מכתב / הרב אברהם אליהו קפלן*
י"א אב תרס"ט, סלבודקא
בשם ה'
עיקר צום החורבן. בודאי נשארו בלבך רשמים אין-מספר מן היום הנורא הזה, יום החרב עם! אבל מה נחלט אצלך למעשה? אם ביום הכפורים, יום הדין להאדם הפרטי (הדין הוא גם להכלל, אבל אנחנו הלא לא נחשב אודותו למעשה), דואגים אנו, ה"מוסריים" כביכול. ע"ד העתיד ומקבלים על עצמנו דרכים שונים אשר יוליכונו אל הטוב והמועיל - על אחת כמה וכמה ביום הדין הנורא הזה לעם ישראל, כשאנו מחוייבים על פי התורה להעלות על לבנו את הרגש כי "כל דור שלא נבנה ביה"מ בימיו, כאילו נחרב בימיו", וכדברי הקינה "על חורבן בית המקדש, כי הורס וכי חודש, אספוד בכל שנה מספד חדש", האם ביום הזה לא נאסוף כל רגשותינו תחת כח המעשה? האם לא נקום מיד אחר ערבית במוצאי ת"ב ונלבש את מנעלינו בחיפזון למהר וללכת מזרחה ולעבוד על שדי הארץ הקדושה, ארץ החיים אשר לעמנו חי העולמים?
מאמין אני, אחי, כי בודאי לא היה לבך ריק מן רגשות-הקודש האלו, וכתוב נא לי מיד מה החלטת לעשות ומתי אתה מתחיל? פה אצלנו נתעוררנו למעשה רב, וצריכים אנו גם לך לדבר הזה. התחדש נא אחי. חדש נא, גם את ישראל, גם את שכינתו!
התמכר לטובת ולגאולת העם והארץ בחומר וברוח. הלא כל צעירי-בית-ישראל הבחירים עובדים עתה בעבודת הקודש הזאת בא"י ובגולה, נהיה נא אנחנו החלוצים הראשונים ממבקשי ה' היודעים את רוממות התורה עפ"י המעט מן המוסר אשר בזונו לנו; נתחבר נא לחבורה עובדת ולוחמת בארץ ובגולה, עד אשר ייקבצו אלינו הרבה, הרבה מן הצעירים אשר לבבם קורא אל ה' ואל תורת סיני, ואז נהיה אנו הציר היותר חשוב בכל מעגלי העבודה הגדולה לגאולה ולחופש.
התחזק נא, אחי! אל תדבר על זאת הרבה, רק חשוב והתעמק בדבר ומצא עצות ודרכים איך לגשת אל המפעל הקדוש הזה. וכתוב לי מיד מכל אשר אתך בלבך, אז נצא קוממיות איש לעזר רחשי רעהו וברצות ה' אותנו ויכלנו עמוד בראש תנועה רבתי כזאת.
כבר עברו עלינו די שנים מספר ללא חיים בפועל וללא עבודת אמת. הרבה חשבנו, גבבנו, מוללנו באצבעותינו, רצנו אנה ואנה מאחורי התנור והכירים אך מאומה לא עשינו. אי שמים, מאומה לא עשינו! הירדת לסוף מובן הפרזה האיומה הזאת? לא עשינו ושס"ה ימים בכל שנה ושנה ישבנו בטלים!
הנה כבר באה לך שנת העשרים לימי חייך, ובעוד ימים לא רבים תבוא גם לי השנה הזאת, שנת הרדיפה אחרי המעשים כאשר הורונו חז"ל "בן עשרים לרדוף". הלא זו הלכה שנקבעה במשנה ונמסרה על-פה למשה מסיני, ואין עליה חולקים! על מה אנחנו יושבים? נורא הדבר!
יהיה נא המעשה הראשון ברגע בוא מכתבי לידך לענות לי מדעתך הברורה על כל אשר כתבתי. ואז אודיעך, אי"ה, את אשר אני חושב לעשות. כי לא במליצות ריקות אני מפעם באזניך, רק אהגה במחשבותי, מיום ליום מאז שקוע החמה לת"ב.
הבה אנרגיה, אח גדול, הבה עוז!
הרב המשגיח (הסבא מסלבודקא) שליט"א אמר לי כי כל אחד מן ה"עשרה ראשונים" יוכל לקבל עליו להכניס תחת כנפי הדעת בתורת ה' עשרה מבני הישיבות הארצישראליות והיה לנו בזמן לא רב מאת אנשים!
רבות דיברתי עם הרב המשגיח שליט"א על עתידי, והרציתי לפניו את הצעתי כי אעלה לא"י. ובארתי לו זה היטב, עד אשר מצא הדבר חן בעיניו ביותר, ולבסוף עמד הוא על ההצעה הזאת בחזקה ויצווני לבלי שכוח ולבלי הרפות מזאת כל הימים.
ועוד יש איתנו אנשים גדולים הראויים לכך בטלז', אשר בודאי לא ימנעו מתת נפשם אל הרעיון הנישא - והיה לנו עד עשרה חלוצים!
"ועבר לכם כל חלוץ לפני ה'!" אמרה תורה. ונפוץ על פני הישיבות אשר בירושלים וביתר הערים בארצנו וניתן בהם את אשר נתן לנו המוסר, את עוזו ואת חומו יחד עם הבינה הגדולה והדעת הנכון השורר בו על פי תורת משה עבד ה', ועשינו נפשות יקרות לבית ישראל. ונאספו עלינו ברבות הימים הרבה הרבה עד אין קץ, בע"ה, ויצא שמענו בכל הגולה, ובכל פינות העם ייוולד רגש חדש קדוש לשלוח כל אב את בנו לחמש שנים בא"י לתורה ולעבודה, ותרבה האמיגרציא מן הצעירים בני-תורה ואחריהם יבואו משפחותיהם והיה המרכז היותר חשוב לעם ישראל בארץ ישראל.
No comments:
Post a Comment