Toras Purim 5778 part 2: Shatnez (with some Marei Mekomos)

It is now time for us to explain why shatnez is prominent at the beginning of Creation. For this, we turn to the Chida zt'l (see the mareh makom below). In the passage below he explains how through the cheit Adam himself became a variation of an animal that is pesulei ha'mukdashim. One is not allowed to use such an animal to plow, because it is considered in and of itself kilyaim, as if it is an impure and a pure animal fused together. This is NOT Kabbalah. This is a halacha in the Rambam!

Man, continues the Chida, is also made up of a pure aspect - the neshamah (or, I would say, in a slight variation, the yetzer ha'tov) and the impure aspect - the guf (or, the yetzer ho'ra).

Before the cheit, Adam was not pesulei ha'mukdashim. It is only after the blemish of sin that he entered that state. But subsequent to the cheit, the intrinsic contradiction became inherent in the human condition.

At this point, we enter the realm in which tzaddik yesod olam (gimatriya=shatnez). A tzaddik, as is well known, is a person who struggles to either subjugate (אתכפיא) or sublimate (אתהפכא) the yetzer ho'ra to the yetzer ha'tov; the guf to the neshamah.

As the Ben Ish Chai teaches us in the Ben Yehoyada (see the mareh makom below), wool is chesed and linen is gevurah. Had Kayin submitted to Hevel, the world would have returned to its tikkun. But, alas, that did not happen, so kilayim must remain forbidden (see the mareh makom from the Shach Al HaTorah below).

There are only two cases in which shatnez may be worn: In the case of tzitzis, in which the din of the techeles is enveloped by the chesed of the lavan; and in the case of bigdei kehunah, as Kohanim are the bechinah of chesed to envelop din (these are well known bechinos, so I have not gone to the trouble of appending marei mekomos). Or, put simply, with v'ahavata es Hashem Elokecha one can attain to bechol levavecha - b'shnei yitzarecha.

The highest form of linen is botz; the highest form of wool is argaman. When the Creation reaches its apex, the tikkun of their combination will occur - the Yom Havayah HaGadol V'HaNora (the gimatriya of butz v'argaman).

Although the Rema we saw in part one learns differently, lefi devareinu we can understand very well why at the beginning of the Megillah the wool and linen are separate strands, chavlei butz v'argaman. The seudah of Achashverosh was a strange mixture of debauchery with glatt kosher food and kosher l'mehadrin wine! This may even be seen as a form of kil'ei ha'kerem, in which the hano'oh is forbidden!

Only after Mordechai Ha'Tzaddik (tzaddik yesod olam) brings the Jew to achdus through teshuvah, can the butz v'argaman become a tachrich - a wrapping comprised of both - much like the avnet of the Kohen was of the same materials wrapped around his heart (which is why most sources say the avnet  was 32 amos long, k'minyan lev).

How do we fulfill the tikkun of kilayim? Chagigah 9b:

א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב (מלאכי ג, יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו אשר לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר .פרסי בתרי זוזי

Most medakdekim understand kilayim  as two kelehs (prisons). The two species are imprisoned from one another. The gimatriya of kilayim is 101. Ben Hei Hei tells us that the realm of 101 is whole different level than that of 100. The realm of 100 can even be described as lo avado! It is only when one goes above and beyond, that one enters a whole new realm, that shatnez can be worn - by a tzaddik - to fuse the chesed and din.

Which is why the 101st pasuk in the Megillah is the one in which Achashverosh tells Haman to speedily take the levush and don Mordechai with it.

Perhaps there is another link between Ben Hei Hei and shatnez? Ben Hei Hei also said, at the end of the fifth chapter of Avos, Lefum tzaara agra. The Rambam writes:

שמונה פרקים פ"ו

וכאשר חקרנו אחר דברי החכמים בזה הענין, מצאנו להם, שהמתאווה לעבירות ומשתוקק להן - יותר טוב ויותר שלם מאשר לא יתאווה להן ולא יצטער בהנחתן. עד שאמרו, שכל מה שיהיה האדם יותר טוב ויותר שלם - יהיו תשוקתו לעבירות וצערו בהנחתן יותר חזקים, והביאו בזה מעשיות, ואמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לא די בזה, אלא שאמרו כי שכר המושל בנפשו גדול כפי שעור צערו במושלו בנפשו, ואמרו: "לפום צערא אגרא". ויתר על כן, שהם ציוו שיהיה האדם מושל בנפשו, והזהירו מלומר: אני בטבעי איני מתאווה לזאת העבירה, ואפילו לא אסרתה התורה, והוא אומרם: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערוה, אלא אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי".

Or maybe not... :-)

But, אם תזכה תבין why Esther חוט של חסד משוך עליה... And why the difference between Haman (and HaMelech) in gimatriya (95) and kilayim (101) is six - the ואו of רחמים.

תן לחכם ויחכם עוד!
(there's a short part 3)

A previous spin on botz v'argaman:
http://rygb.blogspot.com/2016/03/toras-purim-5776-achuz-bchavlei-butz.html

All my Toras Purim up to and including 5776:
http://rygb.blogspot.com/2017/03/pdf-collection-of-all-blogs-toros-purim.html

Toras Purim 5777 is in several posts beginning with:
http://rygb.blogspot.com/2017/03/toras-purim-5777-introduction.html

ספר ראש דוד - פרשת תצא

ודרך רמז אפשר לפרש בפסוקי הסדר, ולהסמיך תוכחות מוסר מלכים, לגבר אשר הלך חשכים, לתת לו מהלכים, בפרשת דרכים, כי ישראל נבוכים, לקרוע כל המסכים, ויתאוו תאוה להרחיק הצפוני איש תככים, על כן אמרתי הסייף והספר ירדו כרוכים, נאמנים כל פקודיו סמוכים, וכה תואר סדרן של כתובים, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך, כי יפול הנופל ממנו, לא תזרע כרמך כלאים, פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. ובטרם אקרב לבארם דרך רמז, אציגה נא עמך מה שכתב הרמב"ם סוף פרק ט' דכלאים וזה לשונו, בהמת פסולי מוקדשין אף על פי שהיא גוף אחד עשאה הכתוב כשני גופין, מפני שהיתה קדש, ונעשית כקדש וכחול מעורבין זו בזו, ונמצאת בהמה זו כבהמה טמאה עם טהורה המעורבין כאחד, הרי הוא אומר ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין, לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע הרי זה לוקה משום כלאים, ואיסור זה מדברי קבלה, עד כאן לשונו. ומדין זה יש ללמוד מוסר גדול לאדם, שהרי שור פסולי המוקדשין אף שהוא גוף אחד, נעשה כקדש וחול מעורבין, וכאילו הם שני גופין, בהמה טמאה עם טהורה, ומזה ידון החוטא דהגם דיש בידו תורה ומצות, עשה קדש חול בחטאתו, וחול וקדש מעורבין הטמא והטהור יחדיו, והוא כשור פסולי המוקדשין, שהוא לבדו הוא כלאים:

...

ומתוך זה נבא לבאר מאמרם ז"ל בפסחים דף קי"ח ע"א, אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו ריבונו של עולם אני וחמורי נאכל באבוס אחד, כיון שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו. ואפשר כי הנה כשם דבשור פסולי המוקדשין לבדו אסור לחרוש וכיוצא, כאילו עושה בשור וחמור, סבר אדם הראשון כי כן בחטאתו נעשה גופו כשני גופות טמא וטהור, ואסור לעשות מלאכה מפני שעושה מלאכה בכלאים, דומה לשור פסולי המוקדשין, שהוא לבדו אסור לחרוש כחורש בכלאים, וכשאמר לו הקב"ה וקוץ ודרדר תצמיח לך, סבר שאסור הוא לעבוד באדמה, מפני שהוא כלאים, אלא שהארץ מעצמה היא תצמיח לו קוץ ודרדר, ושם במקומם יאכלם, שלא יוכל לעשות מלאכה בידיו וגופו, שהוא כלאים, ועל זה זלגו עיניו דמעות, כי צרה שמה, שהאדם יהיה אסור במלאכה, שגופו הוא טמא וטהור מסיבת עונו והוא כלאים, וזהו שאמר אני וחמורי נאכל באבוס אחד, שמוכרח דשם במקום הקוצים שם נאכל, דלא אפשר לעשות אני מלאכה, שאני כלאים, ונקט חמורי, שהוא אסור לחרוש בו והשור משום כלאים, ודרך השור להחרישה, ואם כן החמור אסור לעשות מלאכה משום כלאים עם השור, וגם אני כמוהו, וזו רעה חולה אם היה אדם אסור במלאכה משום כלאים, ולזה היטב חרה לו וזלגו עיניו דמעות, וכשאמר לו בזעת אפך תאכל לחם, דמוכח שהוא מותר לעשות כל מלאכה, מיד נתקררה דעתו, כי גברו רחמיו יתברך, והדין הוא שאדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך ולהנהיג, ואם כן אף שאדם הוא עצמו כלאים, מותר לאדם עם כולן לחרוש וכו', ומכל שכן לרשע, דאף שגופו כלאים, הוי אדם ובהמה טמאה, ומותר לאדם לעשות מלאכה עם כולן, וזה מצד חסדיו יתברך שהתיר לאדם לעשות מלאכה עם כל חי ובהמה, כדי שהרשע יהיה מותר במלאכה כמדובר. וזה ירמוז הכתוב צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה', הכונה צדקתך גדולה כהררי אל, שהוא מדת חסד, וזהו כהררי אל, כהררי חסדים, הלא עין רואה משפטיך תהום רבה, דיניך עמוקים מאד, דשור פסולי המוקדשים גוף אחד ויחשב כשני גופות, בהמה טמאה עם בהמה טהורה, והוא לבדו אסור משום כלאים, וזהו עומק הדין, וכפי זה הרשע, חלק החול שחילל אבריו ונפסל בקדש נעשה כבהמה טמאה, והטוב שבו כאדם, ונעשה גוף הרשע כאילו הוא אדם ובהמה טמאה, והיה ראוי שלא תקבלנו בתשובה, כי השחית צלם אלהים ונעשה בהמה טמאה, ועם כל זה אדם ובהמה תושיע ה', כלומר זה שנעשה אדם ובהמה במעלו אשר מעל, תושיע ה' ותקבלנו בתשובה. וזה אפשר כונת הכתוב אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו, הכונה אדם ביקר, שיש בו נשמה טהורה, ולא יבין, שהוא חוטא, נמשל כבהמות, כשתי בהמות, שנדמו לשנים ואינם אלא אחת, והוא שור פסולי המוקדשין, שגוף אחד הוא והוא חשוב כשתי בהמות, טמאה עם טהורה, ולשתי בהמות מדמינן והיא אחת, וזהו שנאמר כבהמות נדמו, כשתי בהמות הדומות שתים והיא אחת, והיא כלאים כאילו היתה שתי בהמות, וכן האדם נמשל לזה, כי הוא גוף אחד וחשוב כאילו הוא אדם ובהמה טמאה:

ספר בניהו בן יהוידע על שבת דף יא/א

ועוד נראה לי בס"ד כי הנעורת היא של פשתן וידוע שהפשתן הוא גבורה והצמר חסד וכנזכר בזוהר תזריע דף נ"א ועיין מקדש מלך יעיין שם, ולכן האש שהוא גבורה נאחז תכף בפשתן כי הוא מן במינו, אבל בצמר שהוא חסד אינו.

שפתי כהן על ויקרא פרק יט פסוק יט

ומפני שהנולדים בעולם ראשונה היו כלאים שהם קין והבל, קין מסיטרא דמסאבותא והבל מסיטרא דדכיו, על כן נאסר לנו הכלאים שאין לחברם כי אין חיבורם עולה יפה, כי קרבן קין היה מזרע פשתן כמו שאמר בזוהר (פרשה זו פ"ז.) זה לשונו קרבנא דקין פשתן הוה, ומנאן ידיע מסופי תיבות קרבן קו"ף רי"ש בי"ת נו"ן, סופי תיבות פשתן, קרבנא דהבל הוה צמר לאו דא כדא ולאו דא כדא, רזא דמלה קין כלאים הוה ערבוביא דלא איצטריך סיטרא אחרא דלאו זינא דאדם וחוה וקרבניה מההוא סיטרא קא אתי, הבל מזינא דאדם וחוה, ובמעהא דחוה אתחברו אלין תרין סיטרין ובגין דאתחברו כחדא לא אתיא מינייהו תועלתא לעלמא ואתאבידו, ומאן דאחזי גרמיה בעובדא דחיבורא דא אתער עליה אינון סיטרין כחדא ויכיל לאתזקא ושארי עליה רוח אחרא דלא איצטריך, ועל דא כתיב (ויקרא ו', ג') ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ובאבנט בד וגו'. ואמאי איקרי בד יחידאי דלא בעי לחברא להאי פשתים באחרא. כתיב (משלי ל"א, י"ג) דרשה צמר ופשתים מהו דרשה דבעיא ודריש על צמר ופשתים מאן דמחבר לון כחדא וכו', תו דרשה צמר ופשתים למעבד נוקמא למאן דמחבר לון כחדא, ובגין דא ובגד כלאים לא יעלה עליך לא יעלה עליך רוחא אחרא לשלטאה בך עד כאן: