Shabbos 78b: Is a non-verbalized decision to forego a loan binding?
מסכת שבת דף ע"ח ע"ב:
אמר רב יוסף אסור לשהות שטר פרוע איכא בינייהו רבנן סברי אסור לשהות שטר פרוע ורבי יהודה סבר מותר לשהות שטר פרוע אביי אמר דכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע...
Rav Yosef said: [Whether] it is forbidden to keep a bill of loan that has been paid is the [matter of contention] between them; The Rabbis hold that it is forbidden to keep a bill of loan that has been paid, but But R' Yehudah holds that it is permitted to to keep a bill of loan that has been paid. Abaye said: Everyone agrees that it is forbidden to to keep a bill of loan that has been paid.
In accordance with Abaye’s statement, Shulchan Aruch1 rules that it is forbidden for a lender to keep a bill of loan that is no longer in effect because the borrower has repaid the loan.
Teshuvos Yabia Omer2 discusses a very interesting situation where this ruling is applied.
The case under discussion there concerns a lender who decided to forego collection of the debt owed by him by a borrower (mechilah), but never verbalized that decision (ba’lev). Subsequently, the borrower came to repay the loan. May the lender accept the money, or must he abide by his internal decision?
In a different context, Ketzos HaChoshen3 writes that decisions that are rendered internally but never verbalized are null and void. His position is at variance with the position of Maharshal,4
who maintains that a mechilah ba’lev binds the person who has come to that decision.
Aderes5 questions the position of Ketzos HaChoshen. Ketzos HaChoshen bases his position on the principle that “statements in the heart are not statements” (devarim she’ba’lev einam devarim). But that principle only applies to cases where a decision reached in thought is in apparent contradiction to deeds done in practice.6 In the case of mechilah ba’lev, however, the decision to forego collection contradicts no deed that has been done in practice. Why, then, should the decision to forego the loan not be binding on the lender?
Aderes suggests an answer on the basis of our Abaye’s statement in our Gemara: Shulchan Aruch (see above, note #1) rules that just it is forbidden for a lender to keep a bill of loan that has been repaid, so too it is forbidden for a lender to keep a bill of loan if he has decided to forego its repayment. Hence, in the case of a loan that has been documented in a bill of loan, the retention of the bill of loan is a deed, done in practice, that is in apparent contradiction to a decision reached in thought to forego the loan. Therefore, the principle “statements in the heart are not statements” is, in fact, applicable, and the decision to forego repayment of the loan is overriden by the lender’s retention of its bill.7
Hence, the strict letter of the law is that the lender may accept the borrower’s repayment of the loan, as his internal decision to forego the repayment is not binding.8
1.
שו"ע חושן משפט סימן נז סעיף א': אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו [וה"ה שטר שנמחל שעבודו] (תשו' הרא"ש כלל ע"א) ואם אינו רוצה להחזיר שטר פרוע ראוי לנדותו עד שיחזירנו... 2.
שו"ת יביע אומר ח"ג חו"מ סי' ג'. 3.
קצות החושן סימן רס"ט ס"ק א': המגביה מציאה לחבירו - כתב הסמ"ע (סק"א) ז"ל פי' ראובן שאמר בשעה שהגביה המציאה מע"ג קרקע הריני מגביה מציאה זו כדי לזכות בה לשמעון קנאה שמעון ע"כ. ובש"ך (סק"א) כתב ול"נ דאפילו לא אמר כלום אם מודה שהיה כוונתו לכך וכן משמע מדברי הפוסקים עכ"ל. ונראין דברי הסמ"ע דכיון דקי"ל דברים שבלב אינן דברים א"כ מחשבה גרידא לאו כלום היא. 4.
מהרש"ל בפי' להסמ"ג (עשין מ"ח) [בדין אלמנה ששהתה בבית אביה ולא תבעה כתובתה כ"ה שנים שמחלה כתובתה]: ונ"ל דמכאן דמחילה אפי' בלב מהני בלא דיבור. ולמאי נ"מ, להיכא שמחל בלב שאסור לו לתבוע אח"כ, והוי כגזל. וגם נ"מ אם הודה בב"ד שמחל בלב. 5.
קונטרס את דבר המשפט, סי' י"ב. 6.
עיין קידושין מ"ט ע"ב - נ' ע"א ובמפרשים שם, והדברים מפורסמים ואכמ"ל.7.
עיי"ש ביבי"א אות י"ד שדחה את דברי האדר"ת, אלא שקיים דעתו ולאו מטעמיה, והסיק שאף במלוה ע"פ לא מהני מחילה בלב.8.
עיי"ש מסקנת היבי"א: ומ"מ נראה שאם רצה המלוה לנהוג לפנים משורת הדין, ולחוש למ"ש הגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' נז) הנ"ל, ולפייס את הלוה בדברים עד שיתפשר עמו, תבא עליו ברכה, אך מדינא זכה הלה במה שבידו. 
No comments:
Post a Comment