Friday, March 26, 2010

Jewish Thought Through Film

Some of you may know that I teach at MTA a senior elective class in "Jewish Thought Through Film." The movies are a "hook" to get into meaningful conversations about Yahadus, etc. Here's an example of what we recently did with the 1977 George Burns film "Oh G-d!"

“Oh, G-d!”
Scene 1: Jerry’s day:
1. Jerry Landers = the prophet Yirmiyahu; sent to Land:
ספר ירמיה פרק א
(ד) ויהי דבר ידוד אלי לאמר: (ה) בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך: (ו) ואמר אהה אדני ידוד הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי: (ז) ויאמר ידוד אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר: (ח) אל תירא מפניהם כי אתך אני להצלך נאם ידוד: (ט) וישלח ידוד את ידו ויגע על פי ויאמר ידוד אלי הנה נתתי דברי בפיך:
Scene 2: Repeatedly invited:
2. To be Hashem’s messenger requires love, honesty and courage.
Scene 3: The 27th floor:
3. Room 2700 at 1600 North Hope. 27 is one above הוי"ה — the ultimate level of revelation in this world; 16 is one above י-ה — the normal level of revelation in this world. The navi stretches beyond those confines to connect beyond the revealed realm. Moreover, 2700+1600=4300, the last year of Talmudic revelation. Here, the thread “resumes,” giving us “hope.”
ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף החמישי - ד' אלפים ש'
אחרי מות רב סימונא בטלו הישיבות מפני שנאת מלכי פרס וגזרותיהם (ע"ל רס"ג) כמו חמישים שנה, עד שמ"ט (ראה אם תוכל לכוון החשבון). ורב שרירא גאון (יוחסין) הזכיר רב רבאי מרוב שהיה ראש ישיבה אחר רב סימונא, ולא הזכיר שנותיו (צמח דוד), עין תשובת רב שרירא גאון יוחסין, ואקרו אינהו רבנן סבוראי, וכל מה דהוה תלי קא פרשוהו כגון רחומי ורבה ורב יוסף מבי חתים דאמרינן בהמביא גט ממדינת הים (גיטין ז' א'), וצקלג כו' ובי חתים עיר בסביבי נהרדעא, ורב רבאי מרוב דמפרש בסנהדרין (דף מ"ג א') דא"ר היוצא ליהרג משקין אותו קורט לבונה כדי שתטרוף דעתו כו' אמר רב רבאי דמן רוב מסתברא משל צבור משום שנאמר תנו כו' (ובגמרא שלנו אינו). וגם רוב עירו של רב רבאי היתה בסביב ישיבות נהרדעא, ואמרי רבנן דרב רבאי גאון הוה ואוריך שני טובא:
Scene 4: G-d via the intercom:
4. The “voice” of Hashem is internal:
רש"י על ויקרא פרק א פסוק א
ויקרא אל משה - (יומא ד' ת"כ) הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין... מאהל מועד - (ת"כ) מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל יכול מפני שהקול נמוך ת"ל (במדבר תהלים כט) את הקול מהו הקול הוא הקול המתפרש בתהלים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים א"כ למה נאמ' מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק...
5. Hashem doesn’t make mistakes, but He did create the world imperfectly for us to perfect.
Scene 5: Jerry’s assignment:
6. Religion without Emunah is “Frumkeit” — a natural drive that is self-centered, inadequate, and dangerous.
7. “We can make it work” — through our free will.
Scene 6: Not crazy?
8. The irony of a “holiday” from G-d.
9. “Seeing is believing” — it isn’t! — as we shall see at the end of the film.
Scene 7: Bathroom visitor:
10. Although we do not believe prophecy will take place in a bathroom, that’s so there should not be a dimunition in our valuation:
ספר נפש החיים - שער ג - פרק ו
והנה כל יסודי תור' הקדושה בכל האזהרות והמצות כולם עשה ול"ת כולם הולכים עפ"י זאת הבחי' שמצד השגתנו שודאי יש חילוק ושינוי מקומות שבמקומות הטהורים מותרים וגם חייבים אנחנו לדבר או להרהר דברי תורה. ובמקומות המטונפים נאסרנו בהם אף ההרהור ד"ת. וכן כל עניני וסדרי חיוב הנהגותינו שנצטוינו מפיו בתוה"ק ובלתי זאת הבחי' שמצדנו אין מקום לתורה ומצות כלל ואף שבאמת שמצדו ית' המשיג עצמותו הוא מלא את כל בהשוואה גמורה בלא שום חציצה ולא שום חילוק ושינוי מקומות כלל רק הכל אחדות פשוט גקודם הבריאה ממש אבל אין אנחנו יכולים וגם לא הורשינו ליכנס כלל להתבונן בינה בזה הענין הנורא לידע ולהשיג איך אדון יחיד ב"ה מלא את כל וכל המקומות באחדותו פשוט ושיווי גמור. חלילה וחלילה.
Scene 8: His card:
11. No miracles - Hashem minimizes the disruption of nature. Emunah should not be based on miracles in any event:
רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ח
(א) משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:
12. Everything created in one day:
רש"י על בראשית פרק ב פסוק ה
(ה) טרם יהיה בארץ - כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים וזה מוכיח ועוד אחר (שמות ט) כי טרם תיראון עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח ובג' שכתוב ותוצא לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ו' ולמה כי לא המטיר ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים:
13. Clearly the card did not do the trick. We find precedent for the futility of the first sign in the case of Moshe:
ספר שמות פרק ז
(ח) ויאמר ידוד אל משה ואל אהרן לאמר: (ט) כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין: (י) ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ידוד וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין: (יא) ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן: (יב) וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטתם: (יג) ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ידוד:
Scene 9: Aisle 10:
14. The perfection of an Oved Hashem (10) is to do lifnim me’shuras ha’din (the bread and the potatoes incident):
רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ה
ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואע"פ שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם מכבד להן ואפילו למקילין לו ונושא ונותן באמונה ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:
15. Hashem does not reveal Himself more than essential, as it would lead to hysteria, diminished free will, and a diminished sense of independence (see Rabbi Aryeh Kaplan, If You Were G-d).
Scene 10: Rain:
16. The rain in the car only reminds us quite obviously of Gidon and the dew on the cloth:
מלבי"ם על שופטים פרק ו פסוק לו - חלק באור הענין
ויאמר גדעון - לא בקש את האות למען דעת אם יש ביכולת אלהים להושיע, שנסיון כזה אסור שמורה מיעוט אמונה, וכמ"ש רבינו סעדי', רק באשר ראה כי הדור ההוא בלתי ראוי לתשועה, שהגם שבני עירו עזבו את הבעל, עדן היו יתר השבטים משתחוים אליו כמו שהיו בהכורעים על ברכיהם, ומצד זה בקש אות אם יספיק זכותו הקטן לתשועה זו, והנה בקש שתי אותות, כי המופת לא יושלם רק בשיבחן בשני צדדים, שתחלה חשב שיתקיים הטל יותר על הארץ שלפי טבע קרירותה תתקיים בה הליחות זמן יותר ארוך, ואח"כ חשב להפך שי"ל שהגזה מצד רפיונה וספגיותה תמשך אליה את הטל יותר, כמ"ש בעל העקדה, ולזה במופת הראשון אמר ויזר את הגזה כי עקר המופת שהתקיים בה הטל אח"כ, כי המשכת הטל בתחלתו הוא בטבע הגזה, ובמופת השני אמר ויהי חורב אל הגזה, שהיה עקר המופת מה שהיה חורב בתחלתו ולא משכה אליה את הטל כלל עם ספגיותה, וכן היה צריך שני המופתים האלה לפי הנמשל, כי תחלה נסתפק אם יספיק זכותו הקטן שיושעו ישראל אף שהם עע"ז, וע"כ אמר אם ישך מושיע בידי - ר"ל בזכותי, את ישראל - והנה זכותו התחיל בגורן ששם התראה אליו המלאך, אמר שיציג גזת הצמר בגורן - וינסה בטל שהטל היא מליצה על שפע האלהית היורדת מלמעלה (כמ"ש אהיה כטל לישראל, שראשי נמלא טל) ואם טל יהיה על הגזה לבדה - הגם שעל כל הארץ - יהיה חרב - ר"ל הגם שכל הארץ שהוא כל ישראל בלתי ראוים אל הטל העליון ויהיה שם חורב, בכ"ז אמשיך הטל בזכותי, אז וידעתי כי תושיע בידי - ובזכותי את ישראל:
17. The conversation with the policeman: After the fact, miracles can be regarded as “natural” - the main accomplishment of the miracle is the revelation at the time it takes place.
Scene 11: Mentalpause:
18. “I believe because you believe” — when it’s true, it is the concept of Mesorah.
Scene 13: The boss has questions:
19. “Food World” — a focus on gashmiyus (later G-d will ruefully note the lack of concern for “WorldWorld.”
20. Even prayer can stoke pride and arrogance.
Scene 14: Save a world:
21. The question of yedi’ah (foreknowledge) and bechirah (free will) — we normally answer it by positing Hashem’s transcendance of time. There are Rishonim (Ralbag, Ibn Daud) who answer it in a manner similar to the movie!
22. “Lose a job, save a world” - the bitachon of the Chazon Ish, not that of the Chassidim.
Scene 15: On TV with Dinah:
23. He says he has lost his bechirah; she, who did not have the experience, says he has not:
משך חכמה על שמות פרק א פסוק א
רק שמשה שמצד עצמו עמל ויגע כל כך עד שהעלה עצמו למדרגה הגבוה שבמדרגות האנושי השלימות היותר האפשרי לכן זכה שיבטל ממנו הבחירה א"כ זה עיקר תכלית הבריאה לזכך החומר עד שישוב בשרו גם לרוחני ולכלי חזיון בכבוד אלקים וכמו שכתוב (איוב יט, כו) ומבשרי אחזה אלקה. אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו (דברים ה, כו) מי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם (דברים ה, ל) היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש שבעת מתן תורה יצאת נשמתם (שבת פח:) הוא שהחומר לא היה חוצץ מאומה ואתה פה עמוד עמדי שזהו שאצלו בטלה כל כוחות הגוף וחומריותו והשגתו צלולה ובהירה ונעדר בחירתו ונשאר משכיל מעוצם השגתו מוכרח להשלימות היותר נעלה ומטעם זה פירש מן האשה (שבת פז). וכל זה בא בקצרה בדברי רבינו פרק ז' הלכה ו' יעו"ש היטב ולכן אמר וגם בך יאמינו לעולם.
24. We know, but block from our minds, that Hashem sees everything:
מחזור לראש השנה - מוסף לראש השנה
אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם. לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית. כי אין שכחה לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך: אתה זוכר את כל המפעל. וגם כל היצור לא נכחד ממך: הכל גלוי וידוע לפניך ידוד אלהינו, צופה ומביט עד סוף כל הדורות. כי תביא חוק זכרון להפקד כל רוח ונפש. להזכר מעשים רבים והמון בריות לאין תכלית:
25. Hashem’s “face” is triangular — Chochmah, Binah, Da’as; Ears — hears everything; glasses — sees everything.
Scene 18: Divine Quiz:
26. Anthropomorphisms.
27. Room 2700 — Hashgachah Pratis.
28. The quiz in Aramaic — directed exclusively to Hashem, since Malachim do not understand Aramaic:
ספר השל"ה הקדוש - מסכת ראש השנה - פרק נר מצוה (כז)
ומזה הטעם יש מפרשים שאם לועז הפרשה במקום התרגום מהני, כמו שכתב התניא בסימן י"ו זה לשונו, ומצאתי בשם מורי הרב חביבי ר"י בר בנימין הרופא ז"ל, שהלעז שלנו הוא במקום תרגום שלהם, שהתרגום ארמי הוא היה לעז שלהן, ויוצא ידי חובתו אם יאמר הפסוק בלעז כמו שאומר אותו בתרגום, שעיקר התרגום היה כדי להשמיע לנשים ולעמי הארץ, ועתה לא היו מבינים כי אם איש איש בלשונו, על כן יראה שכל אדם ילעוז בלשונו במקום התרגום והוא מצוה מן המובחר, עד כאן לשונו. וכן כתב הטור בסימן רפ"ה זה לשונו, ואם לומד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, שאין כוונת תרגום אלא שיבין הענין. עד כאן. או נקט לשון ארמי לרבותא, אף על פי שנתן בסיני כמו שאמרו רבותינו ז"ל בפרק קמא דמגילה (ג, א) וגרסינן בבראשית רבה (עד, יד), אמר רבי שמואל בר נחמן, אל תהי לשון ארמית קלה בעיניך, שמצינו בתורה בנביאים ובכתובים שהקדוש ב"ה חולק לו כבוד, בתורה - יגר סהדותא, בנביאים - כדנא תימרון להון, בכתובים - וידברו הכשדים למלך ארמית. וכל זה לפי שהוא קרוב ללשון הקודש מכל שאר הלשונות, כמו שמצינו זה בהקדמת מתורגמן. [ומענין זה הטעם יש מפרשים מה שאמרו רז"ל ברכות (ח, א) לעולם ישלים וכו' שנים מקרא ואחד תרגום, הוא תרגום דוקא ולא שאר פירושים, שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני, כמו שהביא הבית יוסף זה בסימן רפ"ה בשם מקצת המחברים, עיין שם.] אפילו הכי אין מלאכי השרת נזקקין לו הואיל והוא אינו לשון הקודש ממש, וקל וחומר כל שאר הלשונות שאין נזקקין להם אלא ללשון קודש דוקא. והטעם הוא שאין מלאכי השרת נזקקין אלא ללשון הקודש מפני שבו נברא העולם ומלאכי השרת משתמשים בו, מה שאין כן בשאר הלשונות. וכאשר יתפלל בלשון הקודש ראויה תפילתו להתקבל, ומלאכי השרת עצמם מיישרים ומכניסים אותה תפילה לפנים מן הפרגוד. וזהו לפירוש הרבינו יונה [בפרק היה קורא] כנזכר, אבל לפירוש הרא"ש יהיה לשון ארמי הנזכר במימרא דרב יודא ורבי יוחנן דוקא. כמו שהביא הבית יוסף בטור אורח חיים [סימן ק"א] אחר שכתב טעם למה השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו כאמור בסמוך, כתב סמוך לזה וזה לשונו, והרא"ש כתב כל זה, ואחר כך כתב ולי נראה דאינו קשה, דדוקא בלשון זה קאמר רב יודא דלא ישאל אדם צרכיו. וכן הקשו בתוספות, הא דקאמר שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמית, והלא אפילו מחשבות לב האדם יודעים ומכירים, אלא לשון זה מגונה בעיניהם להזקק לו, עד כאן לשון הרא"ש. כלומר דלא אתא רב למעוטי אלא לשון ארמי בלבד, לפי שהוא מגונה בעיני המלאכים ולפיכך אין נזקקין לו, אבל שאר לשונות אינם מגונים בעיניהם ונזקקין להם, הלכך שפיר דמי לשאול אדם צרכיו בהן, עד כאן לשון בית יוסף:
29. “Fall from grace” is a Christian concept!
30. Heavenly punishments only commence from the age of 20 (19), when the intellect has achieved maturity:
פירוש הטור הארוך על בראשית פרק לח פסוק ז
ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימתהו ה'. יש מקשים היאך עונשו בית דין של מעלה פחות מבן עשרים שנים, ודוחקים לתרץ (בפיה"ת לרי"ח) שבית דין של מעלה עונשין לפי חכמת האדם, שאפילו פחות מבן עשרים והוא חכם כבן כ' מענישין אותו, ולפי מה שכתבתי למעלה (פסוק א) איפשר שהיה יותר מבן כ'.
31. The heart is the Temple:
ספר אור המאיר - פרשת נח
ואני אומר שלזה כיוונו חז"ל במאמרם (ברכות כח, ב), יכוין האדם את לבו כנגד בית קדשי קדשים, כלומר, יכוין וישוה את לבו, כאלו הוא בית קדשי קדשים, שאינו רשאי לבוא לשם שום זרות, ומקדש ה' המה בני ישראל כדרשת רז"ל (הובא באלשי"ך), ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח), בתוכו לא נאמר וכו', שכן מהראוי שישוה האדם את לבו, כאלו הוא בית קדשי קדשים, ומה מאוד צריך לנקות אותו בתכלית הזיכוך, ומחשבות חוץ וכל דבר כיעור.
ספר צדקת הצדיק - אות קלב
קלב) בעולם הזה העיקר הוא טהרת הלב כמו שאמרו (סנהדרין ק"ו ע"ב) רחמנא ליבא בעי. והיינו כי שם משכן היצר ושם הוא היגיעה. אבל העולם הבא שהוא הנייחא שם העיקר הוא בחכמה שבמוח וכמו שאמרו (מנחות כ"ט ע"ב) ביה ה' צור עולמים ביו"ד העולם הבא ובה"א העולם הזה. וידוע שהיו"ד רומז לחכמה וה"א לבינה שבלב. [ואמרו (אבות ד' ט"ז) העולם הזה כפרוזדור ומי שלא התקין עצמו בו אין יכול לכנוס לטרקלין הוא כאותה שאמרו (שבת ל"א ע"ב) משל למי שיש בידו מפתחות הפנימיות והחיצונות לא מסרו לו בהי עייל עיין ביומא (ע"ב ע"ב) שלמדו זה מפסוק ולב אין (משלי י"ז ט"ז)]. ולכך שבת שהוא מעין העולם הבא כמו שאמרו ז"ל (ברכות נ"ז ע"ב) מי שזכה לטעום מפרי מעשיו זוכה להשיג אז חכמה מהשם יתברך מעין עולם הבא:ובלב יש שורש רע כמו שנאמר (בראשית ח' כ"א) כי יצר לב וגו' מנעוריו רצה לומר משורשו והיינו בעוון דור המבול ולכך אין מועיל תשובה לזה דלשורש רע אין מועיל דבישא לא הוה טבא. והיינו תשובה תתאה רק צריך תשובה עילאה מעלמא דאתי המתעורר מן החכמה שהוא השורש לשורש ושם אין רע כלל בישראל כמו שאומרים נשמה שנתת בי טהורה כי גם השורש רע שורשו טוב מאד כנודע [ולכן אמרו (סנהדרין ק"ח ע"ב) בדור המבול שהטעימן מעין העולם הבא היינו כדי לתקנם כנזכר לעיל אלא שלא הועיל]:
32. We are all Hashem’s children:
רבי יוסף בכור שור, שמות פרק ד פסוק כב
בני בכורי ישראל - כל מעשה ידי בני הם, אבל ישראל בכורי וחביב לי יותר מכולם.
33. Judgement is intrinsic and self-imposed:
ספר נפש החיים - שער א - פרק יב
וזהו ענין שכר העה"ב שהוא מעשי ידי האדם עצמו. שאחר פרידת נפשו מהגוף. הוא העולה להתעדן ולהשביע נפשו בצחצחות האורות והכחות והעולמות הקדושים שנתוספו ונתרבו ממעשיו הטובים. וזשרז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ולא אמרו בעה"ב שמשמעו היה שהעה"ב הוא מוכן מעת הבריאה ענין ודבר לעצמו ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו חלק ממנו. אבל האמת שהעה"ב הוא הוא מעשה ידי האדם עצמו שהרחיב והוסיף והתקין חלק לעצמו במעשיו. לכן אמרו שכל ישראל יש להם לכל א' חלק הקדושה והאורות והצחצחות שהתקין והוסיף לעה"ב ממעשיו הטובים. וכן עונש הגיהנם ענינו ג"כ שהחטא עצמו הוא עונשו. כמ"ש (משלי ה') עונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך. תיסרך רעתך כו' (ירמי' ב'). כמו שנתבא' שכאשר האדם עושה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה. הפגם והחורבן נרשם ח"ו תיכף למעלה בשרשו. ולעומת זה אמלאה החריבה הוא מקים ומגביר כחות וחיילי הטומאה והקליפות. הרחמן ית"ש יצילנו. ומשם ממשיך גם על עצמו רוח הטומא' שמלפפתו בעת עשיי' העון ואחר עשותו הרוח טומאה מסתלק למקומו והוא בחייו בגיהנם ממש המקיפו בעת עשיית החטא. רק שאינו מרגיש עדיין עד אחר פטירתו שנלכד אז ברשת אשר הכין הן כחות הטומאה והמזיקין שנבראו ממעשיו. וזשרז"ל רשעים מעמיקין להם גיהנם ר"ל שהן עצמן המעמיקים לעצמן הגיהנם ומרחיבין אותו ומבעירין אותו בחטאיהם. וכמ"ש (ישעיה נ') הן כלכם קודחי אש כו' לכו באור אשכם ובזקות בערתם מידי היתה זאת לכם וגו'. לכן כשתפסו אנשי כנה"ג להיצה"ר. נכבה אז גם הגיהנם מעצמו. כמ"ש בזוהר תרומה (ק"ט ריש ע"ב) כגוונא דחייביא מתחממן בנורא דיצה"ר כו' בכל חמומא וחמומא כו' הכי אתוקד נורא דגיהנם. זמנא חדא לא אשתכח יצה"ר בעלמא כו' וכל ההוא זמנא כבה נורא דגיהנם ולא אתוקד כלל. אהדר יצר הרע לאתריהשארו חייבי עלמא לאתחממא ביה שארי נורא דגיהנם לאתוקדא. דהא גיהנם לא אתוקד אלא בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא. זש"ה כי פעל אדם ישלם לו. שהפעולה עצמה הטובה היא אם רעה ח"ו היא היא עצמה התשלומין שלו כנ"ל. ועיין זוהר (קרח קע"ז א'). וז"ש באבות ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. ז"ש כי את כל מעשה וגו'.ר"ל המעשה עצמה העומדת ונרשמת כמות שהיא כמש"ל: ולכן ארז"ל (ב"ק נ' ע"א) כל האומר הקב"ה וותרן הוא יותרו חייו כו'. וכ"ה בירושלמי פ"ה דשקלים ובב"ר פס"ז ובתנחומא פ' תשא ובש"ט תהלים. ולכאורה יפלא. הלא אפי' אדם איש חסד מתנהג במדת ותרנות, אמנם הוא כמש"ל. שאינו על דרך העונש ונקימה ח"ו.רק חטאים תרדף רעה שהחטא עצמו הוא עונשו. כי מעת הבריאה קבע הוא ית"ש כל סדרי הנהגת העולמות. שיהיו תלוים כפי התעוררו' מעשי האדם הטובים ואם רעים ח"ו. שכל מעשיו וענייניו נרשמים מאליהם כל א' במקורו ושרשו. והוא מוכרח לקבל דינו ע"י אותן כחות הטומאה שהגביר במעשיו. כפי ערך וענין הפגם ובזה ממילא יתוקן הפגם של העולמות ושל נפשו. או ע"י כח התשובה. שמגעת עד שורשה העליון עולם התשובה עלמא דחירו ונהירו דכלא. ומשם מתאצל ונשפע תוספת קדושה עליונה ואור מבהיק. להתם ולכלות כל טומאה. ולתקן העולמות כמקדם. וביתרון אור חדש מעולם התשובה המופיע עליהם לזאת אין שייך ותרנות בזה. וז"ש באבות וכל מעשיך בספר נכתבי'. היינו שמעצמן נכתבים ונרשמים למעלה:
34. Hashem as a Comedian with an audience that is afraid to laugh — Yiras Hashem should have the opposite effect!1
ספר צדקת הצדיק - אות קפב
ומה שאמרו אין וכו' אלא בתפילה היינו כנודע דאין תורה אלא במקום תפילה וכמו שאמרו במגילה (כ"ט.). כי תפילה נקרא יראה כמו שאמרו בברכות (ט' ע"ב) על פסוק (תהלים ע"ב ה') ייראוך עם שמש. ודברי תורה שמחה כמו שנאמר (שם י"ט ט') פקודי וגו' וזהו יחד כמו שמובא (תנא דבי אליהו רבה ריש פרק ג') אני יראתי מתוך שמחתי וכו' וכמו שאמרו (אבות ג' י"ז) אם אין יראה וכו' וכמו שמובא בתיקונים (תיקון י') דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא ואם כן אין כאן קריאה כלל. אבל תורה שבמקום תפילה נקרא שועה:
35. “The meaning of life” - I don’t know what “He” means!
36. “G-d” takes over the writing. The second luchos were written by Moshe, but the first by Hashem Himself. Jerry’s Emunah moves him “up the scale.”
37. In Jerry’s own handwriting:
ספר איוב פרק לז
(ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו:
Scene 19: Sacrifice for Rev. Williams:
38. Black choir, white preacher — religion as slavery.
39. Sell shoes: Stick to bodily matters, you are not worthy of involvement in matters of the soul:
ספר רוח חיים על אבות - פרק א משנה א
[הג"ה מהגאון ריץ בן הגאון המחבר - לפי מה שכתב ההבדל בין משה ליהושע בבחינת הזדככות החומר שנקרא נעל כמו שכתוב לעיל יתבאר שפיר על פי מה שכתב השל"ה פרשת שמות על פסוק של נעליך מעל רגליך וזה לשונו, וביהושע כתיב של נעלך מעל רגלך כי במשה כתיב נעליך הענין שיש שני מיני לבושי עור לאדם. א' עור בהמה שלובש דהיינו מנעלים. ב' עור עצמו. כמו שכתוב (איוב י, יא), עור ובשר תלבישני ואצל משה היה אור באל"ף ולכן היתה מעלתו יותר על כל הנביאים. וזה שרמז לו הקב"ה של נעליך לשון רבים שצריך להסיר שני מיני מנעלים דהיינו עור הבהמה ואחר כך עור ובשר שלו כלומר שיזדכך חומרו לגמרי שיהיה אור באל"ף אבל יהושע לא זכה לזה המדריגה לכך כתיב של נעלך מעל רגלך לשון יחיד שקאי על עור הבהמה עכ"ל. ולפי מה שכתב שהגוף מכונה בשם נעל יתבאר מאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות נז ע"ב) מת בבית שלום בבית נטל כלי מן הבית סימן רע לבית תירגמא ר"פ במסאנא וסנדלא פי' רש"י סימן שמוציא אחרים מן הבית. ולפי מה שכתב שהגוף מכונה בשם מנעל סימן הוא שאחד מבני הבית יחלוץ מנעלו שהוא הגוף ח"ו. ומזה יוצא לנו מוסר השכל להעוסקים כל ימיהם בעניני הגוף הנקרא מנעל להנשמה. והיתכן שנבלה ימינו על המנעלים שיהיו מהודרין. וללכת בלי לבוש או בבגד עדים כהאי נשמתא דאזלי ערטילאי בלא לבושי תורה ומצות. והבן. ע"כ הג"ה]:
Scene 20: On trial:
40. “G-d’s quaterback” — He’s supposed to call the shots, not us!
41. “The L-rd G-d” — Jerry accepts Hashem out of love.
Scene 21: Testimony and card tricks:
42. Hashem exerts His power calmly and quietly:
ספר מלכים א פרק יט
(י) ויאמר קנא קנאתי לידוד אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה: (יא) ויאמר צא ועמדת בהר לפני ידוד והנה ידוד עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ידוד לא ברוח ידוד ואחר הרוח רעש לא ברעש ידוד: (יב) ואחר הרעש אש לא באש ידוד ואחר האש קול דממה: (יג) ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה לך פה אליהו:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נח/א
רב ששת סגי נהור הוה הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת אשכחיה ההוא צדוקי אמר ליה חצבי לנהרא כגני לייא אמר ליה תא חזי דידענא טפי מינך חלף גונדא קמייתא כי קא אוושא אמר ליה ההוא צדוקי אתא מלכא אמר ליה רב ששת לא קאתי חלף גונדא תניינא כי קא אוושא אמר ליה ההוא צדוקי השתא קא אתי מלכא אמר ליה רב ששת לא קא אתי מלכא חליף תליתאי כי קא שתקא אמר ליה רב ששת ודאי השתא אתי מלכא אמר ליה ההוא צדוקי מנא לך הא אמר ליה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכתיב צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה כי אתא מלכא פתח רב ששת וקא מברך ליה אמר ליה ההוא צדוקי למאן דלא חזית ליה קא מברכת ומאי הוי עליה דההוא צדוקי איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
ספר דובר צדק - פרשת אחרי מות אות ד
וברעיא מהימנא (פנחס רכ"ז ריש ע"ב) דהם גם כן רוח רעש ואש וקול דממה דקה דאליהו עיין שם באורך. ופירוש הנוגה הוא השורש הנזכר ויחזקאל ראן בפחזותן בעת גלות בבל. וכמו שאמרו ז"ל (חגיגה י"ג ע"ב) רוח סערה באה מן הצפון לכבוש כל העולם תחת יד נבוכדנצר. ואליהו ראן בתיקונן ושהקול דממה דקה שהוא הנוגה סביב הוא כבוד ה' ממש כרצונו יתברך [ושמעתי כי הקול דממה דקה הוא חותמו יתברך הבא אחר פעולת אדם והשתדלותו המכונה ברוח ורעש ואש. ועדיין אין שם בהשתדלותו ה' רק אחר הקול דממה דקה שהוא חותמו יתברך שכל פעולותיו והשתדלותו יש בתוכם ה' כי הם באמת לאמיתו ואז בכולם ה'. קול הוא חותם הרוח ודממה הוא חותם הרעש ודקה הוא חותם האש. ועל דרך פעולת המשכן כל מלאכת ידי אדם עד הגמרו נקרא רוח רעש ואש. ועדיין לא שרתה שכינה עד שבא משה ואמר ויהי נועם וגו' זהו הקול דממה דקה וחותמו של ה' יתברך שנועמו היה במלאכתן ויהי נועם ה' אלקינו עלינו הוא הקול חותם הרוח. ומעשה ידינו כוננה עלינו הוא דממה חותמו של רעש. ומעשה ידינו כוננהו הוא דקה נגד האש כנ"ל ואין כאן מקום ביאורו באורך. אבל מתבאר קצת עם מה שבארנו] וכל אלו הקליפות הם חופפים על היסוד המכונה בשם חשמל. עיין שם בזוהר ויקהל ועיין תיקונים (תיקון ל"ז) כי היסוד שם ההבדלה בין ישראל לעכו"ם כמו שנתבאר לעיל. ושם עיקר השתדלות כח הרע וההפוך מרצון ה' יתברך שיסד בעולם לעשות גם השורש רע: וההתבוננות דחשמל נקרא מעשה מרכבה בפרק אין דורשין. רצה לומר ההתבוננות בשורש ה' יתברך המתיחד בכל העולמות שזהו סוד המילה המעיד על עומק השורש הנעלם המתיחד כמו שנתבאר לעיל וכטעם חש ואתגליא מל דאיתא בזוהר. ופירוש חש מלשון בחשאי דהיינו קול דממה דקה ושם כבוד ה'. והשתדלות האדם בהתגברות נגד היצר בשלושה קליפות האסורות מפני כבוד ה'. וההתחכמות בזה שהוא העברת הערלה נקרא מעשה בראשית דחבריא לעאין ביה וידעין כנ"ל דעל זה נאמר יגעת ומצאת לכל אדם מישראל:
Scene 22: Judgment:
43. Is seeing really believing? Emunah requires objectivity (Rabbi Noach Weinberg: “Be a judge, not a lawyer!”) and willpower.
Scene 23: “I’ll listen:”
44. The phone booth: Jerry has changed from Clark Kent into Superman!
45. Spending time with the animals: ורחמיו על כל מעשיו .
46. Spreading the seeds:
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג/א
אמר רבי יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי יתיב קא כריך ריפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין שנין כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה את הוא דשתלתיה אמר ליה בר בריה אנא אמר ליה שמע מינה דניימי שבעין שנין חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי אזל לביתיה אמר להו בריה דחוני המעגל מי קיים אמרו ליה בריה ליתא בר בריה איתא אמר להו אנא חוני המעגל לא הימנוהו אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו אמר להו אנא ניהו לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה חלש דעתיה בעי רחמי ומית אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא.
מהרש"א על תענית דף כג/א
ואמר הוה אזיל באורחא חזייה לההוא גברא דנטע חרובא כו'. דהיינו שהראו לו כמו שהחרוב הזה כל ע' שנין לא נחשב לכלום אבל נוטעין אותו לעשות פירות לאחר ע' שנין כן האדם נברא בערב שבת שיהיה טורח במעשיו עד ע' שנין ואכילת פירות ושכרו הוא לאחר ע' שנין בעוה"ב. וז"ש האי עלמא בחרובא אשכחתיה כו'. שעה"ז דמיון החרוב וגם אם השתדל לפעמים לא יזכה לאכול ממנו להיות חי אחר ע' שנין מ"מ בנו זוכה לאכול ממנו כן הוא במעשה הצדיק בעוה"ז גם אם הוא עולם עובר לו מ"מ בנו אוכל פירותיו כמותו כמ"ש ועושה חסד לאלף דור. ואמר אתא ליה שינתא כו' ניים ע' שנין כו'. שהראו לו עוד בזה דודאי דפשטיה דקרא היינו כחולמים הוא דבר שאפשר וכמ"ש ש"מ דניימי ע' שנין וראה ג"כ שבר בריה אכל פירות החרוב לאמת לו ענין דלעיל שעיקר הפירות לאדם במעשיו בעוה"ז לאכול מהם אחר ע' שנין:
47. “I’ll listen” — קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת !

1. Rabbi Avraham Eliyahu Kaplan, B’Ikvos HaYirah:
...But one who has not traversed the actual pathway of illumination [that of the prophets and the sages],he who stands opposite the rays of light, at some distance, possesses little understanding of this term [yir'ah]. It would be better had he never known this term, and was now learning it for the first time. But this is his problem: He knows it, but does not know it properly. He possesses a dangerous translation of the entire concept, and cannot avoid its negative ramifications.
For example, when we mention yir'ah to this person he can only translate it thus: Bent head, wrinkled brow, glazed eyes, hunched back, trembling left hand, right hand clapping al cheit, knocking thighs, failing knees, stumbling heels.
And he does not know that this translation is heretical for the one who knows what yir'ah is and what it means, the source from which it flows, and from whence it comes...
There are times that demand tears and eulogies... It is necessary then to stoop like rushes and take up sackcloth and ashes. Times come upon the world when our sins require these. Such, however, is not Yir'as Hashem, not it and not even part of it. It is not yir'ah's essence, but only preparation for it...
Yir'ah is not anguish, not pain, not bitter anxiety. To what may yir'ah be likened? To the tremor of fear which a father feels when his beloved young son rides his shoulders as he dances with him and rejoices before him, taking care that he not fall off. Here there is joy that is incomparable, pleasure that is incomparable. And the fear tied up with them is pleasant too. It does not impede the freedom of dance... It passes through them like a spinal column that straightens and strengthens. And it envelops them like a modest frame that lends grace and pleasantness...
It is clear to the father that his son is riding securely upon him and will not fall back, for he constantly remembers him, not for a moment does he forget him. His son's every movement, even the smallest, he feels, and he ensures that his son will not sway from his place, nor incline sideways - his heart is, therefore, sure, and he dances and rejoices.
If a person is sure that the “bundle” of his life's meaning is safely held high by the shoulders of his awareness, he knows that this bundle will not fall backwards, he will not forget it for a moment, he will remember it constantly, with yir'ah he will safe keep it. If every moment he checks it - then his heart is confident, and he dances and rejoices...
When the Torah was given to Israel solemnity and joy came down bundled together. They are fused together and cannot be separated. That is the secret of “gil be're'ada” (joy in trembling) mentioned in Tehillim. Dance and judgment, song and law became partners with each other...
Indeed, this is the balance... A rod of noble yir'ah passes through the rings of joy... [It is] the inner rod embedded deep in an individual's soul that connects end to end, it links complete joy in this world (eating, drinking and gift giving) to that which is beyond this world (remembering the [inevitable] day of death) to graft one upon the other so to produce eternal fruit.
A Swedish wise man, when once discussing sanctity, said: “The sanctity of an individual proves that he who possesses it has a direct relationship with the strongest source of existence.” In my opinion, in the conception of Judaism this is a definition of yir'ah (but sanctity - kedusha - is loftier still, we have a different idea of it, but this is not the place to define it). What is yir'ah? It is the broad jump over the vast gap between myself and my Creator... It is a mitzvah to separate - to separate from smallness! Fly over barriers! And from there quest Him, for there you will find Him...
Indeed, this is the direct relationship. Indeed, this is the true vision ( ראיה ) that we call yir'ah ( יראה ).
And this, therefore, is the reason that we dwell so much on fear of sin (“yir'as ha'onesh”). This is also vision - seeing things as they really are... One who refuses to see his future shortchanges only himself. Only if he sees ( יראה ) will he fear ( יירא ), and only if he fears will he repent.
וייראו העם ” — (the hand that punished) “ וירא ישראל את היד
And from here we proceed to the fear [awe] of loftiness (“yir'as haromemus”) - that is the vision [the perception] of loftiness. From here - “The maid servant at the Red Sea saw loftier visions than the Prophet Yechezkel.”
From here comes the direct view, across all the dividers, to the source of existence. This is an unceasing inner gaze toward the matter that is one's responsibility [the bundle of his life's meaning] (that he must safeguard lest it fall...). The gaze is one that leads to remembrance, remembrance that leads to care, care that leads to confidence, confidence that leads to strength (“oz”) - an inner, bold, uplifting, strength (“Hashem oz li'amo yiten”) and a strength that leads to peace (“shalom”) and wholeness, internally and externally, in thought and in deed (“Hashem yivareich es amo ba'shalom”).
Indeed, This is the wisdom of life: “Reishis chochma yir'as Hashem.” A fear that is vision.
(“And remember”) “ וזרכתם ” -— (“And see”) “ וראיתם
“Shivisi Hashem l'negdi tamid...”
-1-