Advice Column: Are you on the verge of termination? Some texts of Chizuk

1. From a Description of Reb Elchonon Wasserman's Final Moments by Rabbi Ephraim Oshry, an Eye-Witness [appears in Yiddish and Hebrew in the Introduction to Kovets Shiurim].


Reb Elchonon's facial expression reflected seriousness, yet conveyed normalcy, and his speech gave away no change in the sense of personal introversion. He even made no attempt to attempt to take leave of his son, Reb Naftali; rather, his entire self was directed, in those moments, towards the Jewish people as a whole. He spoke thus:


"In the heavens we are apparently regarded as righteous people, for we have been chosen to atone, through our physical selves, for the Jewish nation. Therefore, we must engage in complete repentance, and immediately … time is short. The way to the Ninth Fort (where the martyrs of Slobodka-Kovno were slaughtered) is near, and we must keep in mind that through our repentance, our sacrifice will be held in greater favor. No improper thought should enter our mind, heaven forefend, for it would be like a blemish, invalidating our sacrifice. We are now fulfilling the greatest mitzva. "You set fire to it, and through fire You are destined to rebuild it" (from the Tisha Be-Av prayers). The fire that burns our bodies will be the fire that will return and revive the house of Israel." (Rabbi Ephraim Oshry, Responsa Mi-Ma'amakim, part II, siman 177).


http://vbm-torah.org/archive/shoah/02shoah.htm




2. Sanhedrin 92b:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צב/ב 

' תני דבי רבי אליעזר בן יעקב אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו שנאמר באדין גבריא אלך כפתו 

בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו'

רש"י סנהדרין דף צב/ב 

אל ישנה מן הרבנות שלו - שהרי חנניה מישאל ועזריה היו לבושין בגדי תפארתן כשהושלכו לכבשן, אל ישנה שלא יראה מבוהל ומפוחד, ומתביישין שונאיו מפניו:

פטשיהון וכרבלתהון - עניני מלבושין:

המאירי על מסכת סנהדרין דף צב/ב 

לעולם יהא אדם מסולסל ויעמוד כחומה בצורה לסיבות ואל יבהל למקרים ולא יפחית עצמו למאורעותיו אלא יעמוד בשררתו הראוי לו ויסתיר דלותו ומקריו הוא שאמרו באדין גובריא אליך כפיתו בסרבליהון מלמד שאף בשעת הסכנה אל ישנה אדם מן הרבנות שלו ר"ל מן הראויה לו:

מהרש"א על סנהדרין דף צב/ב 

לא ישנה עצמו מן הרבנות כו'. עי' הטעם בפירוש רש"י ועוד נראה הטעם בזה שלא יראה האדם עצמו מצטער ומתאבל על דין שמים אבל יקבלו באהבה ובשמחה דרך 

כבוד:

3. Rambam and Ra'avad, Hil. Teshuvah:

רמב"ם יד החזקה הלכות תשובה פרק ו

(ה) ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו' זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות. 

[השגת הראב"ד - והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו' א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי תלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה וענין המצרים אינה שאלה משני פנים האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי כהתימך שודד תושד פי' מפני רשעך וגודל לבך והתפארך עלי והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו]: