ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנד
אמרו חכמים העץ של ארז היה שהשליך המן גורלות, השליך על הגפן ולא עלה בידו, אמר נמשלו ישראל לגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע, השליך על הזית ולא עלה שנמשלו ישראל בו שנאמר זית רענן יפה פרי תאר, השליך על התפוח ולא עלה בידו שנמשלו ישראל בו שנאמר תחת התפוח עוררתיך, השליך על הרמון ולא עלה בידו שנמשלו ישראל בו שנאמר הנצו הרמונים, כפלח הרמון, השליך על התמרה ולא עלה בידו שבה נמשלו חנניה מישאל ועזריה שנאמר אמרתי אעלה בתמר, והשליך על האגוז ולא עלה בידו שבו נמשלו כנסת ישראל שנאמר אל גנת אגוז ירדתי, השליך על ההדס ועל הערבה ועל האתרוג ולא עלו בידו שהם פרקליטין לישראל ומבקשים עליהם רחמים שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', השליך על הקנה אמר ליה הקדוש ברוך הוא שוטה נמשלו ישראל לקנה שהוא עומד במים והולך על כל רוח ורוח, אף על פי שהמים קשים הקנה עומד במקומו, ולא נמשל לארז שהרוח שוברתו, ועובדי אלילים נמשלו בו שנאמר הנה אשור ארז בלבנון ובישראל כתיב כקנה אשר ינוד במים, הנה הארז מוכן לך מששת ימי בראשית על העץ אשר הכין לו
So the eitz of Haman was an erez. This is more explicit in a more peripheral Midrash:
ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש אבא גוריון (בובר) פרשה ה
וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ. נטל ארז מגינת הביתן ארכו חמשים אמה ורחבו שתים עשרה אמה, ויש אומרים פרשנדתא בנו היה הגמון בקרדוניא והביא מתיבתו של נח. והוציאו בהלל וזמר והכינו על פתח ביתו, ואמר למחר בשעת קריאת שמע של שחרית אתלה מרדכי עליו, וכיון שהכינו מדד עצמו עליו, השיבתו בת קול ואמרה נאה לך העץ, מתוקן לך
העץ מששת ימי בראשית
When does Haman erect his eitz? After coming home and saying וכל זה איננו שוה לי, shaveh. A key to the story of Purim.
אסתר פרק ה
יג) וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך
יד) ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ
(By the way, Zeresh, as a "good" wife, was certainly concerned with restoring her husband's hishtavus, his equilibrium, as samei'ach va'yitav ha'davar is roshei teivos "shaveh."
The first place the word shaveh appears in Tanach is in Bereishis 14:17, עמק שוה הוא עמק המלך. The intriguing thing is that erez trees figure in that episode as well:
בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מב
עמק שוה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן ששם השוו כל עובדי כוכבים וקיצצו ארזים ועשו לו בימה דולה והושיבו אותו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו אמרו לו מלך את
עלינו, נשיא את עלינו, אלוה את עלינו, אמר להם אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר העולם אלוהו
(ספר גימטריאות פרשת לך לך: אל עמק שוה (בראשית י"ד י"ז), בגימטריא בו קצצו ארזים)
The word shaveh, according to the Apter, is rashei teivos, שאמר ונברא העולם:
אוהב ישראל בראשית פרשת לך לך
ויצא מלך סדום לקראתו גו' אל עמק שוה גו' [יד, יז]. הנה ידוע מכתבי האריז"ל על פסוק (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש ר"ל כשעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא את העולמות כדי להיות לו תואר מלכות, כי אין מלך בלא עם, אז כביכול נתלבש בלבוש גאו"ת מספר ת"י נימין קדישין וכמבואר לעיל בסמוך עיין שם. והנה איתא (קדושין מט ב) יו"ד קבין גאות ירדו לעולם. תשעה נטלו עילם כו'. והנה כדרלעמר היה מלכו של עילם ונתגאה בגאותו ואמר שהעולם הוא קדמון בעצמו ואמר בלבו אין אלהים לית דין ולית דיין כדברי שאר כל האפיקורסים ולכן שמו כדרלעמר. היינו כדור לעומר. ר"ל שעשה כדור לעומר הוא עשירית האיפה שהוא המלוכה הקדושה של מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה. והוא עשה כדור ר"ל שהכחיש כביכול במלכו של עולם ואמר שהעולם הוא קדמון. גם התרגום יונתן בן עוזיאל דרשו לשני תיבות כדו"ר לעומ"ר אך לפי דרכו וזהו היה מלחמת אברהם אבינו ע"ה אתו כדי לפרסם אלהותו ית"ש ולהתוודע ולהגלות כי הוא מלך על כל הארץ. והוא האצילם ובראם ויצרם ועשאם ואין זולתו. והנה כשהכה אברהם אבינו ע"ה את כדרלעמר והמלכים אשר אתו שהיו גבורים גדולים וחזקים והוא היה במתי מעט ואף על פי כן נצחם, אז נתוודע ונתגלה לכל כי יש משגיח ושולט ומולך על כל העולם כולו ומנהיג אותם כרצונו. ולכן כתיב ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו כו' אל עמק שוה. שו"ה הוא נוטריקון שאמר והיה העולם ר"ל שנתאספו כולם כאחד והודו שיש משגיח ושליט בעולם. שאמר וברא העולם והוא מלך על כל העולם כולו. וזה עמק המלך. והבן היטב
She'amar v'hayah ha'olam in gematriya is 718. The intriguing thing about this number is that it is the numerical equivalent of one pasuk in Tanach:
תהלים פרק קי, ה) אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים
On this there is a remarkable Rashi:
ה) אדני - אשר היה על ימינך במלחמה
מחץ ביום אפו מלכים - את ארבעה מלכים
This is not surprising, as the previous pasuk addresses Avrohom Avinu's replacement of Malkitzedek as Hashem's Kohen.
What is the difference between the arazim of Avrohom Avinu and the erez of Haman?
The arazim were cut, the erez was not.
שפת אמת שמות פרשת פרה
תר"מ בקיצור גדול
בשם מו"ז ז"ל בענין טהרת אפר פרה דכתיב מים חיים. והוא הארת התורה. וצריך להיות מקודם בטל כעפר לזכות לחיות התורה. לכן קדמה פרה לחודש. דאין כל חדש תחת השמש. רק ע"י ביטול הטבע מקודם. ולהוסיף ביאור כי הכנעה בפ"ע אינו עיקר המכוון. אבל צריך להיות בצירוף חיות התורה דכתיב עץ חיים היא למחזיקים. וצריך כל איש ישראל להיות חזק ותקיף בכח התורה וזהו עץ ארז. ובצירוף הכנעה שהוא אזוב כמ"ש שנדמה תורה למים שיורדין למקום נמוך ולכן כתיב מים חיים אל כלי שהוא כלים שבורים שמשתמש השי"ת בהם כמ"ש אשכון את דכא כו'. ועל ידי צירוף ב' אלו זוכין לטהרה
There can be no hishtavus if there is no balance. The balance between erez and ezov; the cut erez.
(BTW, erez and ezov together equal medina u'medina, v'dok!)
She'amar v'haya ha'olam.
Olam is he'elem.
Va'techareyhu me'at mei'Elokim.
Hamelech is only 95, not 100.
There is no room for Malchus in an absence of he'elem (that's pretty deep - just thought of it!)
The eitza amuka of Emek HaMelech is the middah of Hishtavus. (More on this later, IYH.)
Hishtavus is a function of Shivisi:
EQUANIMITY
From Dovid Sears, “The Path of the Baal Shem Tov” (Jason Aronson), pp. 47-49. Footnotes have been omitted for this online version.
Equanimity
“I have placed (shivisi) God before myself continually” (Tehillim16:8). “I have placed (shivisi)” is related to the word hishtavus, equanimity. Whatever happens to a person should be the same to him, whether others praise or disparage him; and this rule applies to all things. When it comes to eating, it should make no difference whether one eats tasty foods or otherwise. Everything should be the same to him, since the Evil Inclination has been completely renounced. In all circumstances one should say, “Does this not come from Him, may He be blessed? And if this is meet and proper in His eyes, [should it not be acceptable to me?]” One's efforts should be entirely for the sake of Heaven; but [whatever happens] should make no difference from one's own standpoint. This is a very high spiritual level (Tzava'as HaRivash 2).
***
The Baal Shem Tov stressed the great importance of equanimity (hishtavus). That is, it should make no difference whether one is taken to be an ignoramus or an accomplished Torah scholar. This may be attained by continually cleaving to the Creator-for due to his deveykus, there is no possibility for a person to consider [what other people think]. Rather, he should continually endeavor to attach himself Above to God, may He be blessed (Tzava’as HaRivash 10).
***
One should think of himself as belonging to the Upper World; then all those who dwell in this lower world will make no impression upon him. For this whole world is like a mustard seed in comparison to the Upper World. The love or hatred of others should be the same to him, for it amounts to nothing.
Likewise, one should not heed in the least the desires of one's impure body, which the Tikkunei Zohar (Tikkun 21, 48b) compares to the leprous skin of a snake (Tzava’as HaRivash 6).
***
One should make himself as if he does not exist, as the Gemara states, “Rabbi Yochanan taught: The words of Torah cannot be fulfilled except by one who makes himself as if he does not exist. Thus the verse states, ‘And wisdom -- from where (ayin) does it come?’ [Or, alternatively, ‘And wisdom comes from Nothingness (ayin).’]”
This means that one should think that he does not exist in this world at all -- so what difference does it make if he is important in the eyes of others? (Tzava’as HaRivash 53).
***
When one speaks words of Torah with others, he should first bind himself in thought to the Creator, may He be blessed. [He should also contemplate that] the soul of his fellow is similarly bound to the Creator, for all men live only because of the shefa (abundance) which God imparts to all creatures.
One should think, “I am speaking only before the Creator, may He be blessed, in order to gratify Him. I am not performing for my fellow men -- for what difference does their praise or blame make to me?” (Tzava'as HaRivash 93).
***
In everything one does, his only purpose should be to gratify the Creator, and not to serve himself in the least. Even the desire to experience delight in the act of Divine service is a form of serving oneself (Tzava'as HaRivash 11).
***
The Gemara states: “Many attempted to conduct themselves like Rabbi Shimon bar Yochai but were not successful” (Berachos35b). This means to say that they wanted to mortify themselves in order to reach the spiritual level of Rabbi Shimon bar Yochai, and that is why they were not successful. One's only intent in Divine service should be to gratify the Creator alone, not to attain a lofty spiritual level (Tzava'as HaRivash 47).
Which leads us to a wonderful Reb Tzadok:
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות ליקוטים
וזהו ענין מה שנשתלה ונתחברה אביגיל לשבט יהודה ומלכות בית דוד ויחסה אליהם. ויחס רחב ליהושע בן נון ושבט אפרים אשר מתדמה בתהלים למשכן שילה שהיה בחלקו שנטשו ובשבט אפרים לא בחר שאינו שכינה קביעא וקיימא ולא בחר בעצם רק בבית דוד ובבית עולמים שזהו הגילוי שכינה הגמור שויתי לנגדי תמיד לדור דור מה שאין כן על ידי שמי הוא בהעלם. וכן מדתו יתברך ההעלם הוא גורם הגילוי הגמור. וכן רחל אחזה פלך השתיקה כדרשת חז"ל (בראשית רבה ע"א, ה') והיא עלמא דאתגליא כנודע. וכך כל זרעה דרחל יוסף הצדיק ובנימין הצדיק [בעל משכן נוב וגבעון שהיה בחלקו וגם כן נטשם] מה שאין כן דוד אמר ולא חסיד אני וכו' כמו שבארנו במקום אחר. ולכך יהושע ראש לכובשים כטעם אין עמלק נופל וכו' כמו שבארנו במקום אחר בזה שמדריגתם הוא הכבישה וכפיית היצר. מה שאין כן מלכות בית דוד בא אחר הכבישה [וכפיית היצר] של משיח בן יוסף הקודמת וגומר הישועה שהוא כאשר רשעים עוד אינם ברכי נפשי נפש דדוד [עיין מה שכתבנו לעיל פסוק ג'] את ה' כי לבו חלל בקרבו ואין מקום כלל ללוחם שבחלל להלחם כי איננו
More on this later, but let us end with the premise of na'utz sofan b'techilasan in the Rema to Orach Chaim:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן א סעיף א
הגה: שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצז סעיף א
וטוב לב משתה תמיד - משלי ט"ו, ט"ו
