In this past week' parasha, in Shemos 15:26, Rashi writes:
כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ (מכילתא כאן). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ וּמְלַמֶּדְךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת לְמַעַן תִּנָּצֵל מֵהֶם, כָּרוֹפֵא הַזֶּה הָאוֹמֵר לָאָדָם: אַל תֹּאכַל דְּבָרִים שֶׁמַּחֲזִירִים אוֹתְךָ לִידֵי חֹלִי; וְזֶהוּ אִזּוּן מִצְוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג,ח).
Izun Mitzvos, the mitzvos balance us. Clearly the Torah relates balance to ears, as is known:
Loop-shaped canals in your inner ear contain fluid and fine, hairlike sensors that help you keep your balance. At the base of the canals are the utricle and saccule, each containing a patch of sensory hair cells. Within these cells are tiny particles (otoconia) that help monitor the position of your head in relation to gravity and linear motion, such as going up and down in an elevator or moving forward and backward in a car.
But what is the two letter root of the three letter root אזן? It is the word אז (which RSRH makes into a verb, אזה - "order events, past or future."
This is the unique quality of אז - that it connotes both past and future. Torah is all about balancing the past and the future while living in the present. Which, IIRC, is why in the Nefesh HoRav, it is brought down that RYBS took issue with the poem העבר אין והעתיד עדיין והווה כהרף עין - a Jew must weigh the past and the future to balance the present.
Which is a scale is a מאזניים. It is a a tool for balance. And since the primary balance, the one on which we are judged on Rosh HaShanah, is the balance between our past and our futures, it is a balance of the two meanings of אז.
In fact, the word אזן is the one side of the scale - אז - and the beam - the ן. The מאזניים has one אז on each side, and the combined ןs making up the beam.
If both the אזs and the beam are in balance, you have 2x8 for the two pans and the one beam in the middle +1=17=טוב.
Moshe Rabbeinu represents אז (Yalkut Shimoni 174):
אז אמרה חתן דמים [למולת] כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא באז כיצד הצלת נפשו לא היתה לא באז שנאמר וירף ממנו אז אמרה. קנתורו לא היה אלא באז שנאמר ומאז באתי אל פרעה. שירתו לא היתה אלא באז שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל. אף הפרשת ערים לא היתה אלא באז שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים:
The Maharal (Gevuros Hashem 47) explains at length:
כבר אמרנו למעלה כי מה שהיה הוא יתברך משנה דבר אל דבר הפכו מורה זה על שהוא יתברך הכל ביכלתו, כמו שהתבאר. ואחר שהכל הוא ברשותו יתברך, הוא אחד ואין זולתו. וזה כי הכחות הפרטים אין בידם רק דבר אחד פרטי, כמו שהוא פרטי. כמו שתאמר כי מיכאל ממונה על מים, וגבריאל על אש. ומפני כי מיכאל ממונה על דבר אחד פרטי, אין יכול לשנות המים לדבר שאינו ברשותו ובממשלתו. ובפרט דבר כזה, שהוא יסוד המים, בריאה כללית. כי מן המים הפרטיים אין ראיה, כי הפוך נהר אחד ליבשה, לא היה מורה זה על שהוא מושל על שני הפכים, כי המים הפרטיים אין ראוי שיקרא בשם 'מים' סתם, רק 'נהר' נקרא, ואינו 'מים' סתם. רק הים, שהוא יסוד המים, כמו שאמרנו פעמים הרבה. וזה הוא שנוי מים עצמם, שאין בטבע המים להיות יבשה, והם נהפכו אל היבשה. ודבר זה מורה שבידו וביכלתו הכל. ומאחר שהוא הכל, שהרי ברשותו הכל, אין עוד שני.
ולפיכך דור אנוש שעשה להם מן היבשה ים, נאמר "אז הוחל", וזה כי לשון "אז" מורה על העתה המיוחד, שאין בה חלוק זמן כלל. ולפיכך כאשר עשה מן היבשה ים, היה מורה זה על אחדותו יתברך, ולכך נאמר "אז הוחל לקרא בשם ה'". שמפני שהם היו מחללים אחדותו יתברך, שהיו עובדים עבודה זרה, כי דורו של אנוש התחילו בעבודה זרה, ולפיכך עשה להם מן היבשה ים, להודיע אחדותו, שכל אשר מושל על דבר והפכו בזה נראה שהוא אחד ואין כאן זולתו. ועתה הודיע שהוא יתברך אחד, והכל ברשותו, ועשה להם נס לעשות מן הים יבשה. ולכך ראוי לקלס אותו בזאת המלה, שזאת המלה של "אז" בעצמו יש בה האחדות, שהיא העתה שאינה מחולקת.
וכן גם* כן כתיבת המלה מורה אחדות. מפני שהאל"ף הוא אחד, רוכב על שבעה, כי השבעה רבוי החלקים בכל מקום. וכאשר רוצה להזכיר הרבוי, מזכיר אותו במספר שבעה, כמו (דברים כח, ז) "בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו מפניך", וזה נזכר פעמים הרבה, כי הרבוי המחולק נזכר בשבעה, וכאשר רוצה לומר כי הוא יתברך אחד מושל על החלקים כולם, מזכיר מספר "אז", שהוא יתברך אחד רוכב על שבעה. וכך אמרו במדרש, מהו "אז", אחד רוכב על שבעה.
ופירשו עוד למה ב"אז", מפני שאמר משה כי בלשון זה חטא, שאמר (שמות ה, כג) "ומאז באתי לדבר בשמך". כי משה היה דבק במדה העליונה הזאת, כמו שיתבאר עוד. ומפני גודל המדריגה הזאת ומעלתה, היה טועה משה במדה זאת, לפי גודל ההשגה בה. וזה שאמר "ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה", כי היה סובר כי ממדה זאת בא הרע להם. ועתה היה מקלס אותו ב"אז", נתן שבח לאותו המדה העליונה, שעשה נסים ונפלאות עמהם. ובזה היה מתקן משה את אשר חטא, והיה טועה לפי גודל ההשגה במדה זאת.
ועוד אמר בזכות המילה נקרע הים. באור ענין זה כמו שאמרנו למעלה כי קריעת ים סוף אינו טבעי, והיה גובר השם יתברך על הטבע, עד שנקרע הים. ומפני שכל אשר נברא בששת ימי בראשית הוא טבעי, ודבר שאינו טבעי הוא על שבעת ימי בראשית. ולכך המילה ביום השמיני, כי בדרך הטבע אין ראוי המילה, שהרי נולד האדם בערלה, והמילה היא על הטבע. ומפני שיש בישראל מדריגה זאת שאינם טבעיים, שהרי יש בהם המילה, ולכך נקרע ים הטבע בשביל זכות המילה שאינה טבעית, ודבר זה נתבאר למעלה גם כן. ולפיכך מלת "אז", שמספרו שמונה, לומר שנקרע הים במדריגה שהיא על הטבע, שהיא על שבעת ימי בראשית. וזה "אז", שהאל"ף שהיא מדריגה שאינה טבעית, הוא על שבעת ימי הטבע. ודבר זה מבואר.
ועוד במכילתא (שמות טו, א), יש "אז" לשעבר, ויש "אז" לעתיד לבא; (בראשית ד, כו) "אז הוחל לקרא בשם ה'", (שמות ד, כו) "אז אמרה חתן דמים למולות", (שמות טו, א) "אז ישיר משה", (במדבר כא, יז) "אז ישיר ישראל", (יהושע י, יב) "אז ידבר יהושע", (דהי"א טו, ב) "אז אמר דוד", (מ"א ח, יב) "אז אמר שלמה", הרי אלו לשעבר. ויש "אז" לעתיד; (ישעיה ס, ה) "אז תראי ונהרת", (ישעיה נח, ח) "אז יבקע כשחר אורך", (ישעיה לה, ו) "אז ידלג כאיל", (שם פסוק ה) "אז תפקחנה", (ירמיה לא, יב) "אז תשמח בתולה במחול", (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו", (שם) "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה", הרי אלו לעתיד לבא, עד כאן.
ודבר זה מבאר לך מה שנתבאר למעלה כי מלת "אז" בא על העתה, שהוא נבדל מן הזמן, ולפיכך בא המלה הזאת לעבר ולעתיד. כי אם היה מלת "אז" בא על זמן, הזמן הוא עבר או עתיד, והעבר כבר היה, והעתיד עדיין לא היה, ואין זה כזה, לא היה אפשר שיבא מלת "אז" על העבר והעתיד. אבל כיון שמלת "אז" באה על העתה, שהוא נבדל מן הזמן, ולפיכך באה מלת "אז" על העבר והעתיד כאחד. ופירוש זה ברור, ודברים אלו מופלגים מאוד בחכמה. ובשביל כך היה ראוי לשבח את הקב"ה במלת "אז", לפי שהזמן בודאי מחולק, כמו שידוע מענין הזמן. ומאחר שמלת "אז" בא על דבר שאינו זמן, והוא העתה, אם כן אין בו חלוק, וראוי בו לשבח הקב"ה שהוא אחד מבלי חלוק.
ובמדרש אלה הדברים רבה, רבנן אמרי, כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא ב"אז"; הצלת נפשו ב"אז", (שמות ד, כו) "וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות". קנטורו ב"אז", (שמות ה, כג) "ומאז באתי אל פרעה". שירתו ב"אז", (שמות טו, א) "אז* ישיר". הפרשת ערים ב"אז", (דברים ד, מא) "אז יבדיל משה שלש ערים", עד כאן.
וביאור ענין זה כמו שאמרנו, כי משה בפרט היה נבדל מן העולם הגשמי, ולפיכך נקרא (דברים לג, א) "איש האלקים". ולפיכך כל פרקמטיא של משה היה ב"אז". כי מלת "אז" מורה על המדריגה האלקית למעלה מן הזמן. ומפני שהיה מדריגת משה נבדל מן הטבע, והיה אלקי, תמיד מזכיר מלת "אז", כי זה הוא מדריגתו אשר היה דבק בה משה. כי כאשר תתבונן במדריגת משה תמצא בו שלא היה אדם טבעי שהוא תחת הזמן. שכן תמצא שעמד ארבעים יום בלא אכילה ושתיה (שמות לד, כח), ולא כהתה עינו ולא נס ליחו (דברים לד, ז). והיה מסתכל באספקלריא המאירה (יבמות מט:), ולא היה מונע לו מן החמרי העכור מלהסתכל באספקלריא המאירה, וכמו שפירשנו למעלה אצל (שמות ב, ב) "ותרא אותו כי טוב". הרי כל מדריגת משה שהיה אלקי, ולא היה טבעי, ולפיכך כל פרקמטיא של משה ב"אז", כמו שהתבאר.
ובמדרש עוד בשעה שאמרו ישראל (שמות טו, א) "אז ישיר", לבש הקב"ה חלוק של תפארת שהיו חקוקים עליו כל "אז" שבתורה; (ירמיה לא, יב) "אז תשמח בתולה במחול", (ישעיה לה, ו) "אז ידלג כאיל פסח", (שם פסוק ה) "אז תפקחנה עיני עורים", (יהושע י, יב) "אז ידבר יהושע", (ישעיה ס, ה) "אז תראי ונהרת", "את* ה' האמרת וה' האמירך היום" (דברים כו, יז-יח). וכיון שחטאו, חזר וקרעו. ועתיד הקב"ה להחזירו, שנאמר (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו", עד כאן. פירוש זה תמצא מבואר בסוף הלל עיין שם. הרי נתבאר לך מלת "אז" על דעת חכמי התורה ויודעי בינה.
ובמלת "ישיר" פירשו ז"ל (סנהדרין צא:) "שר" לא נאמר, אלא "ישיר", מכאן לתחית המתים מן התורה. וביאור זה, כי האדם יקנה על ידי המעשים מדריגה עליונה. ואין תכלית המדריגה אשר יקנה האדם בעולם הזה, רק לתחית המתים, שאז יהיה גמר ותכלית מדריגת האדם. ולפיכך כתיב "אז ישיר", ולא כתיב "אז שר", כי השירה הזאת מדריגתה ומעלתה אשר קנו הוא לעתיד. ולפיכך לא נאמר "אז שר", שהיה משמע המדריגה אשר הגיעו לה בשירה הזאת הוא בעולם הזה בלבד, ואין הדבר הזה כך, אבל תכלית המדריגה אשר הגיעו לה הוא בעולם הבא. ולפיכך נאמר "אז ישיר", לומר כי השירה הזאת תכלית המדריגה שקנו על ידה לעתיד. כמו האדם עצמו, שהוא נברא בעולם הזה, ותכלית מדריגתו אינו רק בעולם הבא, כך השירה הזאת אין המדריגה הזאת בעולם הזה בלבד, רק לתחית המתים גם כן, וזה "אז ישיר". והוא ראיה אמיתית ברורה על תחית המתים, כאשר תבין דברים אלו.
And all this will lead to our understanding, im yirtzeh Hashem of the words at the end of the parasha (Shemos 17:14):
וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם
ועוד חזון למועד
No comments:
Post a Comment