Milah of a Child Who was Ill and Recovered Before the Eighth Day - Shabbos 137a

מסכת שבת דף קל"ז ע"א:

אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו איבעיא להו מי בעינן מעת לעת תא שמע דתני לודא יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת:

Shmuel said: Once a fever releases him [the newborn baby] we give him all of seven days for his recovery [before he is circumcised]. They asked: . Do we require [seven] twenty-four hour periods? Come, learn that which Luda taught in a Baraisa: The day of his recovery is the same as his day of birth. Is it not that just as with the day of his birth we do not require twenty-four-hour periods [and therefore the circumcision may take place any time on the eighth day] so too with the day of his recovery we do not require twenty-four-hour periods? No, the day of his recovery is more [stringent] than the day of his birth. For with the day of his birth we do not require twenty-four-hour periods, while with the day of his recovery we do require twenty-four-hour periods.

What is the law in the case of a baby who became sick and then recovered before the eighth day from his day of birth? May he be circumcised on the eighth day or must his circumcision be pushed off until seven days will have elapsed from his recovery?

Teshuvos Binyan Tziyon¹ addresses this question, beginning his inquiry with an analysis of Shmuel’s statement: Is the rule of seven days from the day of recovery one of the details of the mitzvah of bris milah given to Moshe Rabbeinu at Mt. Sinai?

What is the difference?

If it is only a rabbinic decree it may be possible to assume that they only enacted this decree in a case in which the child only recovered after the eighth day had already passed — viz., since this child missed the eighth day in any event, the Rabbis decreed that his circumcision might as well be delayed further. But perhaps in our case, where it is still possible to achiever the advantage of a bris milah on the eighth day, the Rabbis enacted no such decree. If, however, the rule of seven days from the day of recovery is Torah law, in the absence of a specific indication to the contrary we must assume that the rule applies under all circumstances, and that this child’s bris milah cannot take place on the eighth day.

Binyan Tziyon suggests that Rosh is of the opinion that the rule is of rabbinic origin, as Rosh writes that although the question of whether the seven days consist of twenty-four days is left unresolved in the Gemara, it is incumbent upon us to be stringent because we are dealing with a matter of potential life and death. Were this rule a Torah law, Rosh could have simply stated that it is incumbent upon us to be stringent because we are required to be stringent in cases of doubt involving Torah law ( ספק דאורייתא לחומרא ).

Subsequently, however, Binyan Tziyon notes that the Gemara in Yevamos² does resolve the issue, and states that the rule of seven twenty-four hour days is so strict that we do not allow a father whose son’s seventh day occurs on the eve of Pesach, but whose seven full days only elapse after the time of the performance of the Pesach offering to circumcise his son in the morning (and the father, having an uncircumcised son, is therefore barred from performing the mitzvah of Korban Pesach). Since the Rabbis would not enact a decree that deprived the father of the mitzvah of Korban Pesach, the seven day rule is clearly Torah law.³ Rif here and Rambam⁴ rule in accordance with the Gemara in Yevamos. Binyan Tziyon goes so far as to suggest that if the child was circumcised on the eighth day after birth but before the seven day rule had been fulfilled that the law is the same as that of a child who is circumcised less than eight days after he was born⁵ - that hatafas dam bris must be performed on this child!

Binyan Tziyon concludes that although it seems to him that people are not meticuluous in such cases, and do circumcise a child who was ill but recovered on the eighth day, before the seven day rule has been fulfilled, they are in error. Not only are they putting their children in danger, but since the circumcision is premature, if they proceed to hold the bris milah on the eighth day in a case in which the eighth day falls on Shabbos they are violating the Shabbos.

1.

מבעמח"ס ערוך לנר, סי' פ"ז.

2.

מסכת יבמות דף ע"א ע"א: בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא א"ר זירא תא שמע אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה ועבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל אז אז לגזירה שוה בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה כגון דזבנינהו ביני ביני אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה שמע מינה ערלות שלא בזמנה הויא ערלות אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו והאי לאו בר מהילא הוא אלא הכא במאי עסקינן כגון שחלצתו חמה וניתוב ליה כל שבעה (דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה) דיהבינן ליה כל שבעה ונימהליה מצפרא בעינן מעת לעת והתני לודאה יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת.

3.

ביישוב דעת הרא"ש כתב הבנין ציון: וא"כ ק' על הרא"ש ונ"ל דבלא"ה י"ל על הראש למה לא ניחא לי' בטעם הרי"ף שכתב דאף דהתם בשבת לא נפשטה האבעי' מ"מ כיון דביבמות אפשיטא הכי פסקינן אבל י"ל כיון דרק לתירוץ קמא אפשיט ביבמות כן אבל לאידך אמוראי דמתרצי בענין אחר לא מוכח לכן רצה הרא"ש ליתן טעם דשייך ג"כ אליבי' דשאר תירוצים וכיון דלהנך תירוצים לא מוכח ג"כ דמדאורייתא הוא לכן הוצרך הרא"ש ליתן טעם דפסקינן לחומרא משום ספק נפשות.

4.

רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ט' הלכה ט'.

5.

עיין ש"ך, יו"ד סי' רס"ב ס"ק ב'.