The Ponevezher Rav zt"l on Yom Yerushalayim

The Ponevezher Rav zt"l on Yom Yerushalayim

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28275&st=&pgnum=5&hilite=

A translated excerpt from Wikipedia:

https://en.wikipedia.org/wiki/Yosef_Shlomo_Kahaneman

Following Israel's military successes of the Six Day War, he published an article which included the following:

My dear brothers! Can we allow ourselves to be small minded at this great and awesome hour? Should we not be embarrassed to remain unobservant of this wondrous period, when we are surrounded by obvious miracles, and even a blind person can sense the palpable miracles... the miracles, wonders, salvations, comforts and battles [Ed. a reference to the Al HaNissim prayer recited on Purim and Hannukah], that occurred in the Holy Land and in the Holy City [Ed. of Jerusalem] and the Temple Mount, even those who saw it with their own eyes, even those who experienced it themselves, they cannot manage to express the depths of their emotions. Perhaps one like myself who was wandering during those days among the Jewish communities in the Diaspora, is better capable of recognizing the tremendous miracles and can consider the nature of these wondrous events.

— Rabbi Kahaneman, Beit Yaakov monthly, edition 100, Elul 5727

Not related to the post, but a nice video:

This video is somewhat related:

הבנה חדשה בשיטת רב דחיוב בור הוא מחמת הבלא

הרבה דיו נשפך והרבה קולמוסים נשתברו בנסיונות להבין את שיטת רב שבור שחייבה תורה את בעליה הוא משום הבלא  דידה ולא משום חבטה

הבנה חלקית המתקבלת על הדעת נמצא באגרות משה חו"מ ח"א סי' צ"ט בטעם שמחייב רב בנשברה מפרקתו

וצריך לומר שזהו מחדושי דין הבור שאם גם עשה קצת בההיזק נחשב כל המעשה על שם ההבלא וחייב כאלו עשה הכל וזה שאמרו חכמים שההבל עשה עכ"פ קצת בההיזק. ואף אם הוא באופן שע"י החבטא לבד היה מת וניזוק נמי כיון שעכ"פ עשה גם ההבל אף רק מקצת בררך זה יכול וזה אינו יכול שהוא רק כמסייע שאין בו מטש לדינים אחרים בשבת רף צ"ג נחשב בבור כל המעשה על שם ההכלא וחייב.

אכן זה נכון בסבה שמחייב רב משום הבלא. אולם כל זה לא יושיענו בהבנת מפני מה מחייב רב רק משום הבלא ולא ג"כ משום חבטה

והנראה בזה הוא עפי"ד רש"י ז"ל בבא קמא נ"ג ע"א

וזה וזה בבור - ואפילו הכי אשמועינן מתניתין דפטור הואיל ולא מהבלא מית אלא מחבטא וקרקע עולם דבני רה"ר הזיקתו

דלכא' צ"ע טובא מה הוסיך רש"י בתיבות "דבני רה"ר" - הלא "קרקע עולם" הוא מושג בלתי תלוי בבעלות של בני רה"ר

וכן יש להתקשות בדבריו בדף נ' ע"ב 

קרקע עולם - ואינו שלו

 דמשמע דכל הפטור הוא מפני שאין לבעל הבור בעלות בבור. ולכא' הוא פלאי, דפטור קרקע עולם משום דאיהו מאי קעביד ולא משום שאינו בעלים

ברם יעויין בדף נ"ג ע"א דאיתא להדיא דלרב בור ברשותו חייב - והיינו גם משום חבטה. ועכצ"ל דגם לרב יש סבת חיוב שלחבטה בבור - אך רק כשהחבטה דידיה - ולכן פטור בבור ברה"ר משום שקרקע הבור שייך לבני רה"ר (ונפק"מ דאם יש רשות אחראית על רה"ר כגון זק טובי העיר יתכן שהם חייבים לפצות את בעל השור שניזוק בבור ברה"ר). וע"כ אליבא דרב רק משום הבלא שייך לחייב את הכורה בר"ר - כי ההבלא פנים חדשות הוא, וחייב עליו משום שהוא יצרתו, ודוק

ותן לחכם ויחכם עוד

שוב קבלתי מכתב המשלים את דברינו מן הרה"ג ר' ישראל איסר צבי הרצג שליט"א 

וז"ל

מחלוקות רב ושמואל בענייני ארבעה אבות נזיקין

מצאנו שלש מחלוקות בין רב ושמואל בענייני ארבעה אבות נזיקין בחציו הראשון של בבא קמא. א) רב סבר מבעה זה אדם ותנא שור וכל מילי דשור ושמואל סבר מבעה זה השן ותנא שור לרגלו או לקרנו, ב) רב סבר אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר ולא אפקרינהו הוו שור ושמואל סבר הוו בור, ג) רב סבר בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו ושמואל סבר להבלו ולחבטו. ננסה להציע גישה להבנת מחלוקות אלו שתסבירן על פי מחלוקת ביסוד אחד

נתחיל במחלוקת השלישית. בזאת חולקים רב ושמואל מהקצה אל הקצה. רב סובר שבהבלו קיימת סיבה לחייב ובחבטו אין שום סיבה לחייב. שמואל גם סובר שבהבלו קיימת סיבה לחייב אלא שסובר שבחבטו יש אפילו יותר סיבה לחייב. באיזו סברא חולקים? יש להסביר שלפי רב מה שמחייב אדם עבור מעשה נזק הוא בעלותו על המזיק. בור ברה"ר שחייבתו התורה עליו  בודאי אינו ממונו במובן הרגיל. אין לבעל הבור שום זכויות בבור. אבל התורה גזרה שהבור הוא ממונו בנוגע לחיוב נזיקין. לפי רב, לא מסתבר שהתורה תחייב את הבעלים עבור חבטו משום שלקרקע הבור כבר יש בעלים אחרים. קרקע הבור היא רכושו של הרבים. לכן סובר רב שבור שחייבה עליו תורה להבלו משום של הבל לא היו בעלים לפניו וגם משום שהכורה יצר את ההבל הזה

לפי דברינו מובנת גם שיטת רב בפירוש המשנה הראשונה של מסכתין. לפי רב ארבעה אבות נזיקין הם כללים של בעלות. אדם חייב עבור מזיקים כי הוא בעלים עליהם. ישנם ארבעה סוגי בעלות שעבורם הבעלים חייבים על נזקים שנעשו על ידי ממונו. תנא שור וכל מילי דשור כי בעלות האדם על שורו זהה בין אם שור הזיק על ידי קרן, בין אם הזיק על ידי שן, ובין אם הזיק על ידי רגל. ומשום הכי סובר רב שאבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר ולא אפקרינהו הם שור, שהרי בעלותו על חפציו כגון אס"ו היא בעלות פשוטה ושלימה בדיוק כמו בעלותו על שורו. לפי רב כשהברייתא אומרת ג' אבות נאמרו בשור, הכוונה היא שבתוך הכלל של שור שמחייב אדם עבור ממונו ממש, התורה פרטה ג' מקרים מסוימים שיש להם הלכות מיוחדות, אבל האב הגדול של שור כולל יותר מקרים משלשה אלו, כגון אס"ו דלא אפקרינהו. אס"ו אינו לא קרן ולא שן ולא רגל ואין להם הלהלכותיהן של אבות הללו, אבל עדיין חייב משום שור

לפי דרכינו צריכים לומר שרב לומד אס"ו מצד השוה משור ובור וסובר שלדבר הנלמד מצד השוה אין הקולות של המלמדים. יוצא לרב שארבעה אבות הנזיקין מוגדרים כשור, דהיינו רכוש רגיל, בור, דהיינו הבעלות על הבל בור, מבעה, דהיינו בעלות על גופו, והבער, שהוא בעלות על דבר שרוח אחר מעורב בו. כשהמשנה אומרת מה לשור שכן יש בו רוח חיים, אע"ג ששור כולל גם אס"ו לפי רב, הכוונה היא שאילו היה כתוב רק שור בתורה בלי בור, היינו מגדירים את שור כבעלות על בעל חיים דוקא. רק אחרי שגילתה לנו התורה פרשת בור אפשר להבין ששור כולל כל ממון

לשמואל יש שיטה אחרת. לפי שמואל לא קיים כלל רחב של שור שכולל בתוכו קרן שן רגל ועוד מקרים. שור אינו כלל. שור אינו אלא סוג בהמה. כשהברייתא אומרת ג' אבות נאמרו בשור אין הכוונה אלא שהתורה השתמשה בשור בתיאורה של שלשה אבות נזיקין. אם כן, כשהמשנה משתמשת במונח שור אין אומרים שכוונתה לכלל שכולל תת-אבות כמו שסובר רב שלפי שמואל לא קיים כלל כזה, ובעל כרחך שאין כוונת המשנה אלא לאחד משלשה האבות שנאמרו בשור. יוצא לפי שמואל שאין האבות דמתני' כללים בסוגי בעלות שהרי לפי הבנתו בעלות על שור היא בדיוק אותה בעלות שיש לאדם על מבעה ובכל זאת הם שני אבות שונים. האבות דמתני' לפי שמואל הם סוגי מעשי נזק

שמואל יסבור שגם בור אינו סוג בעלות אלא סוג מעשה, כסברת התוס' רי"ד בדף נ"ג ע"א "דכך חשיבא ליה תקלת בור כאילו הבעלים דחוהו שם שכל מעשה הבור גרמא הוא והבורא חייבו בגרמא זו כאילו עשה מעשה בידים". לפי שמואל לא קיים בעיה של קרקע עולם בחבטה שלא איכפת לן מי הוא הבעלים על הקרקע כשם שלא איכפת לן אילו דחה אדם את חבירו לקרקע והזיקו. וכן אס"ו חייב משום בור אפילו בדלא אפקרינהו משום שלא הזיקו הבעלים על ידי מעשה ממש אלא על ידי גרמא של עשיית תקלה

לדרך זו בהבנת פלוגתות רב ושמואל טרם מצאתי סתירה מדברי רש"י

אפשר לתלות את מחלוקת רב ושמואל כפי שנסחנו אותה בחקירת האחרונים הידועה בסיבת חיוב תשלומי נזק – האם בעל המזיק (או המזיק עצמו באדם המזיק) חייב עבור אחריותו לנזק בגלל שפשע בחיוב שמירתו, או דילמא אין המזיק חייב עבור מה שהוא עשה אלא עבור מה שממונו עשה. התורה הטילה חיוב על בעל מזיק לא בשביל רשלנותו אלא בשביל שחלק מבעלות על חפץ הוא החיוב לשלם תשלומי נזק עבור מעשי נזק מסויימים שממונו עשה, ואם אמנם פטור משום אונס אם שמר כראוי, אין להסיק מזה שסיבת החיוב היא הפשיעה. לפי דברינו יש לומר שרב שסובר שאבות הנזיקין הם סוגי בעלות סובר שסיבת החיוב היא פשיעה, וה"להלכותיהן" השונות באבות הנזיקין נובעות ממה שצורת בעלות על שור שונה מצורת בעלות על בור, ושתיהן שונות מצורת בעלות על אש או על גוף עצמו, ולסוגי הבעלות השונים יש מדות אחריות שונות שבגללן יש הבדלים בפרטי חיובן ופטורן. וכך משמע גם מדברי רש"י ריש דף נ"ח ע"א ד"ה לא מבעיא שלכאורה מייחס לרב סברת פשיעת הבעלים אע"ג שנסינו להראות בספרינו שברוב סוגיות מסכתין רש"י נוקט את הסברא של מעשה ממונו

כל זה בנוגע לרב, אבל לשמואל אבות הנזיקין הם מעשים שונים כי הוא סובר שחילוקי דיניהם של האבות נובעים דוקא ממה שהם מעשים שונים. התורה חייבה תשלומים עבור מעשה הנזק, לא עבור פשיעת הבעלים בחיוב שמירתם

אם נפרש כן, נוכל לבאר עוד פלוגתא בין רב ושמואל. בדף כ' ע"א סובר רב שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור ולכן אכלה כסות וכלים ברה"ר פטור, ולפי שמואל חייב. לפי דברינו יש לפרש שלפי רב בכל פרשיות המזיקים שבתורה, הניזק אינו מתואר כמתנהג באופן משונה. רב מסיק מזה שאין חיוב אחריות על הבעלים לשמור ממונם אלא במקום שאין הניזק גורם לנזקו. כשהניזק משנה, צורת השמירה שהבהמה צריכה שונה היא מהרגיל, וחיוב שמירה כזה לא חייבה התורה, והבעלים פטורים. אבל לפי שמואל, בכל מקרה שהבהמה עשתה את מעשה הנזק יש כאן מחייב, ואין הדבר תלוי בהתנהגות הניזק

The Permanent ADD Epoch - or - And We Thought TV Was Bad

I heard the 2617 statistic at the Torah Umesorah convention a couple of weeks ago. I did not believe it. But, it is, indeed true!

http://www.networkworld.com/article/3092446/smartphones/we-touch-our-phones-2617-times-a-day-says-study.html

We touch our phones 2,617 times a day, says study

Patrick Nelson

We’re obsessed with our phones, a new study has found. The heaviest smartphone users click, tap or swipe on their phone 5,427 times a day, according to researcher Dscout.

That’s the top 10 percent of phone users, so one would expect it to be excessive. However, the rest of us still touch the addictive things 2,617 times a day on average. No small number.

The research firm, which specializes in consumer reactions to products, recruited 94 Android device users and installed special software on their smartphones. The tool tracked each user’s “interaction” over five days, all day, the company says in a blog post on its website.

“And by every interaction, we mean every tap, type, swipe and click. We’re calling them touches,” it explains.

Averaging out the numbers, the aforementioned figures mean the heaviest users are touching their devices a couple of million times in one year, Dscout says.

The company has been looking into whether interactions with smartphones have become onerous.

“Each tap and swipe feels small and harmless. Just a tiny fraction of our brain power and physical effort,” but to what extent are the interactions not good, it wonders.

Lots of little sessions

Well, the good news, probably, is that users aren’t glued to the slivers of glass and plastic all the time. The firm discovered that long-period usage of phones was quite unusual. Netflix and reading contributed to most phone time in longer sessions. But “in general, people prefer lots of little sessions with breaks in between.”

In fact, daily, the average user only used the devices for a total of 145 minutes. Heavier users: 225 daily minutes.

Picking up the phone, as opposed to simply touching it, also wasn’t as addiction-prone. “The average user engaged in 76 separate phone sessions a day. Heavy users averaged 132 sessions a day,” the researcher found.

The respondents did leave the gadgets alone much of the time at night. They abandoned heavy use of the devices when it became time to go to bed—for the most part.

However, many still liked a touch or two in the midnight hours. In fact 87 percent “of participants checked their phones, and brought them out of a sleep state, at least once between midnight and 5 a.m.” over the five-day sample period.

Dscout explains that many phones can be used as a clock without unlocking, and it didn’t track activity within unlocked touches, just the initial touch of the locked device. So, the 2,617 daily touches “is actually a low-ball figure,” it says. Maybe people did more touching while locked, it says.

Probably the most interesting thing in all this was that the people surveyed completely underestimated their phone touching. While they were initially shocked by the numbers, 41 percent said “it probably won’t change the way I use my phone.”

And an obstinate 5 percent said they’d try to use the device more when told their number of touches during the test week.

However, all this touching may just be a blip in history. Dscout suggests voice commands could ultimately supplant touching.

Patrick Nelson was editor and publisher of the music industry trade publication Producer Report and has written for a number of technology blogs. Nelson wrote the cult-classic novel Sprawlism.

http://www.spiegel.de/international/zeitgeist/smartphone-addiction-is-part-of-the-design-a-1104237.html

Smartphone AddictionThe Slot Machine in Your Pocket

Smartphone apps are addictive -- by design. They take advantage of human weaknesses to ensure your constant attention. But there is another way.

An Essay by Tristan Harris

When we get sucked into our smartphones or distracted, we think it's just an accident and our responsibility. But it's not. It's also because smartphones and apps hijack our innate psychological biases and vulnerabilities.

I learned about our minds' vulnerabilities when I was a magician. Magicians start by looking for blind spots, vulnerabilities and biases of people's minds, so they can influence what people do without them even realizing it. Once you know how to push people's buttons, you can play them like a piano. And this is exactly what technology does to your mind. App designers play your psychological vulnerabilities in the race to grab your attention.

I want to show you how they do it, and offer hope that we have an opportunity to demand a different future from technology companies.

If you're an app, how do you keep people hooked? Turn yourself into a slot machine.

The average person checks their phone 150 times a day. Why do we do this? Are we making 150 conscious choices? One major reason why is the number one psychological ingredient in slot machines: intermittent variable rewards.

If you want to maximize addictiveness, all tech designers need to do is link a user's action (like pulling a lever) with a variable reward. You pull a lever and immediately receive either an enticing reward (a match, a prize!) or nothing. Addictiveness is maximized when the rate of reward is most variable.

Does this effect really work on people? Yes. Slot machines make more money in the United States than baseball, movies, and theme parks combined. Relative to other kinds of gambling, people get "problematically involved" with slot machines three to four times faster according to New York University professor Natasha Dow Schüll, author of "Addiction by Design."

A Sense of Belonging

But here's the unfortunate truth: Several billion people have a slot machine in their pocket.

When we pull our phone out of our pocket, we're playing a slot machine to see what notifications we have received. When we swipe down our finger to scroll the Instagram feed, we're playing a slot machine to see what photo comes next. When we "Pull to Refresh" our email, we're playing a slot machine to see what email we got. When we swipe faces on dating apps like Tinder, we're playing a slot machine to see if we got a match.

Sometimes this is intentional: Apps and websites sprinkle intermittent variable rewards all over their products because it's good for business. Other times, for example with email or smartphones, it's an accident.

Another way technology hijacks our minds is by inducing the 1 percent chance we could be missing something important. But Apps also exploit our need for social approval. When we see the notification "Your friend Marc tagged you in a photo" we instantly feel our social approval and sense of belonging on the line. But it's all in the hands of tech companies.

Facebook, Instagram or SnapChat can manipulate how often people get tagged in photos by automatically suggesting all the faces we should tag. So when my friend tags me, he's actually responding to Facebook's suggestion, not making an independent choice. But through design choices like this, Facebook controls the multiplier for how often millions of people experience their social approval.

The same happens when we change our main profile photo. Facebook knows that's a moment when we're vulnerable to social approval: "What do my friends think of my new pic?" Facebook can rank this higher in the news feed, so it sticks around for longer and more friends will like or comment on it. Each time they like or comment on it, we get pulled right back in.

Everyone innately responds to social approval, but some demographics, in particular teenagers, are more vulnerable to it than others. That's why it's so important to recognize how powerful designers are when they exploit this vulnerability.

The Empire

LinkedIn is another offender. LinkedIn wants as many people creating social obligations for each other as possible, because each time they reciprocate (by accepting a connection, responding to a message, or endorsing someone back for a skill) they have to come back to linkedin.com where they can get people to spend more time.

Like Facebook, LinkedIn exploits an asymmetry in perception. When you receive an invitation from someone to connect, you imagine that person making a conscious choice to invite you, when in reality, they likely unconsciously responded to LinkedIn's list of suggested contacts. In other words, LinkedIn turns your unconscious impulses into new social obligations that millions of people feel obligated to repay. All while they profit from the time people spend doing it.

Welcome to the empire of social media.

Western Culture is built around ideals of individual choice and freedom. Millions of us fiercely defend our right to make "free" choices, while we ignore how our choices are manipulated upstream by menus we didn't choose in the first place.

This is exactly what magicians do. They give people the illusion of free choice while architecting the menu so that they win, no matter what you choose.

When people are given a menu of choices, they rarely ask: "What's not on the menu?" Or: "Why am I being given these options and not others?" "Do I know the menu provider's goals?" "Is this menu empowering for my original need, or are these choices a distraction?"

For example, imagine you're out with friends on a Tuesday night and want to keep the conversation going. You open Yelp to find nearby recommendations and see a list of bars. The group turns into a huddle of faces staring down at their phones comparing bars. They scrutinize the photos of each, comparing cocktail drinks. Is this menu still relevant to the original desire of the group?

Even When We're Not Hungry

It's not that bars aren't a good choice, it's that Yelp substituted the group's original question ("where can we go to keep talking?") with a different question ("what's a bar with good photos of cocktails?"). Moreover, the group falls for the illusion that Yelp's menu represents a complete set of choices for where to go.

The more choices technology gives us in nearly every domain of our lives (information, events, places to go, friends, dating, jobs), the more we assume that our phone is always the most empowering and useful menu to pick from. But is it? "Who's single to go on a date?" becomes a menu of faces to swipe on Tinder (instead of local events with friends, or urban adventures nearby). "Who's free tonight to hang out?" becomes a menu of most recent people who texted us. "What's happening in the world?" becomes a menu of news feed stories.

Companies maximizing "time spent" design apps to keep people consuming things, even when they aren't hungry anymore. How? Easy. Take an experience that was bounded and finite, and turn it into a bottomless flow that keeps going.

Cornell professor Brian Wansink demonstrated this in his study showing you can trick people into keep eating soup by giving them a bottomless bowl that automatically refills as they eat. With bottomless bowls, people eat 73 percent more calories than those with normal bowls.

Tech companies exploit the same principle. News feeds are purposely designed to auto-refill with reasons to keep you scrolling, and purposely eliminate any reason for you to pause, reconsider or leave.

It's also why video and social media sites like Netflix, YouTube or Facebook autoplay the next video after a countdown instead of waiting for you to make a conscious choice.

Tragedy of the Commons

Tech companies often claim that they're just making it easier for users to see the video they want to watch, when they are actually serving their business interests. And you can't blame them, because increasing "time spent" is the currency they compete for.

Companies also know that interruption is good for business. 

Given the choice, WhatsApp, Snapchat or Facebook Messenger would prefer to design their messaging system to interrupt recipients immediately instead of helping users respect each other's attention, because they are more likely to respond if it's immediate. It's in their interest to heighten the feeling of urgency. For example, Facebook automatically tells the sender when you "saw" their message, instead of letting you avoid disclosing whether you read it. As a consequence, you feel more obligated to respond.

The problem is: Maximizing interruptions in the name of business creates a tragedy of the commons, ruining global attention spans and causing billions of unnecessary interruptions each day.

Are you upset that technology hijacks your agency? I am too. I've listed a few techniques but there are literally thousands. Imagine bookshelves, seminars, workshops and trainings that teach aspiring tech entrepreneurs techniques like these. Imagine rooms of engineers whose job every day is to invent new ways to keep you hooked.

I didn't write this to depress you, or make you think that our only choice is to unplug completely. It doesn't have to be an all-or-nothing choice. Do we want a world where we either use smartphones and constantly get hijacked, or we can't use them at all?

It's inevitable that billions of people will have phones in their pockets, but they can be designed to serve a different role than deliver hijacks for our mind.

We have an opportunity to demand a different future from the tech industry. Just like the Organic food movement let us demand a different future from industrial agriculture that includes health and sustainability. I call it "Time Well Spent."

The 'Time Well Spent' Internet

Instead of maximizing "time spent" (in the name of advertising), imagine if apps offered alternative, hybrid/paid versions of services that maximized "time well spent" and were ranked that way in search and app stores. Imagine if, instead of just releasing shiny phones each year, Apple and Google designed phones to protect minds from getting hijacked and empower people to make the conscious choices. Imagine if there was a digital "bill of rights" outlining design standards for apps and websites -- for example, design standards that forced apps to give people a direct way to navigate to what they want (look up a Facebook event), separately from what the apps want (without getting sucked into the news feed). 

Imagine if companies had a responsibility to reduce slot machine effects by converting intermittent variable rewards into less addictive, more predictable ones with better design. For example, they could empower people to set predictable times during the day or week for when they want to check "slot machine" apps, and correspondingly adjust when new messages are delivered.

Imagine if tech companies helped us proactively tune our relationships with friends and businesses in terms of what we define as "time well spent" for our lives, instead of in terms of what we might miss. Imagine an independent organization that represented the public's interests -- an industry consortium of diverse experts or an FDA for tech -- that helped define those standards and monitored when technology companies abused these biases.

Imagine if web browsers and smartphones, the gateways through which people make their choices, were truly watching out for people and helped them forecast the consequences of clicks. When you put the "true cost" of a click in front of people, you're treating your users or audience with dignity and respect. In a "time well spent" Internet, choices could be framed in terms of projected cost and benefit, so people were empowered to make informed choices by default, not by doing extra work.

The ultimate freedom is a free mind, and we need technology that's on our team to help us live, feel, think and act freely.

We need our smartphones to be exoskeletons for our minds and interpersonal relationships that put our values, not our impulses, first. Let's protect our minds with the same rigor as privacy and other digital rights.

Tristan Harris, 31, is co-founder of the movement for Time Well Spent , a magician and an expert on how technology hijacks our psychological vulnerabilities. Until 2016, he was a product philosopher at Google, where he studied how technology affects a billion people's attention, well-being and behavior.

See also:

http://www.dailymail.co.uk/sciencetech/article-3662555/Are-obsessed-phone-Researchers-reveals-addicts-touch-handset-5-400-times-DAY.html 

https://socialmediaweek.org/newyork/2016/05/31/millennials-check-phones-157-times-per-day/ 

https://www.nytimes.com/2017/01/09/well/live/hooked-on-our-smartphones.html?_r=0

https://www.sciencenews.org/article/smartphones-may-be-changing-way-we-think 

https://www.psychologytoday.com/blog/the-athletes-way/201701/late-night-smartphone-use-often-fuels-daytime-somnambulism

Expanded Bor - BK 51b

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נא/ב

בעא מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו א"ל הרי מיעט הבלא א"ל אדרבה הרי קירב הזיקא אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא אי בחבטה מיית הרי קירב הזיקא איכא דאמרי אמר רב אשי ניחזי אנן אי מההיא גיסא נפל הרי קירב הזיקא ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא

This Gemara leaves many questions unanswered:

1. Where the second fellow is liable, is it he himself or in partnership with the first fellow?

2. Assuming the second fellow widened it on one side, when it talks about the animal falling it from that side or the other side, it seems to mean that the animal fell sideways. What happens if the animal falls frontwards, directly into the widened area? And can this be inferred from Rashi?

הרי קירב הזיקא - שמיעט מקום מעמד רגלים ושמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה

4. The Ra'ah writes (in the Shittah):

בעא מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו אמר ליה הרי מיעט הבלה. פירוש הרחיבו מהו מי אמרינן דהוי ליה כחופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים דהכא ודאי חשיב מאי דעבד דלא דמי לחופר בור עשרה ובא אחר והוסיף בו טפח או שני טפחים דהתם לא עבד כלום דהא עבד קמא שיעור למיתה ונזקין אבל הכא מחמת מה שהרחיבו ראוי ליפול בו הנופל שאלו לא הרחיבו לא נפל בו כלל. ומסתברא דמההוא גיסא דהרחיבו אי מניה נפל פשיטא ליה ודאי דמחייב דהשתא ודאי הוא עבדיה לכוליה היזיקא אבל היכא דנפל מאידך גיסא הוא דמיבעיא ליה מי אמרינן דכיון דמאידך גיסא נפל לא עבד ולא כלום ומפטר או דילמא קמה ליה ברשותיה לאחיוביה עלה הוא נמי בהדי אידך. אמר ליה הרי מיעטו הבלא ולא כלום עבד אדרבה הרי קירב היזיקא וקמה ליה ברשותיה. אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי בהבלא מייתי וכו'. איכא דאמרי אי מההוא גיסא נפל וכו' וקיימא לן כלישנא בתרא. כן נראה לי. הרא"ה ז"ל

He clearly writes in the first approach of Rav Ashi that it is possible that the second fellow is liable even if the animal fell in from the original rim of the bor. Like the Yerushalmi in 1:2 that holds that their is a concept of being koneh shemirah in a bor this can be explained. But the Bavli on the bottom of 51a evidently has no concept, which is why in a case in which the second fellow plastered and sculpted the bor (the same case as in the Yerushalmi) he is only liable because he added hevel. So here, where the second fellow diminished the hevel how can he be liable? In fact, Tosafos argue on the Ra'ah:

 אי בהבלא מיית - הרבה הוא תימה דנהי דמיעט הבלא מכל מקום אם לא דהרחיב לא היה נופל

5. The Ra'ah brings evidence from where the expansion was vertical: One dug 10, the next another 10, and the next another 10. What would be the halacha if they staggered their expansions - where each one left a ledge next to where he deepened the pit, and the animal fell onto the ledge left by the previous fellow?

6. I think that question together with the question of what the halacha is if the animal falls frontwards into the expansion are the key to the sugya. The latter question is posed differently from the way it would be posed for a sideways fall: Here, had the animal kept on going it would have fallen into the original hole in any event. The question is rather whether the first fellow can claim that the animal might have swerved before reaching the original hole, and the expansion tripped him up sooner.

See also:

ספר תורת חיים על בבא קמא דף נא/ב

הרי קירב הזיקא. פי' רש"י ז"ל שמיעט מקום מעמד רגלים ושמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה ופירושו תמוה חדא דלשון קריב הזיקא לא משמע כפירושו דקריב הזיקא משמע דאפילו לא הרחיב פה היה נעשה ההיזק אלא שהוא קירב ההיזק שנעשה מהר ועוד תימא דאם כן מאי קאמר נחזי אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא כי מיעט הבלא מאי הוי מ"מ אם לא דהרחיב לא היה נופל כמו שכתבו התוספות ועוד קשה דאיכא דאמרי דקאמר רב אשי נחזי אנן אי מההיא גיסא נפל כו' ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא מאי אריא דמיעט הבלא אפילו לא מיעט הבלא נמי כיון דנפל מאידך גיסא הרי לא קעביד מידי דבלאו הרחבתו נמי הוי נפל

על כן נראה פשוט דאיירי שאפילו לא הרחיבו היה נופל בו כגון שראוהו רץ וקופץ על פי בור גדול אלא שבהרחבתו קרבו אל הנפילה וקירב מיתתו שאם לא הרחיבו לא היה נופל בו כ"כ מהר מיהו אף על גב דקריב הזיקא שנפל בו מהר מ"מ ריחק הזיקא נמי ע"י שמיעט הבלא שאם לא מיעט הבלא היה מת יותר מהר ולהכי קמיבעיא ליה הרחיבה מהו מי אמרינן הא דחופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לעשרי' דאחרון נמי חייב אף על גב דבלאו הכי הוה מיית דהא קמא עביד שיעור מיתה טעמא משום דאחרון קירב הזיקא הוא שע"י שהעמיק טפי מהר למות ואיהו נמי בעל הבור הוי וא"כ בהרחיבה פטור דאף על גב דקירב הזיקא הרי ריחק נמי הזיקא ואיכא למימר אוקי חדא להדי חדא וכמאן דלא עביד מידי דמי ולאו בעל הבור מיקרי או דלמא טעמא דחופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לעשרים דמחייב לאו משום דקריב הזיקא הוא דאפילו לא קריב הזיקא נמי הוה חייב אלא טעמא משום דכל מי שיש לו עסק וחופר והוסיף בבור אף על גב דלא אהניא מידי בעל הבור מיקרי וחייב וא"כ בהרחיבה כי נמי מוקמי' חדא להדי חדא וכמאן דלא קירב הזיקא דמי אפילו הכי חייב כיון דיש לו עסק וחפר והוסיף בבור בעל הבור מיקרי

וקאמר רב אשי נחזי אנן אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא דכיון דאפילו לא הרחיב היה נופל בו כדפירש הלכך אי בהבלא מיית כמאן דלא קירב הזיקא דמי דאוקי חדא להדי חדא וטעמא דהשלימה לעשרים דאחרון חייב משום דקירב הזיקא הוא. איכא דאמרי אמר רב אשי אי מההיא גיסא נפל הרי קירב הזיקא דאף על גב דמיעט הבלא מ"מ כיון דקירב נמי הזיקא וכי מוקמית חדא להדי חדא נמצא שלא הועיל כלום לכך חייב דבעל הבור מיקרי כיון דחפר והוסיף בו והא דהשלימה לעשרים אחרון חייב טעמא לאו משום דקירב הזיקא אלא משום דהוה ליה עסק וחפר בבור ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא והועיל לבור ולא מחייבינן מי שיש לו עסק וחופר בבור אלא א"כ אינו מועיל כלום אבל זה דמיעט הבלא ועשה תועלת לבור לאו בעל הבור מיקרי ותבא עליו ברכה ולפי מה שפי' החופר בור עשרה ובא אחרון והשלימה לאחד עשר פשיטא דאחרון נמי חייב כיון דקריב הזיקא וללישנא בתרא דרב אשי אף על גב דלא קריב הזיקא כיון שלא הועיל כלום דלא כמשמעות התוספות דלעיל דמשמע דלא אמרינן הכי אלא למאי דפריך עלה מסייד וכייד ומשני הא רבי והא רבנן

ועוד נראה לפ' דמיפשט פשיטא ליה דטעמא דחופר בו עשרה ובא אחרון והשלימה לעשרים דאחרון נמי חייב משום דקריב הזיקא הוא ובהרחיבה קמיבעיא ליה מי אמרינן כיון דאיהו נמי קריב הזיקא חייב או דילמא כיון דמיעט נמי הבלא לית לן בה מה דקריב הזיקא וקאמר רב אשי אי בהבלא מיית לית לן בה מה דקריב הזיקא ואי בחבטה מת הרי קריב הזיקא איכא דאמרי אי מההיא גיסא נפל אף על גב דמיעט הבלא לא מהניא כיון דקריב הזיקא ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא מיהו לפי זה לא אתי שפיר הא דקאמר הרי מיעט הבלא דבלאו האי טעמא נמי כיון דנפל מאידך גיסא לא קעביד מידי בהרחבתו כדפי' לעיל ושמא לרוחא דמילתא נקט הרי מיעט הבלא כלומר הרי לא עבד כלום ולא מיבעיא דלא מיחייב אלא אפילו תבא עליו ברכה

in honor of R' Avrohom Elya Kaplan zy"a's 93rd Yahrzeit, 15 Iyar

In honor of Reb Avrohom Elya's 93rd yahrzeit on 15 Iyar, 30 La'Omer, two chevrusos from Phoenix, AZ, Rabbi Nosson Ungar abd Reb Jeremy Rovinsky, have translate the entirety of Shtei Derachim, the second ma'amar in B'Ikvos HaYirah, a seminal work on the Chassidus/Misnagdus divide. Yeyasher kokham l'oraisa!

Yahrtzeits – 15 Iyar from http://matzav.com/yahrtzeits-history-14-15-iyar/

-Rav Avraham Eliyahu (Elya) Kaplan (1890-1924). Named for his father, who had passed away suddenly at the age of 33 several months before his son’s birth, he was born and spent his early years in his maternal grandfather’s house in the town of Kaidan, a suburb of Kovno, in Lithuania. He studied for several years in Telshe, then studied in Slabodka for seven years. He was one of the founders of a Torah youth movement “Torah v’Oz,” and a parallel educational movement for girls, “Agudas Bnos Yisroel.” Reb Avraham Elya’s movement then blossomed into a national organization known as “Tzi’irei Yisroel. The final period in Reb Avraham Elya’s life began in 1920, when he both married the daughter of a distinguished family from Telshe, and became a Rosh Yeshiva at the Hildesheimer Seminary in Berlin.

(The original can be found at http://www.aishdas.org/raek/2derachim.pdf)

Shtei Derachim – Two Paths - final.pdf - Google Drive