HZL Redux

We recently had a conversation on HZL.


Danny, my original correspondent wrote me today:

Dear  R Bechhofer,

Thanks for all your time, if you look at your blog post you will see a
lot of strong challenging points, by me and others that you have not
yet addressed.

I would be interested in your response.

If you do respond to those posts I will not respond as I don't see any
practical benefits to argue.

I hope you understand that my "positive" attitude to masturbation is
not because I want to justify my behavior, in fact I masturbate a lot
less and don't watch porn, and I am growing much more in this area
then I did when I had your attitude.

All the best

I think I fell into a trap - of my own making - towards the end of that conversation, in that I based opposition to HZL on "outside" sources: Christian or Moslem sites that could be dismissed as pseudo-science.

In doing so, I violated one of my own cardinal principles (learned from RAEK) - viz., that Torah and Yahadus are self-referential.

So let's see some Reb Tzadok's:

 ספר דובר צדק - פרשת אחרי מות אות ד

כי באמת אפילו חסיד שבחסידים [להנאת עצמו קמכוין] וכו' ולכן אל זועם בכל יום כי ה' יתברך נקרא שונא זימה. כי בתורה

 נקרא מקרה לילה גם כשהיא במתכוין שדבר זה נקרא מקרה לפי שאפילו חסיד וכו' וכל דבר שהוא להנאת עצמו נקרא  מקרה כי ה' יתברך הוא בעל הסדר ומה שאין מתכוין לה' יתברך לבדו נקרא מקרה:

 ספר תקנת השבין - אות טו

הנה עם כל תוקף הטומאה שבעוון זה לא אמרו בזה עונשי גיהנום חמורים ביותר מבשאר עבירות רק כל חומר שבו בהעדר המעלה דראיית פני שכינה ומניעת הכניסה למדריגות עליונות, וכן לשון האי לא סליק הנזכר לעיל רצה לומר שאין עולה למעלה עליונה וכדמסיים שם גם כן דלית לן חייביא דלא חמי אפי שכינתא בר מהאי, ובפרשת ויקהל (רי"ד סוף ע"ב) דלית חובא דקשיא קמיה קודשא בריך הוא כהאי וכו' על חובא דא כתיב וירע בעיני ה' וגו', הנה בכאן פירש שקושי חטא זה מכל העבירות הוא קמיה קודשא בריך הוא דוקא דמייתי על זה קרא דבעיני ה' דלא נמצא כן בחטא אחר וכן בער נאמר רע בעיני ה' ובכל הני דוכתי בזוה"ק מייתי גם כן מקרא הנזכר לעיל וכלפי עיני ה' דייקא עוון זה חמור ורע יותר מהכל:

ויש לומר לפי זה שפיר דדוקא הוא נגד כל עבירות כולם בענין הטומאה המרחקת מפני שכינה וכלפי שמיא דוקא, אבל מצד

 האדם בעולם הזה ואפילו מצד עולם המלאכים ודאי כל העבירות שהחמירה תורה באזהרתם ובעונשם הם חמורים יותר, ודחי הא מיקמי הא כדברי הספר חסידים שמביא בבית שמואל שם או לענין יהרג ואל יעבור ולהתרפאות לדחותה מפני פיקוח נפש דכשעושה אותם מצד הדין שנדחה מפני דבר אחר החמור שוב גם בעיני ה' אינו רע, וגוף חומר האיסורים לענין דיחוי וכיוצא בכל דבר דנפקא מינה לדינא ולגבי האדם הוא כפי חומרי האזהרות והעונשים המפורשים בתורה שאנו רואים שהחמירה באיזה דבר, וגם לענין עונשי שמים בגיהנום ודאי הם חמורים יותר ואם כן הוא עונש שמים, אבל חומר עוון זה הוא רק בעיני ה' לבדו ולענין ההתקרבות לפניו יתברך והרי זה על דרך שאמרו (יומא כ"ט ריש ע"א) הרהורי עבירה קשים מעבירה:

ואף דרש"י שם פירש קשים לגוף כל הראשונים לא פירשו כן וכמו שכתב גם כן בספר כד הקמח לרבינו בחיי (אות טהרת הלב) לפרש כפשטיה לענין קושי החטא וטומאת הנפש ולפי שההרהור בלב ומטמא הנפש השכלית השוכנת שם יעוין שם באורך, ובודאי שמעשה העבירה עצמה בפועל חמורה הרבה יותר לכל דבר מההרהור, ואף על פי שטומאתה בנפש קשה יותר זהו רק לפני ה' יתברך הבוחן לבות שיראה ללבב לבד והוא מצד הנסתרות אשר אין גלוי אלא לפני ה' אלקינו ולנו ולבנינו הוא לעשות את כל דברי התורה ואין לנו אלא כפי משפט התורה מה שהחמירה באזהרותיה:

ועוון זה גם כן נמשך מההרהור וכמו שחיברם רמב"ם בפירוש המשנה שם יחד וכן אמרו (נדה שם) כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא (בראשית ל"ח, י') וירע בעיני ה' וגו' עיין שם, והנה קרא דוירע אמוציא זרע לבטלה קאי שהיה דש בפנים וזורה בחוץ ומייתי זה אהרהור מבואר מזה דעיקר חומר עוון זה ומה דרע בעיני ה' הוא מפני ההרהור, ולפי שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה אין נענש עליה אלא כשיצא לפועל במעשה בהוצאת זרע לבטלה שהוא נמשך ובא מההרהור, וגם מה שאמרו מביא להרהור הכוונה בהרהור היוצא לפועל במעשה כמעשה ער ואונן דמייתי וסתם מהרהר המביא עצמו לכך שהוא המעמיק בהרהורו ואינו פוסק סופו לבוא להוצאת זרע לבטלה, ומדנקטיה על שם ההרהור משמעו דזהו עיקר החומר שבו ומשום דהרהורי עבירה קשים כנזכר לעיל:

ומטעם זה בלאו הכי לא קשה מהספר חסידים שמביא בבית שמואל שם דלענין ביאת עריות או נדה מתוך אותו ההרהור עצמו פשיטא דחמור טפי דהרי מצד ההרהור אין חילוק והכא איכא עוד חומר מעשה העבירה עצמה, ולא אמרו דחמיר מכל עבירות אלא באותן שאינם בפגם הברית או שאין באים מתוך תוקף העמקת ההרהור כעוון זה רק מתוך פגיעת הערוה לפניו, והא דאין מכניסין למחיצתו היינו לפרגודא דבזוהר הנזכר לעיל, ומתבאר כמו שכתבתי דכל החומר הוא מצד הרהורי עבירה הקשים ועל הרהורי עבירה שבלב ודאי דסגי בתשובה שבלב לבד כמו שכתבתי (אות י"ג), וכל החומר שבו הוא רק קודם ששב אבל אחר דלבבו יבין ושב הרי נטהר הלב ורפא לו:

ועיקר לשון שובבים דבקרא הנדרש על המחילה מיד מורה על ההולך שובב בדרך לבו ומקרא דוילך שובב וגו' (ישעיה נ"ז) נאמר שתי פעמים הצדיק אבד שהיא כולה מדברת בעוון זה ביחוד שהחוטא בו הוא אובד מדריגת ומדת צדיק הרומז לשומר הברית כנודע, וכן מקרא דהנחמים באלים וגו' האמור שם (נדה י"ג.) על זה והחוטא בזה נקרא שובב ועליו נאמר שובו וגו' ארפא וגו':

...

ונראה דלפי דעתי יש לומר דכמו דדרשינן (סנהדרין נ"ח.) ודבק ולא בזכר באשתו ולא באשת חבירו והיו לבשר אחד וכו' יצאו בהמה וחיה וכו' הכי נמי יש ללמוד מזה איסור דהוצאת זרע לבטלה דליכא דיבוק ולא באשתו ולא נעשה בזה לבשר אחד כשזורה בחוץ וכמו דזכור ובהמה לא נמנו בפני עצמו בבני נח והם בכלל גילוי עריות ואף שאינם מכלל העריות כיון דמקרא אחד נלמד איסורם הכי נמי מוציא זרע לבטלה דנלמד גם כן מאותו מקרא ודמיא נמי להו כללוהו בגילוי עריות:

ספר צדקת הצדיק - אות קכז 

קכז) סימן לתשובה גמורה ושנתקבלה תשובתו על עוון זה דהוצאת זרע לבטלה ובכלל קלקול הברית הוא כאשר נפתחו לפניו מראות האלהים. רצה לומר שרואה ומכיר שהשם יתברך נכחו שדבר זה נקרא אצל דוד המלך ע"ה רוח קודשך וששון ישעך כי איתא בבראשית רבה ריש פרשת וירא (מ"ח ב') על פסוק (איוב י"ט כ"ו) מבשרי אחזה אלוה דלשמירת ברית בשר תיכף מגיע מחזה וירא וגו' והנה בעל תשובה איתא בזוהר חיי (קכ"ט סוף ע"א) דבשעתא חדא ברגעא חדא זוכה לכל המדריגות [ושמעתי בשם הרבי ר' בונם ז"ל כי דבר זה מיגיעת רבי שמעון בר יוחאי ע"ה]: