ספר פרי צדיק פרשת חיי שרה - אות א
:
ודרש במדרש תנחומא עוז והדר לבושה, אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה. ולמעלה דרש הוד והדר לבשת מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם כו', שנאמר ואברהם זקן. ובמדרש רבה (סוף פרשת נח) תפשת אומנתי בוא לבוש לבושי ואברהם זקן וכמו שכתב (המתנת כהונה) הקב"ה שנקרא עתיק יומין. וכתיב לבושיה כתלג חיור. ובמדרש תנחומא פתח ה' אלקי גדלת מאד שעשית עם האדם שנתת לו זקנה וכו', והענין כמו שאמרנו דשם גדול מורה בלא שיעור. גדלת מאד, היינו בלא סוף ותכלית אין סוף. והשם יתברך האציל עשר מדות לבריאת העולם. וזה שנחשב במדרש (סוף פרשת ואתחנן ושיר השירים רבה עיש"ה. ובפסיקתא שוש אשיש לגי' ילקוט עייש"ה) עשר לבושים שלבש הקב"ה מיום שברא העולם. והיינו עשר ספירות עשר לבושים. וחשב בפסיקתא הלבוש הראשון הוד והדר. והוא כנגד כ"ע שקשורים בשורש. שאחר כך כתיב עוטה אור כשלמה. מאמר יהי אור שכנגד חכמה. וזה ענין שדרש התנחומא הוד זה העוז שהלבשתיך בים שנאמר עזי וזמרת וגו', והדר ההדר שנתהדרת בי בסיני כו', והיינו שבים ובסיני היה התגלות עתיקא דקריעת ים סוף בעתיקא תליא כמו שאמרו בזוהר הקדוש (ח"ב נב ב) ואיתא במכילתא (ושם ס"ד ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. וכן במתן תורה כתיב פנים בפנים דיבר ה' עמכם ובזוהר הקדוש (שם פ"ב א) חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל, והיינו התגלות עתיקא. וכן איתא (זח"ג רנו ב), אנכי בי' כ' כתר עיין שם. וזהו לבוש הוד והדר. ומסיק במדרש תנחומא כיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע על זה נאמר כשושנה בין החוחים, והיינו שזה ההדר שנתהדרת בי בסיני נגד כל העמים. ובשעה שאמרו נעשה ונשמע נכתרו בב' כתרים כמו שאמרו (שבת פח.) והיינו שמלבוש הוד והדר נעשה אור מקיף כתרים על הראש. ומה שדרש הוד על עוז שהלבשתיך על הים הוא דבים איתא במכילתא על מה שנאמר והמים להם חמה חסר. אל תיקרי חומה אלא חמה עיין שם, והיינו שהיה קטרוג על הים. רק ישראל עשו תשובה. וזהו על פני המים תשובה שנמשלה למים. והדר דרש על מתן תורה דכתיב אני אמרתי אלהים אתם שנעשו באמת טובים. וזהו תורה. ומשניהם נעשה אחר כך במתן תורה אור מקיף וב' כתרים. וזה שדרש עוז והדר לבושה. עוז לבוש הוד מהים על ידי תשובה. והדר של סיני שישראל טובים באמת. ומשניהם זכו לאור מקיף וזהו שאמרו אלו ענני כבוד. וזה שנאמר ותשחק ליום אחרון דכתיב אז ימלא שחוק פינו, והיינו בהתגלות עתיקא שכן מורה לשון אז וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (ח"ב נד א) כד אתנהיר נהירו דעתיקא כו', ואלף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר כו', ומטו לזיין עיין שם ועיקרו הוא לעולם הבא וכמו שאמרו במדרש הנעלם פרשה זו (קכז א) ומכל מקום כיון שזכו להתגלות עתיקא וכמו שנאמר עוז והדר לבושה. כתיב ותשחק ליום אחרון. וכן בגמרא (ברכות לא.) נלמד מזה אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה כו', ומכל מקום מצינו ברב ברונא (שם ט ע"ב) זמנא חדא סמיך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כולא יומא. והיינו ממלא שחוק פיו. אך סמיכות גאולה לתפילה מורה על התגלות עתיקא וכמו שאמרו (ירושלמי סוף פרק א' דברכות) הקורא את שמע כו', צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכות בכורים כו'. ומכת בכורות מכה עשירית שבה נתבררו ישראל ויצאו מקליפה עשירית ראשית דקליפה. ונכנסו לקדושה במדה עשירית שהוא כ"ע. שכן היה בכל המכות כמו שנאמר נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל כעין מה שאמרו בזוהר הקדוש (ח"ב לו א) וסדר העשר מכות היה מתתא לעילא כמו שאמרו בזוהר הקדוש (שם כט סע"א). וקריעת ים סוף בעתיקא תליא. ועל כן כשזכה לסמיכת גאולה לתפלה, היינו שזכה להתגלות עתיקא מעין עולם הבא ולכן לא פסיק חוכא מפומיה וכן כאן עוז והדר לבושה ותשחק וגו':
