Toras Purim 5771 p. 4: New ta'am for Hamantaschen, Haman or HaMan?

I thought I was coming up with a new reason for Hamantaschen, but then there it was in Selichos this morning:

סדר סליחות לתענית אסתר: 

יִדַּע רֶמֶז הַקּוֹרוֹת לְעַם מְעֻפָּר וּמְהֻדָּס. כְּתָב הַסְתֵּר אַסְתִּיר וּמָר דְּרוֹר מְפֻרְדָּס. לִשְׁבּוֹת הָמָן מִמָּחֳרָת הֲמִן הָעֵץ קֻנְדָּס.  

I.e., the day of the Purim story's denouement was the second day of Pesach - the day on which the Korban HaOmer would have been brought, and hence the final day (forty days after Moshe's petirah) on which the Man was eaten. Clearly, then the original poppy seed Man-taschen were Zecher l'Man, a sign of our Hakoras HaTov for Hashem's sustenance in the Midbar. (The nafka mina's l'dina are, of course: 1. That one is only yotzei with poppy seeded Hamantaschen; 2. The filling must be completely covered, zecher to the tal that enveloped the Man in the desert.)


Elah, shelefi devareinu, it is astonishing that all the Siddurim - even those (see below - the AS translation does not note the allusion, ayain sham) that recognize the connection, have  הָמָן not  הַמָן (The Man instead of Haman)!


And, although he does not mention Hamantaschen explicitly, we should definitely be mechavein to the heilige Imrei Noam when we eat them, b'bechinas haMan:

 ספר אמרי נועם - ליום ב' דפסח, סעודת אסתר 

וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ [יהושע ה יב]. ידוע אשר בכאן נרמז שמפלת המן תהיה ממחרת הפסח [עיין בשל"ה הק' מסכת מגילה נר מצוה (יא)], וכמו שיסד הפייטן [בסליחות לתענית אסתר בפייט "אדם בקום עלינו"] לשבות המן ממחרת המן העץ קנדס. והענין, לפי מה דאיתא בספר מנחם ציון מהצדיק מהר"ם זצ"ל מרימענוב [בדרושים לפסח ד"ה וישבות], אשר הגם שפסק המן מלירד בז' אדר אחר מיתת משה רבינו ע"ה, עכ"ז השתמשו ממן שבכליהם עד ממחרת הפסח כנודע [עיין קידושין לח.], זאת היתה בכוונת היוצר ב"ה, בכדי שהמן יתן להם דעת, שבבוא מחרת הפסח ישיגו יחידי הסגולה רוח הקודש על ידי אכילת המן שמקודם, ויראו מה שנעשה בימי ה_מ_ן, וישיגו אשר על ידי הקרבת עומר תהיה מפלתו, ויקריבו עומר על זה, ויפעלו כל טוב לדורות אחרונים, עיי"ש בדבריו הקדושים. על כן שפיר מה שנרמז מפלת המן בענין פסיקת המן ממחרת הפסח, כי מה שנפסק אז ולא נפסק מכל וכל בז' אדר, רק עדיין באה הברכה בכליהם עד ב' דפסח, הוא בכדי ליתן להם דעת להקריב עומר ולגרום מפלת הצר. ויש לפרש על פי זה המסורה המן הסלע [במדבר כ י], המן הגורן [מלכים-ב ו כז], המן העץ [בראשית ג יא], היינו, "המן הסלע" שמהראוי היה שיופסק המן מכל וכל בשעת הסתלקות משה, אשר פטירתו היתה על ידי חטא הכאת הסלע, ועכ"ז "המן הגורן, היינו, שבאה הברכה בכליהם עד מחרת הפסח שאלכו מתבואות הגורן, זה היה מחמת "המן העץ" להביא מפלה להמן שעשה העץ, על כן באה הברכה ואכלו מ_ן עד עת הזאת, בכדי ללמד אותם דעת על הקרבות העומר כנ"ל:

[טו]: