Conversation in which some old stuff of mine is cited

See:

http://www.haloscan.com/comments/hmaryles/116707405719292842/?a=14570

Chanukah and Purim

One thing to add, from PAchad Yitzchak: Chanukah celebrates asher bachar banu; Purim asher nasan lanu.

Chanukah and Purim

Chamukah is a lashon of chinuch - to educate, Purim is a lashon of Por (RSRH links to Hafarah), to dissipate. V'dok.

Video: R' Shlomo Fisher on Chanukah

http://www.yeshiva.org.il/midrash/video/ViewVideo.asp?id=4421

A Better Obit, from HaTzofeh

http://www.hazofe.co.il/%5Cweb%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=52875&Word=&gilayon=2951&mador=

There's a picture at the side of the obit.

ראשי > מדורים > חדשות

הלך לעולמו ראש מדרשיית 'נעם' - הרב יגל 18/12/2006

אלפים ליוו למנוחות את הרב יהושע יגל זצ"ל - ראש ישיבת מדרשית 'נעם' בפרדס חנה שנפטר בגיל 91* הרב יגל עמד בראש מדרשיה מיום היווסדה, ובמשך למעלה מיובל שנים פעל בשליחותו התורנית- רוחנית, לעיצוב דמותם של התלמידים והבוגרים* "נפשו קשורה הייתה בנפשם של תלמידיו האהובים", סיפרו הבוגרים האבלים

חיים נחתומי וטולי פיקרש

אלפים, בהם רבנים, אישי תורה וציבור, תלמידי ובוגרי מדרשיית נעם לדורותיה, ליוו אתמול למנוחות

את הרב יהושע יגל, ראש ישיבת המדרשיה, מיום היווסדה, אשר למעלה מיובל שנים פעל בשליחותו התורנית- רוחנית, לעיצוב דמותם של התלמידים והבוגרים שהשתלבו בכל מערכותיה של המדינה- ראשי ישיבות, בקצונה הבכירה בצה"ל ובמערכת הביטחון, במגזר העסקי- כלכלי בארץ ובחו"ל במערכת הפוליטית ובמוסדות החינוך בישראל. הרב יגל זצ"ל היה בן 91 במותו, הניח אישה המחנכת יוכבד לבית ברוורמן ובן הרב מרדכי יגל ונכדים. ההלוויה יצאה מבית המשפחה בקריית המדרשיה בפרדס חנה והמשיכה לבית ההלוויות שמגר ומשם לבית העלמין הר הזיתים בירושלים. בבית המדרש של המדרשיה ספדו לרב יגל- המנהל החינוכי דב זליקוביץ, רבה של פרדס חנה הרב דוד צדקה, השר לשעבר ורבה של רעננה הרב יצחק פרץ, גיסו הרב משה אהרון ברוורמן, והבוגרים- הרב אליהו בן שלמה, הרב אמציה לוי, הרב שמעון שרייבר ושלמה חרירי. בהר הזיתים הצטרף לאלפי המלווים גם השר איתן כבל (עבודה) מתלמידיה ובוגריה של המדרשיה. בצאת מסה ההלוויה לירושלים ספד לו בנו הרב מרדכי יגל שסיפר כי אביו, גם בשעות בהם רותק למיטת חוליו, היה מדבר מתוך שנתו על סוגיות בש"ס ו"לא ויתר על לימוד התורה". כל הסופדים תיארו את דמותו החינוכית של הרב יגל זצ"ל כ"דמות ייחודית שראתה בעובדה החינוכית- תורנית שליחות קודש של ממש". במשך למעלה מיובל השנים עמד בראש ישיבת המדרשיה, אותה ייסד לפני 61 שנים עם עמיתו מנכ"ל מוסדות המדרשיה ישראל סדן. המדרשיה שהוקמה בפרדס חנה, הניחה את היסודות למסגרות הלימוד של תורה עם לימודי תיכון, שהיו לימים- נחלת הישיבות התיכוניות בארץ. הרב יצחק פרץ, מבוגרי המדרשיה, שספד לרב המנוח בהתרגשות רבה כי אמר כי "הרב יגל קבע בצוואתו שאין לסגור את מדרשיית נעם ועל בעלי ההון והממון הרואים עצמם כתלמידיו הנאמנים, להבטיח את המשך קיומה, כדי שתמשיך למלא ייעודה בחינוכם של ילדי ישראל ברוח התורה והנאמנות למדינה".

הרב יהושע יגל זצ"ל נולד בליטא בשנת ה'תרע"ו בעירה פיסק שבפולין. בגיל 11 נשלח אל דודו, הרב שבתאי יגל, שכיהן כראש ישיבת סלונים בה למד שלוש שנים. לאחר שנה נוספת בישיבת "אהל תורה" אצל הרב אלחנן וסרמן, עבר ללמד בישיבת קלצק בראשותו של הרב אהרן קוטלר.

בשנת תרצ"ו עלה הרב יגל ארצה, קודם שפרצה מלחמת העולם השניה, כדי ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים. שם גם הצטרף לארגון ההגנה. בתחילת שנות ה-40 עבר הרב יגל לתל אביב, ללמד בישיבת היישוב החדש בראשותו של הרב עמיאל.

בשנים אלו, ת"ש-תש"ה שימש את "החזון איש" בביקורים שבועיים, ובד בבד החל ללמוד בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה. הרב יגל גם פעל בקרב הנערים הדתיים בתל אביב, כדי לחזקם יותר בערכי התורה. בין השאר, הפעיל עבורם ישיבה בבית הכנסת המרכזי במעלה רחוב דיזינגוף. בשנת 1945 פנו אליו ישראל סדן ומיכאל צור והציעו לו להצטרף ליוזמת ארגון 'הנוער המזרחי' לכונן את הישיבה התיכונית הראשונה במושבת פרדס חנה. הרב יגל נועץ אז עם מורו ורבו ה'חזון איש' שברך אותו להצלחת שליחותו, ואף הציע לקרוא לה 'המדרשיה' ולא 'ישיבה', מפני שהיא נועדה לשלב לימודי תורה עם לימודי חול. מסירותו של הרב יגל למען המדרשיה לא ידעה גבולות. משעת בוקר מוקדמת ועד לשעות הקטנות של הלילה היה הרב יגל מעורה בקרב התלמידים וגם כאשר בגרו שמר עימם על קשר. נטל חלק בכל השמחות וכך גם בעיתות שבר ומצוקה. במהלכי מלחמות ישראל הרחיק גם אל מעבר לקווים כדי לשהות במחיצתם ולעודדם. "נפשו קשורה הייתה בנפשם של תלמידיו האהובים", סיפרו הבוגרים. לפני מספר שנים פרש מהעובדה החינוכית, אך למרות גילו המשיך להיות מעורה שוב ושוב בנעשה והנשמע במדרשיה, כאשר הרבצת התורה המתמדת שלו נמשכה כמעט עד ליומו האחרון

Rabbi Yehoshua Yogel zt"l

Passed away. A short obit and a fascinating article. Major points: The differences between Mizrachi and HaPoel HaMizrachi (still traceable, but barely); the respect of a Mizrachi leader for the Chzaon Ish and R' aharon Kotler, and, reciprocally, their concern (especially the former) for youth of all backgrounds; the "prohibition" against expelling a student.

חדשות

מת הרב יהושע יגל

אהוד אמיר 17.12.2006

הרב יגל, ראש ''מדרשיית נעם'', נפטר בגיל 91; הלווייתו יצאה מקריית המדרשייה בפרדס חנה

בסוף השבוע נפטר הרב יהושע יגל (91), שעמד בראשה של ''מדרשיית נעם''. מדרשיה זאת נחשבת כ''אם הישיבות התיכוניות'', מאז הקמתה ב-1945. הרב נפטר בבית החולים לניאדו בנתניה לאחר מחלה. הרב יגל נולד בשנת 1916 בפולין ועלה בגיל 20 לארץ. הוא למד בישיבת ''מרכז הרב'' בירושלים ובמקביל פעל בארגון ההגנה. לאחר מכן עבר לתל אביב, ולימד שם במקביל במספר מוסדות חינוכיים. עם הקמת הישיבה התיכונית הראשונה בפרדס חנה, בשנת 1945, נבחר הרב יגל לעמוד בראשה, ובתפקיד זה כיהן עד פטירתו. הוא היה מורם של רבים ממנהיגי הציונות הדתית, בהם השרים לשעבר יעקב נאמן ובני אלון, וכן הרב יצחק פרץ מש''ס. כמו כן היה מורהו של העיתונאי אדם ברוך. הוא הנהיג שילוב בני עיירות פיתוח במדרשיה, ושמר על אורח חים דתי מוקפד, מה שהוביל רבים מתלמידי הישיבה לעולם החרדי. היה זה כיוון מנחה בפעילותו - להרחיק את בני הישיבות מפיתויי העולם החילוני.הרב יגל הותיר אשה, בן, נכדים ונינים. מסע ההלווייה שלו יצא מפרדס חנה, ולאחר שעברה גופתו בבית הלוויות שמגר בירושלים, נקבר הרב יגל בבית הקברות בהר הזיתים.

נתיבות נעם

מאת דוד חרמץ

הפיילוט להקמת מדרשית נעם בפרדס-חנה היה בצפון תל-אביב בתחילת שנות ה40-. "באותן שנים", מספר הרב יהושע יגל שהיה ממייסדי המדרשיה, "היה ציבור דתי גדול שהתגורר בתל-אביב. בתי הספר הממלכתיים-דתיים היו מלאים עד אפס מקום. בתחכמוני למדו כ1000- תלמידים, בביל"ו ? 600 תלמידים". הבעיה היתה, מוסיף הרב יגל, שככל שהתלמידים התקרבו לסיום בית-הספר, כך נע כובע הברט שלהם (עם כיפה אף ילד נורמלי לא הסתובב באותה עת) מקדמת הראש אל העורף ומשם נשר לו בדיוק ביום בו סיימו את כיתה ח´. הרב יגל מתקשה לשכוח את דבריו של ר´ מרדכי רזיאל מחנך דתי בולט בתל-אביב (ומי שהיה אביו של דוד רזיאל, מפקדו הראשון של האצ"ל), שקונן בעצב כי הוא "מפטם עגלים לעבודת כוכבים"; רוצה לומר: כל עמלי ביסודי, נופל כפרי בשל לתיכונים החילוניים.

אל ההוויה התל-אביבית הזו מצטרף בשנת 1940 הרב יגל, כשהוא מקבל הצעה לעזוב את ישיבת ´מרכז הרב´ ולבוא ולהרביץ תורה בישיבת ´היישוב החדש´, בתל-אביב. "אבל זו היתה סיבה אחת למעבר לתל-אביב", מדגיש הרב יגל, "סיבה אחרת היתה הרצון שלי להימצא קרוב יותר לחזון-איש, שהתגורר בבני-ברק". השפעתו הרבה של החזון איש על הרב יגל, תותיר את אותותיה על המדרשיה ועיצוב אופייה עוד שנים רבות לאחר מכן.

במקביל להיותו ´נושא ונותן´ עם תלמידי השיעור הגבוה ב´יישוב החדש´, החליט הרב יגל להתמסר לבעיית כלל הנוער הדתי בתל-אביב. הוא החל להעביר חוגי תלמוד לנערים בשעות אחר הצהריים. עברו שלוש שנים, וחוגים אלה הולידו ישיבה חדשה ?הישיבה לנוער בצפון תל-אביב. יחלפו עוד שנתיים עד שישראל סדן יפנה אל הרב יגל בהצעה שהוא לא יוכל לסרב לה ? להיות שותף בהקמת ישיבה תיכונית לנוער המזרחי, או בקיצור - נע"ם.

למה מדרשיה ולא ישיבה

הציונות הדתית זרמה, באותן שנים, בשני יובלים קרובים, אך נפרדים: ´המזרחי´ ו´הפועל המזרחי´.

המזרחי נוסד ב1902- כדי להקים מסגרת בתנועה הציונית לאדם הדתי המודרני. הפועל המזרחי שהתפלג מהמזרחי לא הסתפק בכך: אנשיו רצו ליצור חלוצים דתיים, הנמצאים בחוד החנית של הציונות באותה עת ? בהתיישבות העובדת. למרות שהפועל המזרחי נולד 20 שנה לאחר המזרחי, הוא השכיל להקים כבר בשנותיו הראשונות, ב-1929,תנועת נוער תוססת וגדולה בשם בני עקיבא. הרב מ"צ נריה הקים בשנת 1940 את ישיבת בני עקיבא הראשונה בכפר הרא"ה. שנה לאחר מכן ב1941-, מייסדים שני צעירים בולטים במזרחי את תנועת הנוער של המזרחי שנקראה ´נוער המזרחי´, הלוא היא נע"ם.

שני המייסדים היו מיכאל ליברמן (לימים צור) וישראל קוז´ניצקי (לימים סדן).

מאז יסוד ´נוער המזרחי´ דובר בתנועה על רצון להקים ישיבה, שתשלב בתוכה לימודי קודש עם לימודי חול (ישיבת כפר הרא"ה, ראוי לציין, לא שילבה באותה עת בתוכנית הלימודים שלה מקצועות חול).

בשנת 1945 הוחלט בנע"ם כי הגיעה השעה לפתוח את הישיבה התיכונית שלהם. סדן וצור שהיו מודעים להערצה לה זכה הרב יגל מחניכי התנועה בתל-אביב, פנו אליו שיעמוד בראשות הישיבה החדשה. תיקון ? לא ´ישיבה´, כי אם ´מדרשיה´.

מדוע נבחר דווקא שם זה? "כדי לא להרתיע את התלמידים", עונה הרב יגל, "אם היינו אומרים ישיבה, הרי שייתכן ורבים היו חוששים להגיע". במילים אחרות: השם נבחר מסיבות שיווקיות. ולמרות זאת, בהמשך הרב מודה שהיתה סיבה נוספת. הרב יגל, כבר אמרנו, היה מבאי ביתו של החזון איש. עמו הוא נועץ לפני שקיבל את ההחלטה ליטול את ראשות המדרשיה; לו הוא גם סיפר שהמוסד ישלב לימודי קודש יחד עם לימודי תיכון. החזון איש התרשם שהמפעל החדש הוא מפעל הצלה לנוער מפריקת עול דתי, ולכן הוא הסכים לשילוב לימודי חול. אבל דווקא משום כך המליץ החזון איש לאמץ את הצעת השם ´מדרשיה´, ולא ´ישיבה´. אנקדוטה זו עדיין לא מבטאת כראוי את גודל תשומת הלב - שלא לומר קבלת מרות פסיקתית - שהקדיש הרב יגל לחוות הדעת של החזון איש. דעתו של החזון איש היתה כה חשובה לרב יגל, עד שהוא הצהיר בפניי, שהוא לא היה נותן את ידו להקמת המדרשיה, אם לא היה מקבל מראש את הסכמתו של ענק הרוח החרדי.

את גודל ההשפעה הדומיננטית הזו של החזון איש על הרב יגל - שהשליכה לימים גם על הנהגות המדרשיה - לא ניתן למצוא בפרסומים הרשמיים של המדרשיה. ייתכן מאוד שהסיבה לכך נעוצה בפער האדיר שבין סיסמת המדרשיה, לבין האג´נדה המרכזית של החזון איש. דגל המדרשיה, כדגל תנועת המזרחי, היה ´תורה עם דרך ארץ´; רוצה לומר: היהודי שומר המצוות צריך מלכתחילה לשאוף גם לרכישת מקצוע חופשי שיפרנס אותו בכבוד. אלא שבדיוק באותה תקופה בה הוקמה המדרשיה, מיד לאחר השואה, היה החזון איש ממציבי האתגר האידיאלי הגדול ? ´חבורת הלומדים´. במלים אחרות: יש לחנך את בחורי הישיבה להיות ספונים בישיבה כמה שיותר זמן, כדי להרבות תורה ולהמעיט במלאכה.

גאוות יחידה דתית

בספר ´במשוך היובל´ שערכו מוטי בר-לב ויאיר שלג הם מביאים שיח של בוגרי המדרשיה ידועי שם. הרב יצחק פרץ, רבה של רעננה ולשעבר מנהיג ש"ס, מספר גם הוא על החשש של הנוער הדתי, בראשית ימי המדינה ללכת עם כיפה ברחוב. כמה שבועות לאחר שהגעתי למדרשיה, ממשיך הרב פרץ, התחלתי להרגיש זקיפות קומה, גאווה דתית. בהמשך דבריו מעיד הרב פרץ על דמותו של הרב יגל: "הוא לא נואם בחסד עליון, הוא לא נואם מסודר, אבל יש בו רוח חזקה שהרגשתי בה תמיד. רוח של אהבת תורה, רוח של גאווה דתית".

´גאוות היחידה הדתית´, אותה טיפח הרב יגל, היתה גם התשובה של הרב לשאלתי, מדוע הוא התיר לשכבות הגבוהות להתעלל ב´אליפים´, נערי כיתה ט´, הרבה יותר ממה שהיה מקובל בישיבות תיכוניות אחרות. הרב יגל: "אחת הדרכים לגרום לנער לחזור לעיר כשכיפה על ראשו היתה, בין היתר, להפוך אותו לחברמן בעיני עצמו ובעיני חבריו. את גאוות היחידה הזו ראינו בבית ספר כדורי, וכמובן שהקפדנו לאמץ אותה עם הוספת סייגים שמחייבים מוסד תורני".

המיתולוגיה של הישיבות, אני מעיר, קובעת שבוגרי המדרשיה נחלקים לשניים: חצי מתחרדים בישיבות ´שחורות´, וחצי פורקי עול תורה ומצוות.

"החצי הראשון של דבריך זו גוזמה גדולה", עונה הרב יגל, "והחצי השני זו גוזמה עוד יותר גדולה. לגבי ההתפקרות - זה נכון שפה ושם התקלקלו לנו כמה תפוחים; ולגבי ההתחרדות ? בהחלט! רבים וטובים מבנינו המשיכו לישיבות חרדיות, אם כי לא 50 אחוז. אני אישית אף פעם לא ראיתי בכך כישלון, להפך. מורי ורבי ר´ אהרן קוטלר זצ"ל ביקר אותנו בשנה הראשונה של המדרשיה, בתש"ו. ולעולם לא פיקפקתי במה שהוא אמר לי אז: ´אפשר ללמוד הכל, אבל המבחן של המדרשיה יהיה עד כמה היא תשמש כגשר לעולם הישיבות והתורה´"

.החזון איש אסר לזרוק תלמידים

במשך יובל שנים עמד הרב יהושע יגל בראשות המדרשיה. לפני כעשר שנים פרש לגמלאות, ועדיין גם בגיל 88 (!) הוא מעורה במפעל חייו ואף מבקר בכיתות ומעביר שיעורים.

את ההצלחה הגדולה ביותר שלו רואה הרב יגל בקשר ארוך השנים של אלפי הבוגרים עם המדרשיה, ובקשר ובערבות ההדדית של הבוגרים בינם לבין עצמם.

ומהו הכישלון הגדול ביותר? השאלה נשארה יתומה. הרב יגל רואה כישלון אישי בתלמידים ("מיעוט שבמיעוט") שסרו מן הדרך, אבל בדרך, או בחלקים ממנה, אין כל כישלון.

ומהו השיעור הגדול ביותר שהרב למד בשישים וחמש שנות חינוך? את השיעור הזה, הוא אומר, למדתי מהחזון איש. "יום אחד", מספר הרב יגל, "באתי אל החזון איש וסיפרתי לו שאני נקרע בסוגיית הרחקת תלמידים בעייתיים. שאל אותי ´ואיך אתה נוהג?´ עניתי לו שלעיתים אין ברירה, והניסיון מוכיח שהדבר רק מועיל לתלמידים הטובים שאינם מושפעים יותר לרעה. מיד קטע אותי ואמר בתקיפות ´הניסיון שלך אינו מכריע את השולחן-ערוך. אסור להרחיק תלמיד. אתה לא חייב לרדוף אחריו, אבל אם הוא רוצה להישאר במקום תורה, אסור לך על-פי דין לגרש אותו. אתה חייב להקדיש את כל כוחותיך לחנך אותו ולשפר את התנהגותו´. אמרתי לו שאני לא בטוח אם כוחותיי יעמדו לי, וענה לי החזון איש ´הקב"ה כבר ייתן לך כוח´".

# # #

מאז שעזב הרב יגל את ראשות המדרשיה היא עברה כמה משברים קשים, שהולידו אף שמועות על אפשרות של סגירת המוסד. אלימלך בירנברג, יו"ר הנהלת המדרשיה, מאשר שאכן על המדרשיה עוברת תקופה לא קלה שחייבה את החלפת הסגל הניהולי, ואולם המשבר לא הגיע לכדי מחשבה לסגור את המוסד

.
תאריך הדפסה: כ"ז כסלו תשס"ז, 18 דצמבר 06 01:24

ערוץ 7 - אתר החדשות שלך

Yetzr HoRa Issues

Apropos my essay on the topic of Pinocchio as a paradigm of Jewish Education (see http://aishdas.org/rygb/pinny.htm), I have been asked to address the fundamental statement made by Chazal (Koheles Rabbah 4:15) that is a core issue in the education of high school age students – viz., that while one is born with his or her yetzer ho'ra, the yetzer ha'tov only begins its development at the age of bar or bas mitzvah.

The person who asked me to address the question commented that: "This assumption has implications for educational practice all across the board, including before, during and after bar mitzvah age. It works within a much larger view of moral and religious development that needs to be worked through, but has the promise of linking in with a much larger vision of Jewish education. In the world of educational psychology, the views that have been offered about moral and religious development have turned out to be insufficiently complex and easily undermined by empirical research."

He proceeded to challenge me to achieve a systematic articulation of this principle. The specific questions he suggested for a more intensive examination were:

1. What was the deeper basis for the assumption made in Koheles Rabbah?
2. Do Chazal address this issue in greater detail anywhere else?
3. Is there consensus regarding the age of thirteen?
4. Were Abraham's theological musings as a child as reported in the Midrashic literature detached from his moral development or did they occur after he was thirteen years old?
5. Is it the same for girls?
6. What happens at thirteen that makes the yetzer ha'tov come to life? Is it biological? Is it related to sexual development? Is it social?
7. Does it happen all at once?
8. Are there references or works in the tradition that focus in depth on the developmental aspects of moral consciousness?
9. Are there references or works in the tradition that explicate the educational implications of this view?

Any conversation on these questions would be very helpful. Thanks!

משאר קליפות טמאות- ספ"ק דס' תניא

ספר התניא - חלק ראשון - סוף פרק א: משא"כ נפשות אומות עובדי גלולים הן משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל כמ"ש בע"ח שער מ"ט פ"ג וכל טיבו דעבדין האומות עובדי גלולים לגרמייהו עבדין וכדאיתא בגמרא ע"פ וחסד לאומים חטאת שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גלולים עושין אינן אלא להתייהר כו':

The local public library lends some videos via download, and yesterday we downloaded and watched "Paper Clips"

http://www.imdb.com/title/tt0380615/
Plot Summary for Paper Clips
Whitwell Middle School in rural Tennessee is the setting for this documentary about an extraordinary experiment in Holocaust education. Struggling to grasp the concept of six-million Holocaust victims, the students decide to collect six-million paper clips to better understand the extent of this crime against humanity. The film details how the students met Holocaust survivors from around the world and how the experience transformed them and their community.

I do not see how this kind of altruistic behavior can lead to anything short of a rejection of the Tanya's premise.

(The movie also demonstrates the positive role played by non-Orthodox Jews - an issue that Reb Tzadok grappled with in Tzidkas HaTzaddik that the Sefas Emes had censored out of the original printing - they went and represented us all in places we could not ourselves go.)