ספר כתב סופר על שמות פרק ב פסוק יד
אכן נודע הדבר. ונ"ל מבלי להאריך בדקדוקים, ע"פ שמפרשים וירעו אותנו המצרים, דהיינו שהחזיקו אותנו לפועלי און שאין אנו מכירים טובה, וחשדו אותנו כי נוספים אנחנו על שונאיהם ללחום בהם, וזה היה תכלית הרעה שחשבו עלינו רמיה בלב, ועל חשד זה שיעבדו אותנו בעבודת פרך. ולמרע"ה הוקשה איך עלה זה על דעת פרעה ועמו לחשוב מחשבות רעות כאלו, אבל יובן הדבר כי אנו אצל האומות נחשבים לעושי מרמה ותחבולות שונות בעלי מחלוקת וכדומה, יען שהם רואים כי איש (לרעהו) [על רעהו] יעמוד לדחותו מכל וכל ולדבר רעה עליו ולמוסרו ביד שונאיו, ולומדים קו"ח אם איש ברעהו יהתלו מכ"ש שישנאו אותנו ויחשבו עלינו תמיד מחשבות איך לרמות ולהטעות. והנה אילו היו המחרחרי ריב הולכים אל דייני שופטי ישראל לשאול את פיהם, לא היו הגוים יודעים מרמיות ותחבולות בני עמינו, אבל המה מוסיפים חטא ואשמה ואין נוטים אזנים לשופטים ודייני ישראל, רק מקריבים דינם אל שופטי אומות, וע"י זה נתחלל שמו הגדול ית"ש:
ככל החזיון הזה היה במצרים, כי היו דלטורין ביניהם והיו מחרחרים ריב תמיד איש בין רעהו, ולא נטו אוזן לזקנים שהיו
ביניהם, רק הקריבו את משפטם לפני מלך ושופטיו, וע"י זה הכירו בהם רוע לבם, ואין לתמוה כי עלה על לבם שגם להם יעשו ככה לעת מצוא מלחמה אשר יוכלו לנו ויעשו עמנו רעה. וזהו שאמר משה כאשר ראה שזה הכה את זה והוא בא לשפוט ביניהם והשיבוהו בגערה מי שמך לאיש וכו', אז הבין שעל אופן זה בא הגלות והשיעבוד כי הם בעלי מריבה ותמיד אין שומעים לזקניהם, ואמר אכן נודע הדבר, באופן זה נודע רוע מעשיהם לפרעה ועבדיו, כנ"ל וק"ל:
Shkoiyakh.
ReplyDelete