Daf Halachah - Shabbos 91a - Tzitzis Lishmah

מסכת שבת דף צ"א ע"א:

מהו דתימא בטולי בטלה מחשבתו, קא משמע לן כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה.

Tzitzis Lishmah

What might you have said? That his original intent has become nullified, it therefore teaches us that anyone who acts does so on the basis of his original intent.

The Gemara says that were the Mishnah not to have taught us its law, we might have thought that the intent that led to the original storing of the seed, rendering the seed significant, no longer exists at the time the seed is carried.Therefore, the Mishnah comes to teach us that a person’s original intent is in effect so long as he does not explicitly negate this intent. Thus, the original significance bestowed on the seed by storing it with the intention of plant it remains in effect, even if he does not recall of that intent while carrying the seed.

A manifestation of this principle - viz., that anyone who acts does so on the basis of his original intent - is found in the laws of tzitizis. Shulchan Aruch¹ rules that tzitzis strings must be spun for the purpose of the mitzvah of tzitzis. Shulchan Aruch goes on to state that this is accomplished if the person spinning the strings states, upon beginning, the process, that he is spinning for the purpose of the mitzvah.

Mishnah Berurah² rules that the original statement of intent must be made verbally. Subsequent to that verbal declaration, no inattention or distraction cancels that original declaration, until such time as the spinner deliberately states that he is no longer spinning for the purpose of tzitzis. Moreover, the original declaration does not expire at the end of the day, but continues on until expicitly reversed.³

What if he made the declaration after having begun the spinning process? Mishnah Berurah⁴ is inclined to leniency - and rules that if he had in mind to spin for the sake of the mitzvah, but forgot to verbalize that intent until later, the tzitzis strings are kosher. Aruch HaShulchan (loc. cit.), however, takes the stringent position, explaing that the concept cited as the reason to be lenient: הוכיח סופו על תחילתו - the ending [intent] proves the beginning [intent] - is only applicable in cases where we need to clarify the nature or status of a questionable activity. Here, however, the intent has an additional aspect - bestowing a special state of lishma - a kind of consecration - on these strings. Thus, it is not enough to clarify the status of the spinning at the end of the process. Rather, in order that to bestow that special status, a proper intent must precede the activity, so that the entire process is one of “consecration.”

1.

שו"ע אורח חיים סימן י"א סעיף א': החוטין צריך שיהיו טוויין לשמן: (הגה ויש מחמירין אפילו לנפצן לשמן והמנהג להקל בנפוץ) (מרדכי ואגודה סי' כ"ג) שיאמר בתחלת הטווי שהוא עושה כן לשם ציצית או שיאמר לאשה טווי לי ציצית לטלית ואם לא היו טווין לשמן פסולים:

2.

משנה ברורה סימן י"א ס"ק ד': שיאמר - בפירוש לא במחשבה בעלמא ואפילו בדיעבד צ"ע אי מהני מחשבה. ברם עיין בערוך השלחן שם סעיף ה' שנטה להקל בדיעבד.

3.

משנה ברורה שם סק"ה: בתחילת - ודי בזה אפילו ליומא אוחרא דסתמא תו לשמה קאי דכל העושה ע"ד ראשונה עושה אם לא כשאמר אח"כ בפירוש שהוא עושה שלא לשמה:

4.

משנה ברורה שם סק"ו: הטווי - ואם טוה מעט ואח"כ אמר לא מהני למה שנטווה כבר דספוקי מספקא לן אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו. ואם בתחלה ג"כ חשב שיהיה לשמה אך שלא אמר בפירוש נ"ל דיש לצדד להקל בזה דספק ספיקא הוא: