Reb Shimon Shkop and his HaShomer HaTza'ir Granddaughter (Hebrew and English)

כיצד התמודד ראש ראשי הישיבות עם נכדתו, חברת הכנסת השמאלנית

הרב יחיאל פליסקין

כאשר גדולי ישראל התמודדו בעצמם עם צאצאים שנטו מדרך התורה, הם סיפקו לנו דוגמא חיה ומשכנעת של כבוד, אהבה וידידות בכל המצבים.

שמו של הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקאפ זצ"ל, ראש ישיבת שער התורה בגרודנא, או בהגייה הישיבתית 'רֶבּ שׁימֶען', מעורר רטט של כבוד, בפרט בעולם הישיבות, בו הוגים תדיר בספרו 'שערי יושר' ובשאר כתביו, המהווים אבן יסוד בלמדנות הישיבתית.

לקראת יום היארצייט שלו, שיחול ביום ט' חשון, נביא את סיפורו המדהים ביחס לנכדתו, בגירסא מדוייקת שלא פורסמה עד היום. גדולה שימושה.  

לרבי שמעון זצ"ל היתה בת בשם חנה נחמה, שנישאה לגאון רבי שרגא פייבל הינדס זצ"ל, ר"מ ומנהל בישיבתו של חותנו. ובת היתה להם, שמה בישראל 'פייגא'.

בשנות ילדותה נדדה המשפחה ממקום למקום, כשהעולם עובר תהפוכות: חיסול שלטון הצאר, המהפכה הקומוניסטית ומלחמת העולם הראשונה. עד שהיא הגדירה את עצמה כ'ילדת מהפכה'. המאורעות נתנו בה את אותותיהם, והיא החלה לנטות מדרך אבות.

לאחר פטירת אמה נשא אביה אשה שניה, ופייגא ביקשה לעבור לבית סבא וסבתא שקאפ בגרודנא, ותהי להם כבת.

במקביל החלה ללמוד ב'גימנסיה העברית' בגרודנא (תיכון לא דתי), והצטרפה לתנועת 'השומר הצעיר' המקומית בגרודנא. הסב הגדול קיבל אותה, והמשיך להחזיקה בביתו כפי שהיא, כשהוא מתייחס אליה בחביבות רבה.

בהיותה בת עשרים עלתה לארץ ישראל, כשאביה מממן את הנסיעה. כאן עבדה בפרדסים ובסלילת כבישים, כמיטב האידיאולוגיה הציונית דאז. אחר עברה להתגורר בקיבוץ 'גן שמואל' של השומר הצעיר, ושימשה כחברת כנסת מטעם מפלגת מפ"ם.

(שימו לב: רבים דימו כי חברת הכנסת 'שולמית אלוני' היתה נכדתו של רבי שמעון. זו טעות. המדובר כאן בחברת כנסת אחרת ששמה 'פייגא אילן', והוכרה בעיקר בשם הייצוגי 'פייגא אילנית'. השם הדומה יצר את הטעות).

הסבא רבי שמעון זצ"ל המשיך לשמור עימה על קשר חם עד סוף ימיו, וכתב לה מכתבים רבים, וכן אביה רבי שרגא הינדס, ואחיה יהושע הי"ד שמרו עמה על קשר מכתבים.

פעם העניק לה הסבא 'מילון עברי-רוסי', עם הקדשה בשער: "לפייגא נכדתי האהובה, באהבת עולמים, שמעון יהודא הכהן".

באחד המכתבים כותב הגאון "לנכדתי השולמית פייגא תחי'", ושואל על "דעתך והשקפתך בעתיד לאיזה מטרה בחיים את נושאת נפשך".

כאשר פייגא נישאה לבעלה 'שלמה אילן', שולח להם ר' שמעון מכתב, בו המיית אהבה וגעגועים העולה על גדותיה, וזו לשונו:

"יום א' פרשת שמיני תרצ"ד. הנני גם אני למלא חפץ לב, ולב כל אוהבכם, להגיש אליכם ברכת אב זקן, אברך אתכם מקרב ולב שתהא אגודתכם שלמה, וכשמו "שלמה" כן ישפיע העליון על שלמה ופייגא שיהיו שלמים בריאים וקיימים בגופם ורוחם, לבנות בית בכרם ד' צבא-ות לברכה ולתפארת, ודור ישרים מהם יבורך. וכאשר נכדתי פייגא תחי' הביאה לי מנחת ביכורים מארץ הקדושה, לשמחני בנשואיה כן אזכה בחיי עוד לשמוח בנשואי יתר נכדי ולראותם מוצלחים בחייהם, ונושאי דגל היהדות ברוח ישראל סבא, כעתירת אוהבם מברכם בברכה משולשת, שמעון יהודא הכהן שקופ".

ר' שמעון אמנם אינו מטיף מוסר במקום בו לא התבקש, אך יחד עם זאת מעניק בנדיבות שפע של ברכות ואיחולים רוחניים.

במכתב נוסף, מיום ז' אלול תרצ"ט מברך הגאון זצ"ל את "נכדתו הכבודה", ובעלה שלמה, ואת בנם "היניק וחכים אורי יחיה, בשנה טובה מתוקה, ונזכה לראות בבנין ציון וירושלים, כעתירת אביך זקנך שמעון יהודא הכהן שקופ".

במכתב נוסף, כשנה לפני פטירתו, כותב הגאון לנכדתו כי "מצב בריאותי הוא כרגיל לפי ערכי ועוד אוכל לקוות, להיות עוד להועיל במעט לטובת הרבים אשר ייחלו לעבודתי".

מה הרויח רבי שמעון זצ"ל מהקירוב?

ראשית, עוד לפני שנספור 'רווחים', עצם ה'קירוב' הוא המהלך הנכון מצד עצמו, כפי שמלמדים אותנו כל גדולי ישראל, וכפי שנוהגים רבים וטובים מתוכנו.

ובדרך כלל יש גם תוצאות.

לא תמיד מה שרצינו, לפעמים רחוק מכך.

בני המשפחה מספרים, כי למרות שפייגא לא שמרה מצוות, ואף היתה פעילה במאבקים אנטי-דתיים, מכל מקום חייה הושפעו עמוקות ממה שספגה בבית סבא, ודמות דיוקנו האצילית לא משה מנגד עיניה כל הימים.

לא היה גבול להערצתה אליו. כאשר הרה"ג ר' חיים שלמה רוזנטל שליט"א, מחבר ספר 'תורה יבקשו מפיהו', אמר לה שר' שמעון היה הכי גדול בעולם הישיבות, הגיבה: "אתה לא צריך לספר לי, הסבא היה הכי גדול בעולם".

היתה מספרת ברגש, כי הסבא היה חוזר הביתה מהישיבה בשעת ליל מאוחרת, כשהיא כבר ישנה, ותמיד חלץ את נעליו עם הכניסה לבית, כדי לא להפריע לה לישון.

בשונה מהמקובל בסביבתה לקרוא לילדים בשמות ישראליים עדכניים, היא קראה לבנה 'שמעון יהודה' על שם הסבא, ולבתה 'חנה נחמה' על שם אמה.

ברגע של אמת, כשבנה אורי אילן הי"ד (שהתברך מסבו במכתב דלעיל) נשבה ע"י הסורים במהלך פעולה מבצעית, ונהרג בכלא הסורי, התקיימה לווייתו לפי דיני ומנהגי ישראל, מה שגרר ביקורת ציבורית בקרב הברנז'ה השמאלנית על "חוסר התחשבות ברגשות הציבור שעודף גילויים דתיים פוגעים בהם"...

בביתה עמד מדף מהודר, עליו ניצבו בגאון כל ספרי סבה, "שערי יושר", "חידושי רבי שמעון יהודה הכהן", ו"ספר היובל".

ב'אבן זכרון' שהקימה פייגא ב'אתר הנצחת הורים' שבקיבוץ, בחרה להנציח (מעבר לשמות ההורים כמקובל) גם את שם הסבא הנערץ.

כמו כן העניקה אוצר ידיעות וסיפורים אודות זקנה הגדול, לספר 'תורה יבקשו מפיהו' - תולדות הגר"ש שקאפ זצ"ל, ולספרים נוספים אודותיו.

בשנת תשס"ב נפטרה פייגא אילן, ונטמנה בבית העלמין בגן שמואל.

אין לי 'הפי אנד' לסיפור.

אולם ברוחניות - כל 'משהו' הוא עולם ומלואו.

וכאמור, גם בלי התוצאות, יש הרבה מה ללמוד מההשקעה.

(הערה: חלקים מהסיפור התפרסמו בעבר עם אי-דיוקים, וכעת בעמל רב הגעתי לדיוק מירבי בס"ד. תודות להרב חיים שלמה רוזנטל, לעקיבא צימרמן מ'הצופה', לחתנה מר ישראל אדר, ולאריאל שיבולת מארכיון גן שמואל).

How the Head of Yeshivahs Dealt with His Granddaughter, the Left-Wing Knesset Member

Rabbi Yechiel Pliskin

When the great men of Israel themselves dealt with descendants who deviated from the path of the Torah, they provided us with a living and convincing example of respect, love, and friendship in all situations.

The name of the late Rabbi Shimon Yehuda HaCohen Shkop, Rosh Yeshiva Shaar HaTorah in Grodno, or in the yeshivah pronunciation 'Reb Shim'en', evokes a sense of respect, especially in the yeshivah world, where he is frequently mentioned in his book 'Shaarei Yosher' and in his other writings, which constitute a cornerstone of yeshivah scholarship.

In preparation for his Yahrzeit, which will fall on the 9th of Cheshon, we will tell his amazing story regarding his granddaughter, in an accurate version that has not been published to this day. It is of great use.

Rabbi Shimon zt"l had a daughter named Hanna Nechama, who married the late Rabbi Shraga Feivel Hindes zt"l, rector and director of his father-in-law's yeshiva. And they had a daughter, whose name in Israel is 'Feiga'.

During her childhood, the family moved from place to place, as the world went through upheavals: the elimination of the Tsarist regime, the Communist revolution and the First World War. Until she defined herself as a 'child of the revolution'. The events left their mark on her, and she began to deviate from the path of her ancestors.

After her mother's death, her father married a second wife, and Feiga asked to move to the home of her grandparents, Shkop, in Grodno, and became their daughter.

At the same time, she began studying at the 'Hebrew Gymnasium' in Grodno (a non-religious high school), and joined the local 'Hashomer Hatzair' movement in Grodno. Her great grandfather accepted her, and continued to keep her in his home as she was, treating her with great kindness.

At the age of twenty, she immigrated to the Land of Israel, with her father financing the trip. Here she worked in orchards and paving roads, in accordance with the best Zionist ideology of the time. She later moved to live in Kibbutz Gan Shmuel of Hashomer Hatzair, and served as a member of the Knesset on behalf of the Mapam party.

(Note: Many imagined that Knesset member Shulamit Aloni was Rabbi Shimon's granddaughter. This is a mistake. This is another Knesset member named 'Feiga Ilan', and was known mainly by the representative name 'Feiga Ilanit'. The similar name created the mistake).

Her grandfather Rabbi Shimon zt"l continued to maintain a warm relationship with her until the end of his days, and wrote her many letters, and her father Rabbi Shraga Hindes, and her brother Yehoshua HYD maintained a correspondence with her.

Her grandfather once gave her a 'Hebrew-Russian Dictionary', with a dedication on the title page: "To my beloved granddaughter Feiga, with eternal love, Shimon Yehuda HaCohen."

In one of the letters, the Gaon writes "To my granddaughter Shulamit Feiga may you live long," And asks about "your thoughts and outlook on the future, what purpose in life are you carrying your soul for?"

When Feiga married her husband, Shlomo Ilan, Rabbi Shimon sent them a letter, in which he expressed his love and longing that overflowed, and this is its language:

"On the first day of Parshat Shemini 34. Here I am, too, fulfilling the desire of my heart, and the heart of all who love you, to offer you the blessing of an old man. I will bless you from the heart and soul that your union will be complete, and as his name is "Shlomo," so may the Almighty bless Shlomo and Feiga that they will be complete, healthy, and existing in body and spirit, to build a house in the vineyard of the Lord of hosts for blessing and glory, and a generation of righteous people will be blessed from them. And when my granddaughter Feiga, may she live, brought me an offering of firstfruits from the Holy Land, to make me happy at her wedding, so may I be blessed in my lifetime to rejoice in the marriages of my other grandchildren and to see them successful in their lives, and bearers of the banner of Judaism in the spirit of Grandfather Yisrael, As a loving request, I greet them with a triple blessing, Shimon Yehuda Hacohen Shkop."

Rabbi Shimon does not preach morality where he is not asked, but at the same time he generously gives an abundance of blessings and spiritual wishes.

In another letter, dated 7th Elul 1939, the Gaon zt"l blesses his "honorable granddaughter," her husband Shlomo, and their son "May Uri live a sweet and healthy life, in a sweet and good year, and may we be worthy of seeing in the building of Zion and Jerusalem, as a request from your father, your elder Shimon Yehuda Hacohen Shkop."

In another letter, about a year before his death, the Gaon writes to his granddaughter that "my health is as usual according to my values ​​and I can still hope to be of some use to the many who have wished for my service."

What did Rabbi Shimon zt"l gain from the kiruv?

First, before we count the "benefits", the very act of "kiruv" is the right move on its own, as all the great men of Israel teach us, and as many good men among us practice.

And usually there are also results.

Not always what we wanted, sometimes far from it.

Family members say that although Feiga did not observe the mitzvot, and was even active in anti-religious struggles, her life was deeply affected by what she experienced in her grandfather's house, and his noble portrait never left her sight all day.

There was no limit to her admiration for him. When the Rebbe Chaim Shlomo Rosenthal shlit"a, author of the book 'Torah Yivakshu Me Pihu', told her that Rabbi Shimon was the greatest in the world of yeshivahs, she responded: "You don't have to tell me, grandfather was the greatest in the world."

She would tell us with emotion that grandfather would return home from yeshiva at night late, when she was already asleep, and he always took off his shoes upon entering the house, so as not to disturb her sleep.

Contrary to the custom in her environment of calling children modern Israeli names, she named her son 'Shimon Yehuda' after her grandfather, and her daughter 'Chana Nechama' after her mother.

In a moment of truth, when her son Uri Ilan (who received his blessings in the letter above) was captured by the Syrians during an operation, and was killed in a Syrian prison, his funeral was held according to Israeli law and customs, which led to public criticism among the leftist elite for "lack of consideration for the feelings of the public, which are hurt by excessive religious revelations"...

In her home stood an elegant shelf, on which all of her grandfather's books stood proudly, "Sha'arei Yosher", "Chiddushei Rabbi Shimon Yehuda HaCohen", and "Sefer HaYovel".

In the 'Memorial Stone' that Feiga erected at the 'Parents' Memorial Site' on the kibbutz, she chose To commemorate (beyond the names of the parents as is customary) the name of the revered grandfather.

She also provided a wealth of information and stories about her illustrious grandfather, to the book 'Torah They Will Ask From His Mouth' - The History of the Gaon Rabbi Shimon Shkop, zt"l, and to other books about him.

In 2002, Feiga Ilan passed away and was buried in the cemetery in Gan Shmuel.

I do not have a 'happy ending' to the story.

However, in spirituality - every 'something' is a world in its entirety.

And as mentioned, even without the results, there is much to learn from the investment.

(Note: Parts of the story were published in the past with inaccuracies, and now, with great effort, I have achieved maximum accuracy in the S.D. Thanks to Rabbi Chaim Shlomo Rosenthal, Akiva Zimmerman from 'Hatzofe', my son-in-law Mr. Israel Adar, and Ariel Shivolat from the Gan Shmuel archives).