בב"ק מו ע"ב אביי מציע שמקרה המשנה של פרה וולדה שנמצאו ליד שור נגוח מיירי בפרה דחד וולד דחד, שני בעלים . שונים ופרש"י ואי פרה וולד כו', דפרה דחד וולד דחד - כגון שמכר לו פרה חוץ מעוברה
התקשו האחרונים מדוע לא פרש"י שבעל הפרה מכר את הולד שלכאורה יותר מצוי מאשר בעל הפרה ימכור את הפרה וישייר לעצמו את הולד. ושקו"ט האחרונים בזה ע"פ גדרי הקנאת וקנין דבר שלא בא לעולם
ונראה ליישב פרש"י בע"א עפי"ד האו"ש בסוגיין
אור שמח - הלכות נזקי ממון - פרק ט - הלכה ב
ונחשוב דשור זה שהיה לבעל הולד חלק בו הוי כשור של שותפין, דשניהם מחויבין בשמירתו, וכי לא נעלו בפניו הוי פשיעה, אם כן פשעו השנים בעל הפרה ובעל הולד, רק דלא מצית לחייב את בעל הולד כיון דמספקא לן דילמא נגחה אחרי שהפילה, והולד שלו לא הזיק כלום, ועל הפשיעה לחודא לא יתחייב בלי עשיית ההיזק
ובאמת דברי האו"ש קילורין הן לעינים בהבנת כל הסוגיא, אלא שאכ"מ
אכן עפי"ד מובנים דברי רש"י בטוב טעם. דאם בעל הפרה מכר את הולד לאחר הסברא נותנת שעד הולדת הולד רק הוא אחראי על שמירת הפרה. דוקא במכר את הפרה ושייר את הולד מסתברא מילתא שחיוב השמירה שלו מקדמת דנא לא פקע
ודוק היטב כי קצרתי
No comments:
Post a Comment