Follow up on krumbagel's "Yeshiva guy says over a vort" video

OK, there is a lot to comment on in this uproariously funny video, which implicitly libels yeshiva guys, and is oblivious to the concept of תורתך שעשועי.


But what has really been preoccupying my attention since I first saw it yesterday, is the "missing vort" - i.e., which way did Yaakov Avinu read Parashas Zachor, with a segol (zecher) or with a tzeirei (zeicher)?!


Now, the actual issue is presented very nicely in the Hebrew Wikipedia entry on פרשת זכור:

http://tinyurl.com/244t2wq

But, in a derech that is typical for him, Rabbi Shternbuch (Moadim u'Zmanim vol. 2 p. 138) suggests that at the end of Beshalach it is zecher, while in Ki Teitzei it is zeicher.

He bases this on an idea that he cites in the name of R' Meshulam Roth, the Kol Mevaser (this, BTW, is in and of itself a fascinating phenomenon! RMR - a Hungarian, no less - is the sole posek of stature to have ruled that one should say Hallel with a berachah on Yom HaAtzmaut, and here is the eventually-to-be "Nasi" of the Eida Charedis quoting him with approbation, and even with a zt"l!), to explain the Gemara in Bava Basra (21b), in which Yoav kills his Rebbe for having erroneously taught him that the obligation is only to kill the males of Amalek, not the females as well. The obvious question is, how dumb could the Rebbe have been to have heard the keriyah year after year and heard zochor (i.e., with a double kamatz) rather than zeicher or zecher?

So RMR suggests that the Rebbe actually heard and taught zecher, with a segol. But he knew that we have a word כעשן, as in וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, which is spelled with a double kamatz that appears in Vayeira with two segols, in כעשן הכבשן. So the Rebbe interpreted the word that he heard, zecher, according to its alternative reading,  zachar. ודפח"ח!

Now, although Rabbi Sternbuch does not mention it, the Gra asks why in Beshalach Hashem tells Moshe both to write down his pledge to eliminate Amalek and to relate it to Yehoshua as well? Kinda' belt and suspenders? So his answer is that the verbal relating to Yehoshua was to preclude the Yoav situation - i.e., that he should not read it as zachar, but as (get ready for this contradiction!), according to the version of the vort in Kol Eliyahu, with a segol, zecher; and according to the version of the vort in Divrei Eliyahu with a tzerei, zeicher.

But according to RMR, the answer would be different: Hashem told Moshe to tell Yehoshua that although the word which was to be read zecher (with a segol), Yehoshua should not make the mistake of interpreting the word according to its alternative spelling as in the case of כעשן.

So, suggests Rabbi Sternbuch, that precaution of the verbal explanation would work for Yehoshua, so indeed in Beshalach the reading should be zecher. Whereas in Ki Teitzei, which is the parashah that is read in public to fulfill the mitzvah of Zechiras Ma'aseh Amalek, in order to remove any doubts, it must be read zeicher.

(Another interesting thing is that in the discussion in Maaseh Rav the phrasing is whether to read with שש נקודות or חמש נקודות. It would seem al pi Kabbalah that five nekudos (tzeiri-segol) are in order, as we find in Tikkunei Zohar:

תיקוני זהר דף נה/א 

ורשיעייא דאינון ערב רב אתמר בהון סו"ף פסו"ק, דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה ויאמר כי יד על כס י"ה, ואינון חמש מינים עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים, דכלהו מסתלקין ומתגברין על ישראל בגלותא, הדא הוא דכתיב (בראשית ז') ויגברו המים וירבו מאד על הארץ, ארבע זמנין כתיב ויגברו וגברו, לקבל ארבע גלוון, ועלייהו אתמר סו"ף פסו"ק, דפסיק לון קודשא בריך הוא לסוף יומיא מעלמא:

Thus, the five nekudos represent the broader categories of wickedness subsumed under the name Amalek. But the same source provides a rationale for six nekudos:

תיקוני זהר דף נה/א 

בההוא זמנא סליק ו' על דרגא דיליה דאיהו שש מעלות לכסא, ודא איהו דרג"א, תר"י טעמ"י, מאי תר"י טעמ"י, אלא בתר דסליק לדרגיה יימר לישראל ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, מפקודין דעשה דכלילן בה' דאברהם, דכליל רמ"ח פקודין, דבהון אתקריב ה' לגבי ו', וקרבנא דא איהו קריבו דקודשא בריך הוא עם שכינתיה:

There is an additional reason for שש נקודות, which is that the word sheish can also be read sas, as in:

ספר תפארת שמואל - לפורים 

ש' תר"ע:

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ואמרו חז"ל (מגילה) אורה זו תורה שמחה זה יו"ט וששון זה מילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך. אולי הענין היא עפ"י אז"ל (מד"ת תשא) עמלק היה זורק מילות כלפי מעלה

but it does not seem that this will bear on which way it is read in each location.)

Now, among the other inaccuracies in the video is the notion that the Avos knew the Torah - Chazal say they fulfilled (קיימו) the Torah.  

(And, it was not literal fulfillment, but aspects, as we see:

ספר שם משמואל פרשת צו - שביעי של פסח 

שביעי של פסח:

במכילתא (פ' בשלח) תבוא אסרה של יוסף שאסר לילך לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע לילך לרדוף את ישראל. נראה לפרש דהנה כתיב (בראשית ל"ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים מתרגם איסורין לשון קישור העמרים, והיינו כי כל השבטים היתה מדתם לקשר כל הכחות להשם ית', אבל קמה אלומתי וגם נצבה. והטעם יובן בהפרש הראשונים שהיו מקיימין ענין המצוות בלבושים שונים כמ"ש הזוה"ק (ח"א קס"ב.) ביעק"א שכיוון מצוות תפילין במקלות, אבל אחר מתן תורה הכל בכלים מוגבלים משוערים מאת יוצר כל, והנה יתרון שאת לכלים שצותה התורה מהכלים שעשו הראשונים כל אחד לפי הגות לבו תבונות, שמצוות התורה הן אלקות וכאשר נצטוינו עליהם אנחנו נעשים שלוחי הש"י ושלוחו של אדם כמותו ומתיחסים המעשים למשלח, אבל קודם מ"ת היתה העשי' עשיית בו"ד. וממילא ההפרש נמי בדבר הקיום, כי מעשה האלקים הוא יהי' לעולם אבל מעשה בו"ד כשם שהוא עובר כך מעשיו עוברים. וע"כ אף שכל מעשי השבטים לקשר כל הכחות להש"י, אבל הי' רק מעשה בו"ד שאין לו קיום. אך יוסף בנסיונו הגדול שהי' יצרו מתגבר עליו ונמתחה הקשת וחזרה וישב ולא עבר עבירה כשיצרו מתגבר עליו, נותנים לו שכר כעושה מצוה, והי' נחשב מעשה מצוה ממש, ובאשר ב"נ נצטוו על עריות, הנה מעשיו שוב היו נחשבים מעשה שמים לפי ההנחה הנ"ל, ע"כ שוב הי' למדתו קיום, וזהו קמה אלומתי וגם נצבה, והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי, היינו שכל קיומם הוא באמצעות יוסף:

but for these purposes, we'll assume it was literal, because otherwise this whole approach doesn't work!)

But even if we assume that they had a written Torah, as the Yad Ramah evidently suggests (!):

יד רמה על סנהדרין דף קח/ב 

והא דאמרינן אמר ליה אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה, אף ע"ג דאכתי לא איתיהיבא אוריתא עד משה רבינו, גמרא הוה בידיהו דהכי הוה, ואיבעי תימא כולה אוריתא מיכתב הוה כתיבא גבי אברהם ואיפקודי הוא דלא הוו מיפקדי עילוה עד דאתא משה:

It cannot, obviously, have been in the format that we have, but rather in the format to which the Gra alludes:

But... since the keriyah of Parashas Zachor is a mitzvah d'orysa, that parasha at the end of Ki Teitzei is the "cheftza shel mitzvah" of that mitzvah. So Yaakov had to have had that parashah to be fulfill the mitzvah!

So, we who read (according to Rabbi Shternbuch) zecher in Beshalach read it also me'safek in Ki Teitzei (not because of a regular safek, but because of the "din safek" a la Bein HaShemashos a la the Rogatchover and RYBS - which is why the end of Rabbi Shternbuch's note is incorrect, ואכמ"ל). But Yaakov Avinu either did not have the parashah in Beshalach, or had it in the form of the Gra's tzirufim. He only had the parashah in Ki Teitzei, which in and of itself would be read only as zeicher. And that is מסתמא how he read it.

:-) I guess we've made an early start on Purim Torah... :-)