Daf Halachah - Shabbos 65a

שבת דף סה ע"א:

משנה: הבנות קטנות יוצאות בחוטין ואפילו בקיסמין שבאזניהם.

רש"י:

הבנות קטנות - שמנקבות אזניהם, ואין עושין נזמים עד שיגדלו, ונותנין חוטין או קסמים באזניהם שלא יסתמו אזניהם לוי"ה: ואפילו - רבותא קאמר, דאף על גב דלאו תכשיט נוי הוא אורחא בהכי ולא משאוי הוא...

Mishnah: Young girls may go out on Shabbos with threads, and even with slivers of wood through their ears...

Rashi explains that when the Mishnah says, ``and even with slivers,'' it means to teach us that although slivers worn in the ear are in no way ornamental (i.e., not a tachshit), and could therefore might have been regarded as prohibited burden, that nevertheless the girls are permitted to go out with these slivers. This is because it was customary for young girls who had had their ears pierced, but who would not wear earrings until they were olders, to put strings or slivers through their ears to prevent the holes closing up. Since this was the prevalent custom, the slivers are not considered a burden.

The Mishnah Berurah¹ cites Rashi as the rationale for the Shulchan Aruch’s² ruling in accordance with our mishnah. Rashi’s rationale is the basis of quite a few halachos l’ma’aseh. Since any customary manner in which one normally walks about is considered permissible, one need not wear a garment in its most “proper” manner in order that it should not be considered a burden, but rather in any manner in which it is customary to wear it (Shemiras Shabbos K’Hilchashah 18:4, note 22). Therefore, strictly speaking, even in a reshus horabbim, a suit jacket may be worn over one’s shoulders (i.e., with the sleeves hanging limp by the sides); one may wear gloves; a hand-muff (a fur tube in which one puts both hands); and ear-muffs.

There are, however, certain qualifications that are suggested by Shemiras Shabbos K’Hilchasah. He notes that all this is true only in cases in which there no reason to assume the item may fall and then might be carried in a reshus horabbim. Two examples that are discussed by the Poskim are: 1. A hat loosely worn atop a yarmulke (if the hat falls off, since the person is wearing a yarmulke he may come to carry the hat four amos)³; 2. loose-fitting slippers⁴ (note 23). Indeed, Shemiras Shabbos K’Hilchasah suggests being stringent even in the case of the jacket on the shoulders (note 24); and in the cases of the gloves and the hand-muff, sewing them on to one’s coat so that even if one comes to take them off it will not be considered carrying them in the normal manner.⁵ And although we generally do not walk in true reshuyos horabbim, nevertheless, it is laudable to be stringent⁶ (note 28).

---

1. משנה ברורה סימן ש"ג ס"ק ס"ט: מותר לצאת בהם - דאורחא בהכי ולאו משוי הוא:

2. שו"ע אורח חיים סימן ש"ג סעיף כ': הבנות קטנות שנוקבים אזניהם כדי לתת בהם נזמים כשיגדלו וכדי שלא יסתמו הנקבים נותנים בהם קסמים מותר לצאת בהם וה"ה אם נותנין חוטים באותם נקבים שמותר לצאת בהם אם אינם צבועים אבל אם צבועים אסור:

3. משנה ברורה סימן ש"א ס"ק קנ"ג: העשוי להגין וכו' - לאפוקי סתם כובע שאדם נושאו על ראשו אין לחוש דייתי לאתויי ד"א דבודאי לא ילך בגילוי הראש וזה הכובע מנהגן היה לשאתו מלמעלה על כובע קטן ומזה נלמוד דה"ה כובעים שלנו אם נושא אותן בר"ה על כובע קטן כנהוג יש ליזהר שיהא מהודק על ראשו שמא יפול ואתי לאתויי ד"א וכן בברייטי"ל שהמנהג בו להקל וכנ"ל אם נושא כובע קטן תחתיו יזהר שלא יצא בו בר"ה דהא סתמא אינו מהודק ובודאי חיישינן בו דילמא נפיל ואתי לאתויי כיון שלא יהיה בגילוי הראש:

4. משנה ברורה סימן ש"א ס"ק ס': וכן בפנטני"ש - היינו מה שקורין בלשוננו פאנטאפי"ל דאע"ג דמשתלפי במהרה וממילא [היינו ע"י חליצה בידים ובלא התרת קשר] מ"מ כיון דמחופה עור הוא מהודק קצת ולא חיישינן דילמא יפלו ואתי לאתויי: ס"ק ס"א: ויש מחמירים - היינו בפנטני"ש ומטעם דילמא משתליף והט"ז לקמן בס"מ כתב דלא חיישינן לזה דהא אין דרך לילך יחף בר"ה והתו"ש מפקפק קצת בדבריו ע"ש ונראה דבמקום רפש בודאי אין להקל אך לכו"ע אם שכח ויצא בהן לר"ה א"צ להסירן אלא מהלך בהן עד שמגיע לביתו וכן הדין בכל הני שאסורין משום דאתי לאתויי:

5. משנה ברורה סימן ש"א ס"ק קל"ט: הנקראים גוואנטי"ש - זו היא מה שאנו קורין הענטשיך אבל מה שאנו קורין ארבי"ל שתוחב בו שתי ידיו דעת הט"ז דשרי לכו"ע דבהאי שוב ליכא למיחש שמא יסירנה מידו דאף אם יעשה כך הרי הוא לבוש לידו השנית ולא מיקרי משוי ויש דס"ל דאדרבה זה חמיר טפי שבקל נופל מידו ואתי לאתויי ד"א ועוד שרגילין לשאתו לפעמים כך ביד וע"כ לפי מה שכתב השו"ע דראוי לחוש בגוואנטי"ש ראוי לחוש גם בזה [פמ"ג]:

6. משנה ברורה סימן ש"א ס"ק קמ"א: וראוי לחוש לדבריו - ועכשיו נהגו להקל ואפשר משום דכיון שלהרבה פוסקים אין לנו ר"ה מדאורייתא בזה"ז דנגזור דילמא אתי לאתויי ומשמע מדברי האחרונים דאף שאין למחות ביד המקילין מ"מ ראוי לכל בעל נפש להחמיר: