This is a revision of my understanding of the possible meaning(s) of the "counseling kidneys" based on further research.
I had previously asserted that Rabbeinu Bechaye did not hold that the kidneys actually
give counsel, but that they execute counsel.
This is not correct, as he writes:
רבנו בחיי על ויקרא פרק ט פסוק ט
(ט) ואת הדם יצק אל יסוד המזבח. לכפר על נפש האדם שקיומה בדם, כי כן כתיב (ויקרא יז, יד) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, וכתיב (שם, יא) כי הדם הוא בנפש יכפר, ועל כן היה מקטיר שלושה דברים הללו, החלב והכליות ויותרת הכבד, לפי ששלושתן מסכימים בחטא ומטים העם מדרך טובה לדרך רעה, וזהו שאמר ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה, החלב הוא השומן המביא את האדם לידי גסות הרוח, והוא הסיבה שטבע של אדם גס ומתגאה, כאומרו (דברים לב, טו) וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש וגו', וכתיב (איוב טו, כז) כי כסה פניו בחלבו. הכליות הן מקור העצה, הוא שאמרו כליות יועצות (ברכות סא.), צרפה כליותי ולבי (תהלים כו, ב), אף לילות יסרוני כליותי (שם טז, ז). הכבד משם הנפש המתאוה המתפשטת באדם והיא המולידה החמה והכעס והמבקשת השררה ותענוגי הגוף, וכל זה היה מקטיר לצפון כי משם תפתח הרעה, והכל בא לכפר על חטא האדם היוצא משומן הלב ומחשבת הלב ומתאות הכבד
Yet we see clearly from the RB at the end of Bereishis that the brain is the vehicle of thought, so what "counsel" is provides by the kidneys?
Light is shed on this issue by the Recanati, a Rishon who generally follows (and expands on) the Ramban (and, by association, RB):
פירוש הרקאנאטי על התורה - פרשת תצוה
ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח וגו'. דע כי הזאת הדם לגבי מזבח הוא הקרבה למדה ההיא וכן טעם הקרבת החלב והאימורים כי כולם מקבלין פרס מאת המלך יתעלה ומתפרנסין משם הכחות העליונות כל אחד מן הראוי לו. ובפרשת ויקרא יתבאר בגזירת האל. ויש אומרים כי החלב והדם מיוחדים לזרועות עולם לפי גוונם ומה שכתבתי נראה לי עיקר וכן מוכיח בספר הזוהר. והנה כל האימורין הקרבין אל המזבח הם מתאוים התשמיש ומסכימים בחטא. הכליות יועצות שנאמר צרפה כליותי ולבי (תהלים כו' ב'). וכתיב אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז' ז') הכבד משלים כח התאוה ומתפשטת באדם החלב המכסה את הקרב וכל החלב אשר על הקרב כענין וישמן ישורון ויבעט. כי כסה פניו בחלבו (איוב טו' כז') ולכך הכליות שהם מקור העצה והחלב אשר עליהם והיותרת המגין על הכבד היה מקטירן לשם לכפר על חטא האדם היוצא ממחשבת הכליות ומתאוות הכבד ושומן הלב שיהיו אלו בחלופם כי כולם הסכימו בחטא. והאליה ידוע כי בעת שירבע הזכר הנקבה ינענע האליה
So the "eitzah" of the kidneys is desire.
There are several sources that confirm such an understanding of "eitzah."
See, for example:
רש"י על ויקרא פרק יח פסוק יז
זמה - עצה כתרגומו עצת חטאין שיצרך יועצך לחטוא
(The Ramban there argues on Rashi, but not on the principle.)
רש"י עבודה זרה דף יז/ב
זימה ומתרגמי' עצת חטאין - עצת הוא תרגום של זימה היא וחטאין הוא תוספת התרגום מפרש שעצה זו רעה היא של חטא אלמא דזימה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיהו כח) הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליו
This is evidently pshat in the Ramban, whose understanding of "counseling kidney" we must also clarify, for he writes:
דרשת תורת ה' תמימה להרמב"ן ז"ל
כי ענין הקרבנות נפלא מאד, כי כל רפואה שאין אתה יודע מהותה, בראות התועלת הבאה ממנה תוכח כחה ומעלתה. ואף לעתיד לבא בריח נחוח ארצה אתכם, וכתוב וערבה לה' וגו'. וקרבנות שבסוף יחזקאל לעתיד לבא הם, וכתוב במזבח, זה השלחן אשר לפני ה'. והנה דעת ר"א בענין הקרבנות שהן כפר נפש, ובאור הענין לדעתי כי הקרבנות בתורה לא יבאו כי אם על השגגות, ואין בשגגה הכרת הנפש ועונש גיהנם, רק ראוי לעונש מי שלא היה נזהר במצות בוראו ולא פחד ממאמרו עד שטעה בו, והנה הוא חייב שיתודה לאלהיו ויתפלל לו וימחול עונו ולא ימות. ולפי שהמעשים צריכים לשלמות בפועל, כמו החטא, במחשבה שלא נזהר, ובמעשה שאכל את החלב, כן צריך שיביא גוף בעל חי ויסמוך ידו עליו בכחו כדי להשלים הכונה ויתודה, שכל הקרבנות צריכין ודוי, וישחט אותו לפני אלהיו, כמו שראוי אדם שישפוך דמו על חטאו בזה, ויקטיר החלבים שהם חדרי המחשבה והכליות ששם כח תאותו, לומר שראוים כלי מחשבתו להשרף על חטאו ויהיה כפר לו בחמלת אלהיו עליו ובחסדו
(Offhand, I am not sure what he means by the fats being the "rooms of thought" - a) why the fats; b) as we have shown, elsewhere in the Drasha the Ramban says explicitly that the brain is the location of thought.)
This is clearly the understanding of R' Sa'adia Gaon as well:
פירוש המיוחס לרבינו סעדיה גאון לספר יצירה - פרק ה
השנית שואבת הרוח עם עשן המסס והאויר הנשאף בריאה מתערב עם ליחת הריאה והעשן ועולין יחד הרוח והעשן אל האש אל שני נקבים קטנים היורדים מן החוטים אל ערכת הגרון והם ד' נקבים, בערלת הגרון ב' וב' דבוקים אליה בתוך החיך. ודע כי כן הוא שהרי נגררים מן החוטם דרך הפה וגם כשתקפוץ פיך תוציא הבל דרך האף, וגם נמי דרך אותן נקבים מעלה רוח וליחה ועשן אל המוח דרך אותן נקבים להחזיר המוח בליח פן ישרף בלבת הנשמה. השלישית למרה, הרביעי לטחול, וחום הכליות מעורר תאוות משכב דודים, (י"ח מנויים) והם ב' תאים וראש אחד מעורר תאווה לראש המעור ושרשו בכליות
and the Ibn Ezra:
אבן עזרא על שמות פרק כט פסוק יג
יג) ולקחת - אין לפר ולשעיר אליה. ויש אומרים כי נקראו כליות מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי. כי שם כח התאוה למשגל
And the Ra'avad (not the same one as on the Rambam, but a Rishon):
פירוש הראב"ד לספר יצירה - הקדמה
מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה, פי' מי שם בכליות שהם נצח והוד חכמה כי הכליות יועצות, או מי נתן הלב (תפארת) המסתכל בינה, ר"ל לעטרת ותפארת המקבלות מהבינה, וידוע כי הכיס המקיף לכל כוליא הוא מורכב מעצבים ובהם הרגש רב ביותר כי ההרגש בא אליהם מן המוח הנקרא כ"ע דרך הנתיבות הנקראות עצבים ועל זה הסוד נאמר אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, ולהיות החכמה צריכה לסידור בהיותה יוצאה לפועל גופני על כן כל חכמה ובינה בשכל פשוט, והעצה היא המסדרת סדר לחכמה ולבינה עד שתצא לפועל גופני. וזהו סוד את מ"י (בינה) נועץ ויבינהו וגו' והבן זה. ולהיות הכליות מוקפים מכל צד בחלב ונסתמו בהן ולכן נקראו טוחות שפירושו מכוסות מלשון וטח את הבית ואל זה הסוד רמז ואמר מ"י שת בטוחות חכמה כי הבינה נקראת מ"י שנאמר את מי נועץ ויבינהו היא מקבלת מצינורי החכמה ומשפעת בצינורה אל הטוחות שפע החכמה הבאה אליה. או מי נתן לשכוי בינה, פי' ליסוד עולם בינה לסדר המלכות, מאן שוי בכוליין חכמתא או מאן יהיב לליבא (עטרת) בינה. ודע כי כח המוליד יש לו שלש סבות, המוח לזרע, הלב לרוח, והכבד לתאוה. והנה הכבד השולח כח התאוה אל הביצים והגיד דרך הכליות, ואחרי שבא להם כח התאוה הנה הכליות יועצות בתאות המשגל בפעולת צלם אלהים בעטרה ר"ל זכר ונקבה ולהיות המשגל נמשך מן הדעת נקרא הלב על כן נאמר וידע אדם את חוה אשתו. והנה על ידי פעולתן בעצת הכליות נפעלת צורה המסודרת מכ"ע וחכמה ובינה. וי"מ כי בערך שהכליות מקבלות מכל מה שעליהם כן הן מוסרות הקבול אל העטרה וכה יולד נפש הכלולה מי"ס
So, the "counsel" of the kidneys is not intellectual, but instinctual. I do not know if this correct scientifically or not, but no part of the intellect is to be found anywhere in the kidneys!
Just to round things out, some Kabbalistic sources:
באור הגר"א על תקו"ז - תיקון יד
עשבין ודשאין דאינון ת"ח - כמ"ש שכל ת"ח היו דומין לפגיהם כעשבי השדה ות"ח הן נו"ה למודי ה' כמ"ש ת"ח מרבים שלום בעולם כלומר נו"ה שהן ב' כליות תרין ביעין מרבים שלום יסוד בעולם מל' שנאמר וכל בניך למודי ה' נו"ה ורב שלום כו' בוניך שבונין את הבית מל' והן עמודים של הבית דעלייהו קיימא בסוד יכין ובועז
באור הגר"א על תקו"ז - תיקון סט
רוח עצה כו' - עצה הוא השקאה כמ"ש בפ' צו ל"א א' יועץ דא נהר כו'ואשקי לכולא. והענין שהיועץ הכל ניזונים וחיים ומתנהגים בעצתו וכן נקראים כליות יועצות שהן אפיקי מים והכל מצד הנהר מימי החסד דאשקי לכלא ונק' בינה יועץ בשם התואר שיועץ תמיד דלא פסיק ונהר יוצא מעדן אשר לא יכזבו מימיו והחסד עצה שם המקרה כי המים הוא העצה כנ"ל וכמ"ש מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה כי השותה המים אלו יחכם שהם כסט' דחכמה דהיא בימינא הרוצה להחכים ידרים ולכן ושומע לעצה חכם ואת נועצים חכמה
באור הגר"א על תקו"ז - תיקון יא מתיקונים אחרונים
דאחיד דחיין ושהיק כו' - כמ"ש שחקים שהן נו"ה שבו רחיים וטוחנין מן לצדיקים ואמר בזוהר לצדיק וצדק והן כליות שמבשלין הזרע
ספר הפליאה - ד"ה מי שת בטוחות חכמה או מי נתן
ודע בני כי כח המוליד יש לו ג' סבות, המוח לזרע, הלב לרוח, הכבד לתאוה. וראה והבן כי הכבד שולחת כח התאוה אל הביצים והגיד דרך הכליות, ואחר שאמרתי לך שהכליות יועצות בתאות המשגל בפעולת צלם אלהים בעטרה, ר"ל צלם אלהים הוא ת"ת שהוא של אלהים היא הבינה, והכוונה הת"ת פועלת בעטרה כן הכליות יועצת בתאוה ושולחת דרך הבצים והגיד לתת לאשה, ועל שהמשגל נמשך מן הדעת אמר הכתוב וידע אדם את חוה אשתו והנה הכוונה קרבה אל הדעת. וראה והבן שע"י פעולתו בעצת הכליות נפעלת צורה המחוורת מכתר עליון וחכמה ובינה וז' ספירות, כי בערך שהכליות מקבלות מכל מה שלמעלה מהם הן מוסרין הקיבול ההיא שמקבלין אל העטרה ובה יוליד נפשו הכלולה מי"ס. ועוד אומר לך מי שת בטוחות חכמה, בכליות חכמה. או מי נתן לשכוי בינה ר"ל לתרנגול הנקרא שכוי, ור"ל מי נתן לתרנגול בינה להבחין בין יום ובין לילה
and one source which learns (but not in the Ramban and RB) like the pshat I wanted to say in the Ramban and RB:
ספר מערכת האלקות - פרק עשירי
ודע כי כמו שברא האדם התחתון עם אשתו בדמות היות לו לבשר אחד לקיום העולם כן בהשתלשלות נשתלשלה נשמת האדם מהש"ת כאשר זכרנו ד"פ זכר ונקבה דרך הד"פ העליונים הזכר מן הזכר והנקבה מן הנקבה היות להם הגופים התחתונים למרכבת לצאת מן הכח אל הפעל כאשר ידוע באברי הגוף שהם כלי הנפש. ומשכנה במוח שהוא המקום הנכבד שבאדם ומהמוח נמשכת החכמה והתבונה אל הלב לחשוב מחשבה ומשם אל הכליות היועצות לגמור את המחשבה ולהמשיכה אל האברים ולהוציא את המחשבה לפעל ואין שלמות הנשמה זולתי בגוף מפני כי ממנו תוכל לזכות אל המנוחה ואל הנחלה ויזכה גם הגוף בעדה לחיי העולם הבא אם ימשוך אחריה. וכאשר תתחבר הנפש עם הגוף בדמות כאילו תתחבר עם המקום אשר נסעה משם
and, finally, a source that does learn like the minority opinion that RNS attacks (his mistake being to read this pshat in other sources):
ספר תורת המנחה לרבי יעקב סקילי - דרשה עד
ענין העצה והחכמה והשמחה המיוחסת לכליות:
ועל ידי מה הוא מעורר אותי זאת ההתעוררות, על ידי הכליות, שהכליות יועצות ומחכימות. וכן הוא אומר (איוב לח לו) מי שת בטוחות חכמה, (תהלים נא ח) הן אמת חפצת בטוחות, והן הכליות שהן טוחות בחלב (ר"ה כו.). וכת' (משלי כג טז) ישמח לבי גם אני ותעלוזנה כליותי, הרי שלמה גדול חכמי הטבע והמחקר תלה השמחה בכליות כמו בלב. וכן בדוד הוא אומר (תהלים ז י) ובוחן לבות וכליות, (שם כו ב) בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי. וכן בירמיה הוא אומר (ירמיה יז י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו, ואומר (שם יא כ) וה' צבקות שופט צדק בוחן כליות ולב וגו'. הרי אנו למדים מכל אלו המקראות שהכליות יש להם כח לידע ולהודיע, וגם חלק להם בבינה כדרך שיש בלב, שהרי הקישן יחד:
והוצרכתי להביא כל זה מפני ששמעתי לקצת מבני עמנו קטני אמונה שתופסין על רז"ל שאמרו (ברכות סא.) כליות יועצות, והיו אומרים שאין כח בכליות להבין וליעץ אלא כמו שיש במעי התחתון. והנה למדנו מדברי הנביאים וגם מדברי שלמה דכת' ביה ותרב חכמת שלמה וגו', שהיה חכם בחכמת הטבע ובחכמת המחקר, וגם ממענה השם לאיוב, שהכליות כלי החכמה כמו הלב:
וגם דוד הודיענו שיש בהן כח להודיע לאדם עתידות, וכאשר ייסר איש את בנו הם מיסרות האדם להודיעו הדרך אשר ילך בה דכת' (תהלים טז ז) אף לילות יסרוני כליותי, ולא עוד אלא שהקיש מוסר ועצתם למוסר השם ית' ולעצתו, שהשם ית' יעץ ויסר קודם מעשה והם מיסרים ומיעצים בשעת מעשה, והכל משפע החכמה העליונה:
וכשהוא ית' חפץ באדם ורוצה להודיעו שהוא הולך על דרך לא טוב או בדרך ישר, הוא משפיע מכח החכמה בכליותיו לעוררו וליעצו על הדרך אשר ילך בה, ועל כן קראו ירמיה ע"ה גדול העצה, שכל העצות הן מאתו ית' והוא מגדיל עצה ומפליא התושיה תחלה וסוף, כדי להדריך אדם בדרך ישר לא יכשל בה, אם ישמע לעצת השם ית' הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ואם לאו ימנע מרשעים אורם, או יגלגל ויסבב סיבות ועלילות להפרע ממנו בעולם הזה לדעתו ושלא לדעתו הה"ד ורב העליליה, שמרבה עלילות וסיבות לנקותו ולטהרו מעוונו ביסורין או בדבר אחר, הכל כפי מה שחייבה חכמתו, כי הוא חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח דכת' גדול העצה ורב העליליה
