On Parashas Noach - from this week's MTA Parasha Publication

http://yuhsb.org/currentyr/gen_info/pubs/skoleinu/noach.pdf

Noach’s Spiritual Illumination
Rabbi Yosef Gavriel Bechhofer

ספורנו עה"ת ספר בראשית פרק ח פסוק כב
עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום
וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. לא ישבותו
מלהתמיד על אותו האופן בלתי טבעי שהגבלתי
להם אחר המבול. וזה שילך השמש על גלגל
נוטה מקו משוה היום ובנטיתו תהיה סבת
השתנות כל אלה הזמנים כי קודם המבול היה
מהלך השמש תמיד בקו משוה היום ובזה היה
אז תמיד עת האביב ובו היה תקון כללי ליסודות
ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם. ואמר
שיהיה זה כל ימי הארץ עד אשר יתקן האל
יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול כאמרו
הארץ החדשה אשר אני עושה כי אז ישיב מהלך
השמש אל קו משוה היום כמאז ויהיה תקון כללי
ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך חייהם
כמו שהיה קודם המבול כאמרו כי הנער בן מאה
שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל וזה רצה
באמרו מוצאי בקר וערב תרנין.
The Sforno in Parashas Noach (8:22) suggests that prior to the Mabul there were no seasons. Rather, the Sun, relative to the Earth, constantly orbited at the Equator. The Earth was thus in a constant state of Springtime, the optimum condition for both vegetation and animal life to flourish, and for human beings to enjoy longevity. In this pasuk Hashem promises that the current cycle will continue so long as the Earth continues in its post-Mabul state — until the eventual, ultimate redemption, when the position of the Sun relative to the Earth will return to its antideluvian state.
The Sforno's position is evidently contradicted by an explicit Gemara in Avodah Zarah (8a):
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א
אמר רב חנן בר רבא קלנדא ח' ימים אחר
תקופה סטרנורא ח' ימים לפני תקופה וסימנך
אחור וקדם צרתני וגו' תנו רבנן לפי שראה אדם
הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא
בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו
ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים
עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה] כיון שראה
תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר
מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים
טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים
טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם
עבודת כוכבים.
The Gemara tells us that the origin of idolatrous holiday of December 25th was a genuine holiday celebrated by Adam. According to opinion that the world was created in Tishrei, Adam sinned at that time — around the time of the Fall Equinox. He subsequently perceived that the days were becoming shorter and shorter. He was concerned that this was taking place on account of his sin, and that as a result of his sin the world was becoming darker and darker, ending in a renewed tohu va'vohu — and that this was the death decreed upon him. However, on
December 25th, shortly after the Winter Solstice, he noticed that the days had begun to become longer again, concluded that the pattern of shorter and longer days was cyclical, and fixed an eight-day celebration, culminating on January 1st.
Clearly, days do not become shorter or longer unless there is a seasonal cycle in place. It is thus evident that the seasons existed already prior to the Mabul.
[There is a Chazal that relates a similar response by Adam to the very first sunset:
אבות דרבי נתן פרק ראשון (וכ"ה גם בילקוט
שמעוני תהלים פרק ס"ט רמז תתב)
כיון שבא אדה"ר לעת ערב ראה אדם
הראשון את העולם כלפי מערב שמחשיך ובא
אמר אוי לי כי בשביל שסרחתי הקב"ה מחשיך
עלי את העולם והוא אינו יודע שכן דרך העולם.
לשחרית כיון שראה העולם שמאיר ובא למזרח
שמח שמחה גדולה עמד ובנה מזבחות והביא
שור שקרניו קודמות לפרסותיו והעלהו עולה
שנאמר (תהלים ס"ט) ותיטב לה' משור פר מקרן
מפריס.
It may be that both phenomena were causes of concern for him in turn.]
The simple implication of Chazal is that Hashem did not reveal to Adam the basic science of the phenomena he was to experience, leaving him to discover the phenomena and analyze them on his own. The Maharal, however, understands differently:
ספר חדושי אגדות חלק רביעי עמוד לב -
מסכת עבודה זרה
לפי שראה וכו'... — ואין הפי' שיהיה
טועה אדם הראשון ולא ידע עליות השמש
ושקיעתו אריכות הימים וקצורם, שדבר זה אינו
כלל. רק סבר היה כיון שהיום שוקע ומאפיל,
נמצא היום יש בו צד שהוא מאפיל, ואם כן יהיה
מאפיל לגמרי בשביל החטא, שהחטא מביא
אבדון לעולם וחושך לעולם. וכן כאשר הימים
מתקצרים והעולם הוא העלול לדבר זה
להתמעט האור, הוא ג"כ עלול לקבל הפסד. ואם
לא יתקלקל שיהיה תהו ובהו, מ"מ יהיה בעולם
קללתו מרובה וזהו בעצמו חורבן העולם:
וכאשר התחילו הימים להאריך, ומזה הצד
יש קיום לאדם, וכמו שהיה יושב בתענית כאשר
התחילו לקצר, כי חטא האדם גורם קלקול והיה
דבר זה מביא קלקול והפסד לעולם, וכאשר
התחילו הימים להאריך מצד האור, העולם מוכן
אל הטוב ולפיכך עשה יום טוב. ומה שעשו אלו
ואלו יום טוב כי יותר מעלת העולם, כאשר יש
כאן בחינה אל ההפסד ועם כל זה [אינו] נמסר
אל ההפסד ולכך עשה הימים שהיו מוכנים אל
ההפסד ג"כ י"ט:
His concern was that just as the days became foreshortened in their natural cycle, they might also become foreshortened as a result of his sin — with far more devastating results! His consolation and subsequent rejoicing came when he saw days being lengthened and realized that just as sin can generate spiritual — and actual — darkness, so too it must be that positive deeds can generate spiritual — and actual — illumination.