Toras Purim 5774 part 3: Netzach

The 29th pasuk of the Haftara of Parashas Zachor (according to the minhag to start from the beginning of the perek) is Netzach Yisroel lo yishaker.

From the של"ה הקדוש:

 לְשׁוֹן כַּנְפֵי יוֹנָה (סימן נ"ג) [עי' שם ח"ב סי' לג, ח"ד סי' ד']. סוֹד פּוּרִים נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין פַּלְגָא גוּפָא, וְהֵם פּוּרִים וַחֲנֻכָּה: חֲנֻכָּה בְּ'הוֹד', וּפוּרִים בְּ'נֶצַח' . וְנִצָּחוֹן שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁהָיָה בִּימֵי פּוּרִים מִי יוּכַל לְשַׁעֵר. וּכְתִיב בְּמַלְכוּת שָׁאוּל, שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא (שמואל א טו, כט) 'וְגַם נֵצַח יִשְֹרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר', וְ'בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד' (בראשית מט, כז) זֶה שָׁאוּל, 'וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל' (שם) זֶה מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר (אסתר רבה פרשה י' סי"ג). וְיֵשׁ עִנְיָן גָּדוֹל בְּפָסוּק זֶה 'וְגַם נֵצַח יִשְֹרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר'. וְנוֹדָע, כִּי נֶצַח וְהוֹד הֵם הַיְרֵכַיִם, נֶצַח יֶרֶךְ יָמִין, וְהוֹד יֶרֶךְ שְֹמֹאל. 'וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע' (אסתר ג, ב) בַּיְרֵכַיִם שֶׁלּוֹ, וְקָשַׁר בַּיָּרֵךְ שֶׁלּוֹ שְׁטַר מְכִירָה בְּטוּלְמָא דְּלֶחֶם שֶׁנִּמְכַּר לוֹ הָמָן (מגילה טו א, ב), כִּי כֵן עֵשָֹו מָכַר אֶת הַבְּכוֹרָה בַּאֲכִילָה לְיַעֲקֹב, וּכְתִיב שָׁם (בראשית כה, ל) 'הַלְעִטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה'

From the שם משמואל:

1.

שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד פירושו כי שושנה היא רכה כמ"ש (תהלים מ"ה) למנצח על שושנים וברש"י שם על ת"ח שהם רכים כשושנים, וכל דבר רך יכולין בקל לנטותו ומקבל שינוי, וע"כ נקראה שושנה מלשון שינוי, וע"כ ישראל אז שהגיעו למעלה הגדולה וקבלו התורה מחדש מאהבת הנס, עדיין נתיראו פן מחמת רכות לבם לאט לאט ישתנה הדבר ותתקרר האהבה, אך בראותם יחד תכלת מרדכי, היינו שמראה התכלת אינה משתנית והיא מתיחסת לבני' של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום יום, ובאשר ראו שמרדכי הוא הגואל שלהם שיש בו מדה זו היתה שמחתם שלימה, ודפח"ח. ויש לומר עוד בלשון אחר בסגנון זה, דהנה כתיב בעשו (עמוס א') ועברתו שמרה נצח, וכאשר נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ירשו היהודים מדת נצח מעמלק זרעו של עשו, וידוע בכתבי האריז"ל שבפורים נתקנה מדת הנצח אחר שנפגמה בימי שאול. וזה בראותם יחד תכלת מרדכי, כי כל שכחה באה מצד החיצונים כי אין שכחה לפני כסא כבודך, וכל שינוי באה מצד השכחה, ואך תכלת היא המסמאה את עיני החיצונים, וע"כ גורמת זכירה כמ"ש בציצית וראיתם אותו וזכרתם, ומרדכי זכה ללבוש תכלת מפני שהוא דבוק בזכירה ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא נשתנה מכמו שהי', ומחמת שמעשה זה שהתגרה בהמן הי' שורש כל נס זה וכל ישראל היו מחמת זה בסכנה, ע"כ כשזכו להתגבר על עמלק זכו כל ישראל במדה זו. וע"כ ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וימי הפורים האלה הם המעמידים את רגליהם של ישראל שלא יתמוטטו ח"ו בגלות

2.

ונראה להוסיף ולומר דהנה בעשו כתיב (עמוס א') ועברתו שמרה נצח, וע"כ מרדכי שהתגבר על המן לקח ממנו מדתו זו להכניסה לקדושה, וזהו ולא קם ולא זע ממנו, ולא כתיב ולא זע מפניו כמשפט הלשון, מוכח שבא לרמז דבר נעלם שזה שלא קם ולא זע ממנו היתה, היינו מידי המן היתה זאת לו שרווח ממנו מדה זו. [וי"ל עוד שזה הי' ענין חמשה לבושי מלכות שנתלבש מרדכי כמ"ש תכלת וחור, עטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ, וארגמן, כי בהאריז"ל שאות ה' שבהמן רומזת לחמש גבורות מנצפ"ך שהיו להמן, ובאשר מרדכי התגבר עליו והכניס את כל אלה לקדושה, נתהוה מזה למרדכי חמשת הלבושים]. וזה עצמו הי' פתח לכל ענין הנס ושישאר ממנו לדורות. וידוע בדברי חכמי האמת שפורים הוא בנצח: ובזה יתבארו לנו דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בטעם מלאכה לא קבילו עלייהו, שרצו שתשאר ההארה אף בימי החול שכחות הרע ועמלק בראשם מתאמצים לשלוט בהם, עכת"ד. ולפי דרכנו יתבאר עוד, דבאם הי' יו"ט ואסור בעשיית מלאכה, הי' בהכרח נשתנה ביום חול ובהיתר מלאכה, ואין זה מעיקר הנס שהיתה הכוונה במדת נצח שלא ישתנה: ונראה שזה הי' פתח לגאולה העתידה, היינו דבפשיטות הי' צריך להיות מעשה המן במלכות אדום, אלא מה' היתה זאת שנתגלגל מעשה המן במלכות שאינה של אדום, וע"כ לא הי' כח הנצח שבו כ"כ גדול ונצחו מרדכי, ושבה מדה זו לכל ישראל ובכח הנצח החזיקו ישראל מעמד במלכות יון, ומזה בא נס חנוכה. וגם כל החיזוק שמתחזקים ישראל בגלות אדום עד ביאת הגואל משם הי', וזהו תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור