I think this is an allusion to that which is stated in the Seforim (Reb Tzadok in Likkutei Amraim from the Medrash Ha'Ne'elam, etc.) that the battle between Yaakov and the Sar of Esav took place on the night of Tisha b'Av.
The explanation, based on R' Tzadok below, also ties into why this phrase is under the letter daled in the kinnah - because the pgam in gid hanasheh is a pgam in de'ah - which is also the pgam of the lack of the Beis HaMikdash, which is also the pgam of the Harugei Malchus.
ר' צדוק קומץ המנחה ב-עט
וזה ענין שבעוף אינו נאסר גיד הנשה לפי שאין לו כף בבשר שסביב לירך הבשר רומז לחומר המתאוה כמו שאמרו בפרק קמא דסוטה (ה'.) בושה וכו' ושסביב הירך דומה לכף שהוא כלי קיבול המאכל כך הוא כלי קיבול לתאוות הירך שמכונה גם כן בלשון אכילה כמו שאמרו (כתובות ס"ד ע"ב) על אוכלת עמו לילי שבת ועוף רומז לתורה כמו שאמרו בפרק קמא דברכות (ה'.) וכמו שאמרו בפרק השוחט (חולין כ"ח.) עופות מן הרקק נבראו שהוא תערובת מים שהוא התורה בעפרות גופם הוא אין לו כף כלל שאין לו כלל במציאות תאוה כל עיקר ולכך אין צריך לאסור גיד הנשה. ולכן נכתבה מצוה זו כאן ולא אחר מתן תורה שכאן מקומה בפתח החיצוני של תורה:וזה ענין מה שמובא בזוהר (ח"א קע"א.) דמשה אסתכל באספקלריא דנהרא ולא גרם ליה נגיעת כף הירך יעקב כלשאר נביאים עיין שם כי משה הוא הדעת אמיתי מדברי תורה עד שנקראת על שמו ולכן למה לי כף כלל וזהו גם כן ענין מה שאמרו (מגילה ה' ע"ב) רבי ביקש לעקור תשעה באב שהוא המסדר תורה שבעל פה דוגמת משה רבינו ע"ה תורה שבכתב ותשעה באב נגד גיד הנשה כנזכר לעיל בשם הזוהר שהאוכל בתשעה באב כאוכל גיד הנשה ואין לו שייכות למי שהוא במדריגת דעת אמיתי בדברי תורה וכמו שאמרו (ברכות ל"ג.) כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו שלא הזיק לו נגיעת הכף ירך כלל:
שפת אמת דברים תר"נ
בפסוק רב לכם סוב כו' פנו לכם צפונה. ובמד' הצפינו עצמיכם כו' כי כל זמן שזרע עשו ועמלק בעולם א"י להתגלות קדושת שמו ית' בפרהסי' כמ"ש ז"ל שנשבע הקב"ה שאין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ולכן צריך להיות הכל בהעלם והסתר עד מדרך כף רגל הוא כשיהי' תיקון השלם כי עשו הכח שלו הולך עד סוף כל הדורות כמ"ש ז"ל שנק' חזיר שעתיד להחזיר המלוכה למלך מלכי המלכים. ועיקר הכח שלו הוא בסוף כדאיתא וידו אוחזת בעקב עשו. וזה הי' המלחמה עם השר ויגע בכף ירכו שהוא מקום המיוחד לכחו של עשו כדאיתא בזוה"ק האוכל בת"ב כאילו אכל גיד הנשה ע"ש. והשי"ת יגאלנו במהרה מתחת
ידו והיתה לה' המלוכה:
שם תרנ"ג
והנה ת' באב יום מיוחד לפורעניות כמ"ש בזוה"ק וישלח ששס"ה ימים נגד שס"ה ל"ת ובכל יום שליט מלאך מיוחד. ובט"ב שולט שרו של עשו הוא שטן הוא מה"מ ואומר כי האוכל בט"ב כאלו אכל גיד הנשה ע"ש.
Can you give some more mareh mikomos in rav tzadok for tishbav
ReplyDeleteיט) ליל שבת קודש האזינו וברכו"ת. נשכח ממני כל הענין בהקיצי רק תמצית דבר אחד שאמרו לי בשם אחד קדוש. דלעתיד לבוא יהיה שבת שלושה ימים וכן תשעה באב יהיה שלושה ימים [ותיכף בהקיצי משנתי אז בעוד ליל עלה במחשבתי [ועיין ברית מנוחה דף י"ח ריש ע"ג מענין שלוש שבתות ובדף י"ט ע"א עיין שם] הכוונה לשלושה עולמות בריאה יצירה עשיה שבכל אחד יש שבעה ימי הבנין. כי כל עולם נברא בששת ימי המעשה ויום השביעי יום השבת כי בו שבת מה שאין כן עולם אצילות שנאצל ולא נברא שהוא למעלה מהבריאה ולמעלה מהזמן. ובאדם שלושה חלקי נפש רוח נשמה שבמוח ולב ואיברי המעשה [שכוחם מהדם הוא הנפש] הם מבריאה יצירה עשיה כידוע (תיקוני זוהר תיקון ו') והם מלובשים בגוף האדם עצמו אבל הנשמה לנשמה והוא חיה יחידה שבאצילות הוא למעלה מהקומה בסוד מקיף כידוע. וכאשר האדם שלם בכל חלקי נפש רוח נשמה בתכלית השלימות בלי שום פגם זוכה להשיג קדושת שלושה ימי השבתות שבעולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו תכלית השלימות כי בו שבת וגו' ואלמלי זכה אדם הראשון שלא חטא ונכנס לקדושת יום השבת בלא חטא היו כל העולמות בשלימותן כי היה קומתו מסוף עולם ועד סופו (חגיגה י"ב.) היינו בכל העולמות כולם הוא כולל כולם. על ידי קומת נפשו כל עולם העשיה ורוחו ביצירה ונשמתו בבריאה והיה אותו שבת היום שכולו שבת דלעתיד לבוא. אלא שהחטא גרם וצריכים להמתין לזה עד אלף השביעי:
ReplyDeleteואלמלי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלין (שבת קי"ח ע"ב) יש לומר הכוונה כי עיקר עבודת האדם הוא במעשה בפועל באיברים שבהם פעולת כל המצוות ואזהרות שבתורה וכל החטאים מתייחסין לנפש, נפש כי תחטא (ויקרא ד', ב') כי החטא הוא במעשה דשם בעולם העשיה הרע גובר כידוע. וגם במדות שבלב ששם משכן הרוח שביצירה ששם טוב ורע שקולים כידוע כי שם משכן שני היצרים לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו כמו שאמרו ז"ל (במדבר רבה כ"ב, ט'). וכשאדם זוכה להשלים נפש ורוח וזוכה לשתי שבתות אלו דיצירה ועשיה אז ממילא זוכה גם לנשמה שבבריאה כי שם הטוב מרובה כידוע ואין צריך יגיעת אדם כל כך וכמו שאומרים נשמה שנתת בי טהורה היא וכו' ומיד נגאלין וזוכין לביאת המשיח שהוא הבא לתקן חטא אדם הראשון ולזכות לנפש רוח נשמה בתכלית השלימות שאז יזכה לשלושה שבתות:
ReplyDeleteולפי שקדושת השבת קביעא וקיימא מששת ימי בראשית מצד השם יתברך בלא השתדלות אדם רק האדם צריך שיהיה מוכן לקבל הקדושה על כן יוכל להשיג כל אחד בפני עצמו ונחשב לשלושה ימים. מה שאין כן יום טוב דישראל מקדשי שהוא הקדושה שמצד השתדלות אדם ואצלו ומצידו כולם כלולים יחד והנפש הוא מלבוש לרוח ורוח לנשמה ודברים אלו ארוכים ואין כאן מקום להאריך:
ולכן דוקא שבת יהיה לעתיד שלושה ימים וכן תשעה באב שיהיה אז לששון ולשמחה הקדושה שיהיה בו אז שיהיה יום טוב אינו מצד ישראל דמקדשי שהרי הם אדרבה חטאו וגרמו שיהיה אותו יום, יום פורעניות רק לעתיד שיהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כמו שאמרו בשבת (פ"ט ע"ב) דאז כשלג ילבינו ויתהפכו לזכויות על ידי זה שכך היה רצון השם יתברך מששת ימי בראשית שיהיה כן:
ReplyDeleteונמצא עיקר הקדושה בו רק מה שכך היה רצון השם יתברך בתחילת הבריאה והוא הקדושה דקבוע וקיימא כקדושת השבת אלא שאינה מתגלית אלא לעתיד אחר התיקון שאינו בהתגלות בעולם הזה כשבת שבו שבת וגו' רק זה הוא קדושת יום השבת הגנוזה גם בששת ימי המעשה המתגלית לאחר התשובה והתיקון לכל החטאים. וזה יהיה קדושת יום תשעה באב לעתיד לבוא ועל כן גם הוא יהיה שלושה ימים היינו שישיגו בו הקדושה בכל חלקי נפש רוח נשמה שבאדם שהוא קדושת היום ההוא בכל השלושה עולמות בריאה יצירה עשיה וזהו שלושה ימים כנזכר לעיל. כך נפל במחשבתי אז בלילה בהקיצי לקיים דברי החלום הנזכר להיות יציבא מילתא ומהימן פשריה ועל כן רשמתיו הנה]:
[יג] הנה שבת זה נקרא שבת חזון על שם פתיחת ההפטורה דשבת זה. ויש להבין בשלמא שבת נחמו שנקרא על שם פתיחת ההפטורה שהוא לשון נחמה ובו מתחיל ז' דנחמתא. אבל כאן דעיקר ההפטורה הוא התוכחות אחר כך ואם מפני הרמז שמרמז חזון לראיה היה צריך לקרות גם כן שבת דברי שבת שמעו. אך הענין הוא על פי מה שנאמר גם נביאים לא מצאו חזון מה'. ואיתא במדרש (איכה ב' ט') גם נביאים אלו נביאי האמת לא מצאו חזון מה'. והנה הריטב"א ז"ל הקשה על מה שאמרו (יומא נ"ד ע"ב) בשעה שנכנסו אומות העולם להיכל ראו הכרובים שמעורין זה בזה הא אמרינן (ב"ב צ"ט.) דבזמן שאין עושין רצונו של מקום פניהם לבית ואז בשעת החורבן לא היו אז עושין רצונו של מקום ולמה היו אז מעורין זה בזה. ואף הכרובים דצורתא גם כן היו מתהפכין כפי מצב ישראל וכמו שאמרו (יומא שם) שהיו מראין להם הכרובים ראו חבתכם לפני המקום לראב"י דקאי על מקדש שני. אך הענין הוא דאיתא בירושלמי ומדרש (איכה פ"א ע') שבט' באב תיכף אחר החורבן נולד משיח ואר"א וכו' ולאו מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול וכתיב בתריה ויצא חוטר מגזע ישי וגו'. וכן היה בהתחלת בריאתו של עולם דכתיב והארץ היתה תוהו ובהו שנדרש (ב"ר פ' ב') על ד' מלכיות וכתיב בתריה ורוח אלהים מרחפת על פני המים ונדרש (שם) זה רוחו של מלך המשיח על פני המים בזכות התשובה שנמשל למים שנאמר שפכי כמים לבך. וכן היה כאן שקודם שנחרב הבית היו באמת אין עושין רצונו של מקום שלא עלה על דעתם שיחרב הבית. אבל אך כשראו שנכנסו אויבים להיכל תיכף הרהרו כל ישראל תשובה רק שכבר נגזרה גזירה וכמו שהוכיחם ירמיה למה לא עשו תשובה עד שלא נגזרה גזירה שאז לא היה נחרב.
ReplyDeleteואז תיכף נעשו ישראל בכלל עושין רצונו של מקום ומזה נולד תיכף משיח. ואיתא כן במדרש רבה (איכה ה' ט') טובה הי' מגילות קינות מכל מ' שנה וכו', והיינו הפורעניות שבה נטלו ישראל וכו', שבאמת אז קבלו ועשו תשובה ואם היו מתקנים הכל היו ראוי להיות תיכף התיקון האמיתי על ידי משיח שנולד. ומשום זה תיכף החזירו הכרובים פניהם איש אל אחיו ולכן כשנכנסו האומות העולם מצאו הכרובים מעורים זה בזה:
ReplyDeleteוכן נולד באמת אז רוחו של משיח דכמו שנולד בעולם הזה נפש שיהיה ראוי להיות משיח אם נזכה לכך כן נולד נפש ורוח של משיח שנולד על ידי זיווג ויחוד זעיר ונוקביה שעל זה מרמזין הב' כרובים. וזהו שהיו תיכף הכרובים פניהם איש אל אחיו שזה מורה על יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. וכן בכל שנה בתשעה באב נולד משיח שבכל דור יש נפש אחד שראוי להיות משיח אם יהיה הדור זכאי. וכמו שמצינו שנחלקו בגמרא (סנהדרין צ"ח ע"ב) דבי ר' שילא אמרו שילה שמו וכו', והיינו שכל אחד אמרו על רבם שהוא הנפש שראוי להיות משיח אם יהיה הדור זכאי וראוי לכך. ובימות המשיח כתיב (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי וגו' ונבאו בניכם וגו' בחוריכם חזיונות יראו. והנה כבר אמרנו שבכל שבת נכלל כל הקדושות שבאים בתוך ימי המעשה שאחריו וכמו שאומרים וקדשתו מכל הזמנים דשבת כולל כל קדושת הזמנים וכמו שאמר בזוהר הקדוש (יתרו פ"ח א') כל ברכאן וכו' ביומא שביעאה תליין דשבת כולל כל הברכות וכל הקדושות שהם אחד כמו שנאמר ויברך ויקדש וכל מה שיש בתוך ימי המעשה ברכה וקדושה מקבל מיום השבת שקודם לו.
ומהאי טעמא מברכין החודש בשבת שקודם ראש חודש שקדושת ראש חודש שיבא בתוך השבוע כלול בשבת הקודם ומקבל מיום השבת. וכן השבת הזה שחל תשעה באב בימי המעשה שאחר כך הנה זה שהיה אז יום חורבן בית אלהינו אינו נכלל בשבת הקודם דשבת הוא רק כללא דכל ברכאן וקדישין. אבל מה שמיום תשעה באב הוא יום הולדת נפשו ורוחו של משיח זה כלול בשבת זה שקודם תשעה באב שממנו מקבל יום זה הקדושה זו וכאמור. ולכן נקרא שבת זה שבת חזון שבו ראוי שיולד משיח ויקוים אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' בחוריכם חזיונות יראו:
ReplyDeleteThanks alot!!!
ReplyDeleteRav Tzadok HaKohen writes in the Pri Tzadik that the three weeks are a unique opportunity to "catch up" with Hashem. Since Hashem's fate is intertwined with that of Am Yisroel during the weeks of Bain HaMitzarim the King has no home. When the King is out of his palace and wandering the country it affords the common folk a unique opportunity to see him and meet him.
ReplyDeleteThis idea says the Magid of Mezerich can be seen in the words of Eicha, "Kol Rodfeha Hiseguha Bein HaMitzarim". The plain meaning refers to the enemies of Klal Yisroel that pursue us and catch us during these sad days. However says the the Magid of Mezerich this also refers to anyone who wants to "catch" Hashem. If we truly pursue Him we can catch Him during this period.
Rav Tzadok adds that there are 22 days in the period beginning 17 Tammuz and ending 9 Av. This is the number of the letters of the Aleph Bais with which the Torah was written. Since we violated the torah, these 22 gloomy days are our opportunity to rectify it.
How about mareh mikomos for Tu B'Av
ReplyDeleteIn rav tzadok
I think you started a trend video audio shiur in Yerushalmi from Meras Hamechpelah
ReplyDeletehttp://www.yerushalmiyomi.org/
and on Kol Halshon 718-906-6410 from the other holy land an audio call in shiur from Boro Park does it say anywhere during ikvisa dmoschica toras eretz yisroel will spread? "lo rov lalechem vlo lamayim