Tuesday, March 06, 2012

Toras Purim 5772: BaChatzar Ginas Bissan

When Purim comes around, I try to find some phrase in the Megillah that captures an essential aspect of the day and its simcha. See, for example, the series on Chur, Karpas u'Techeles, beginning with http://rygb.blogspot.com/2008/03/toras-purim-5768-chur-karpas-utecheles.html.

This year, the phrase is BaChatzar Ginas Bissan (בחצר גנת ביתן), which appears in Esther1:5 as the places in which the seven-day party for the local populace of Shushan took place. A chatzer then figures prominently as the place where Esther stood to attract the king's attention, at the beginning of the fifth perek, and Haman hangs around there at the beginning of the sixth perek to try to get Mordechai hung. The Ginas HaBissan figures prominently in the middle of the seventh perek, as the place where the king goes when Esther tells him about Haman, and the place from whence he returns to have Haman hung.

Although Rashi seems to understand a ginah to be a vegetable garden and a bissan to be a grove of trees, we will go here with the Gra, who understands the chatzer to be an outer courtyard before the ginah – which is a pleasure garden – within which is a bissan, a royal pavilion. The Gra understands these three places as metaphors, respectively, for this world; for the Gan Eden on High, in which Hashem interacts with the tzaddikim; and for the pavilion of Hashem (מחיצתו של הקב”ה) in which only the greatest tzaddikim are to be found.

Let us take a slightly different approach.

The three words, can be broken down as follows: חץ-ר, גן-ת, בית-ן – divide, or separate the reish; the garden of the taf; the house of the nun.

In other words: Separate yourself from potentially bad surroundings; enter the garden of knowledge; and then, go into the pavilion of understanding.

There are corresponding pesukim to bear out these ideas.

The two-hundredth pasuk in the Torah is the command to Noah to leave the ark: צא מן התבה. In the previous pasuk we are forewarned that this is no easy matter: The command is introduced with וידבר אלקים. This is the first time Hashem communicates with man in the form of dibbur – which we know is a “tough” mode of expression, and it is with the middah of Elokim – the Middas HaDin – with which the communication is made. And Bereishis Rabba (34:2) explains (albeit somewhat cryptically, see the mefarshim there): ה' צדיק יבחן, זה נח, שנאמר צא מן התבה. The time in the ark was a time of suspended judgment, of great chesed for those borne within it. No more – לפתח חטאת רובץ – the yetzer ho'ra is waiting on the threshold to test the tzaddik (who will indeed stumble in planting a vineyard). A person must put gedarim up around himself to set himself off from temptation – those fences create the chatzer.

Once separated from the evil, סור מרע, a person can begin the עשה טוב. The garden of knowledge culminates in the letter taf, four hundred. This brings to mind, of course, the Gemara in Bava Basra where an Amora is said to have written 400 Sifrei Torah, where the Gemara clarifies that, in fact, he wrote the pasuk תורה צוה לנו משה four hundred times. This pasuk is the Reishis Chochmah – the first piece of knowledge one is supposed to teach a child – and the four hundred times means perfection – תמימות – in that knowledge. So, in the 399th pasuk in the Torah (Bereishis 17:1), Hashem tells Avram: והיה תמים – you are about to reach a level of perfection – but there is more to come: ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד. Bereishis Rabba (49:2) states: כתיב (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם איזהו סוד ה' זו מילה שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור עד שעמד אברהם ונתנה לו שנאמר ואתנה בריתי ביני ובינך א"ל הקב"ה אם תמול תטול סוד ה' מה סוד ה' ס' ששים ו' ששה ד' ארבעה הרי שבעים שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה שנאמר (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך מעמיד אני מהן שבעים זקנים שנא' (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומעמיד אני מהן משה שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון שנאמר (דברים א) הואיל משה באר וגו' בזכות מי בזכות המילה שנאמר סוד ה' ליראיו.

The knowledge of Torah leads one to sod – which is the same Yiras Hashem as the Reishis Chochmah. It could only be properly absorbed – even by Avrohom Avinu – after the Bris, because such knowledge is intertwined with Kedushah. This is the Chochmah of the Eitz HaChaim – in the Gan.

Then one can begin entering the pavilion – the Bayis (on a different, but similar, continuum – that of the Beis HaMikdash – the house of Yaakov that follows the mountain of Avrohom and the field of Yitzchok), and attempt the ascent to the nun – the fifty gates of Binah. And the fiftieth pasuk in the Torah conveys that message, as it is in this pasuk (Bereishis 2:20) that Hashem brings the animals to Adam to name. And, as we know, the name of a thing in Lashon HaKodesh captures its essence. Adam had the capacity of Hisbonenus and achieved the Binah to grasp the essence of every creature: Even more so, Bereishis Rabba (17:4) tells us that Adam named Hashem: א"ר אחא בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת אמר להן נעשה אדם אמרו לו אדם זה מה טיבו אמר להן חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין העבירן לפני אדם אמר לו זה מה שמו אמר זה שור זה חמור זה סוס וזה גמל ואתה מה שמך אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה ואני מה שמי א"ל לך נאה להקראות אדני שאתה אדון לכל בריותיך א"ר אחא (ישעיה מב) אני ה' הוא שמי הוא שמי שקרא לי אדם!

But the ascent is a perilous one. The nun is a nun-sofis, which is regarded as רגליה יורדות מות, and which represents nefilah. The Seforim tell us that Haman aspired to the fifty gates of Binah. He even knew where to find the eitz for that ascent – from Noah's ark – the state of illumination (tzohar) that was within the ark. But Haman wanted to enter the Bissan without going through the Chatzer and the Ginah. The סור מרע was not part of his world at all, and the acquisition of Chochmah he attempted to short-circuit by paying: בצל החכמה בצל הכסף. The fifty gates of Binah would be his by “chance!” This too he wanted to acquire through Noah, as Reb Tzadok teaches us (Tzidkas HaTzaddik 83): כמו שיש בקניני העולם הזה פעמים שאדם מוצא מציאה הון רב או זוכה בגורל לאטע"ריע ומתעשר בלא שום יגיעה כך יש גם כן בקניני עולם הבא [הגם שאמרו בפרק קמא דמגילה (ו' ע"ב) לא יגעת ומצאת אל תאמין הא אסקינן שם הני מילי כו', אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא, ובודאי לא קאי רק איגעת ולא מצאת לחוד שהרי מדה טובה מרובה ואם אפשר יגעת ולא מצאת כל שכן דאפשר לא יגעת ומצאת על ידי סייעתא דשמיא] וכענין (בראשית ו' ח') ונח מצא חן בעיני ה' ואמרו ז"ל (בראשית רבה כ"ט ג') הוא מצא אבל הקב"ה לא מצא היינו כי פעמים אדם זוכה בלא שום יגיעה שהוא שמור מן העבירה ונקרא צדיק וזהו מדריגת נח [שמדה כנגד מדה היה שמור מן הפורעניות] ופעמים אדם זוכה להשיג השגות מידיעת השם יתברך ואורו וזהו מציאת ישראל שהקב"ה מצא שבזה מיוחס גם כן המציאה למעלה כי יותר מה שעגל וכו.

This is the old story of Amalek, and Seder shel Mikreh, and the usurpation of Am Yisroel's Reishis. ויש להאריך. But there are no shortcuts, and since Haman never even gets past the Chatzer, he remains Haman Ho'Ra. Indeed, he mocks the milah that is the prerequisite to true Chochmah (ויזנב). So Melech Malchei HaMelachim is comes from the Ginas HaBissan and commands the destruction of the usurper. חצר גנת הביתן in gimatria (1213) is ויתלו את המן על העץ (Esther 7:10)! (It's also נדדה שנת המלך ויאמר להביא, ודוק). All of this is encapsulated in the mitzva of Zachor, which is חצר גנת הביתן in gimatria is also פרשת זכור).

By the way, not at all apropos the ideas above, but since I found the last gimatria via http://www.c2kb.com/gematria/, I also ran עד דלא ידע – which comes out 193 – and is the equivalent of both אני ה' אלקיכם and וחי אחיך עמך – the two purposes of the mitzva (and why, seeing that the second message was not fulfilled, R' Zeira didn't go back again to drink with Rabbah on Purim!).

תן לחכם ויחכם עוד!


One pasuk in Tanach is the equivalent of חצר גנת הביתן in gimatria:
תהלים פרק סב
(ח) עַל אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי צוּר עֻזִּי מַחְסִי בֵּאלֹהִים:
and if one adds the beis to בחצר, one gets the connection between Purim and Chanukah, as בחצר גנת הביתן in gimatria (1215) is מעוז צור ישועתי! (Note the similarity to the pasuk in Tehillim!)

כתבי הגרמ"מ משקלוב - ביאור משנת חסידים - דף קנח

ודע שיש להגנתא דרתא, ותרעא לדרתא, וזהו לחצר, והראוי לחצר לחצר והראוי לגנה לגנה והראוי לביתן [מגילה יב.], וחצר גנה ביתן גי' תתי"ח, כמנין קס"א קס"א קמ"ג קנ"א, ובה י"ב פעמים טו"ב, דהיינו ששה פעמים טוב שבמעשי בראשית, והז' את כל אשר עשה טוב מאד כלל כל הששה הרי י"ב, והן עשר אותיות של חצ"ר גנ"ה בית"ן ו' היכלין, והביתן שהוא הז' סוד היכל ק"ק, בית ן' שערי בינה, נתיב לא ידעו עיט [איוב כח], וע"ז אשרי תבחר ישכון חצריך כו' [תהלים סה], וכל העה"ז ניזון מזה בסוד חגבי"ם גי' ס"ג, כי ר"ת של חצר גנה ביתן חג"ב, והנטיעות אשר שם כקרני חגבים [עי' ב"ר פט"ו א], וחגב מספר י"ג, והקב"ה הוא יושב על ח"ג הארץ ויושביה כחגבים [ישעיה מ], כי נקודת המרכז הוא אני והו בראש וה"ו, וה"ו אני וה"ו ר"ת וא"ו שהוא י"ג כלל החג"ב, ועטר"א המקפת מכל ד' רוחות הגן הוא גי' פ"ר ד' פעמים ע' בסוד עג"ל:

וכבר ידעת שמסוד העגלים שהוא הכלליות נזונים כל האומת, שלכן נקראו אומות שיניקתן מאימא, וכל אומה יש לה כתרא ועטרא, וכולם קבלו משורש נח"ש הנקודה, סוד נח שם חם, והנקודה הוא הי' של יפת, אבל לא התמונה של הנקודה אלא הפירש, כי מיפת לא לקחו ונבררו רק הלשון יפיפותו של יפת, וגם זה מותר, אבל העיקר הוא לשון עבר וכתב אשור, כי אשו"ר בה דע"ה בינ"ה והשכ"ל, והבי"ת שהוא התיב"ה היא בי"ת זבו"ל ל"ך [מ"א ח], אבל שם עבר גי' ברי"ת, בו ברית הלשון אשר בחר הקב"ה, וכנען לקח כתרו ונזרו ועטרו ונהירו [עי' זח"ב לז.] ונשאר עבד עבדים:

וכאשר נתפלגו וסוד יקו"ק ליראיו [תהלים כה] היה בלידת פלג כבר מחשבתם ונגזר להתפלגו, כמ"ש נביא גדול היה עבר [ב"ר פל"ז ז], וההפלגה היה בסוף ימיו, וימי פלג רל"ט שנה כמנין ברז"ל, ולקח אברהם הד' בחינות הנ"ל של כולם ונעשה אב המון גוים [בראשית יז], ונדיבי עמים נאספו כו' [תהלים מז], וא' כללי הנעלם, ואז הנה"ר שהוא ס"ת של חצר גנה ביתן נעשה קצת רחובות הנהר [בראשית לו], מה שהיה בימי הפלגה רחובו"ת עי"ר [שם י].

ספר חמדת ימים - פורים - פרק ו

והנה נודע שהמלכות נקראת אדנ"י ויש לה עשר ספירות ובכל ספירה יש לה שם אדנ"י. הרי י"פ אדנ"י בג' תר"ן וזהו ס"ת של בחצ"ר גנ"ת בית"ן ס"ת תר"ן. להורות שאין לקליפה יכולת ליאחז אלא בכלי החיצון שמתלבש בעולם העשיה שהוא מקום הקליפה. והנה בכל כלי מהג' כלים יש י' ספירות וזהו "בחצר" הם נה"י דנה"י שהם לברא בהו' גוף החיצון, כנודע בדרוש פנימיות וחיצוניות ע"ש. גנת הם חג"ת דנה"י. ביתן הם חב"ד דנה"י. וז"ש "המלך" גי' א"ל אדנ"י שהוא כלי החיצון המתלבש בעולם, דתמן א"ל אדנ"י וז"ש בחצר גנת ביתן, השלשה הם של "המלך" שהוא של כלי החיצון שהם בסוד א"ל אדנ"י. והנה לפי רב ושמואל הוא שמדברים בכלי החיצון הכולל י"ס. ומתניתין היא מדברת שהג' בחינת חצר גנת ביתן הם הג' פרטים, חיצון ופנימי ותיכון. ומ"ש "שהושיבן בחצר" ר"ל בכל הג' שבחצר. שכל אחד מהג' כלים כלול מכל הג'. וכל הג' שבפסוק הוא מדבר בג' כלים שבחצר. א"כ אין חלוק בין רב ושמואל למתניתין, אלא שהוסיף עליהם ואמר שפתח להם ב' פתחים, א' לגינה, וא' לביתן, כדי שיקבלו שפע מאותם הב' כלים פרטים שהם החסדים שיוצאים משם לחוץ, כדי למתק הגבורות שהם בכלי החיצון. ואלו הב' פתחים הוא סוד ב' פתחים שצריך ליכנס כשנכנסים לבית הכנסת, והם מלכות דמלכות, ויסוד דמלכות. ויש עוד פתח ג' שהוא יסוד פנימי שהוא נקודת ציון. והנה הפתח של כלי החיצון הוא נקרא מלכות, שערי צדק. והפתח של כלי התיכון הוא נקרא שערי ירושלים והפתח של כלי פנימי הוא נקרא שערי ציון. והנה הפתחים שפתח אחשורוש לאנשי שושן הם שערי ירושלים ושערי ציון, שמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. שהוא השפע של חג"ת וחב"ד שהם מוחין דיניקה ומוחים דגדלות:

No comments:

Post a Comment