YGB - יג"ב

Purim and Carmel

ספר ויקרא פרק ב

י"ד) וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.

מדרש רבה אסתר פרשה י פסקה ד

(ד) מהר קח את הלבוש ואת הסוס ויקח המן את הלבוש ואת הסוס הלך לו אצל מרדכי כיון שהגידו למרדכי שהוא בא נתיירא עד מאד והיה יושב ותלמידיו לפניו אמר להם לתלמידיו בני רוצו והבדלו מכאן שלא תכוו בגחלתי שהרי המן הרשע בא להרגני אמרו אם תמות נמות עמך אמר להם א"כ נעמוד בתפלה ונפטר מתוך התפלה וחסלון צלותהון יתבון ועסקין בהלכות מצות העומר שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש קיים אתא המן לגביהון אמר לון במה אתון עסקין אמרו לו במצות העומר הה"ד (ויקרא ב') ואם תקריב מנחת בכורים לה' וגו' תמן אמרי הלכות קמיצה אחוו ליה ודבר אחד שהיו קומצין מן העומר אמר לון והדין עומרא מהו דדהב או דכסף אמרי ליה לא דדהב ולא דכסף ולא דחיטין אלא דשעורין אמר לון בכמה הוא טימיה דידיה הוה בעשרה קנטרין אמרין ליה סגיין בעשרה מנין אמר לון קומו דנצחון עשרה מנכון לעשרה אלפי קנטרין דכסף דילי...

ספר שמואל א פרק טו

(ח) וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב... (יב) וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל.

ספר שמואל א פרק כז

(ג) וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִית... (ח) וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם.

ספר שמואל א פרק ל

(א) וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ...

(ה) וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי.

מדרש רבה במדבר פרשה יג פסקה ג

ד"א גאות אדם זה עמלק שנתגאה על הקב"ה בחרופיו וגדופיו שהיה משליח זמורה אל אפו והיה נוטל זכרותן של ישראל וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף ואומר בזו חפצת הה"ד (דברים כה) ויזנב בך שהכם מכת זנב ושפל רוח יתמך כבוד זה יהושע שהרגו שנאמר (שמות יז) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו וגו' ד"א גאות אדם תשפילנו זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה ושפל רוח יתמך כבוד זה סיני שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך ועל ידי כך תמך הקב"ה כבודו עליו ונתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה כמה דתימא (שם יט) וירד ה' על הר סיני.

ספר שם משמואל פרשת ויקרא - ויקרא וזכור שנת תר"ע

בהפטרה לפרשת זכור (שמואל א' ט"ו) ויוגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, ופרש"י בונה לו מזבח הוא המזבח שנאמר באליהו וירפא את מזבח ה' ההרוס. ואינו מובן כי המזבח של אליהו הוא בהר הכרמל נחלת בני אשר צפונית מערבית של א"י, ורחוק הוא שיהי' כרמל הנאמר בשאול זה הר הכרמל, שהרי הוא בא ממלחמת עמלק שהוא בנגב א"י, ואיך יעבור עם הבזה עד קצה א"י השני לחלוק הבזה, וגם הוא רחוק מגלגל מהלך כמה ימים, ובודאי כרמל זה הוא בארץ יהודה כמבואר ביהושע (ט"ו נ"ה), ונאמר עוד (שמ"א כ"ה) ואיש במעון ומעשהו בכרמל והוא לא רחוק מגלגל. ולדעתי רבותינו הקדושים רמזו לנו דבר עמוק, כי כל דבריהם דברי חכמה, כי חטא שאול הי' שטעה להורות הוראת שעה, אף שידע מה שנאמר בתורה תמחה את זכר עמלק, שפירש"י אפי' בהמה שלא יאמר בהמה זו משל עמלק היתה, מ"מ חשב מאחר שהוא אינו מוכן לזה כמ"ש במאמר הקודם יכול להורות הוראת שעה שלא למחות שמו לגמרי, וכמו שיהושע לא הרגם כולם רק חתך ראשי גבורים שלהם שהי' עפ"י הדיבור, כ"כ חשב שהוא בכח המלוכה יכול ג"כ להורות הוראת שעה בזה. ועי' בי"ב דרשות להר"ן דהא דב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת לא לעבור על ד"ת רק לעשות סיג לתורה זה שייך למלך, ובמקום שאין מלך יכול הב"ד לעשות כן. ע"כ חשב שכמו שיכול לעשות למגדר מילתא הוראת שעה, כ"כ מותר לו להורות בזה שלא למחות שמם לגמרי, כמו שאין ראוי ליטול הקליפה מהפרי טרם שיתבשל, והוא ג"כ כעין למיגדר מילתא שלא יבוא לידי קלקול. אבל טעה בזה, שאין להורות הוראת שעה רק למגדר מילתא ממש, היינו כשרואה שהעם פרוצים בדבר אחד, או רק עפ"י נביא כמו יהושע שעשה עפ"י הדיבור, אף שאז לא הי' לעבור על ד"ת שהרי עד אז לא נצטוו למחות זכר עמלק, או אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת איסור הבמות שהי' עפ"י הדיבור כמ"ש (מל"א י"ח ל"ו) ובדברך עשיתי וגו' ופרש"י שהקרבתי בבמה בשעת איסור הבמות, וא"כ מה שקלקל שאול בהוראתו הוראת שעה שלא כד"ת נתקן ע"י אלי' שהורה הוראת שעה כדין וכדת, וזהו שריפא את מזבח ה' ההרוס, והבן.

תיקוני זהר דף קלד/ב

צואר על כלהו אימא עלאה, מוחא אבא, (ודא) וביה נביעו דאילנא, דמקורא דיליה אתקרי אין סוף, עלין דאילנא אינון קווצותיו, עלייהו אתמר ראשך עליך ככרמל, כלהו ירוקין, דהכי צריכא שערא דאתתא דאיהי ברתא דמלכא למהוי ירוק כשבעה מיני דהבא, ואתרוג איהי ירוקא, ואסתר מתמן הות ירקרוקת.

מדרש רבה איכה הקדמה פסקה ד

(ד) רבי אבהו פתח (הושע ו') והמה כאדם עברו ברית זה אדם הראשון אמר הקב"ה אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין וקוננתי עליו איכה הכנסתי אותו לגן עדן שנאמר (בראשית ב') ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וצויתיו שנאמר (שם) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו' ועבר על צוויי שנאמר (שם ג') המן העץ אשר צויתיך וגו' ודנתי אותו בגירושין שנאמר (שם) ויגרש את האדם ודנתי אותו בשילוחין שנאמר (שם) וישלחהו ה' מגן עדן וקוננתי עליו איכה שנאמר (שם) ויאמר לו איכה איכה כתיב אף בניו הכנסתי אותם לא"י שנאמר (ירמיה ב') ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וצויתים שנאמר (ויקרא כ"ד) צו את בני ישראל ועברו על צוויי שנאמר (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך ודנתי אותם בגירושין שנאמר (הושע ט') מביתי אגרשם ודנתי אותם בשילוחין שנאמר (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו וקוננתי עליהם איכא ישבה בדד:

אסתר פרק ה

(ד) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ:

אסתר פרק ח

(ה) וַתֹּאמֶר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ:

ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד

עוד צריכים לציין כי שתי בחינות אלו דג' וד', הן שתי בחינות דמספר בלתי זוגי ומספר זוגי. והיינו כי בבחי' ראשונה דג', דרגא דחג"ת - שמים, הכל מבורר כי יש מכריע, מה שאין כן בבחי' שניה דד', דרגא דנהי"ם - ארץ, נוק', אין ברור אפשרי, כי אין מכריע. לכן בנוק' אחיזת הרע ושורשו עמלק בגימ' ספק בגימ' אל אחר.

ספר מלכים א פרק יח

(כא) וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹקִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.

ספר מחשבות חרוץ - אות יד

והתורה מסיימת בל' שהוא ו' על גבי כ', והו' הם הששה קצוות, והמדות הנמשכות ממדת אמת ליעקב הוא פורח באויר על גבי הכ', שהוא דומה לב' גם כן מוגדר משלושה צדדים רק שהוא בעיגול ואין לו קצוות וזויות ובזה החלל מתמעט דדל מורשא דקרנתא, וההגדרה מתצמצמת יותר ומתחברת אחר השלמת כל התורה כולה כשקיימה כולה הגדרת המעשה בתכלית השלימות, כפי כח האדם עם שלימות המדות. כפי מה שהם בעצמיותן ואמיתותן בפנימיות הבלתי מתגלה בעולם הזה עדיין בקביעות רק פורח באויר, ואחוזים זה בזה שהמדות דאמת ליעקב שאינו נגלה עדיין בפועל בעלמא דשיקרא, מכל מקום ניכרת השפעתן בכלי המעשה שעל פי הגדרת התורה דכתיב בה אמת (עבודה זרה ד' ע"ב), ובהתפשטות הרע דעמלק התגלות הלב עקוב שלו הוא בכלי המעשה, דפושט טלפיים כחזיר ומראה עצמו קדוש וטהור והכל בעקבה ורמיה:

וזהו הק' שהוא אצלו האחרון מארבעת כוחות התפשטותו, והוא כקוף המתדמה לאדם כך הוא רוצה להתדמות במעשיו, ולהתעטף בטליתו לישב אצל יעקב אבינו ע"ה כמו שאמרו ז"ל (ילקוט ירמיה של"ג) על פסוק (ירמיה מ"ט, ט"ז) משם אורידך נאום ה'. אבל המדות דסיטרא אחרא הם רמיזות שם בעולם התמורות באות הל', שהו' פורחת באויר ואין לה על מי לסמוך כלל רק על העוקם שלמטה, שהוא שם דוגמת העוקם שבאות הק', שהוא מה שרוצה להעקים עצמו ולהתדמות לאדם, אבל הוא רק מצד הדמיון דלשון שקר שעד ארגיעה, ואחר כך כשנחפשו עשו ונבעו מצפוניו שאין תוכו כברו אין לו עוד סמיכה, והוא נופל ונשבר דשם דוחו פועלי און נפלו ולא יכלו קום, וזהו הנחשא דפרח באוירא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, דסופו שיתפרדו כל פועלי און, ומתדמה לקדושה להיות מוגדר משלוש רוחות אלא שבצפוני הפתוח הוא מתפרד ונופל, כי אין הגדרתו על פי התורה שהוא על פי האמת המתחלת בב' ומסיימת בל', רק הגדרה של שקר הרוצה להתדמות לאמת מתחילה במדות ואחר כך במעשים, והכל שקר שאין לו רגלים ועמידה של קיום כלל:

ואלו הארבעה כוחות הם הראשית ועומק הרע של כל העכו"ם, וישנו גם כן בלב איש הישראלי שעל זה נצטוו לזכור ולמחותו, היינו מן הלב בזכירה זו, ופורים הוא הזמן לזה על ידי ארבע מצוות היום...

ספר מלכים א פרק יח

(לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

(לז) עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹקִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית:

(לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה:

(לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹקִים ה' הוּא הָאֱלֹקִים:

So Haman was vanquished by the Korban HaOmer (Esther Rabbah 10:4). Concerning which it states (Vayikra 2:14): Carmel.

Carmel and Amalek appear in many juxtapositions:

1. Right after the war against Amalek, Shaul goes to Carmel (Shmuel I 15:12).
2. Avigail from Carmel figures prominently in Dovid's Amalekite wars (ibid. 27:3,30:5).
3. The Midrash (Bamidbar Rabbah 13:3) has both Amalek and Carmel as Gei'us Adam.
4. The Shem MiShmuel (Vayikra-Zachor 5670) makes a connection, but it does not seem to cover the many more connections we have seen and will see.
5. An amazing Tikunei Zohar (134b) has the tree (the Ilan HaKadosh), rooted in the Ein Sof, its head as "Carmel," completely green, as an esrog – and Esther was "green" [Megillah 13a] from there!
6. The Midrash (Eichah Rabbah, Hakdamah 4:4) links the sin of Adam, that alludes to Haman ["Hamin ha'eitz" – Chullin 139b), to the sin of Eretz HaCarmel.
7. In several places in the Megillah (Esther 4:11, 5:4, 8:5, 8:11, 9:13) of critical importance we have Sofei Teivos "Carmel."
8. Esther identifies Haman (Esther 7:7) as Ish Tzar – Tzar is Carmel in gematria.

It says it Seforim that Amalek is the aspect and gematria of Safek (see Mavo L'Chochmas Ha"Kabbalah I 4:4) – but a special kind of safek, the one in which one finds an even balance between two sides, a kind of mizug, a blend, of tov v'ra, good and evil. This was the cheit of Carmel (Melachim 1 18:21).

This bechinah of Amalek is such from the beginning: A ta'aroves, mixture, of tov v'ra, ohr v'choshech mishtamshim b'irbuviah: Esav's head is buried in the Me'aras HaMachpelah because, says the Arizal, there was kedushah in it (that's how he explains ki tzayid b'piv – it was a "real" deception, because his mouth was holy). Elifaz comes to kill Ya'akov Avinu to fulfill the "mitzvah" of Kibbud Av – but is persuaded to "forgo" the deed. Timna comes to be davek in Avrohom Avinu – yet ends up satisfied with an Elifaz! Haman himself wanted to hang Mordechai on a 50 amah tree, yet he aspired to the 50^th gate of Binah (see Ohr Chadash p. 174 and Pri Tzaddik, Purim #2). And that is the Chazir of Esav, who extends his split hooves and asserts he is tahor (see Machashavos Charutz #14). And Ein tocho k'baro is in gematria Ish tzar v'oyev Haman.

The Avodah of Purim is the avodah of bringing everything back to its source – in the greenery of the tree, via Hadassah, back to the Ein Sof. And to know Hashem hu ha'Elokim. And thus, Carmel means that the cushion – the car – is malei – filled – not hollow – because Hashem is within.

V'yesh l'ha'arich.