Apropos my essay on the topic of Pinocchio as a paradigm of Jewish Education (see http://aishdas.org/rygb/pinny.htm), I have been asked to address the fundamental statement made by Chazal (Koheles Rabbah 4:15) that is a core issue in the education of high school age students – viz., that while one is born with his or her yetzer ho'ra, the yetzer ha'tov only begins its development at the age of bar or bas mitzvah.
The person who asked me to address the question commented that: "This assumption has implications for educational practice all across the board, including before, during and after bar mitzvah age. It works within a much larger view of moral and religious development that needs to be worked through, but has the promise of linking in with a much larger vision of Jewish education. In the world of educational psychology, the views that have been offered about moral and religious development have turned out to be insufficiently complex and easily undermined by empirical research."
He proceeded to challenge me to achieve a systematic articulation of this principle. The specific questions he suggested for a more intensive examination were:
1. What was the deeper basis for the assumption made in Koheles Rabbah?
2. Do Chazal address this issue in greater detail anywhere else?
3. Is there consensus regarding the age of thirteen?
4. Were Abraham's theological musings as a child as reported in the Midrashic literature detached from his moral development or did they occur after he was thirteen years old?
5. Is it the same for girls?
6. What happens at thirteen that makes the yetzer ha'tov come to life? Is it biological? Is it related to sexual development? Is it social?
7. Does it happen all at once?
8. Are there references or works in the tradition that focus in depth on the developmental aspects of moral consciousness?
9. Are there references or works in the tradition that explicate the educational implications of this view?
Any conversation on these questions would be very helpful. Thanks!
I think it's a statement about teenage rebellion.
ReplyDeleteUntil a child is capable of rebellion, he doesn't so much respond to an internalized yeitzer hatov as feel compelled to do the right thing because of the "Jiminy Crickets" of his parents and teachers. When a child realizes they needn't obey, then they can start doing good out of tov, not a need to conform.
In other words, maturity is the difference between only having a Freudian superego, and having a true yeitzer hatov.
-mi
Whoa! You're saying teenage rebellion is not from the Yetzer HoRa?
ReplyDeleteI feel a bit one-track here, but I think you can again place this on the nefesh habehamis/sichlis line. Children are, by nature, irrational creatures, driven by their emotions. I.e. they are dominated by behamis. In it's 'normal' unpurified state, this is referred to as the yetzer hara that is a part of us (as opposed to the external yetzer hara that even odom had before the chet). 13 is the age when sichlis - which by its very nature pulls us to good, and is therefore the yetzer hatov of a person - begins to manifest, hence the link with starting to keep mitzvos - which relate to nefesh hasichlis - and the spiritual.
ReplyDeleteBTW here is my translation of a lovely piece that I found in the lexicon of Emunos Vedeos, under the heading 'Sechel Iyuni and Sechel Maasi (p19 in my Israel 1987 edition - can send a pdf if you want the original)
Sechel Haiyuni
Divided into four levels. The first is the ability to grasp basic priniciples, those which a person knows instinctively, and needs no proof, for example that a whole apple is greater than a half apple, or a diagonal of a square is greater than its side etc. The second level, is the capacity for a person to produce results from general principles, as in grammar (where one produces speech from the grammatical rules) etc. This is called acquired intellect, as it is acquired by a person from first principles and from the senses. And the third level, is the power by which a person percieves the natural form (zurah tivi'is) of all that exists in the lower world, and he will divest it, by virtue of this sechel, from the physical form that bears it, and with this sechel he will meditate on the essence of the soul of man, as long as it is in the envelope of the body. And with (this sechel) he will understand the principles of things and their spirituality. And the fourth power is that with which a person will grasp the forms that are purely spiritual, like the angels, and the essence of the nefesh of man, after its separation from the body, and similar things; all are the fourthe level of sechel iyuni. And all these four levels are called in general sechel iyuni, where the first type of sechel (which deals with speech, and everyday activities) is called sechel maasi, and where this everyday mind is called 'speaker' (medaber), the sechel iyuni is called 'knower'. And in all aspects of this sechel iyuni, it will say only true and false, and it will not say good or bad, for it is not possible to say that the diagonal of a square is larger than the side is a good thing, rather one would say that this is a true thing, and similarly in all its areas....
Two more question to add:
ReplyDelete1) Do we not see boys before 13 and girls before 12 displaying moral judgements and moral sensitivities? if this does not come from the 'yetzer Tov', where does it come from
2) Are there other statements in chazal that contradict this point? Is this quoted extensively in the hashkafic/philosophical writings of the Rishonim?
Aniksker:
ReplyDeleteIsn't this similar to R' Yisroel?
(2) אגרות מוסר - אגרת המוסר לרבי ישראל סלנטר ז"ל
אכן רבה רעת האדם בארץ, אין דורש בצדק ואין משכיל ביראת ה', לקבוע עתים סדורות בעמל היראה, לדלות מי תבונה מהמונה הנחבאה ומסותרת במחבואי הלב, להרחיבה ולסעדה, לתת לה תקף ועוז, להשים המשרה על שכמה, למשול על האברים לבל יפרצו גדרה וכתורה יעשו. זהו הסוג השני. דגמת זה הדבר לא מצאנו בעניני העולם, אין איש שצרות מרחפות ממול פניו, אשר לא יקח לו עת לחשוב מחשבות להנצל מהן. אי לזאת, גם אין התאוה סבתה. פליאה היא העברה הלזו, וזה שמה פלאי, לבלי שים על לב להתבונן ביראת ה' ובמוסר ענשו! עברות כאלו לא יוכלו היות מסוג הראשון, יען אין די בהתאוה להיות סבתן, רק הן מרוחניות הטמאה המלפפת את האדם להחטיאו, וביותר בחטאי הדבור, כי מה יתרון לבעל הלשון? כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (ערכין טו), עין שם. בזאת מצאנו פשר דבר בין השיטות בענין יצר הרע ויצר הטוב מה המה? השיטה אחת, היא השיטה הנודעת, כי יצר הרע הוא כח הטמאה באדם המובילו לפשעים, ויצר הטוב הוא כח הקדשה באדם המובילו לטוב, היא שיטת רוב המחברים הגדולים. והשיטה השניה היא, שיצר הרע הוא כח תאות האדם, המשקפת אל כל הערב לשעתו, אותו תאספהו אל ביתה ובו תדבק לאהבה, ויצר הטוב הוא השכל הישר הצופה ומביט להנולד, הוא פחד יראת ה' יתברך שמו ומשפטיו הרעים למרבה, ובוחר בדבר המועיל, לכבוש התאוה, למען יתעדן באחרונה בענג נפלא, אשר אין די באור יקרת תפארתה, באשר אנחנו רואים בכל עת, עניני האדם מתחלפים, כל אחד נדבק יותר לעברה אחרת, יש אשר חטאתם תגדל יותר בבטול תורה ממשא ומתן באמונה ונתינת צדקה. ויש להיפך. וכן בכל העברות אין אדם דומה לחברו. ואלו היה היצר הרע רק כח הטמאה המפתהו, מדוע לא תלפף את כל בני האדם בשוה? (אם לא נשקיף על שרשיהם למעלה). אמנם אם נאמר כי היצר הרע הוא כח התאוה, הדבר נכון, כי תאות האדם תלויה במזגו (לדתו והרכבתו, שעתו וענינו), ומזגי בני אדם מתחלפים,
לזאת גם עונותיהם מתחלפים. אכן גם בזה לא יתכן, הלא עינינו רואות בני אדם עושים עברות עצומות, שאין תאותם גרמה להם כל כך. ולפעמים התאוה מנגדתם, כמו האדם החפץ ומשתוקק הרבה אל הכבוד המדומה, ובכבוד מצוה תגעל נפשו וכיוצא בזה. אין זאת כי אם רוח הטמאה המבלבלו ומובילו להרע גם נגד תשוקתו ההבלית:
מזה נראה בעליל, כי שתי השיטות נכונות. היצר הרע הוא כח התאוה, וגם יש בו רוח הטמאה. וכן יצר הטוב הוא השכל הנכון (שלא נתקלקל על ידי העברות והתאוה) הרואה את הנולד, וגם יש רוח הקדשה באדם:
והנה בשני הצדדים ישנו באדם גשמי ורוחני, כענין בריאת האדם עצמו גופני ונפשי. הגופני נראה לעין בשר והנפשי נודע מפעלות ועניני הגוף. תחבולות האדם ומזימותיו להחזיק הנפש בגוף, המה רק בגוף לבדו, לתמכו באכילות טובות ובשמירות מעלות מכל נזק ופגע רע, ובזה ישמר נפשו בגופו. אין מבוא בטבעי (על פי רוחניות, לפי האמת, עקר שמירת הנפש בגוף תלוי רק בנפש, לפי עבודתה לבורא יתברך שמו), לעשות תחבולה בנפש להחזיקה בגוף, כי אין רואה ואין מרגישה לבדה ומה יעשה בה. כן בעבודת ה' יתברך שמו, עקר התחבולה להחזיק את היצר טוב לפי שתי השיטות, היותו כח הקדשה והשכל הנכון (אשר לא נתקלקל), ולדחות את היצר הרע, הוא כח הטמאה והתאוה, תלוי בבחינה הגופנית, להאכילהו מאכלים טובים, המה התבוננות היראה והמוסר הנובעים מהתורה הטהורה:
הוא מאמר רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא טז.), "בקש איוב לפטור את כל העולם כלו מן הדין, אמר לפניו, רבונו של עולם, בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת גן עדן בראת גיהנם, בראת צדיקים בראת רשעים, מי מעכב על ידך? ומה אהדרו לה חברה דאיוב, "אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל" (איוב טז), ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, ברא לו תבלין כו'". בזה הורונו חכמינו זכרונם לברכה כי תבלין של תורה, היא היראה הנובעת ממנה, כמאמר הכתוב (הנזכר למעלה), "תפר יראה", והיא בחינה גשמית, מובנת לעיני בשר סבת רפואתה לחולי הנפש. אם ישים האדם לבו ונפשו אל יראת התורה, אם בכלל, לידע ולהבין מהתורה כי לכל עברה יש ענש עצום ונורא, ולכל מצוה יש שכר נעלה מאד. אם בפרט, והוא העקר, ללמוד תורת כל עברה ועברה לבדה, לגאוה תורת הגאוה, למשא ומתן באמונה חלקי התורה אשר לענינים שבין אדם לחברו בעסקי העולם וכדומה, וכן לכל מצוה ולכל עברה את תורתה. הנשגב והעקר בשמוש רפואות התורה לתחלואי היצר, הוא ללמוד בעוז ועיון עמוק היטב דיני העברה עצמה, ההלכה עם כל סעיפיה. כי עינינו הרואות הרבה מהעברות אשר האדם נמנע מהם בטבע ולא יעבור עליהם אף גם בעת אשר ילחצנו לזה איזה דבר. וישנם עברות חמורות מאלו והאדם הזה בעצמו יעבור עליהם בנקל. דרך משל, חלק גדול מאחינו בני ישראל כמעט רבם ככלם לא יאכלו בלי נטילת ידים חלילה אף גם בעת אשר ירעבו ויצטערו הרבה, ובלשון הרע החמורה בנקל יעבור עליה גם בלי תאוה גדולה! עתה הננו רואים, כי עקר השמירה מהעברה היא רק לעשות את ההרגל (השמור) טבע אצל האדם. על כן אף אם יתאמץ האדם הלזה ללכת בדרכי המוסר, ליגע עצמו בהשמירה מלשון הרע עם כל חושיו ורעיוניו כיאות, בכל זאת, כל עוד שלא נתחלף טבעו והרגלו בזה שלא יהיה לו שום חפץ טבעי לספר לשון הרע, יותר יעבור בנקל על לשון הרע מאשר יאכל בלי נטילת ידים חלילה.
אף גם בעת אשר ירעבו ויצטערו הרבה, ובלשון הרע החמורה בנקל יעבור עליה גם בלי תאוה גדולה! עתה הננו רואים, כי עקר השמירה מהעברה היא רק לעשות את ההרגל (השמור) טבע אצל האדם. על כן אף אם יתאמץ האדם הלזה ללכת בדרכי המוסר, ליגע עצמו בהשמירה מלשון הרע עם כל חושיו ורעיוניו כיאות, בכל זאת, כל עוד שלא נתחלף טבעו והרגלו בזה שלא יהיה לו שום חפץ טבעי לספר לשון הרע, יותר יעבור בנקל על לשון הרע מאשר יאכל בלי נטילת ידים חלילה. וכן הוא הענין בכל מיני עברות, הכל לפי האדם והזמן והמחוז, כי גם לא כל המחוזות שוות בזה, כי אם מתחלפים בענינן, כל מחוז יש לו עברות אחרות אשר ישמר אצלם בנקל ומרוחק מהם בטבע. וזאת הלא ידוע, כי השתנות הטבע תולד רק מלמוד והרגל רב. ולכן היסוד העקרי והעמוד הנכון להכין את עצמו לשמירה מהעברות ועשית המצות, הוא רק הלמוד הרב בהלכה זו הנוגעת לעברה זו או למצוה זו, ובפרט בעיון הדק היטב, כי זה הלמוד עושה קנין חזק בנפש להיות העברה מרוחקת ממנו בטבע:
Two more question to add:
ReplyDelete1) Do we not see boys before 13 and girls before 12 displaying moral judgements and moral sensitivities? if this does not come from the 'yetzer Tov', where does it come from
2) Are there other statements in chazal that contradict this point? Is this quoted extensively in the hashkafic/philosophical writings of the Rishonim?
1. According to this line of reasoning, it is the innate good that may even be found in the emotive qualities and drives of a person.
2. This requires more research, but:
אבות דרבי נתן פרק ששה עשר
(ב) יצר הרע כיצד אמרו שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו והתחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו [הורג נפשות אין ממחה בידו הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו] לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב כיון שמחלל שבתות א"ל ריקה הרי הוא אומר (שמות לא) מחלליה מות יומת. הורג נפשות א"ל ריקה הרי הוא אומר (בראשית ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. הולך לדבר עבירה אומר לו ריקה הרי הוא אומר (ויקרא כ) מות יומת הנואף והנואפת. בזמן שאדם מחמם את עצמו והולך לדבר זימה כל אבריו נשמעין לו מפני שיצה"ר מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים. כשהוא הולך לדבר מצוה התחילו מתענין (לו) כל אבריו מפני שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים שבאדם ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין שנאמר (קהלת ד) [כי] מבית הסורים יצא למלוך זה יצר טוב וי"א זה יוסף הצדיק כשבאתה אותה רשעה היתה מענה אותו בדבריה אמרה לו אני אחבשך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים אמרה לו אני אנקר את עיניך אמר לה ה' פוקח עורים אמרה לו אני אכפוף את קומתך אמר לה ה' זוקף כפופים (אמרה לו אני עושה אותך רשע אמר לה ה' אוהב צדיקים אמרה לו אני עושה אותך ארמאי אמר לה ה' אוהב את גרים עד שאמר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת) אל תתמה על יוסף הצדיק שהרי רבי צדוק היה גדול הדור כשנשבה נטלתו מטרוניתא אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה כיון שראה אותה נתן עיניו בכותל שלא יראנה והיה יושב ושונה כל הלילה לשחרית הלכה והקבילה אצל גבירתה אמרה לה שוה לי המות משתתנני לאיש הזה שלחה וקראה לו ואמרה לו מפני מה לא עשית עם אשה זאת כדרך שיעשו בני אדם אמר לה ומה אעשה מכהונה גדולה אני ממשפחה גדולה אני אמרתי שמא אבא עליה והרביתי ממזרים בישראל כיון ששמעה דבריו צותה עליו ופטרתו בכבוד גדול. (א"ל) אל תתמה על רבי צדוק שהרי ר' עקיבא גדול ממנו כשהלך לארץ אוכילו קורצא אצל שלטון אחד ושגר לו שתי נשים יפות רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים והיו מתנפלות עליו כל הלילה זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן הלכו להן והקבילו פני השלטון ואמרו לו שוה לנו מות משתתננו לאיש הזה שלח וקרא לו א"ל מפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים לא יפות המה לא בנות אדם כמותך הן מי שברא אותך לא ברא אותם. אמר לו מה אעשה ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים. אל תתמה על ר' עקיבא שהרי ר"א הגדול גדול ממנו שגדל את בת אחותו י"ג שנה עמו במטה עד שבאו לה סימנים אמר לה צאי והתנשאי לאיש אמרה לו הלא אמתך (אנכי) לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך אמר לה בתי כבר זקנתי צאי והתנשאי לבחור שכמותך אמרה לו לא כך אמרתי לפניך הלא אמתך לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך כיון ששמע את דבריה נטל ממנה רשות לקדשה ובא עליה:
ספר המשלים לר"י גיקטיליא ז"ל - אות לט
למה יצר הטוב דומה תחלה בפני יצר הרע - לחכם עני שוכן תחת ממשלת עשיר ורשע:
פירוש, משעת יצירת הולד מתחזק יצר הרע בנוצר, וכשהולד מתגדל היצר הרע מתגדל עמו, אבל יצר הטוב עדיין אינו ניכר ואין לו שם וזכרון, כי כשנולד הולד מחנותיו של יצר הרע נולדות עמו, שהם צרכי הגוף כמו היניקה והיציאה והשינה והבכי וכיוצא בזה, אבל מעשיו של יצר הטוב שהם חכמה ובינה ומעשים טובים אינם ניכרים ולא עולים על הלב, ודומה יצר הרע כשלטון בגוף הולד, עד שבא סימן התחתון שהם שני שערות משנכנס תחלת י"ג שנה, ודומה היצר הטוב באותו הזמן לצמח קטן שמתחיל לצמוח, שעד עתה היה כבוש תחת הקרקע. וכשנראו סימני יצר הטוב באדם מענישין אותו בב"ד של מטה, ומשנראו סימני יצר הטוב מלמעלה מענישים אותו בב"ד של מעלה, שזה זמן בן עשרים שנה, וסימנך מטה מטה, מעלה מעלה:
ומשהתחילו לצמוח סימני היצר הטוב, באותו זמן דומה יצר הרע לאילן גדול וקשה בעל שרשים וענפים, ונראה יצר הטוב באותו הזמן לפני יצר הרע לילד קטן עומד בפני מלך זקן ופריץ, ומתחיל לעשות תחבולות וענינים ומחשבות אולי יציל את האדם מיד יצר הרע הקשה, וזהו שאמר שלמה ע"ה (קהלת ד יג) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד:
ספר המשלים לר"י גיקטיליא ז"ל - אות קכו
למה הנערות דומה בענין המוסר - לאם הדרך:
פירוש, בהיות התינוק מלוכלך בזוהמת יצר הרע, והרי דעתו ותבונתו נסתרים ואינם נראים, וכשהגיעו ימי הנערות שהוא זמן תחלת י"ג שנה והופיעו סימני הדעת והתבונה, דומה הנער באותו הזמן לאדם העומד באם הדרך [ומצד זה עומד דרך בית הרחיים ומצד זה עומד דרך בית התנור], ואם הוא אינו יודע הדרך המיוחד לכל מקום יטעה, כן בהגיע אדם לי"ג שנה הרי הוא עומד על אם הדרך, ללכת בדרך הטוב שהוא לימין הדרך או בדרך הרע שהוא לשמאל, והרי המוסר והתוכחות באותו הזמן מוליכין את הנער בדרך הטוב ומצילין אותו מן הרע, ובאותו הדרך שמרגילין אותו בנערות הוא הולך כל ימיו, וזהו שאמר שלמה בחכמתו (משלי כב ו) חנוך לנער על פי דרכו וגו', ואומר (משלי כג יג) אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות, אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל:
There's a nodya b'yehuda that speaks about the age of 13 and 12 halachkily. If I recall correctly, which I may not, he says it's halachah l'moshe minisinai, and that non-jews punishment would start from the age of maturity, even 9 years old - and he has other haaros on the subject.
ReplyDeleteAdditionally, a cousin of mine once built on this concept and from psukim in tehillim a similiar point that b/c a person at such an age is struck with the yezter hatov they have this tremendous thirst or feeling for something - for some satisfaction that they are missing. They don't realize that it's a spiritual thirst that needs to be quenched, that they are longing for the word of G-d; and that mix and confusion fuels teenage disorientation and difficulty. Of course I'm not quite sure of such an approach would jive with the multitude of problems that are ever present in yeshivos where the students are being offered the word of G-d. However, maybe as R' Avigdor Miller says - just b/c a person is in yeshiva that doesn't mean they are learning the way of G-d - they have to be taught by other people that know the way.
TG
Aniksker:
ReplyDeleteIsn't this similar to R' Yisroel?
Well, yes it is, R. Yisroel speaks about the nefesh and the importance of correct conduct. But qualitatively (b'mchilus kvodo of R. Yisroel) this has the feel of indirect knowledge - writing about flying from an instruction manual, rather than after having flown the plane. One knows of the nefesh 'through its actions in the guf'. Iyun in Torah is about a thorough - but intellectual - analysis of the halochos so that one knows the reward and punishment for each sin. This is religion tamed and domesticated. In chasidus one learns Torah in order to clean up the nefesh and draw down the light of Elokus on oneself so that one can shift into a different mode of perception. Is the emphasis in religion really to be on reward and punishment, or on finding your true spiritual essence after having overcome your negativity - your part in the chet of Odom harishon.
For some reason I like a moshol of a table with a tablecloth on it, so that you can only see the legs. Musar is very clear about the legs, and clear that there is a table, but you don't see it. Chasidus is about eating on the table, after the cloth has been removed. Look at the Piasezno's 'Bnei Machshovo Tova'; he is quite explicit about what is to be achieved, and explicit that you shouldn't be focused on your current low station, you are in essence Yisroel, and it is your birthright to SEE the words 'boruch ato etc' emerge from your mouth as you say them. You will 'see yourself standing before 'kvodo yisborach' amongst a camp of malochim, and you are one of them'. You have to blow the roof off.
good Shabos.
THE DIFFRENCE BETWEEN EFES AND EPES "BLASHON LAZ" IS THE NIKUDAH OF LEARNING
ReplyDeleteBEIS ARHON PARSHAS VAYISLACH
Aniksker:
ReplyDeleteHave you read my "Forks" essay - http://www.aishdas.org/rygb/forks.htm
הושע פרק יא
ReplyDeleteהפטרוה פרשת ויצא
ז) ועמי תלואים, למשובתי; ואל-על, יקראהו--יחד, לא ירומם
VHAMASKIL YAVIN
מלבי"ם על הושע פרק יא פסוק ז - חלק באור הענין
ReplyDelete(ז) ועמי תלואים למשובתי - המליץ יצייר נשגבות, יצייר איך מלך אשור כבש את שומרון ורוצה להשמיד ולהכרית את כולם, וה' סר מעליהם והוא עולה אל מקומו בשמים, אבל עדן לא התרחק לגמרי רק עומד בין הארץ ובין השמים, רוצה להתרחק לגבהי מרומים מפני עונותיהם, ורוצה ג"כ שלא להתרחק מהם מצד מדת רחמיו וחסדיו, וישראל אז בעת צרה ההיא עיניהם נשואות אל ה' ומצפים שישוב אליהם ויצילם, וז"ש ועמי תלואים למשובתי - עיניהם תולות למרום ומיחלות שאשוב אליהם בצר להם, ועכ"פ יבקשו שלא אתרחק עוד יותר למעלה כדי שאהיה קרוב להם עכ"פ, וז"ש ואל על - שיעור הכתוב ויקראוהו יחד אל על לא ירומם - שכל ישראל יחד יקראוהו ויבקשוהו שלא ירומם את שכינתו אל על, דהיינו למעלה למרומי שחקים להסתלק מהם לגמרי, וזה כמ"ש למעלה (ה' ט"ו) אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני, ועפ"ז צייר כי בעת הצרה וה' רוצה לשוב אל מקומו יבקשו פניו בל יתרחק מאתם ושיהיה מוכן להצילם:
פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על דברים - פרק כט פסוק ט-יב
ReplyDeleteוזה אחשוב שהנביא דבר באומרו (הושע יא ז - ט) ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו [יחד לא ירומם. איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי, לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר], לומר כי הנה בינו יתברך ובין בני ישראל הפרש דבר, והוא כי הוא יתברך חפץ נתחיל לשוב והוא יעזרנו כי בא ליטהר מסייעין אותו (יומא לח ב), ואנחנו מפצירים ומהפכים ואומרים השיבנו ה' אליך שתתחיל אתה ואחר כך ונשובה כמפורש במקומו. וכן באומרו (ירמיה לא יז) השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי, ונמצינו תלואים בזה תמיד אמר הוא יתברך הנה בזה עמי תלואים בשביל משובתי הנזכר, והנני מודיעם שאם אל על יקראוהו בתפלה יחד, שהוא באחדות אחד, לא ירומם העל הנזכר מעליהם כי אם על גוזליו ירחף שיהיה עמם לעשות רצונם. כי הנה בהיותי נדון ומחשב כמצטער ואומר איך אתנך ואעזבך אפרים כמה דאת אמר (במדבר כא כג) ולא נתן סיחון, וכן אמגנך ישראל ביד האומות, איך אתנך כאדמה להפכה ולא חלו בה ידי אויב אשימך כצבויים, ואם אז אתם באים יחד אלי לבקש רחמים באחדות אזי מיד נכמרו נחומי וארחמם ואבטל כל הגזרה שהייתי חושב לעשות, כי אומר לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת כו' כי איני כאדם שלא יקבל תשובה כי אל אנכי ולא איש, ועוד שעל ידי האחדות בלב ונפש, בקרבך קדוש כי הוא יתברך שורה על נפש בעל אחדות בקרבו וזה אני חפץ שיהיו היכל ה' המה שהאנשים עצמם יהיו המקדש וההיכל ולא העיר והבית:
פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על ויקרא - פרק כה פסוק ט
ReplyDeleteוהעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם:
ושמא תאמר כי מה תעשה להחריד יצרך להכניעו לעבוד את ה'. הלא הוא כי והעברת בלבך ורעיונך שופר תרועה, כאילו קול קורא להרים והכניע יצרך כענין הזכיר לו יום המיתה וכיוצא בו, בימים אשר הוא יתברך קרוב לקבל תשובה, שהוא בחדש השביעי שהוא בחדש תשרי עת רצון בעשור לחדש. ולא בלבד תאמר די בהשיב את עצמך עד ה' והחריד יצרך, כי אם גם את הזולת תחזיר בתשובה ותלמדם ליחרד וליכנע לפני ה'. וזהו תעבירו שופר בכל ארצכם, כי תהיה בהם חרדה והכנעה להשיבם עד ה', להורות להם כי כל העולם הזה הבל ואל על יקראוהו וישובו
פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על במדבר - פרק יא פסוק יח-כ
(יח) אך הנה זה דרכו יתברך ברוב חסדיו, להניח פתח תשובה טרם מכה. וזהו אומרו התקדשו למחר, אולי בטרם בקר ישובו עדיו יתברך, ואל על יקראוהו יחד ויצילו ממות נפשם:
פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על דברים - פרק לב פסוק כח-לא
ואם כן בראות ישראל שעם כל זה ירדוף אחד מהם אלף מישראל ושנים יניסו רבבה, כי ה' הסגירם ואל על יקראוהו יחד בתשובה שלימה
פירוש האלשיך ז"ל - דברים טובים על קהלת - פרק ט פסוק יב
אמר גם דרך כלל יש עוד רעה חולה לאדם גם למגיעים לזקנה. והוא, כי גם לא ידע האדם את עתו. והוא תוכחת מגולה לכל האדם, כי כמה וכמה מתעצלים מלשוב עד ה' ולתקן מעשיהם, באומרם עוד חזון למועד כי רחוקה המותה בעיניהם, באופן כי גם אם שבעים שנה יחיה תבא עליו פתאום. וגם אומרים קצתם בלבם כי כאשר יראו עצמם נוטים למות אז יתודו וישובו מדרכם הרעה ואל על יקראוהו יקבל תשובתם בהחפזם. והנה יש שלפעמים לא יזכו להתודות קרוב למיתתם כי תבא אסכרה ודומה לה החונקת גרונו ולא יוכל להתודות, ויש יוכל לדבר אך לא זו התשובה בחר לו יה כי היא מאימת מות, ואינו דומה למקדים תפלה לצרה. וזה מאמר שלמה, והוא כי הנה ארז"ל (קהלת רבה ט יב) כדגים וכו':
פירוש האלשיך ז"ל - משאת משה על אסתר - פרק ד פסוק ב
ועדיין היה מקום לישראל לדבר ולומר מי יודע אם מרדכי עשה כדבר הזה למען למוג לבנו ונדעה נרדפה לדעת את ה', אך מדבר אל אסתר אל ינח ידו ועל ידה נושע באופן ישיתו עוז מבטחם בבשר ודם ותהיה תשובה בלתי שלימה, על כן התחכם לבא עד לפני שער המלך בלבוש שק להסיר מלב בני ישראל תקות דברו את אסתר, כי עתה יאמרו הנה עד פה יבא ולא יוסיף ואיך ידבר אל אסתר והיא לפנים משער המלך, והוא לא יוכל ליכנס כי הוא לבוש שק, ומה גם למאמרם ז"ל (ילקוט רמז תתרנו) שנשבע שלא יסיר שקו מעליו עד בא תשועת ישראל, כי בזה יתייאשו משים בשר זרועם ואל על יקראוהו יחד בכל לבם וממצוקותיהם יצילם, וזהו אומרו כי אין לבא אל שער המלך וכו', לומר תדע למה לבש שק והיה הולך עד לפני וכו', על כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, ובזה יתייאשו ישראל מבואו שם באומרם הנה עד פה יבא ולא יכנס כי לא יוכל, כי הוא לבוש שק ולא יסירו מעליו, ולכן תאבד תקות דברו אל אסתר בעיניהם, ויתלו עיניהם למי שבראם, ועל ידי כן יקרע גזר דינם מלפני ה' מלמעלה, ואז יוגמר הדבר על ידי אסתר למטה, ומבלי קדימת תשובת ישראל לשוב עד המכהו מה יסכון למו כי תלך אסתר אל המלך לבלתי הועיל, ואדרבה היתה אסתר מסתכנת בבאה אל המלך אשר לא כדת וילך החבל אחר הדלי, ולכן אחר שנתן מורך בלב כל ישראל והחזיקו בה' אלהיהם המושיע אותם, אז שלח לה על ידי התך תבא אל המלך כאשר נבאר בס"ד:
פירוש האלשיך ז"ל - משאת משה על אסתר - פרק ה פסוק ג
ובענין המשתה מה צורך אליו, הנה בגמרא (מגילה טו ב) נאמרו טעמים רבים כאשר נזכירם בס"ד, אך הצודק לפי דרכנו על כל הכתובים הקודמים הוא דעת רבי נחמיה בגמרא, הלא הוא לתת מורך בלבב כל איש ישראל בל ירפו ידיהם מן התשובה, כי על כן נמנע מרדכי מדבר אליה פה אל פה בל יבטחו בה לאמר אחות לנו בבית המלך היא תושיענו מיד המן, על כן עשתה עצמה כאוהבת אותו ועושה לו משתה למען יאמרו ישראל עצה היא בינו ובינה, ומה גם שמלכותה באה לה בסיבתו כי על ידו נהרגה ושתי, ואל על יקראו ולא ישימו בשר זרועם, ועל ידי תשובתם תעשה אסתר ותצליח. ויעצוה כליותיה לעשות שתי משתאות, והיה אפשר באת לתקן הדבר כאשר נבאר בס"ד, וזה כאשר נשים לב אל טעם הנזכר שהוא לבל יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך כנזכר למעלה, והדבר הקשה בזה הוא כי הלא לא יבצר מישראל לדעת כי היא ציותה יצומו עליה שלשה ימים ובכן תבא אל המלך אשר לא כדת ותסתכן למענם, ואם כן איפה איך יעלה על רוחם שאסתר אוהבת את המן:
פירוש האלשיך ז"ל - משאת משה על אסתר - פרק ו פסוק יב
וישב מרדכי וכו'. הלא יקשה כי קודם מעשה זה לא היה מרדכי בשער המלך, ואיך יאמר וישב אל שער המלך. וכן באומרו והמן נדחף, כי הלא אין דחיפה צודקת רק על ידי אחר שדחף אותו. ועוד כי אומרו אבל, לא יצדק רק במתאבל על מתו, וכן אומרו וחפוי ראש שהיא עטיפת ראש כאבל. אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט רמז תתרנו) על פסוק וילבש שק ואפר (לעיל ד א) כי נשבע שלא להסיר שקו מעליו עד שיגאלו ישראל. והנה למעלה נאמר כי עשה כן על כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, ובזה לא יבטחו בו ישראל יבא אל שער המלך לדבר אל אסתר, ואל על יקראו בתשובה שלמה. ובזה יאמר כי בראות מרדכי את אשר קרהו על ידי המן, מיד וישב אל שער המלך, כלומר שהסיר שקו מעליו כלומר כי כבר הותרה השבועה כי הגאולה הנה באה, כי הלא כבר מן השמים נפל ונדחף, ולהיכן דחפוהו מן השמים הלא הוא אל ביתו הוא בעץ אשר עשה בביתו, כי עדיו היתה דחיפתו, ולא לו בלבד כי אם גם לבניו, וזהו אבל וחפוי ראש עליהם כמשפט אבלים המתאבלים על מתם, ולא יבצר כל זה ממרדכי כי רוח ה' דבר בו כנודע:
Aniksker:
ReplyDeleteHave you read my "Forks" essay - http://www.aishdas.org/rygb/forks.htm
Posted by YGB | Wednesday, December 13, 2006 12:02:01 AM
Yes, I read it a while back and again now. It's a super review of the field.
Let's start with a few observations. 1. The supreme goal of Chasidus is dveykus. No argument about that one. So what is dveykus? 2. The supreme goal of Misnagedim is 'shleymus', which you define as realising one's full potential, but -based on your 'distinguished representative of a great misnagdic perspective' - not being d'veykus. Which of course doesn't fit with the Mesilas Yesharim you quote, who says that shleymus IS dveykus. (At this point I should be honest and admit I'm not over impressed with your DRoaGMP; how does he understand the Mesilas Yesharim, whom the Gaon wanted to study under? And might that have something to do with R. Yisrael's original perception.) 3. Mussar's problem with Chasidus is that the latter is 'too external, too theoretical and abstract'. Yet you say that 'the mainstream of Chassidus emphasized Avodas Hashem with heart and deed. And even regarding Chabad, 'both schools ... sought to actualise (permit me to insert that correction instead of your 'define') ... a taste of Gan Eden in this world. Not much theoretical or abstract there. Whilst it might (but only might...) be fair to say that an average Chasid could delude himself in thinking he has achieved something, it might also be said that a constant self-critique at these moments - which the Piasezna explicitly prohibits - would do more harm than good, and in fact break the dveykus completely. If you have ever experienced dveykus or something approaching it - and I think it honest to say that I have - then you will know that it is instantly broken by everyday mental activity such as self critique.
But all this aside, what I would like to add is a perspective that is external to all these schools, an 'objective' perspective of what the Torah really wants, and from which one can gain insight into these schools and their positions. And that perspective is provided by the Rambam. It seems strange to use him of all people, considering the controversy he caused in his day; such is life. I have to say that he continues to amaze me for the clarity of his perception, which provides the simplest, most elegant perspective on this subject that I have seen anywhere. I refer to the first two chapters of the Moreh Nevuchim. Chapter one discussed the word 'zelem', what it means to be made in the 'image' of the creator. He defines 'zelem' - the essence of what a human is - as 'hasogo sichlis', which Rabenu Bachaye quotes and allocates to nefesh hasichlis, which is drawn off from the Creator's ruach hakodesh (your 'Ruach hakodesh core'). The point here is that, at essence, in our true and natural self, we are one with the Creator. Chapter two of the Moreh speaks of the chet of odom harishon, and says that the consequence of this was the loss of hasogo sichlis, and the entry of the lower part of nefesh, nefesh habehamis, into a limited physical-only awareness. The result of chet is the loss of perception of Hashem, which happens because we lose part of ourself, the part that perceives and is one with the wholeness and unity of the Creator. It becomes obvious that our current everyday state is not a reflection of who we really are, and therefore the only real game in town is to reverse this process. This would involve detatching ourselves from a purely physical awareness, knowing ourselves as a soul and not as the body (hispashtus hagashmiyus), and then finding our true (higher) self, at which point we have automatically found and connected to Hashem - dveykus. Since our higher self - nefesh hasichlis - is derived from Hashem's ruach hakodesh, we are intrinsically holy beings. We become what we really are. In remez this is yezias mitzrayim and kabolos haTorah. And that is what Tshuva is - a return to our original state. As an aside, once we attain dveykus, and perceive that all is spirit, we see the souls of others too, hence the Rambam's appreciation of philosophy as per my quote from the lexicon.
It should now be clear why shleymus IS dveykus, as the Mesilas Yesharim says. And having defined the shift that needs to happen, we can look at the various schools as ways to approach the task. To return to my original critique of Mussar, it is, as you agree, that dveykus is not a focus. Yet this is the game whichever way you play it. It should have been articulated in the system, but isn't. The truth is of course that if you make a proper tikkun hamidos, you will come to dveykus, because it is only the midos problems that are holding you back, but I think much of the musar focus on self criticism is actually too superficial, and also too negative to allow yourself to really heal. To go back to the Rambam, this time in Shmone Prokim, tikun hamidos is refuas hanefesh. Which means, of course, healing yourself. And to heal you need to feel supported, accepted, and valued.
thanks for the challenge - I really enjoyed writing that!!
hazloche,
I am unsure here The guy posted a Posuk And you posted a Pirush whats that about
ReplyDeleteYes, I read it a while back and again now. It's a super review of the field.
ReplyDeleteLet's start with a few observations. 1. The supreme goal of Chasidus is dveykus. No argument about that one. So what is dveykus? 2. The supreme goal of Misnagedim is 'shleymus', which you define as realising one's full potential, but -based on your 'distinguished representative of a great misnagdic perspective' - not being d'veykus. Which of course doesn't fit with the Mesilas Yesharim you quote, who says that shleymus IS dveykus. (At this point I should be honest and admit I'm not over impressed with your DRoaGMP; how does he understand the Mesilas Yesharim, whom the Gaon wanted to study under? And might that have something to do with R. Yisrael's original perception.)
DRoaGMP would probably need to be forced at gunpoint to open a MY :-) - this all relates back to the mystery of how Reb Chaim Volozhiner could have produced the NhC and Kabbalah then promptly drop completely off the radar screen of the Litvishe yeshiva world for the next eighty or ninety years!
3. Mussar's problem with Chasidus is that the latter is 'too external, too theoretical and abstract'. Yet you say that 'the mainstream of Chassidus emphasized Avodas Hashem with heart and deed. And even regarding Chabad, 'both schools ... sought to actualise (permit me to insert that correction instead of your 'define') ... a taste of Gan Eden in this world. Not much theoretical or abstract there. Whilst it might (but only might...) be fair to say that an average Chasid could delude himself in thinking he has achieved something, it might also be said that a constant self-critique at these moments - which the Piasezna explicitly prohibits - would do more harm than good, and in fact break the dveykus completely.
By abstract, I believe RAEK means removed from the core problems of the human condition in this world. This is not in the original essay, but sometime later (it is probably somewhere on the blog), I appended the issue of "Gedolah Hachnosas Orchim yoser me'Kabbolas Pnei Shechinah" as a source-text for the question of what is more germane - tikkun ha'middos or being po'el in the olomos.
If you have ever experienced dveykus or something approaching it - and I think it honest to say that I have - then you will know that it is instantly broken by everyday mental activity such as self critique.
But a real Mussarnik would say: "Nu, ein hachi nami..."
But all this aside, what I would like to add is a perspective that is external to all these schools, an 'objective' perspective of what the Torah really wants, and from which one can gain insight into these schools and their positions. And that perspective is provided by the Rambam. It seems strange to use him of all people, considering the controversy he caused in his day; such is life. I have to say that he continues to amaze me for the clarity of his perception, which provides the simplest, most elegant perspective on this subject that I have seen anywhere. I refer to the first two chapters of the Moreh Nevuchim. Chapter one discussed the word 'zelem', what it means to be made in the 'image' of the creator. He defines 'zelem' - the essence of what a human is - as 'hasogo sichlis', which Rabenu Bachaye quotes and allocates to nefesh hasichlis, which is drawn off from the Creator's ruach hakodesh (your 'Ruach hakodesh core'). The point here is that, at essence, in our true and natural self, we are one with the Creator. Chapter two of the Moreh speaks of the chet of odom harishon, and says that the consequence of this was the loss of hasogo sichlis, and the entry of the lower part of nefesh, nefesh habehamis, into a limited physical-only awareness. The result of chet is the loss of perception of Hashem, which happens because we lose part of ourself, the part that perceives and is one with the wholeness and unity of the Creator. It becomes obvious that our current everyday state is not a reflection of who we really are, and therefore the only real game in town is to reverse this process. This would involve detatching ourselves from a purely physical awareness, knowing ourselves as a soul and not as the body (hispashtus hagashmiyus), and then finding our true (higher) self, at which point we have automatically found and connected to Hashem - dveykus. Since our higher self - nefesh hasichlis - is derived from Hashem's ruach hakodesh, we are intrinsically holy beings. We become what we really are. In remez this is yezias mitzrayim and kabolos haTorah. And that is what Tshuva is - a return to our original state. As an aside, once we attain dveykus, and perceive that all is spirit, we see the souls of others too, hence the Rambam's appreciation of philosophy as per my quote from the lexicon.
Forgive some skepticism. What the Rambam means by "Hasogo Sichlis" is self-evidently an intellectual level, not a level of dveykus. IIRC, according to the Rambam, nevuah is a form of intellectual attainment - as was even the gilui at Har Sinai (since he holds that even Anochi and Lo Yihyeh were not "heard" but "perceived").
It should now be clear why shleymus IS dveykus, as the Mesilas Yesharim says. And having defined the shift that needs to happen, we can look at the various schools as ways to approach the task. To return to my original critique of Mussar, it is, as you agree, that dveykus is not a focus. Yet this is the game whichever way you play it. It should have been articulated in the system, but isn't. The truth is of course that if you make a proper tikkun hamidos, you will come to dveykus, because it is only the midos problems that are holding you back, but I think much of the musar focus on self criticism is actually too superficial, and also too negative to allow yourself to really heal. To go back to the Rambam, this time in Shmone Prokim, tikun hamidos is refuas hanefesh. Which means, of course, healing yourself. And to heal you need to feel supported, accepted, and valued.
I think you're giving this a Chassidic spin. Tikkun ha'Middos has far more to do with psychology (and a smidgen of philosophy) than with dveykus. It has Hashem as the lodestar and the model, but dveykus is quite secondary.
Yasher koach on the profundity and strong argumentation - I cannot defeat you, only disagree respectfully.