ספר אסתר פרק א
יג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין
So this is the source for this year.
The Malbim says that the king told the yod'ei ha'ittim that they - the more significant judges - need not be involved in the case of Vashti, which could be handled by any yod'ei dos v'din. The Alsheich has a similar approach. So does the Maharit. The Radomsker has a interpretation al pi kabbalah from which we may draw some insight later on:
ספר תפארת שלמה - על מועדים - רמזי פורים
ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין (אסתר א, יג), נקדים מ"ש להלן (שם ד, יד) כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וכו'. לפמ"ש וידוע לי"ח כי מלת זאת רמוז על השכינה. ע"ת רמוז על כ"ח עתים וצריך לעשוושת היחוד וחיבור להמשיך השכינה הקדושה לכ"ח עיתים וז"ש כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ולא תמשוך לכ"ח עיתים וכו'. וז"ש כאן ויאמר המלך לחכמים לפי הידוע שבימי הפורים מתגלה אור החכמה כל היום. יודעי העתים. בחי' הדעת הוא לשון המשכה וחיבור כמ"ש (דברי הימים א יב, לג) בני יששכר יודעי בינה לעתים כי הם היו להם כח להמשיך מעולם הבינה לכ"ח עיתים וידוע כי יין רומז לבינה ומינה דינין מתערין כי ביין פוסל מגע עכו"ם. ושמן רומז לבחי' חכמה ושם אין פוסל במגע כי הוא חסד גמור. וזהו ויאמר המלך לחכמים כו' רמז על ימי הפורים שמתעורר בו עולם החכמה וכח ביד הצדיקים להמשיך אור החכמה לכ"ח עיתים כנ"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם (אסתר ט, לא), גם עתה לא יבצר שיהי' חסד אל כל היום. וזה שמסיים הפ' לפני כל יודעי דת ודין. פי' אותן הבחי' אשר מעוררים ח"ו דת ודין לא יהי' להם שליטה כלל. רק אותם הממשיכים חסד ורחמים יהיו לפניהם ובחי' החסד יהי' גובר עליהם מאור החכמה אשר תופיע בימי הפורים
The Bnei Yissaschar brings a nice pshat from a Sefer Ma'aseh Hashem:
ספר בני יששכר - מאמרי חדש אדר - מאמר ה
זה אין לו ביאור לכאורה מהו כי כן דבר המלך וכו', ואחר כך ויאמר ממוכן (זה המן לדעת חז"ל [מגילה יב ע"ב]) לא על המלך לבדו וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי וכו', מהראוי להתבונן, הנה עיקר עצתו היה להרוג את ושתי ומהו הנרצה בדבריו יצא דבר מלכות מלפניו, וגם מהו הצורך להכתב בדתי פרס ומדי, ופירש הרב הנ"ל, ויאמר המלך לחכמים וכו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין, הכוונה הוא, דמבאר למה הוצרך לישאל את פי החכמים, הרי מלך הוא ודבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה [קהלת ח ד], לזה אמר כי כן דבר המלך לפני וכו', רצ"ל כן היה דתי פרס ומדי אשר אפילו דבר הנוגע לכבוד המלך לא היה יכול המלך לשפוט בעצמו רק היה מוכרח להקריב את משפטו לפני יודעי דת ודין, והנה אם היה נשאר הדבר כן בדתי פרס ומדי, הנה בעת אשר הגיע זמן המן הרשע לאבדו מן העולם כרגע בציווי המלך, הנה היה המלך מצטרך להציע דבריו לפני יודעי דת ודין, ובודאי כפי הטבע היו נושאים לו פנים כיון שהיה גדול על כל השרים והעמים, מה עשה הפועל ישועות, הקדים הרפואה ויאמר ממוכן (זה המן כרה לעצמו שחת) וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו (רצ"ל אין זה כבוד למלך שיצטרך למשפטו לישאל את פי יודעי דת ודין רק מהיום והלאה ישתנה החוק והדת, אשר דבר מלכות יצא (הדין) מלפניו, ולא יצטרך להתייעץ עם שום דיין), ויכתב (כן מהיום והלאה) בדתי פרס ומדי (אשר המלך יעשה דין לעצמו כאשר יחפוץ), וייטב הדבר לפני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן (היינו שנכתב כן בדתי פרס ומדי אשר דבר המלכות יצא מלפניו), הנה טובה גדולה פעל המן בעצתו זאת, בהגיע זמנו שיתעקר מן העולם כרגע, הנה ויאמר המלך תלוהו עליו [שם ז ט] בלי שום התווכחות ושאלה ליודעי דת ודין, ויתלו את המן כרגע, כן יאבדו כל אויבך י"י
Now, the Megillah begins with a discussion of the yod'ei ha'ittim. But it ends with לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם. The eis becomes a yom and a zman.
As Chazal tell us, the yod'ei ha'ittim are Shevet Yissaschar:
מדרש רבה אסתר - פרשה ד פסקה א
א) ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וגו' מי היו אמר ר' סימון זה שבטו של יששכר הה"ד (ד"ה א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו' ר' תנחומא אמר לקורסין ור' יוסי בר קצרת אמר לעיבורין לדעת מה יעשה ישראל שהיו יודעין לרפאות את הקירוס (פירוש קליפה העולה מחמת מכה) ראשיהם מאתים אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו שבטו של יששכר מעמידים וכל אחיהם על פיהם וכולם היו מסכימים הלכה על דעתן כהלכה למשה מסיני אמר להם אותו רשע בשביל שגזרתי על ושתי שתכנס לפני ערומה ולא נכנסה מה הוא דינה אמרין ליה אדונינו המלך כשהיינו בארצנו היינו שואלים באורים ותומים ועכשיו מטולטלין אנו וקראו לפניו המקרא הזה (ירמיה מ"ח) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר אמר לון אית הכא מינהון אמרין ליה קריביהון הדא הוא דאמר והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי וגו' (משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו צדיק מצרה נחלץ אלו שבטו של יששכר ויבא רשע תחתיו אלו שבעת שרי פרס ומדי ד"א והקרוב אליו כתיב (שם) בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו בפה חנף ישחית רעהו אלו שבעת שרי פרס ומדי ובדעת צדיקים יחלצו זה חלקו של יששכר ד"א והקרוב אליו כתיב (שם י"ד) חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח חכם ירא וסר מרע זה שבטו של יששכר וכסיל מתעבר ובוטח אלו שבעת שרי פרס ומדי ד"א והקרוב אליו כתיב (שם כ"ב) ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו ערום ראה רעה ונסתר זה שבטו של יששכר ופתאים עברו ונענשו אלו שבעת שרי פרס ומדי
But of course Mordechai is from Shevet Binyomin. So the hanhagah changed from Yissaschar to Binyamin. Ittim are the domain of Yissachar; yamim and zmanim the domain of Binyamin. To get a bit more abstract, the former are the domain of Nevuah and Mikdash Rishon; the latter the domain of Torah She'b'al Peh and Mikdash Sheni and Galus.
With this we shall come to understand why we say Eis La'asos and not Zman La'asos.
One more Hakdamah: Ittim is associated with Binah. But dos v'din in gematria is da'as.
The plot thickens...
No comments:
Post a Comment