A lot of noise is being made about the
Benny Morris "Doomsday" essay. See, for example,
RHM's blog on the matter.
To worry this worry is a sheer and utter lack of Bitachon:
שאלה: שלום,
אני בת למשפחה ניצולת שואה. סבי וסבתי שרדו את המלחמה אך רוב משפחתם נספתה שם. אני קוראת הרבה על השואה, שומעת ומתעניינת בנושא.
לאחרונה יש לי סיוטים שכל העסק הזה יחזור שוב, אבל הפעם זה יהיה הסוף שלנו.
איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שלא זה מה שיקרה? גם אם קרו דברים טובים לעם ישראל בעשרות השנים האחרונות, אבל הרי שום דבר אינו בטוח, אנו מוקפים באויבים שמנסים להשמיד אותנו ושנאת ישראל בעולם מתגברת. מי אמר לנו שהסוף לא יהיה רע ומר? כמו שקרתה שואה אחת, למה לא תתכן שתקרה שואה שניה והפעם החורבן יהיה מוחלט?
בתודה
תמר
תשובה: שלום תמר,
ראשית, יישר כוחך שאינך מהססת להביע את אשר בליבך. אדרבה: שוחחי עם הורייך, חברותייך ומורייך ויקל לך. לא טוב לַשֶאת מצוקה כזו לבד. "דאגה בלב איש ישיחנה". בדיוק בשביל זה יש חברים, לא?
את שואלת שאלה תיאורטית, אך האמת שלפני שנים לא רבות, הפחד מפני "חורבן שלישי", היה מוחשי מאד. בשנת תש"א (1941) באמצע מלחמת העולם השניה, כאשר עוד נדמה היה שהחיה הנאצית הולכת לדרוס את העולם ושום דבר לא יוכל לעצור את היטלר ימ"ש, עמד בפני יהודי ארץ ישראל בדיוק החשש הזה. צבאותיו של המצביא הגרמני רומל שטפו בסערה את צפון אפריקה וכבשו מדינה אחר מדינה. היעד הברור היה ארץ ישראל. ביישוב היהודי הקטן והחלש בארץ השתררה בהלה. הבריטים כבר העבירו מכאן את מוסדותיהם, וההגנה תכננה 'מצדה' שניה על הכרמל.
הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג שהה אז בארה"ב לצורך איסוף תרומות וחיזוק עולם הישיבות בארץ. כששמע על חומרת המצב הודיע למארחיו חד משמעית שהוא עוזב הכל וחוזר מייד לארץ. שגריר בריטניה בארה"ב שנפגש עימו באותה תקופה ניסה להניא אותו מכך: "כבוד הרב, אל תחזור לשם. הרי זה פיקוח נפש! מי יודע מה יקרה בארץ ישראל?!"
אך הרב הרצוג עמד איתן בדעתו: "אני חוזר לארץ. חורבן שלישי לא יהיה!!!"
את הדברים הללו שמע ממנו גם נשיא ארה"ב, רוזוולט, כמה ימים לאחר מכן, בפגישה בארבע עיניים שנערכה ביניהם, ושאב ממנו ביטחון ואמונה. מארחיו של הרב הרצוג בארה"ב, ביניהם רבנים ואישי ציבור חשובים, ניסוח לשכנע אותו שיוותר על הרעיון 'המטורף' ולא יסכן את חייו בשיבה לארץ, אך הוא סירב להקשיב להם.
אנחנו כבר יודעים מה היה הסוף. הרב הרצוג חזר לארץ, וצבאותיו של רומל נבלמו בדרכם לשערי הארץ. שנה לאחר מכן הובסו סופית בקרב אל עלמיין המפורסם (על הניסים שהיו שם יש צורך לספר בנפרד, ולא נעשה זאת עכשיו).
מניין שאב הרב הרצוג את ביטחונו? מניין ידע לקבוע בוודאות כזו ש"חורבן שלישי לא יהיה"?
בתורה ישנן שתי פרשוית המתארות חורבן. "בחוקותיי" ו"כי תבוא". המתבונן בפסוקים, מצד אחד, וקורא בספרי ההיסטוריה, מצד שני, יגלה שהן מקבילות בדיוק (עד לפרטי פרטים) לְמַה שקרה בחורבן בית ראשון ובחורבן בית שני.
אין בתורה תיאור של חורבן שלישי!
נביאי ישראל ואחריהם חז"ל קבעו לנו ברורות שלא יהיה עוד חורבן! מרגע שתתחיל הגאולה ועם ישראל ישוב לארצו לא יהיה עוד חורבן או גלות נוספת (הרחבה בנושא בספר "בנתיבי הגאולה" מאת הרב ערן טמיר, עמ' 190. בין המקורות המובאים שם: מכילתא, מדרש רבה, מדרש תנחומא, מדרש הנעלם על הזוהר ועוד. עייני שם).
אולי שמעת בחופש חלק מההפטרות הנקראות בשבתות 'שבע דנחמתא'. קראי בזמנך החופשי מעט מפרקי ישעיהו מפרק מ' ואילך, יחזקאל פרק לו' או נבואות נחמה אחרות, ותיווכחי לדעת כי ה'מוטציה' ההיסטורית של תחיית ישראל בארצו, היא התגשמות מדויקת של חזון הנביאים. דבר אחד מדבריהם לא ישוב ריקם. עייני למשל בהפטרת 'פרשת ויגש' וסיפרי כמה פעמים מבטיח הנביא שהגאולה תהיה 'לעולם'.
אנחנו עם למוד נסיון - ואופטימי. אפילו במצרים המשכנו להוליד ילדים למרות שלא היה כל כך ברור כיצד ישרוד עם שכל בניו מומתים. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה, בקל וחומר עצום. יש לי קרובה שלוחשת הודיה לקב"ה בכל פעם שהיא שומעת מסוק, כיוון שהמסוק הוא בוודאות שלנו. זה לא מובן מאליו...
הביטחון והאמונה שמפעמים בנו, יש להם כמובן גם בסיס מוצק: "לו חפץ ה' המיתנו - לא הראנו כל זאת". הצלתנו המופלאה במלחמת יום כיפור, ששת הימים, מלחמת השחרור, ואף לפני כן...
הרי גם לפני מלחמת ששת הימים הסתובבו אצל כמה אנשים פסימיים בדיחות שחורות בנוסח 'מי שעוזב אחרון שיכבה את האור אחרון בנמל התעופה לוד'. והסוף ידוע.
כדי לקיים 'בינו שנות דור ודור' יש להתבונן בתהליכים במבט רחב, ולא ברגע קשה אחד. 50 שנה הם לפעמים רק פסוק אחד בספר שופטים, אולם קשה מאוד לדחוס את כל חסדי ה' עמנו ב- 50 השנים האחרונות לפסוק אחד. וכי חולל ה' את כל ניסי הגאולה רק על מנת להחריב הכל שוב?! יו-יו היסטורי?!
אומנם, מקובלים אנו שיהיו שלבים בגאולה.
לעיתים אפילו יהיה נדמה שיש נסיגה. המדרש מזכיר ש'דומה דודי לצבי - נכסה ונגלה'. נזכור את מה שקרה בימי שיעבוד מצרים כשבא משה לראשונה לדרוש 'שלח את עמי'. היתה רק התדרדרות במצב והיו אנשים שהאשימו את משה ואהרון בסיבוך הענינים, וגם שם - הסוף ידוע...
לכן, גם אם יש קשיים וחששות לא ניבהל. לא נאבד את המבט הכולל והרחב הצופה בגאולה ההולכת ומפציעה כשחר העולה,
גם כנגד הסיכויים והסברות האנושיות, וכמו שהבטיח לנו ריבונו של עולם על ידי נביאיו.
וכימי צאתנו מארץ מצריים יראנו נפלאות במהרה בימינו, והמיצר בצרתם של ישראל ישמח בגאולתם השלמה. כן יהי רצון.
בציפייה לישועה
יעקב, חברים מקשיבים