And, although he does not mention Hamantaschen explicitly, we should definitely be mechavein to the heilige Imrei Noam when we eat them, b'bechinas haMan:





 ספר אמרי נועם - ליום ב' דפסח, סעודת אסתר 
וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ [יהושע ה יב]. ידוע אשר בכאן נרמז שמפלת המן תהיה ממחרת הפסח [עיין בשל"ה הק' מסכת מגילה נר מצוה (יא)], וכמו שיסד הפייטן [בסליחות לתענית אסתר בפייט "אדם בקום עלינו"] לשבות המן ממחרת המן העץ קנדס. והענין, לפי מה דאיתא בספר מנחם ציון מהצדיק מהר"ם זצ"ל מרימענוב [בדרושים לפסח ד"ה וישבות], אשר הגם שפסק המן מלירד בז' אדר אחר מיתת משה רבינו ע"ה, עכ"ז השתמשו ממן שבכליהם עד ממחרת הפסח כנודע [עיין קידושין לח.], זאת היתה בכוונת היוצר ב"ה, בכדי שהמן יתן להם דעת, שבבוא מחרת הפסח ישיגו יחידי הסגולה רוח הקודש על ידי אכילת המן שמקודם, ויראו מה שנעשה בימי ה_מ_ן, וישיגו אשר על ידי הקרבת עומר תהיה מפלתו, ויקריבו עומר על זה, ויפעלו כל טוב לדורות אחרונים, עיי"ש בדבריו הקדושים. על כן שפיר מה שנרמז מפלת המן בענין פסיקת המן ממחרת הפסח, כי מה שנפסק אז ולא נפסק מכל וכל בז' אדר, רק עדיין באה הברכה בכליהם עד ב' דפסח, הוא בכדי ליתן להם דעת להקריב עומר ולגרום מפלת הצר. ויש לפרש על פי זה המסורה המן הסלע [במדבר כ י], המן הגורן [מלכים-ב ו כז], המן העץ [בראשית ג יא], היינו, "המן הסלע" שמהראוי היה שיופסק המן מכל וכל בשעת הסתלקות משה, אשר פטירתו היתה על ידי חטא הכאת הסלע, ועכ"ז "המן הגורן, היינו, שבאה הברכה בכליהם עד מחרת הפסח שאלכו מתבואות הגורן, זה היה מחמת "המן העץ" להביא מפלה להמן שעשה העץ, על כן באה הברכה ואכלו מ_ן עד עת הזאת, בכדי ללמד אותם דעת על הקרבות העומר כנ"ל:
[טו]:





Monday, March 07, 2011

Fascinating R' Hai Gaon

לרבינו האיי זצ"ל. גרסינן במגלה מגלת אסתר צריכה שרטוט כאמתה של תורה. מאן אמתה של תורה? אלעזר ומשה נשיאים ועדה. פירוש: 'משה ואלעזר נשיאים ועדה' היינו דברי בנות צלפחד, דכתי' בהן 'ותקרבנה בנות צלפחד וגו' ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן'. ואעפ"י שהם דברי נשים צריכים שרטוט. כך מגלת אסתר, אעפ"י שהם דברי נשים כגון ושתי ואסתר צריכים שרטוט      

                                        שערי תשובה ר"ד