Thursday, November 25, 2010

Follow up on krumbagel's "Yeshiva guy says over a vort" video



OK, there is a lot to comment on in this uproariously funny video, which implicitly libels yeshiva guys, and is oblivious to the concept of תורתך שעשועי.


But what has really been preoccupying my attention since I first saw it yesterday, is the "missing vort" - i.e., which way did Yaakov Avinu read Parashas Zachor, with a segol (zecher) or with a tzeirei (zeicher)?!


Now, the actual issue is presented very nicely in the Hebrew Wikipedia entry on פרשת זכור:


http://tinyurl.com/244t2wq


But, in a derech that is typical for him, Rabbi Shternbuch (Moadim u'Zmanim vol. 2 p. 138) suggests that at the end of Beshalach it is zecher, while in Ki Teitzei it is zeicher.

He bases this on an idea that he cites in the name of R' Meshulam Roth, the Kol Mevaser (this, BTW, is in and of itself a fascinating phenomenon! RMR - a Hungarian, no less - is the sole posek of stature to have ruled that one should say Hallel with a berachah on Yom HaAtzmaut, and here is the eventually-to-be "Nasi" of the Eida Charedis quoting him with approbation, and even with a zt"l!), to explain the Gemara in Bava Basra (21b), in which Yoav kills his Rebbe for having erroneously taught him that the obligation is only to kill the males of Amalek, not the females as well. The obvious question is, how dumb could the Rebbe have been to have heard the keriyah year after year and heard zochor (i.e., with a double kamatz) rather than zeicher or zecher?

So RMR suggests that the Rebbe actually heard and taught zecher, with a segol. But he knew that we have a word כעשן, as in וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, which is spelled with a double kamatz that appears in Vayeira with two segols, in כעשן הכבשן. So the Rebbe interpreted the word that he heard, zecher, according to its alternative reading,  zachar. ודפח"ח!

Now, although Rabbi Sternbuch does not mention it, the Gra asks why in Beshalach Hashem tells Moshe both to write down his pledge to eliminate Amalek and to relate it to Yehoshua as well? Kinda' belt and suspenders? So his answer is that the verbal relating to Yehoshua was to preclude the Yoav situation - i.e., that he should not read it as zachar, but as (get ready for this contradiction!), according to the version of the vort in Kol Eliyahu, with a segol, zecher; and according to the version of the vort in Divrei Eliyahu with a tzerei, zeicher.

But according to RMR, the answer would be different: Hashem told Moshe to tell Yehoshua that although the word which was to be read zecher (with a segol), Yehoshua should not make the mistake of interpreting the word according to its alternative spelling as in the case of כעשן.

So, suggests Rabbi Sternbuch, that precaution of the verbal explanation would work for Yehoshua, so indeed in Beshalach the reading should be zecher. Whereas in Ki Teitzei, which is the parashah that is read in public to fulfill the mitzvah of Zechiras Ma'aseh Amalek, in order to remove any doubts, it must be read zeicher.

(Another interesting thing is that in the discussion in Maaseh Rav the phrasing is whether to read with שש נקודות or חמש נקודות. It would seem al pi Kabbalah that five nekudos (tzeiri-segol) are in order, as we find in Tikkunei Zohar:
תיקוני זהר דף נה/א 
ורשיעייא דאינון ערב רב אתמר בהון סו"ף פסו"ק, דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה ויאמר כי יד על כס י"ה, ואינון חמש מינים עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים, דכלהו מסתלקין ומתגברין על ישראל בגלותא, הדא הוא דכתיב (בראשית ז') ויגברו המים וירבו מאד על הארץ, ארבע זמנין כתיב ויגברו וגברו, לקבל ארבע גלוון, ועלייהו אתמר סו"ף פסו"ק, דפסיק לון קודשא בריך הוא לסוף יומיא מעלמא:
Thus, the five nekudos represent the broader categories of wickedness subsumed under the name Amalek. But the same source provides a rationale for six nekudos:
תיקוני זהר דף נה/א 
בההוא זמנא סליק ו' על דרגא דיליה דאיהו שש מעלות לכסא, ודא איהו דרג"א, תר"י טעמ"י, מאי תר"י טעמ"י, אלא בתר דסליק לדרגיה יימר לישראל ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, מפקודין דעשה דכלילן בה' דאברהם, דכליל רמ"ח פקודין, דבהון אתקריב ה' לגבי ו', וקרבנא דא איהו קריבו דקודשא בריך הוא עם שכינתיה:
There is an additional reason for שש נקודות, which is that the word sheish can also be read sas, as in:
ספר תפארת שמואל - לפורים 
ש' תר"ע:
ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ואמרו חז"ל (מגילה) אורה זו תורה שמחה זה יו"ט וששון זה מילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך. אולי הענין היא עפ"י אז"ל (מד"ת תשא) עמלק היה זורק מילות כלפי מעלה
but it does not seem that this will bear on which way it is read in each location.)

Now, among the other inaccuracies in the video is the notion that the Avos knew the Torah - Chazal say they fulfilled (קיימו) the Torah.  

(And, it was not literal fulfillment, but aspects, as we see:
ספר שם משמואל פרשת צו - שביעי של פסח 
שביעי של פסח:
במכילתא (פ' בשלח) תבוא אסרה של יוסף שאסר לילך לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע לילך לרדוף את ישראל. נראה לפרש דהנה כתיב (בראשית ל"ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים מתרגם איסורין לשון קישור העמרים, והיינו כי כל השבטים היתה מדתם לקשר כל הכחות להשם ית', אבל קמה אלומתי וגם נצבה. והטעם יובן בהפרש הראשונים שהיו מקיימין ענין המצוות בלבושים שונים כמ"ש הזוה"ק (ח"א קס"ב.) ביעק"א שכיוון מצוות תפילין במקלות, אבל אחר מתן תורה הכל בכלים מוגבלים משוערים מאת יוצר כל, והנה יתרון שאת לכלים שצותה התורה מהכלים שעשו הראשונים כל אחד לפי הגות לבו תבונות, שמצוות התורה הן אלקות וכאשר נצטוינו עליהם אנחנו נעשים שלוחי הש"י ושלוחו של אדם כמותו ומתיחסים המעשים למשלח, אבל קודם מ"ת היתה העשי' עשיית בו"ד. וממילא ההפרש נמי בדבר הקיום, כי מעשה האלקים הוא יהי' לעולם אבל מעשה בו"ד כשם שהוא עובר כך מעשיו עוברים. וע"כ אף שכל מעשי השבטים לקשר כל הכחות להש"י, אבל הי' רק מעשה בו"ד שאין לו קיום. אך יוסף בנסיונו הגדול שהי' יצרו מתגבר עליו ונמתחה הקשת וחזרה וישב ולא עבר עבירה כשיצרו מתגבר עליו, נותנים לו שכר כעושה מצוה, והי' נחשב מעשה מצוה ממש, ובאשר ב"נ נצטוו על עריות, הנה מעשיו שוב היו נחשבים מעשה שמים לפי ההנחה הנ"ל, ע"כ שוב הי' למדתו קיום, וזהו קמה אלומתי וגם נצבה, והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי, היינו שכל קיומם הוא באמצעות יוסף:
but for these purposes, we'll assume it was literal, because otherwise this whole approach doesn't work!)

But even if we assume that they had a written Torah, as the Yad Ramah evidently suggests (!):
יד רמה על סנהדרין דף קח/ב 
והא דאמרינן אמר ליה אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה, אף ע"ג דאכתי לא איתיהיבא אוריתא עד משה רבינו, גמרא הוה בידיהו דהכי הוה, ואיבעי תימא כולה אוריתא מיכתב הוה כתיבא גבי אברהם ואיפקודי הוא דלא הוו מיפקדי עילוה עד דאתא משה:
It cannot, obviously, have been in the format that we have, but rather in the format to which the Gra alludes:

But... since the keriyah of Parashas Zachor is a mitzvah d'orysa, that parasha at the end of Ki Teitzei is the "cheftza shel mitzvah" of that mitzvah. So Yaakov had to have had that parashah to be fulfill the mitzvah!

So, we who read (according to Rabbi Shternbuch) zecher in Beshalach read it also me'safek in Ki Teitzei (not because of a regular safek, but because of the "din safek" a la Bein HaShemashos a la the Rogatchover and RYBS - which is why the end of Rabbi Shternbuch's note is incorrect, ואכמ"ל). But Yaakov Avinu either did not have the parashah in Beshalach, or had it in the form of the Gra's tzirufim. He only had the parashah in Ki Teitzei, which in and of itself would be read only as zeicher. And that is מסתמא how he read it.

:-) I guess we've made an early start on Purim Torah... :-)

11 comments:

  1. Why do Brisker's Dread the Pesach Seder ?

    Cause they have to eat Korach twice Once Zecher Lmikadash once Zeicher Lmikdash

    ReplyDelete
  2. How did the Avos divine the knowledge to perform the Chukim? I can understand the other Mitzvos which contain rationale.

    ReplyDelete
  3. Moreover, how did they remember leaving Egypt if nobody had left Egypt yet?

    ReplyDelete
  4. 1. As far as chukkim, the Sefer HaChinuch gives reasons for every one of them al derech לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות; the Rambam in the Moreh gives reasons al derech harchakah from avodah zarah; and the Kabbalists give reasons al derech hamshochas ha'shefa min ha'elyonim. RSRH gives reasons al derech chinuch, and I am sure I am forgetting one or more approaches.

    An interesting Maharal:


    ספר גור אריה על ויקרא פרק כו פסוק ג
    [ב] יכול זה כו'. בתורת כהנים. ומה שאמר 'שתהיו עמלים בתורה', הינו מפני שכתוב הלמוד בלשון הליכה, כי ההליכה יש בה טורח ועמל, כך תהיו עמלים ויגיעים. ויש לפרש גם כן שההליכה שאדם הולך ממקום למקום, כן יהיה עמל בתורה ולהעמיק בה תמיד יותר ממה שהעמיק בה קודם. וזה נקרא הליכה בתורה. וכן הא דשני למכתב "בחקתי תלכו" ואחר כך כתב "ואת מצותי תשמורו", מפני שהחקות הם דברים שאין טעמם ידוע על אמתתם, ואפשר לאדם להשיג מעט מהם, והוא הולך ומעמיק תמיד יותר ממה שהשיג בראשונה, או שיש טורח בלמודם יותר, לכך כתב אצל החקות הליכה המורה על הטורח. ומה שאמרו כי המצות שהם חקים לא ניתנו טעם שלהם לגלות, אינו רוצה לומר שאין האדם יודע כלל מן המצות, אלא שאין יכול להבין אותם לגמרי, אבל יכול להבין מהם מעט, וזהו שאמר "אם בחקתי תלכו":

    ReplyDelete
  5. 2. As far as the perception of future events, we have a lot of that with the Avos, such as Vayirdof ad Dan.

    See the next comment for a fundamental Reb Tzadok in this vein.

    ReplyDelete
  6. ספר רסיסי לילה - אות ח
    ח) שירה הוא רק כשמכיר הנוכח כענין ראתה שפחה וכו' אז נפתח פיהם לומר שירה. ולכן אין אומרים שירה על נס שבחוץ לארץ כי הדר בחוץ לארץ דומה וכו' (כתובות קי ע"ב) שאין מכיר הנוכח. כמו שמובא בזוהר (יתרו עט ע"ב) עיין שם שהרי אין נבואה והשראת שכינה בחוץ לארץ דהיינו גילוי הכרת נוכח שכינתו יתברך ממש ה' לנגדי תמיד. ואומרים הלל ברגלים דאז באים ליראות פני וגו' וזכו לראיה ומה שכבר היה איזה פעם הרי זה כדרך שאמרו (מועד קטן כה.) בנבואת יחזקאל בחוץ לארץ (יחזקאל א, ג) היה היה שהיה כבר. וזהו בקדושת הנפש וכן בקדושת הזמן כשבאותו זמן כבר היה קדושה וגילוי שכינה בארץ ישראל יוכל להיות אחר כך גם בחוץ לארץ. ולכן אומרים הלל בימים ההם:
    וענין הלל דראש חודש כי כמו שקדושה שהיתה בעבר בזמן פעם אחת נקבע לדורות וכן בנפש כמו קדושת האבות בבנים. וכן בכלל ישראל כל קדושות שסיגלו דורות שקדמונו כבר הם קבועים וחקוקים בלבבות כל בני ישראל כנודע. כן גם אלהבא יש רושם וחקיקה בין בנפשות כמו שאמרו (בראשית רבה נ, י) גם בגוים היכן מצאתי בסדום דניצול לוט בזכות דוד המלך ע"ה וכדומה הרבה. רק בעכו"ם הוא רק בצאצאיו שעתיד להוליד לבד ופירשו בזכות וברא מזכה אבא (סנהדרין קד.) וכן בכמה מקומות בזכות פירושו היינו כשיש בו שורש מאותו זכות הגנוז בו בהעלם. דכל מידותיו של הקב"ה משפט ובישראל שכולם כאיש אחד כל זכויות של הדורות הבאים יש בהם רושם גם כן בדורות שלפניהם. כי ודאי אילו היה הכל בחירה לבד לא היה ראוי להיות רושם מקודם כלל. אבל באמת הבחירה הוא מצד הגילוי ועולם הזה לבד אבל באמת ידיעת השם יתברך היא מקפת הכל שפיר שייך להיות רושם מקודם:
    וכן מצינו גם בזמן כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מח, יב) על פסוק (בראשית יט, ג) מצות אפה ועל פסוק (שם כז, ט) שני גדיי עיזים אחד לפסח (פרקי דרבי אליעזר פרק לב). ואמרו (סוטה יב ע"ב) על משה רבינו ע"ה שאמרו מלאכים ביום זה עתיד לומר שירה ביום זה עתיד לקבל תורה וכן הרבה כיוצא בזה. כי יש רושם למפרע ומיהו רושם זה אינו מצד ההתגלות שהרי בנגלה הוא כח הבחירה ואין שייך רושם קודם מעשה שמא לא יבחר בטוב רק מצד ההעלם:
    וזה ענין קדושת ראש חודש שלא נזכר בתורה כלל כי לא היה בו התגלות שכינה בעבר רק לעתיד נאמר (ישעיה סו, כג) והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא וגו' שיהיה גלוי הנוכח גם בראש חודש כי לעתיד נאמר שיהיה שיר חדש פירוש כמו שמובא בשוחר טוב (מזמור פז) על פסוק (תהלים פז, ז) ושרים כחוללים וגו' כי לעתיד לבוא יהיו משוררים בכל שעה שיר חדש. כי כמו שהשם יתברך אין לו גבול וסוף כך להשגתו אין גבול. ובכל רגע ישיגו הכרת הנוכח במדריגה מחודשת ונוספת עד אין קץ כלל. רק בעולם הזה שהוא מוגבל ההשגה גם כן בגבול, אבל לעתיד יהיה נקרא שיר חדש כי תדיר יהיה חדש. כי השיר מצד ההכרה ובכל רגע יהיה הכרה מחודשת ושיר חדש ואין רגע שישוררו שיר שכבר אמרו ברגע שלפניה. ונמצא לעולם יהיה שיר חדש. זהו ענין ראש חודש:
    ועיין זוהר תרומה (קל"ח ריש ע"א) והוא רומז לישראל שעתידים להתחדש כמותה ודוד המלך ע"ה ביחוד כמו שאמרו ז"ל (ראש השנה כה.) שלח לי סימנא דוד מלך ישראל וכו' שהוא סימן לקביעות החודש. ולכן נזכר ענין קדושת החודש בכתוב רק בענין דוד המלך ע"ה עם שאול ומשם למידין סעודת ראש חודש דאז נתחדש התגלות אור זה בעת התחלת בנין המלכות לישראל בכלל ומלכות בית דוד בפרט. שזהו התחלת התגלות רשימת אור דלעתיד:

    (continued)

    ReplyDelete
  7. ונקבע בראש חודש ולא בשבת דיהיה גם כן גילוי אור זה לעתיד לפי שקדושת שבת קביעא וקיימא והוא מצד השם יתברך וכל זמן שאינו מאיר אין שייך השגת בני ישראל הרשימו מקודם. רק קדושת ראש חודש דישראל מקדשי שזה יקבע להם השם יתברך מצד השתדלותם כאילו הם קבעו קדושה זו שייך שפיר גם כן רושם מקודם. והכתוב הקדים גם כן מדי חודש וגו' לשבת כדרך שאמרו בכמה מקומות איידי דאתיא מדרשא חביבא. כי שבת היא קדושה פשוטה קבועה מששת ימי בראשית מה שאין כן חודש נתחדש על ידי סיגול בני ישראל. ולכן אמרו ז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק מה) דניתן בעולם הזה לנשים בשכר שלא עשו עגל כי לולי אותו מעשה היה כבר חרות ממלכויות ומיצר הרע כמו לעתיד והיו זוכים לאותו קדושה. והנשים שלא היה להם חלק באותה מעשה משיגים רשימה זו יותר. ובודאי כן בכל דור ודור המתקרב לעקבי משיחא נתגלה קדושת ראש חודש יותר כענין קדושת השבת כימים דמיקמי שבתא:
    וזהו ענין ההלל שאמרו ז"ל (תענית כח ע"ב) סבר לאפסוקינהו דמה שייכות שיר קודם שנגלה הנוכח, כיון דחזא דמדלגי אמר מנהג אבותיהם פירוש כי מצוות התורה הוא מה שהוא גלוי לפני חכמה העליונה. ומצד השם יתברך מאיר פעולת דבר זה לבני ישראל. ומצות חכמים היא מה שחכמי ישראל בשכל אנושי מאיר להם שראוי פעולה זו ומנהג ישראל תורה הוא שמה שאין בו גילוי דהארה לעשות דבר זה לא מצד הארת השם יתברך בנגלה בנובלות חכמה שלמעלה המתגלה בעולם שהוא התורה ולא מצד שכל החכמים. רק מצד שישראל נביאים בני נביאים שורשם דבוק בשורש הנעלם וחלק אלוה ממש הם מכוונים מעצמם לעשות מעשה שאין בה שום הארה גלויה כלל ונעלם לגמרי רק מצד דיבוקם בנעלם הם משיגים הנעלם:
    וזהו הכרת הנוכח דלעתיד שהוא בהווה נעלם לגמרי רק מצד דיבוקם בנעלם הם משיגים גם זה. וזהו דמדלגי כי מחכמה ואילך שהוא ראשית הגלוי הולך בסדר אבל בנעלם אין מסודר כנודע. כי כאשר הוא מסודר אז הוא בשלימות והוא בגילוי אבל הנעלם הוא עומק ראשית של שורש המחשבה בהיותו בהעלם עדיין מן החכמה עצמה ואינו בהתגלות על כן הוא בדילוג ואין מסודר עדיין. ועל זה אמר (שיר השירים ב, ד) ודגלו עלי אהבה. דזהו עיקר האהבה דהשם יתברך לבני ישראל במה שהם דבוקים בשורש הנעלם. והגם שהן מדלגין ואין מסודר שהוא היפך דגלוי דהוא מסודר עם כל זה דבוקים בהשם יתברך. וזה טעם (מלאכי א, ב) במה אהבתנו וגו' ואוהב את יעקב וגו' בלי שום טעם רק שזה שלי ולחלקי:

    ReplyDelete
  8. Can you make this a post its hard to read in comments?

    ReplyDelete
  9. Rav Bechhofer Shlita,

    A question that I fear has no relevance to the posting above (but I hope will be responded to):

    There is an article circulating on the web (it seems due to one of the "popular yeshiva blogs" finding it) regarding the queens/kgh eruv (http://www.yournabe.com/articles/2010/12/02/queens/qns_margaret_tietz_eruv_20101202.txt).
    Being that you have written a respected sefer on the topic of eruvin, I was wondering if you could explain whether the chnages made impact the halachic standing of the eruv in any way? In your sefer, you write about Reb Moshe Zt"l's psak heter for the kgh eruv. Does that psak still stand with the changes that have been made (or must one no longer state that they are relying on "reb moshe," but instead on whoever the Rabbonim are that made the changes)?

    If you could give a extensive explanation/answer it will be most appreciated!

    ReplyDelete
  10. http://www.yournabe.com/articles/2010/12/02/queens/qns_margaret_tietz_eruv_20101202.txt

    ReplyDelete
  11. Last try to give you the link (it keeps getting cut off):

    http://www.
    yournabe.com
    /articles/2010/12/02/queens/
    qns_margaret_tietz_eruv_20101202.txt

    ReplyDelete