Rov

[Question]

Rabbi Bechhofer,

The concept of Rav Tzadok, which you expand upon greatly (going into the Rambam) and enlightened my eyes to, definitely requires me to harva (sp?) over it. Still, I want to ask this question now before I forget it.

If I understood correctly, the idea is that if 99 components of an act are positive and 1 component is negative, then of course you should do the act, but that shmek of negative is not erased or batul; one still must do teshuva for it. This explains why Yaakov could steal the berachos from Esav, yet still be criticized for stealing. Likewise, a nazir is doing the proper thing by being poresh, but since there is a component of the act that is negative (not ideal), he must do teshuva for that and bring a chatas sacrifice.

How does this philosophical concept relate to the concept of rov and bitul? Would Rav Tzadok say that if you had 1 part treif in 100 parts kosher (bitul b'rov and / or bitul b'shishim), that you can eat the soup but that you still must do teshuva for the treif you ate? Would he say that if you had rov of chazal saying one thing and a miut saying the opposite, that we come out l'halacha according to the rov but that you would have to do teshuva for being over an issur according to the miut (how would that work when the argument was about which day was Yom Kippur, as happened in the gemara)?

The practical application of this philosophical concept sounds similar to the opinion of the Riva in Zevachim 80a (water falling into the mei chatas), that bitul b'rov does not mean that the minority in the mixture acquires the status of the majority. Rather, it means that the minority does not interfere with the status of the majority; we ignore the minority. Yet, if I recall correctly, this is not the opinion of all the rishonim. I think Tosfos holds opposite, that bitul does work – that the water in the mixture would become mei chatas.

[Response]

First, check out this Bnei Yisaschar (Adar 2:7)
וכיון שבאנו לכל זה הדרוש, הנה אבאר לך מה דקשה על זה, כיון שכל הדברים הנאסרים על פי התורה חיותן משלש קליפות הטמאות אשר אין יכולין להתברר על ידינו, אם כן למה תהיה כזאת שלפעמים תתבטל חתיכת איסור בהיתר והוא נאכל עפ"י התורה, כגון שנתבטל בששים, או יבש ביבש ברוב, אבל תדע שהוא ממחשבות הצור תם, הוא ית"ש יודע אשר הניצוץ הטמון באותה חתיכה האסורה ביחוד יכול להתברר על ידינו, הנה ית"ש מזמין שתפול החתיכה האסורה הזאת לתוך ההיתר ותתבטל, ואכול יאכלו אותה עפ"י התורה ותתברר הניצוץ הזה, וכן תתבונן בהיפך, בדברים המותרים שחיותן מקליפת נגה אשר מוטל על ישראל לברר הטוב מן הרע, כאשר יש באיזה מקום דבר אשר אין הבירור מגיע לנו כי הוא משוקע מאד, הנה היוצר בראשית פועל ומזמין שיבא הדבר לידי איסור, כענין הבהמה הטהורה הכשרה כשיש בה ניצוץ שאין היכולת ביד ישראל לברר, הנה יארע בה אחת מן הטריפות או בשחיטה או בבדיקה כדי שלא יאכל ממנה ישראל, הבן הדבר:
ומעתה תבין הא דמפורסם הדבר בדברי חז"ל רוב בהמות כשרות הן [עי' חולין יא.], והנה אנחנו רואים בזמן הזה ותהי להיפך, אך הוא לדעתי, בדורות הקודמים היו ברוב הנצוה"ק הוא בחינת הטוב בתוכם והיו כשרות כדי שיאכלם ישראלים, והן היום שכבר נתברר הטוב ולא נשאר רק מעט, כי הוא עקבות משיחא אשר חוצפא יסגי [סוטה מט ע"ב] היינו הרע הוא ביותר, על כן על פי הרוב הבהמות הטהורות נטרפים בכדי שלא יאכלום בני ישראל, הבן היטב:
ועתה מהראוי לך להתבונן, כיון שהדבר הזה הוא מאת הש"י שהוא מזמין הדבר האיסור שיתערב ברוב היתר בכדי שיהיה ניתר באכילה כי יודע הש"י שזה הוא מכלל הבירור הנמסר לישראל, ואם כן מצוה הוא בדוקא שיאכל ישראל החתיכה ההוא ולא יחמיר, כענין שאמרו רז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים [ברכות ח.], ופירש בזה הרב הקדוש בעל השל"ה נהנה מיגיעו היינו שייגע את עצמו בתורה ויודע להכשיר המאכל הזה עפ"י התורה הגם שיש בתוך המאכל דבר איסור הנה שב להיתר על פי כללי התורה, והאדם הזה אוכל המאכל ונהנה ממנו, הנה הוא גדול מן הירא שמים המחמיר. והוא כדברינו ממש, להיות הדבר הזה נסיבה מאת הש"י שיתברר המאכל האיסור ההוא, ולזכות יחשב לאדם האוכלו עפ"י התורה כי יתבררו הניצוה"ק, והוא גדול מן הירא שמים שאינו רוצה לאכול מטעם שיש בו תערובות איסור, הבן הדבר, על כן לדעתי הצעירה אין זה מדרך החסידות מה שכמה אנשים נוהגים סלסול בעצמם שלא לאכול מן שום מאכל שהיה עליו שאלת חכם הגם שהוא דבר פשוט ומבואר דינו להיתר כגון על ידי תערובות בששים וכיוצא, כי לדעתי אדרבא מצוה הוא, יאכלו ענוים וישבעו, כי הוא נסיבה מאת הש"י שישוב האיסור להיתר ויתברר על ידי אכילת ישראל, ומה שאמרו רז"ל [חולין מד ע"ב] לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, היינו דוקא במלתא דתליא בסברא, וכמו"ש הפוסקים:
והנה יש לחקור לפי"ז, אם כן דבר איסור שנתערב בהיתר ונתבטל עפ"י התורה ושב להיתר בכדי שיתברר, אם כן למה לפעמים אסרוהו חז"ל, כגון יבש ביבש חד בתרי הנה נתבטל על פי התורה ומותר לאכול כל הג' [יו"ד סי' ק"ט ס"א], והוא נסיבה מאת הש"י כנ"ל, אם כן האיך באו חכמים האחרונים וציוו להשליך חתיכה אחת [שם], וטעמם פן יזדמן שישליכו האיסור, והנה הוא נסיבה מאת הש"י אשר דוקא יאכלו האיסור בכדי לברר הניצוה"ק, אבל אומר לך הנלענ"ד, חכמים המתקנים תקנות לישראל וגודרים גדרים לתורה הן המה נקראים חכמים להיות נשמתם באות ממקור עליון ומקבלין הארתם מן חכמה עליונה כביכול, וכבר ידעת שסוד הבירור הוא בחינת החכמה כמו שכתב בזוה"ק כולם בחכמה עשית כולן במחשבה איתברירו, ממילא לפי"ז כיון שהחכמים המקבלין כביכול הארת החכמה גוזרים גזירות ואנחנו מקיימים דבריהם, הנה נעשה הבירור מבחינת חכמה ממילא, הבן הדבר ויונעם לך, אמרתי הדבר הזה בפני כבוד מחותני הרב החסיד הקדוש המקובל מהרצ"ה זצוק"ל וקלסיה: