Thursday, March 30, 2017

בענין חיוב שמירת פרה וולדה דשותפין - ב"ק מו ע"ב



 בב"ק מו ע"ב אביי מציע שמקרה המשנה של פרה וולדה שנמצאו ליד שור נגוח מיירי בפרה דחד וולד דחד, שני בעלים . שונים ופרש"י ואי פרה וולד כו', דפרה דחד וולד דחד - כגון שמכר לו פרה חוץ מעוברה

התקשו האחרונים מדוע לא פרש"י שבעל הפרה מכר את הולד שלכאורה יותר מצוי מאשר בעל הפרה ימכור את הפרה וישייר לעצמו את הולד. ושקו"ט האחרונים בזה ע"פ גדרי הקנאת וקנין דבר שלא בא לעולם

ונראה ליישב פרש"י בע"א עפי"ד האו"ש בסוגיין

אור שמח - הלכות נזקי ממון - פרק ט - הלכה ב
ונחשוב דשור זה שהיה לבעל הולד חלק בו הוי כשור של שותפין, דשניהם מחויבין בשמירתו, וכי לא נעלו בפניו הוי פשיעה, אם כן פשעו השנים בעל הפרה ובעל הולד, רק דלא מצית לחייב את בעל הולד כיון דמספקא לן דילמא נגחה אחרי שהפילה, והולד שלו לא הזיק כלום, ועל הפשיעה לחודא לא יתחייב בלי עשיית ההיזק

ובאמת דברי האו"ש קילורין הן לעינים בהבנת כל הסוגיא, אלא שאכ"מ

אכן עפי"ד מובנים דברי רש"י בטוב טעם. דאם בעל הפרה מכר את הולד לאחר הסברא נותנת שעד הולדת הולד רק הוא אחראי על שמירת הפרה. דוקא במכר את הפרה ושייר את הולד  מסתברא מילתא שחיוב השמירה שלו מקדמת דנא לא פקע

ודוק היטב כי קצרתי

Karov L'Malchus: A Guest Post by Ben Rothke

Guest Post by Reb Ben Rothke of Passaic. Note that I don't necessarily agree with everything in his essay, but it is a fine and important piece that should serve as a springboard for conversation.



Karov l’malchus 2017- to boldly go where no posek has gone before
Ben Rothke
Introduction
Halacha, like American law, is often precedent based; where an earlier event or action that is regarded as an example or guide to be considered in subsequent similar circumstances.
With the Trump administration having a large number of Orthodox Jews in his inner circle, questions of karov l’malchus are coming up. Yet the dearth of halachic opinions on the topic makes coming to a definitive answer a challenge.
The ability to decide serious halachic questions based not on an individual’s knowledge of Jewish text and halacha, rather of their ability to search Google or the Bar Ilan Responsa Project has created the often-problematic genre of Google poskim.
In the few weeks since the 2017 presidential inauguration, myriad bloggers, columnists, and social commentators and more have emerged as Google poskim and taken to opining on the propriety of some of the religious actions undertaken by Jared and Ivanka Kushner. There articles ranged from glowing remarks of Rabbi Leonard Yehuda Oppenheimer in The Miracle that is Ivanka Trump1, to that of Simon Yisrael Feuerman in Why Jared and Ivanka’s anonymously granted Shabbat exemption is problematic2.
Yet where all these writers fail in their analyzes, is that in this writer’s opinion, the Kushner’s situation is so historically unique and unprecedented from a halachic perspective, one can’t form an opinion due to the dearth of response on the topic.
With that, consider the following 3 situations:
  • A child sees a man enter a cemetery and says incredulously “I don’t know how he can go there. Everyone knows it’s forbidden for a Jew to enter a cemetery”.
  • A child sees a person driving on Shabbat and says in amazement “I don’t know how she can drive on Shabbat. Everyone knows it’s forbidden”.
  • An adult hears that the Kushner’s were passengers in a car on Shabbat. He sees a picture of them in the National Cathedral. He then writes a scathing blog post condemning their actions, stating “of course what they did is indisputably wrong. As it’s clearly forbidden for a Jew to ride in a car on Shabbat or enter a church.
The answer to the first two scenarios are quite simple. The third scenario is not.
Karov l’malchus
In the first case; the child who observed the man going into the cemetery is from a family of cohanim and naively assumed that it’s forbidden for anyone to enter a cemetery. In the second case, the child was from a small town and didn’t know the driver was a Hatzola member responding to an emergency call on Shabbat.
In the final case, the adult was answering based on their understanding of basic halachic concepts. But what was lacking in his analysis was not entering in the concept of karov l’malchus. And it’s karov l’malchus that turns that scenario from an absolute issur, to an action that may turn out to be quite both permitted and meritorious.
The main sources for karov l’malchus are Bava Kama 83a and Me’ila 17a. Karov l’malchus is a rabbinic dispensation that, at limited and very specific times, allows for the suspension of both Torah laws and rabbinic enactments, for those who can positively influence senior governmental officials.
A fundamental question is how can chazal allow for the violation of a Torah law? There are several answers ranging from the fact that savings lives allow for the suspension of certain halachot, to the concept of masaro hakatuv l’chachamim; meaning that chazal at limited and very specific times, are given the obligation to carve out how specific halachot are to operate.
Bava Kama states that someone who is misaper kumi, gets a specific type of haircut such that their forehead is shaved, has violated the issur of following in Emorite practices. The reason being that the kumi haircut was a specific non-Jewish practice.
The Talmudic discussions center on two individuals, Avtulmus bar Reuven and R’ Reuven bar Istrobili who were exempted from the kumi haircut ban since they interacted with Roman officials. R’ Reuven bar Istrobili passed himself off as a Roman Senator to prevent the Senate of the Roman Republic from passing legislation to liquidate the Jews.
Rabbi Dr. Dov Zakheim was the United States Under Secretary of Defense (2001–2004) and Deputy Under Secretary of Defense (1985–1987) during the Reagan and Bush administrations. As a person who was indeed karov l’malchus, he writes3 that karov l’malchus strictly speaking means anyone close to the government, but not necessarily part of it.
Zakheim writes in Nehemiah: Statesman and Sage4, that as cup-bearer (officer of high rank in royal courts whose duty it was to serve the drinks at the royal table; a position of greatly valued and given to only a select few throughout history) to Artaxerxes; part of Nehemiah's duties included the tasting the non-kosher wine of the king.
Approaching the answer
When analyzing a sugya and its halachic ramifications, the flow is generally quite linear. At its most basic level, one starts with a Biblical verse and then sees how it’s dealt with in the gemara. Next is to review how the rishonim and achronim interpret the topic. To get towards a definitive practical answer, a review of the relevant shailos v'teshuvos literature is then undertaken. This is where precedent comes to play. Yet when it comes to the Kushner’s, there’s a significant shortcoming with this calculus as there is a dearth of response on the topic.
It’s this writer’s opinion that the Kushner’s situation is so historically unique, that we lack any significant shailos v'teshuvos literature in which to base an opinion on. A questioner can certainly start with Bava KamaMe’ila and the rishonim; yet the halachic buck stops there. The utter dearth of shailos v'teshuvos related to karov l’malchus is not surprising given its historical infrequency.
With the many articles written about the Kushner’s, I’ve yet to find where the author has been qualified to voice their opinion about their specific instance of karov l’malchus. In fact, I’m hard pressed to find a greater example of karov l’malchus of the past 2,500 years than the Kushner’s.
History has been replete with Jews close to national leaders. The list ranges from the medieval period with Shmuel Hanagid (993-1056), to a renaissance man such as Isaac Abravanel (1437–1508). In the 20th-century, we have figures like Felix Frankfurter (1882-1965) and Henry Kissinger. Hanagid and Abravanel were world-class scholars, while Frankfurter thought of religion as "an accident of birth".
Yet there’s never been at instance until today where those who are karov l’malchus have also been related to the leader. With the Kushner’s, it’s karov in both the literal and figurative sense. Adding to this is that we have not one person, but two individuals who are karov. Perhaps this rarity is proven by the fact that the term is karov l’malchus and not krovim l’malchus.
Professor Haym Soloveitchik writes in Rupture and Reconstruction: The Transformation of Contemporary Orthodoxy5, of an over 600-page work on sefirat ha-'omer. This was a subject he astutely noted that had rarely, if ever, rated more than a hundred lines in the traditional literature. I’d venture to suggest that the practical aspects of karov l’malchus hasn’t gotten more than a hundred lines either.
That doesn’t mean there isn’t anything dealt with on the topic. Rabbi Boruch Simon (Professor of Talmud at Yeshiva University) has a shiur6 which provides an overview the topic.
The last time karov l’malchus and its halachic propriety was brought into question was in 2009 when Rabbi Haskel Lookstein participated in the Presidential Inaugural Prayer Service. This was done at the invitation of then President Barack Obama. Lookstein recited verses from Tanach during a worship service held at the National Cathedral (officially named the Cathedral Church of Saint Peter and Saint Paul), an Episcopalian Church, in Washington, D.C.
Lookstein’s participation lead to a fascinating debate between Rabbis Michael Broyde and Kenneth Auman, which was later documented in Ḥakirah volume 87.
The debate centered on whether Lookstein was in fact karov l’malchus. For those who would like to know, their discussion is an insightful one. After numerous exchanges, Auman wrote that Broyde was right about the uncertainty; that neither he nor Broyde can prove one way or the other who is really karov l’malchus. When it comes to the Kushner’s, res ipsa loquitur.
The topic of karov l’malchus and how it should be invoked for the Kushner’s is a serious question with tremendous implications. Anyone is free to discuss it. But the ability to pronounce a halachic answer, which many of these writers have done, is something that in this writer’s opinion – can be done by but a handful of American poskim.
Karov l’malchus as an avenue for chidush
It’s said that R’ Chaim Soloveitchik focused on kodshim as it was a domain that was ripe for chidush. I think that karov l’malchus is perhaps the next great avenue for chidush given the dearth of source material.
The lack of karov l’malchus source material which to work with means that these American poskim will be like the Chazon Ish, who singlehandedly undertook the task to resurrect the laws of mitzvot ha'teluyot ba'aretz.
More specifically, here are but a few of the many key questions that must be addressed with respect to karov l’malchus:
What exactly is the definition of karov l’malchus? – when dealing with physical space, there’s physical definitions. Measures such as tefachamah and the like are axiomatic within halacha. With the figurative karov l’malchus; how close is close? Rabbi Lookstein felt that being in proximity and having a chance to get the Presidents ear was enough. Or does one have to be part of the President’s presidential cabinet? Would it apply to the Speaker of the United States House of Representatives?
Where does it fit into the big picture? At a high level, these poskim must consider that even if we knew precisely how karov l’malchus worked in and of itself; they need to address how it plays in the sandbox with myriad other halachot. Does it automatically supersede them or not? Does it share the same properties of pikuach nefesh that is docheh all Shabbat halachot?
Does karov l’malchus even apply in the United States? Taken literally, when chazal used the term, it was meant perhaps to only be for political institutions such as monarchies, despotic governments, and those where the leader had similar unmitigated powers.
In a federal republic, such as the United States, one could question its applicability. Chazal understood a monarchy in part to where a king had absolute power, and could kill at whim. It was precisely those types of rulers where someone who was close to the king could have a positive influence.
For example, this type of positive influence could be manifest in the ability of the king to stave off the execution of a condemned prisoner. In the US, where prisoners often spend decades on death row; the fact that this would span multiple presidential administrations would lessen the ability for a heter of karov l’malchus.
In a democracy like the United States, one could reasonably be of the opinion that karov l’malchus simply doesn’t apply, given the chazal’s use of the term was prescriptive, and not descriptive.
Could we apply karov l’malchus to every United States citizen? Assuming it is in effect in the United States, and based on the notion that it means those who can positively influence senior governmental officials; can we apply it to every registered voter?
Block voting and mass calls to senators and representatives have shown to be a powerful political tool. Based on that, one could argue that should the situation arise, it would seemingly be permitted to call government officials on Shabbat or yom tov.
In the United States, while the president is powerful, often that source of power is facilitated through congress. The bicameral legislature can be the address for getting things done. One person who understood this quite well was the late philanthropist Zev Wolfson. When attempting to get things done, Wolfson forged relationships with congressman. That approached bore significant fruits for his interests through the years.
Conclusion
Karov l’malchus is both a fascinating a stimulating topic. It’s a great topic for a speaker to engage an audience in a topical lecture. But it will all be l'halacha v'lo l'maaseh. Those who want practical answers as to how the Kushner’s should act in relation to karov l’malchus will run into a brick wall, as of this writing; the data set of literature for the question simply does not exist.
And until then, anyone commenting on the situation would be better served by observing the sage advice found at the end of the first chapter of Pirkei Avot - I have found nothing better for the body than silence.

The author would like to thank Rabbi Dovid Hirsch and Meyer Mandel for their comments and cogent insights.

Angry Israelis Take Matters Into Own Hands After Peleg Blocks Road

I try to avoid political posts, but it must be remarked that evidently there is a dearth of responsible adults - rabbis and parents - in the Peleg HaYerushalmi.



Sunday, March 19, 2017

R' Gedalia Nadel's Explanation of Kavua, Similar to Prof. Aumann's "Moral Hazard" Theory of Kavua, And A Note from Myself


p. 31 of the pdf


 בתורתו של ר׳ גדליה

  מדברי תורתו של הגאון ר׳ גדליהו נדל זצ״ל
  כתב יצחק שילת
הוצאת שילת מעלה אדומים תשם״ד


 וזהו הטעם להבדל בין פל דפריש לבין קבוע: כשאנו מוצאים חתיכת בשר בחוץ ורוצים לקבוע את תכונתה - לגבי חתיכה זו כל החנויות שבעיר הן ״תערובת״ אחת, שממנה החתיכה באה. ״תערובת״ זו היא הרקע העומד מאחורי חתיכה זו, ואנו קובעים את תכונתה של החתיכה לפי תכונתה הקולקטיבית של התערובת, כלומר לפי רוב החנויות. לעומת זאת, כאשר אדם  נכנס לחנות וקונה שם בשר - אין החנויות מעורבות זו עם זו, אלא כל חנות ידועה ומוכרת במקומה ואם אחר כך הוא רוצה להיזכר מאיזו חנות לקח ואינו נזכר, עליו באמת להתייחם לזה כאל ספק, כי אין כאן ״תערובת״, דםר אחד חדש שמכריעים את תכונתו לפי הרוב. מובן שגם זה אינו הכרחי, שכן היה אפשר לומר שמחשבתו של האדם, הרהוריו מהיכן קנה, מצרפים את כל החנויות למציאות &חת שעליה דנים, וגם בזה יש ללכת אחר הרוב, ולכן גם כאן זקוקים אנו ל״גזירת הכתוב״ שתחלק בין קבוע לבין פריש, ותגלה לנו שכל שבא אל מקום הקביעות - כל אחד מן הקבועים נחשב כעומד בפני עצמו, ואין כאן תערובת. אבל לכל גזירת הכתוב יש טעם והיגיון. באמת מוצאים אנו את ההבדל הזה גם בהתייחסות הטבעית של האדם. אדם היודע שיש חנות טריפה וחנויות אחרות כשרות, נזהר מחנות הטריפה, והיא עומדת בתודעתו בפני עצמה, ובמקרה שנכנס לחנות ונעלם ממנו לאן נכנס הוא מבין שהוא במצב של ספק. מה שאין כן במוצא בשר מחוץ לחנויות, כאן הכל מצטמצם בחתיכת בשר זו, אין כאן איסור מבורר, ושייך יותר לסמוך על רוב. ובכלל, כך הוא הדבר ככל האיסורים ובכל המצוות, שהגדרים . ההלכתיים נקבעים לפי ההתרשמות וההתייחסות של האדם

א״ה: פעם אחרי שיעור שבו הזכיר הרב יסוד זה, שהיה חוזר הרבה בדבריו, שאלתיו: זה בגלל קאנט?(עמנואל קאנט, מי שנחשב לגדול הפילוסופיה החדשה, נזכר בכינוי ״הפילוסופים המעיינים״ על ידי המלבי״ם בפירושו לויקרא יט, יח. חידש בתורת ההכרה שהאדם אינו מכיר את העצם כשלעצמו אלא רק את תופעותיו, ועיקר שיטתו זו מביא המלבי׳׳ם בפירושו לאיוב יא, ו). ענה לי הרב: גם בלי קאנט. והסביר שהואיל והמצוות מיועדות לפעול על נפש האדם ולעצב את דמותו המוסרית, לפיכך מה שתשוב לגדר ההלכתי הוא ההתרשמות של האדם מן הדבר, ולא הדבר כשהוא לעצמו.

Today it struck me that, furthermore, there may well be some parallel between סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא and קבוע!

Friday, March 10, 2017

Toras Purim: Snippets from 5757-5759

Upon my sending him my Toras Purim 5762-5767,  a talmid (now a great talmid chochom) sent me the following:


I happen to remember a few small bits and pieces of things that I heard from you at the end of your Purim Seudos between תשנז-ט.

I suspect that you probably were too drunk to remember what you had said so I thought I would write it down.  Maybe you’ll remember how to fill in the pieces.

One year you talked about ותלבש אסתר מלכות. That according to the Sefarim HaKedoshim this is Middas Malchus.  You then described Middas Malchus as a periscope. However, I don’t remember hearing what you meant by that.

One year you talked about the Gr”a about the kadma vazla on נערה ונערה  as opposed to the munachim on תר אסתר בת אביחל you explained that the middah of a Jew is to do everything במתינות in order to be sure that it is Ratzon Hashem.

You connected this to a Yerushalmi in Orlah about a tree that was mostly uprooted from  the ground but was still connected by a small root how thick must that root be. There was a de'ah that also describes the root with a world related to מתון.

You then explained how this is based on the mitzvah of orlah and connected it to the pesukim שלש שנים יהיה ערלים. 

You also noted that one of the three message of אנשי כנסת הגדולה - הוי מתנונים בדין.

And I think you explained that this was a broad message to every Jew for the מתינות   before all actions to make sure they are Ratzon Hashem.

Have a Good Shabbos and a Freilichin Purim.

New note: One can link matanos with metinus!

Toras Purim 5777 Part 3: From Yodei HaIttim to Yodei Dos VoDin

Reb Tzadok (DoverTzedek) 33b writes that nevuah is an hisgabrus of binah in the the heart. Nevuah is a form of hisbonenus that grants perception through a clearly intuited perception. Which is why a navi was also called a ro'eh. Shevet Yissaschar was granted binah lo'ittim, to intuit a perception of the seasons - the ittim - so as to know when to be me'abber shanim.

But in a world of ittim, the epochs of time control and ordain the events, which is why there are ittos l'tzarah, Which is why ידעי העתים in gimatriya equals המן בן המדתא האגגי! Haman was a wonderful menachesh who was an expert at ascertaining ittim. Therefore the Melech - Melech Malchei HaMelachim - says we are going to commence on a new epoch with a new hanhagah. We will dispense with the yodei ho'ittim and commence with ידעי דת ודין - who are, in gimatriya בית יוסף - the Beis Yosef Lehavah that is the precondition to the destruction of Esav - and the eradication of Amalek. These are the sages of Torah she'b'al peh, the Chachamim. As we have said, das v'din in gimatriya is da'as - and thus a chacham is adif me'navi - in that, although da'as is a lower sefirah than binah, it is more complete, as it rests on both chochmoh and binah. And a special power is granted to chachamim. They have the capacity to transcend ittim, into the realm of the Rambam's indivisible time, and be mazmin a zman that is l'ma'alah min ha'shemesh (למעלה מן השמש in gimatryia equals המלך אחשורוש telling us that transcending time is the way to free ourselves from Achashverosh).

Yissaschar knew how to tell the Jews how to respond to the eis (ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעה מה יעשה ישראל). Chazal impose their will on time (כל תקף לקים... את ימי הפרים האלה בזמניהם). A Navi has no such authority - לא בשמים היא - but a Chacham does. 

This capacity to transcend and impose our authority on time is what makes Purim - specifically - timeless. וזכרם לא יסוף מזרעם.

And now we can understand the Likkutei Maharil quoted in the Ta'amei HaMinhagim p. 378:

 ובספר ליקוטי מהרי״ל כתב, הטעם שיטי הפורים לא נבטלים, כי כל המועדים הם בזמן אחד. חג הפסח בט״ו בגיסן. הג הסוכות בט״ו בתשרי. ואין כת ביר ב״ר להקדים יום אתר. אבל ימי פורים• הם ייא, י״ב, י״נ, י״ד, מ״ו, והוא למעלה מן הזמן, ע״כ ימי הפורים לא נבטלים, כי פורים למעלה מן הזמן:

and the Imrei Emes:

ספר אמרי אמת - שושן פורים 
חנוכה ופורים הם הזמנים המחזקים בגלות שהם נסים נסתרים וימים טובים בימי החול ויכולים כל השנה להחזיק בזה כדכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, בפורים אין הבדלה, דאיתא אם אין דיעה הבדלה מניין ובפורים הוא עד דלא ידע, איתא הדור קבליה וכו' כח התורה הוא למעלה מן הזמן ומן הטבע ומה שהוא למעלה מהטבע ממילא אין 

And, we conclude, for now with the following:

If Purim is all about the transfer from Binah to Da'as, why is the Mitzvas HaYom to attain Ad d'Lo Yada?

The answer lies in a Tanna d'Bei Eliyahu:

אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים באמת

By Purim, we must say:

אין אומרים עד דלא ידע אלא למי שהוא בר דעת באמת

so much more can be said!

תן לחכם ויחכם עוד

A Freilichen Purim!



Tuesday, March 07, 2017

Toras Purim 5777 Part 2: Eis vs. Zman

By now we understand that an eis is a specific major or minor epoch in time that can be identified by phenomena. The 28 ittim are times when specific hashpo'os are mashpi'a the world. As the Ramchal writes in Da'as Tevunos:

ספר דעת תבונות - קסא - קפח 

ואמנם זאת היא דוגמא עשויה להראות ענינים היותר גבוהים ונעלמים. והיינו, כי הנה מיני השפעות רבות חידש האדון ב"ה להשפיע על בריותיו, השפעות מיוחדות לכל בריה כראוי לה. ומלבד זה, גזר היקף סיבובי לכל מיני ההשפעות האלה, להיות שולטים בסיבוב על העולם, שיהיה סדר שליטתם ופעולתם בסדר סיבוב הזמן. ובכל יום שולט בהנהגה מין ממיני ההשפעות, והיא שליטה כללית על כל הבריאה, אך אין פעולתו בשליטה זו פעולתו העיקרית שהוא עושה בנמצאות המקבלים ממנו ביחוד, אבל עם כל זה יחודשו ענינים בכל הבריאה לפי ענין ההשפעה ההיא, תולדת שליטתה זאת. ובזה גם כן תלויה קדושת ימי המועדות מימים ימימה, וכל שאר הדברים התלויים בזמן. אמנם צריך להבחין ההבחנה שזכרתי, שיש הפרש בין הפעולה המיוחדת מכל השפעה בכל זמן, ובין הפעולה הסיבובית שאינה כל כך עיקרית להגיע בתוכיות עצם המקבל:

In the Purim story, Haman seeks the eis that will be an eis tzarah for the Jews. He seeks that by a pur that is a goral - a destined - a predestined eis

Mordechai recognizes that the haspo'oh and hashgochoh is in the throes of a very precarious eis.

Haman finds every time he sees Mordechai to be an eis of great frustration.

When the decrees are issued countermanding Haman's decree it is certainly an eis of salvation.

And, of course, while not mentioned in the Megillah explicitly, the epoch in which the events took place was an eis la'asos, which is why Mordechai and Esther decreed a public fast on Pesach.

ספר במדבר פרק כג 

כג) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל 

A menachesh also tries to find the proper eis for his purposes. That was Bilam's strength - to know the daily eis of Hashem's anger. We, on the other hand, have the eis of nevuah.

And the eis of nevuah is remarkable:

Rambam, Hil. Yesodei HaTorah 4:

ג  ובעת שתנוח עליו הרוח--תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, וייהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים:  כמו שנאמר בשאול, "והתנבית עימם; ונהפכת, לאיש אחר" שמואל א י,ו.

But a navi is limited to the right eis:

Ibid.

ח  כל הנביאים--אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין:  שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה.  לפיכך בני הנביאים, לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והם מבקשים הנבואה; וזה הוא שנאמר "והמה מתנבאים" (שמואל א י,ה)--כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שיינבאו, כמו שאתה אומר פלוני מתגדל.

In this critical aspect, of course, חכם עדיף מנביא - ב"ב יב ע"א - a Chacham transcends ittim (see the Ramban there).

A Chacham has the capacity to not just discern and work with ittim, but to enact and introduce zmanim. He is mazmin the zman. Which is why in all the time of Nevu'ah (Bayis Rishon) no new holiday was enacted. Mordechai - the head of the Sanhedrin - with the Anshei Knesses HaGedolah - introduce the first yom tov d'rabbanan. They pluck a date out of thin air and imbue it with sanctity, decree that it is eternal and that its shefa and hashpo'oh shall be everlasting. Hazmanah milsa...

Getting there...

Next time (bl"n), the denouement.

But first, derech agav, an amazing gimatriya:

The word eis appears three times in the Megillah. In our pasuk it says ittim - eis times two. That makes five times eis. Five times eis in gimatriya = 2350. That is the precise equivalent of the pasuk, Bereishis 3:10:

ויאמר את־קלך שמעתי בגן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא

Ah, but, you may ask, so what?

Good question!

The next pasuk is:

ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת

Haman!

When we are contingent on ittim we are susceptible to Haman.

And, for some bona fide Purim Torah...

Do you know why there is an Israeli children's song that claims

"את המן תלו על עץ גבוה את ויזתא על עציץ"?

Because Azitz in gimatriya = HaMin HaEitz!

Sunday, March 05, 2017

Orthodox Jews Against Discrimination and Racism Conference

The first online conference of the group, hosted and moderated by Stacey Aviva Flint. A broad range of issues were discussed , including current and ongoing concerns of discrimination and racism in the Orthodox Jewish community.

For audio mp3 go to
https://od.lk/f/119321209_NJ2co



Thanks to Stacey Aviva Flint for organizing, hosting and moderating the conference with grace and aplomb!



Please watch or listen and share far and wide!





Thursday, March 02, 2017

PDF Collection of all the blog's Toras Purim Posts 5762-5776



Go to:

https://od.lk/f/119297939_nqnz0

to download a pdf of all the years of Toras Purim from the blog in one file. This year not yet included. Some day I hope to make it a sefer...

Toras Purim 5777, part 1: Eis in the Megillah, Zman, Yom, Time

Other than in yod'ei ha'ittim, so far as I can tell the word eis appears in the Megillah three times:

4:14 - bo'eis ha'zos (Mordechai speaking to Esther).
5:13 - b'chol eis (Haman to his household and Zeresh).
8:9  - bo'eis ha'hee (the 23rd of Sivan, when the counter-decree was written).

According to the Malbim (HaCarmel), eis connotes a natural point or span of time that is manifest in nature - as opposed to a point in time determined by dos (he uses the word!) and human convention. An eis can be long: geshamim b'ittam - or short: l'eis erev.

Zman, on the other hand, is not part of an ebb and flow in the tides of natural phenomena. Although the Malbim does not state this in the cited passage, it is clear that zman and hazmanah are related.

Yom is also a set time, defined by the phenomena of night and day. There can be several ittim in a day and, conversely, many days part of a larger eis. Thus, v'al yavo b'chol eis el ha'kodesh, says the Malbim, means not even at all ittim during the day of Yom Kippur.

To be Hirschian, the shoresh of eis, עתת is related to the shoresh of os, אתת. They are both significations, v'duk.

Moadim in the Torah are connected with ittim - seasons. Yomim Tovim d'Rabbanan are connected with zmanim - times at which events occurred independent of seasons of harvest, first fruits and gathering. Avodah Zarah and soothsaying are concerned with seasons and auspicious phenomena that indicates a fortuitous point or span of time. Atheism denies any such significance. There is only time.

If you believe in coincidences, a  mikreh is meaningless. It also has nothing to do with zman, other than that it takes place within time. But if you believe in mazal and/or hashgachah, a mikreh may very well indicate the onset of an eis.

One more hakdamah: In the Moreh 1:73, the Rambam notes the error of the Medabrim (the Mutakallemin) who see time as comprised of an infinite number of "time-atoms" (Friedlander's translation). The Rambam holds that time is not comprised of "time-atoms" but is an indivisible unity...

Wednesday, March 01, 2017

Toras Purim 5777 Introduction

I randomly opened a Megillas Esther and came upon the pasuk:

 ספר אסתר פרק א 
יג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין

So this is the source for this year.

The Malbim says that the king told the yod'ei ha'ittim that they - the more significant judges - need not be involved in the case of Vashti, which could be handled by any yod'ei dos v'din. The Alsheich has a similar approach. So does the Maharit. The Radomsker has a interpretation al pi kabbalah from which we may draw some insight later on:


ספר תפארת שלמה - על מועדים - רמזי פורים 

ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין (אסתר א, יג), נקדים מ"ש להלן (שם ד, יד) כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וכו'. לפמ"ש וידוע לי"ח כי מלת זאת רמוז על השכינה. ע"ת רמוז על כ"ח עתים וצריך לעשוושת היחוד וחיבור להמשיך השכינה הקדושה לכ"ח עיתים וז"ש כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ולא תמשוך לכ"ח עיתים וכו'. וז"ש כאן ויאמר המלך לחכמים לפי הידוע שבימי הפורים מתגלה אור החכמה כל היום. יודעי העתים. בחי' הדעת הוא לשון המשכה וחיבור כמ"ש (דברי הימים א יב, לג) בני יששכר יודעי בינה לעתים כי הם היו להם כח להמשיך מעולם הבינה לכ"ח עיתים וידוע כי יין רומז לבינה ומינה דינין מתערין כי ביין פוסל מגע עכו"ם. ושמן רומז לבחי' חכמה ושם אין פוסל במגע כי הוא חסד גמור. וזהו ויאמר המלך לחכמים כו' רמז על ימי הפורים שמתעורר בו עולם החכמה וכח ביד הצדיקים להמשיך אור החכמה לכ"ח עיתים כנ"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם (אסתר ט, לא), גם עתה לא יבצר שיהי' חסד אל כל היום. וזה שמסיים הפ' לפני כל יודעי דת ודין. פי' אותן הבחי' אשר מעוררים ח"ו דת ודין לא יהי' להם שליטה כלל. רק אותם הממשיכים חסד ורחמים יהיו לפניהם ובחי' החסד יהי' גובר עליהם מאור החכמה אשר תופיע בימי הפורים

The Bnei Yissaschar brings a nice pshat from a Sefer Ma'aseh Hashem:


 ספר בני יששכר - מאמרי חדש אדר - מאמר ה

זה אין לו ביאור לכאורה מהו כי כן דבר המלך וכו', ואחר כך ויאמר ממוכן (זה המן לדעת חז"ל [מגילה יב ע"ב]) לא על המלך לבדו וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי וכו', מהראוי להתבונן, הנה עיקר עצתו היה להרוג את ושתי ומהו הנרצה בדבריו יצא דבר מלכות מלפניו, וגם מהו הצורך להכתב בדתי פרס ומדי, ופירש הרב הנ"ל, ויאמר המלך לחכמים וכו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין, הכוונה הוא, דמבאר למה הוצרך לישאל את פי החכמים, הרי מלך הוא ודבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה [קהלת ח ד], לזה אמר כי כן דבר המלך לפני וכו', רצ"ל כן היה דתי פרס ומדי אשר אפילו דבר הנוגע לכבוד המלך לא היה יכול המלך לשפוט בעצמו רק היה מוכרח להקריב את משפטו לפני יודעי דת ודין, והנה אם היה נשאר הדבר כן בדתי פרס ומדי, הנה בעת אשר הגיע זמן המן הרשע לאבדו מן העולם כרגע בציווי המלך, הנה היה המלך מצטרך להציע דבריו לפני יודעי דת ודין, ובודאי כפי הטבע היו נושאים לו פנים כיון שהיה גדול על כל השרים והעמים, מה עשה הפועל ישועות, הקדים הרפואה ויאמר ממוכן (זה המן כרה לעצמו שחת) וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו (רצ"ל אין זה כבוד למלך שיצטרך למשפטו לישאל את פי יודעי דת ודין רק מהיום והלאה ישתנה החוק והדת, אשר דבר מלכות יצא (הדין) מלפניו, ולא יצטרך להתייעץ עם שום דיין), ויכתב (כן מהיום והלאה) בדתי פרס ומדי (אשר המלך יעשה דין לעצמו כאשר יחפוץ), וייטב הדבר לפני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן (היינו שנכתב כן בדתי פרס ומדי אשר דבר המלכות יצא מלפניו), הנה טובה גדולה פעל המן בעצתו זאת, בהגיע זמנו שיתעקר מן העולם כרגע, הנה ויאמר המלך תלוהו עליו [שם ז ט] בלי שום התווכחות ושאלה ליודעי דת ודין, ויתלו את המן כרגע, כן יאבדו כל אויבך י"י

Now, the Megillah begins with a discussion of the yod'ei ha'ittim. But it ends with לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם. The eis becomes a yom and a zman.

As Chazal tell us, the yod'ei ha'ittim are Shevet Yissaschar:


 מדרש רבה אסתר - פרשה ד פסקה א

א) ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וגו' מי היו אמר ר' סימון זה שבטו של יששכר הה"ד (ד"ה א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו' ר' תנחומא אמר לקורסין ור' יוסי בר קצרת אמר לעיבורין לדעת מה יעשה ישראל שהיו יודעין לרפאות את הקירוס (פירוש קליפה העולה מחמת מכה) ראשיהם מאתים אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו שבטו של יששכר מעמידים וכל אחיהם על פיהם וכולם היו מסכימים הלכה על דעתן כהלכה למשה מסיני אמר להם אותו רשע בשביל שגזרתי על ושתי שתכנס לפני ערומה ולא נכנסה מה הוא דינה אמרין ליה אדונינו המלך כשהיינו בארצנו היינו שואלים באורים ותומים ועכשיו מטולטלין אנו וקראו לפניו המקרא הזה (ירמיה מ"ח) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר אמר לון אית הכא מינהון אמרין ליה קריביהון הדא הוא דאמר והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי וגו' (משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו צדיק מצרה נחלץ אלו שבטו של יששכר ויבא רשע תחתיו אלו שבעת שרי פרס ומדי ד"א והקרוב אליו כתיב (שם) בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו בפה חנף ישחית רעהו אלו שבעת שרי פרס ומדי ובדעת צדיקים יחלצו זה חלקו של יששכר ד"א והקרוב אליו כתיב (שם י"ד) חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח חכם ירא וסר מרע זה שבטו של יששכר וכסיל מתעבר ובוטח אלו שבעת שרי פרס ומדי ד"א והקרוב אליו כתיב (שם כ"ב) ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו ערום ראה רעה ונסתר זה שבטו של יששכר ופתאים עברו ונענשו אלו שבעת שרי פרס ומדי


But of course Mordechai is from Shevet Binyomin. So the hanhagah changed from Yissaschar to Binyamin. Ittim are the domain of Yissachar; yamim and zmanim the domain of Binyamin. To get a bit more abstract, the former are the domain of Nevuah and Mikdash Rishon; the latter the domain of Torah She'b'al Peh and Mikdash Sheni and Galus.

With this we shall come to understand why we say Eis La'asos and not Zman La'asos.

One more Hakdamah: Ittim is associated with Binah. But dos v'din in gematria is da'as.

The plot thickens...