Yayin

RSC wrote:

>>Who says he doesn't have the din of a koifer? And if he doesn't, why
>>can't he touch your wine? There are heterim regarding tinok shenishba
>>but they all deal with circumstances. In the purest sense of the word,
>>a TS most definitely has the din of a koifer (haray hu kinachri). That
>>was precisely R' Chaim Brisker's chidush in the Rambam; nebach en apikorus
>>iz fort en apikorus.

And I wrote:

> This is not necessarily so. Many Poskim state that there is no din of
> stam yeinam on wine with which a tinok she'nishba came into contact. See
> Nishmas Avraham YD 133:1 for a long discourse with many marei mekomos.

And he wrote:

I don't have a Nishmas Avraham handy but I would be very surprised if
their were any sources that were matir stam yeinam, shechita or anything
else for a TS that formally announced that he did not believe in G-d. R'
Chaim didn't and neither did R' Moshe. In fact, R' Moshe holds that even
if a Jew keeps some mitzvos like hanachas tefillin, but is a michalel
Shabbos bifarhesya, his wine and shechita is still assur even though he
doesn't necessarily have the din of a koifer because we can be toleh that
he is doing it l'tayavon (he needs the parnassa). Kal vachomer if a person
had a full din of a koifer would we say that his wine is yayin nesech.

And now I write:

When did we up the ante to someone who "*formally* announced that he did not believe in God?"

But since you do not have a NA, I will cite the original Hebrew sources on my blog (can't do it here). This is not to say I would pasken this way but to demonstrate that there are mekilim.

YGB

שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן ל

אמר יעבץ בעיקר דבר זה שנחלקו בו הגאונים הקדמונים אם מומר זוקק אשתו ואשת אחיו ליבום וחליצה. כבר כתבנו הנלע"ד זה שנים רבות למעלה מעשרה שנשאל אצלינו והשבנו כיד ד' הטובה עלינו בדברים קצרים מספיקים. וחלקנו בין הפרקים. ועפ"ז יכולנו לקרב דעות החולקים. כמעט אפשר לומר דלא פליגי רבוותא אלא מר אמר מילתא ומר אחריתא. עכ"פ לא ראינו להפריד לבבות הפוסקים. קרובים לא נעשו רחוקים. כפי העולה בראשית המחשבה לרואה מחלוקתם. כאשר יתבאר מתוך דברי תשובתנו המועתקת הלום. כרצון מעכ"ת נר"ו. (ועכשיו זיכני השי"ת לראות שכיוונתי לדעת גדולים קדמונים בשבוע הלז במכירת הספרים שעשה הה"ג נר"ו קנו לי ספר א' ישן נקרא כפתור ופרח אשר לא ראיתיו עד הנה. וראה פניו לא פיללתי בעד הדין הלז כי לא יעלה על הדעת שידבר מזה שאינו מענין הספר כלל שכל עסקו בדיני א"י והלכותיה. ובהיותי משוטט בו לרוב חשקי כי חדת הוא לי וקדמון. אגב אורחא מצאתי לו ז"ל דברים בדין זה ממש כחילוק שחילקתי מסברא דנפשי ומהראיה בעצמה, והנאני מאד ותקילא לי כי כולא תלמודאי, ואמינא חדאי נפשאי). ואחר הדברים והאמת האלה אגע בצנור נדון שלפנינו בקצה המטה אשר בידי הכהה ואומר עם קנ"י אם אמנם הפוסקים נחלקו לשתי מערכות בדין זה. וזה זמן רב בעניותנו זכינו לדון להלכה כדעת המתירין שנראית באמת דעה ישרה בריאה וחזקה כראי מוצק וכדאי לסמוך עליה בשעת הדחק אף למעשה במקום שיש סניף טהור להקל בל"ז כאשר גלינו דעתינו בהעתק תשו' הלז הכתובה ומונחת מאז. אבל אין הדברים אמורים אלא בידוע לעובד ע"ז במוחלט כמו שביארנו שם בס"ד, משא"כ היכא דליכא למיקם עלה דמילתא בבירור. בסתמא אמרינן דלבו לשמים כדמוכח בי"ד ובדוכתי טובא והארכתי בתשו' הנדפסת בס"ד מחי' ש"י סי' ג' יע"ש. ובפרט האידנא דאפילו גוים שבח"ל לאו עע"ז נינהו אלא מנהג אבותיהם בידיהם. כ"ש ישראל שהמיר שאינו בחזקת מין גמור (להקל) עד שיוחזק לאדוק בע"ז. הא לא"ה ודאי תלינן דלטעמא דאיסורא בלחוד קעבד. כמו שהוא מדרכן של עוברי עברה הללו רובן אינן עושין אלא להשביע יצרן בעבירה או לחימוד ממון וכה"ג. ומומר כזה פשיטא דאסור להורידו מחיים שאולה, אדרבא מצווים להחיותו, ולהחזיר אבדת גופו ונשמתו. כל כמה דלא פקר להכעיס ואביק מיבק בע"ז, והארכנו בזה בתשו' הנ"ל הדפוסה כעת בעזה"י וכ"ש היכא דאיכא נמי ידים מוכיחות דלבו לשמים ואוהב קרוביו כמו שמוכיח מ"ש עליו אמו ע"פ כתבו. ש"מ דיהדות תקועה בלבו ואינו עושה אלא לפנים. ביחוד אם הוא כאשר שמעתי שנשכר לחיילות ובא לידי מדה זו מחמת ממון מחמת חמוד ממון וחסרון כיס ממון לא מחמת כוונתו לע"ז כלל, דכל כי האי אפשר דאפי' יי"נ =יין נסך= אינו עושה. מיהא בנדון זה דזיקה פשיטא דאף לדברי המקילין במומר. כה"ג חיישינן וליכא דשרי לה. דכל כי האי לאו מומר שמיה לכל דבר, ואינהו ז"ל לא איירו אלא במומר לע"ז הגמור והמוחלט בודאי כנז'. וגם שהוא בפנינו ועודנו לא ישוב מדרכו הרעה, לאפוקי היכא דליתיה קמן. דאיכא למימר דהדר ביה ועבד תשובה. כה"ג נמי מי אמרי, לאפקועי זיקה בלא כלום הא לא אשכחן למ"ד אפי' בודאי וק"ו לספק ושמא ר"ל דלא ידעינן ביה השתא דעומד במרדו בברי.

שו"ת מלמד להועיל חלק א (או"ח) סימן כט

שאלה: במנין שלנו יש אחד או שנים שמחללים שבת בפרהסיא לא לבד במלאכתם כי אם גם עושים מוגמר, ואפילו קידוש והבדלה אינם עושים, אי שרו לצרפם למנין.

תשובה: הפרמ"ג סי' נ"ה באשל אברהם /או"ח/ ס"ק ד' כ' דמחלל שבת בפרהסיא אין מצרפין למנין. וכ"כ בתשו' חכם צבי סי' ל"ח, ואף דבשאילת יעבץ ח"א סי' מ"ט משמע דכל עבריין מצרפין למנין כל זמן שלא נידוהו מ"מ לא כתב בפירוש דגם מחלל שבת בפהרסיא מצרפין ואפשר דמודה בזה דאין מצרפין ועיין מ"ש לענין זה בשו"ת משיב דבר סי' ט' שאוסר. וכ' המג"א /או"ח/ סי' קצ"ט ס"ק ב' מי שהוא רשע בפרהסיא אין מזמנין עליו. וראיתי בשו"ת רשב"ן סי' צ' שהביא בשם שו"ת דורש לציון דזה דוקא במומר להכעיס ובימינו אין עושין להכעיס (וע' שו"ת רשב"ן סי' ס"ז) ותמוה דלהכעיס אפילו בא' משאר עבירות אין מצרפין אותו כמבואר בפרמ"ג הנ"ל /או"ח/ סי' נ"ה, גם הביא שם בשו"ת רשב"ן בשם ליקוטי חבר חלק ה' דף ק"ז שאחרי שגברו בעלי זרוע אין כח בידינו להוריד כהן כזה אם עולה לדוכן. וע"ש עוד סי' קל"ט תשובה מהרה"ג מו"ה חיים צבי מאנהיימער זצ"ל, ושם הביא ג"כ שו"ת מהר"י אסאד י"ד סי' נ' שמחללי שבתות בזמנינו כ"ז שלא העידו עליהם בפניהם ובפני הב"ד שחללו בפני י' מישראל אין אוסרים יין במגעם, שיש הרבה אחרונים סוברים דהא דמומר לחלל שבת הוי מומר לכל התורה הוא רק מדרבנן עיי"ש בשו"ת יהודה יעלה. היוצא מכל הנ"ל שעפ"י דין מחלל שבת בפרהסיא אין מצטרף למנין, אך בזמן הזה נוהגין להקל אף בארץ אונגארן ומכש"כ בארץ אשכנז. וזכורני שפעם אחת אירע אבילות לאיש אחד שחנותו פתוח בשבת, והוא אחד מבעלי בתים של קהלתנו, קהל עדת ישראל, וירד לפני התיבה בבית הכנסת של קהלתנו, אך הגבאי ידע לרצות אותו ולפייסו שלא ירד עוד מפני שהקהל ירננו על זה, ואח"כ הלך זה האיש לביהכ"נ של חברת ש"ס, ואף שהגבאי דשם היה איש חרד ויר"א, הניחו לירד לפני התיבה בלי מניעה, וכאשר שאלתי את הגבאי למה לא מנעו, אמר לי שכן הוא ג"כ מנהג מימים קדמונים בבית המדרש דפה שאין מונעין מלירד לפני התיבה האנשים שמסחרם פתוח בשבת, וכיון שהרבנים דשם שהיו אנשי שם לא מיחו מסתמא היה טעמם ונימוקם עמם, ואפשר שסמכו ע"ז מה שכתוב ג"כ בשו"ת בנין ציון החדשות סי' כ"ג שמחללי שבת בזמנינו נחשבים קצת כתינוק שנשבה לבין הנכרים, מפני שבעוה"ר רוב ישראל בארצנו מחללי שבת הם, ואין דעתם בזה לכפור בעיקרי אמונתנו עיי"ש, וכן הגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב שכתב שהאנשים מאמעריקא אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם מפני שהם כתינוקת /כתינוק/ שנשבה לבין הנכרים אח"כ מצאתי כעין זה בהגהות רע"א לי"ד סי' רס"ד ועיי"ש סברות להקל, אבל ע' פמ"ג א"ח סי' רפ"ב א"א ס"ק ז', וע' ספר חסידים סי' תשס"ח (ואין לי פנאי כעת לחפש תשובה זו דמיירי לענין גיטין בפנים בשו"ת שו"מ). יהי' איך שיהי' המקיל לצרף אנשים כאלו למנין יש לו על מי שיסמוך, אך מי שיכול לילך לבהכ"נ אחר בלי להכלים איש, פשיטא דמהיות טוב שלא יסמוך על היתר זה, ויתפלל עם אנשים כשרים. עוד יש סניף להקל דבזמננו לא מיקרי מחלל שבת בפרהסיא, כיון שרובן עושין כן, דבשלמא אם רוב ישראל זכאין, ומעטים מעיזים פניהם לעשות איסור זה הרי הוא כופר בתורה ועושה תועבה ביד רמה ופורש עצמו מכלל ישראל, אבל כיון דבעו"ה רובם פורצים הגדר תקנתם קלקלתם, היחיד חושב שאין זה עבירה גדולה כל כך וא"צ לעשות בצנעה, ופרהסי' שלו כבצנעה, ואדרבה היראים קרואים בזמננו פרושים ומובדלים, והפושעים הם ההולכים בדרך כל הארץ.

שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קכא

להרב הגאון וכו' מו"ה שמעון סופר נ"י אבד"ק ערלוי בארץ הגר.

מכתבו הגיעני, וע"ד שאלתו באחד שאפה מצת מצוה והלש הוא מחלל ש"ק בפרהסיא, אבל לא במלאכות החמורות המפורסמות להמון עם. והביא מיו"ד סימן רס"ד דמומר לחלל שבת דינו כגוי, ולדעת הרשב"א פסול במצה ע"י לישת גוי וישראל עע"ג. אך בנ"ד אמר בפירוש לשם מצת מצוה.

הנה גוף הדבר לא ביאר אם הלש הראשון בתוך האגן היה איש כזה. ואם כן הוא, הרי המגלגלים המצות כל א' לש עיסה שבידו שנית, להעריכה יפה ולהיות ראויה למצה, א"כ בכה"ג י"ל דלכ"ע כשר. כהא דכתבו הרא"ש והטור ביו"ד רסי' רע"א, לענין עיבוד של עכו"ם, דסגי כשיחזור וימתח ויתן עליו סיד. ובמג"א סימן ל"ג סק"ד, ודג"מ, ותשו' רע"א סימן ע'. ובנ"ד שצריך עוד להעריכה לכ"ע מהני לישת המגלגלים לשמה, להכשיר העיסה. ואם זה שלש באגן היה ישראל כשר, והמעריך ומגלגל המצה היה מחלל ש"ק, פשיטא דכשר שכבר נילוש לשמה. ולכאורה היה נראה עוד לפמ"ש בחיבורי דע"ת סימן ב' בשם הת"ח עירובין (ס"ט), וא"ר או"ח סימן שפ"ה, דגם במחלל ש"ק בפרהסיא, אם בפני אדם גדול הישראל הוא נשמר מלחלל, אינו בכלל מחלל בפרהסיא, א"כ גם בנ"ד יש לומר כן. אבל הדבר פשוט דדוקא בנתברר כן שמשמר השבת בפני אדם גדול, ומי יודע אם בנ"ד כן הוא. אבל גם בלאו הכי כיון שבנ"ד אמר בפירוש שעושה לשם מצת מצוה, אין חשש. וגם כיון שאינו מחלל בדברים חמורים המפורסמים לכל, יש לומר דדמי להא דחו"מ סימן ל"ד סכ"ד. וגדולה מזו כתב הב"י בא"ע סימן מ"ד בשם העיטור, דלא מקרי מחלל שבת אלא בעבודת קרקע. וכ"ה בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ג מ"ז, וחידושי רע"א ליו"ד סי' ב'. ואף דלא קיימא לן כן, מכל מקום הרי מבואר בב"י שם סימן מ"ב בשם מ"כ, דאם לא נתברר שמחלל שבת בשל תורה, וספק שמא רק בדרבנן, לא נפסל לעדות. ומכל שכן שלא נעשה מומר בפרהסיא, דאפילו אם חילל שבת בשל תורה, שמא היה בשגגה ואומר מותר וכדומה, או שסבור שהעשרה הרואים אין יודעים שהוא אסור מה"ת, ולא מקרי פרהסיא. וראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות סימן כ"ג, דבזה"ז שמתפללים בשבת, ומודים בבורא עולם, ומלים בניהם, ונוהגים בגיטין וקידושין, שהם עיקרי הדת, יש להקל שלא יהא מגעם עושה יי"נ, ע"ש, וה"נ בנ"ד. וע"ש דדוקא במבורר שיודע דיני שבת, ומעיז פניו לחלל בפני עשרה, דינו כמומר גמור ומגעו יי"נ ע"ש. וע' ברשב"א הובא בב"י יו"ד סי' קי"ט, ובא"ז הל' שחיטה סוף סימן שס"ז, בשם בה"ג, ובאשכול הל' שחיטה סי' ב', ושע"ת לר"י שער ג' אות קמ"ב, ותשב"ץ ח"ג סימן שי"ב, ונה"ך סימן קכ"ג סקכ"א. וע' בברכ"י יו"ד סימן קכ"ד, דהמחלל שבת קודש בפרהסיא עושה יין נסך במגעו, ולפי הנ"ל לאו כללא הוא. והנלע"ד כתבתי.

שו"ת יביע אומר חלק א - יו"ד סימן יא

(יב) וראה ראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' כג) שכ', שאף על פי שמעיקר הדין מומר לחלל שבתות עושה יין נסך במגעו, מ"מ לפושעי ישראל שבזמנינו יש לדון אם אין להם דין אומר מותר, דהוי דוקא שוגג קרוב למזיד, אחר שבעוה"ר פשתה המספחת לרוב עד שנעשה חלול שבת אצל רובם כהיתר. ועוד שיש בהם שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קידוש היום, ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת ה"ט שנחשב כמומר מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. וזה הרי מודה בתפלה וקידוש על מעשה בראשית. ומה גם בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומים לתינוק שנשבה בין הגוים. ולכן לענ"ד אף שהמחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תע"ב, אכן גם המקילים יש להם ע"מ שיסמוכו, אם לא שברור לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי חשיב כמומר גמור ואוסר יין במגעו. עכת"ד. וקצת סמוכין לזה ממ"ש בשו"ת מהרי"ל (סי' קצד), שאין לפסול בזה"ז שחיטת אפיקורוס המבזה ת"ח, שאע"פ שגדול עונו מנשוא, ואמרינן שאין להם חלק לעוה"ב, מ"מ נראה בעיניו שהוא דבר קטן וחוצפא בעלמא, ומש"ה אינו חשוד לעבור על שום עבירה. וכה"ג (בב"מ ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. והרי קי"ל בפ' חלק, שהמודה בתחיית המתים ע"פ הקבלה, אלא שאומר שאינה מן התורה, אין לו חלק לעוה"ב, וכי תעלה על דעתך ששחיטתו תפסל, והא מוזהר הוא בכל המצות ומדקדק בהם. ע"ש. והביאו להלכה התבואות שור (סי' ב סי"ז), וכתב, שיש ללמוד מזה לשאר עבירות הקלות בעיני ההמון, שכשרה שחיטתן בלא בדיקת סכין. ע"ש. וכן העלה בשו"ת בית שמואל אחרון (חיו"ד סי' ד). והביא דברי הרמב"ם (פ"ד מה' שחיטה הט"ז), שהצדוקים ובייתוסים שחיטתן אסורה, שהם אינם מאמינים בתורת השחיטה, ואם שחטו בפנינו שחיטתן מותרת. ע"כ. אלמא דהא דהכופר בדברי רז"ל דינו כעכו"ם, היינו דוקא כשכופר בעצמו, אבל היכא שמעשה אבותיו בידו, אע"פ שכופר בדברי רז"ל, לא הוי כמומר לכל התורה כולה. ע"ש. [ובעיקר דין מומר לחלל שבתות בפרהסיא, ע' בשו"ת רש"י (סי' קסט) שכ', בהא דאר"ה האי תנא הוא דחמירא ליה שבת כע"ז (עירובין סט:) ש"מ דלית הלכתא כהאי תנא, דיחידאה הוא. ע"ש. אך אין כן דעת שאר פוסקים].