Expanded Bor - BK 51b

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נא/ב

בעא מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו א"ל הרי מיעט הבלא א"ל אדרבה הרי קירב הזיקא אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא אי בחבטה מיית הרי קירב הזיקא איכא דאמרי אמר רב אשי ניחזי אנן אי מההיא גיסא נפל הרי קירב הזיקא ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא

This Gemara leaves many questions unanswered:

1. Where the second fellow is liable, is it he himself or in partnership with the first fellow?

2. Assuming the second fellow widened it on one side, when it talks about the animal falling it from that side or the other side, it seems to mean that the animal fell sideways. What happens if the animal falls frontwards, directly into the widened area? And can this be inferred from Rashi?

הרי קירב הזיקא - שמיעט מקום מעמד רגלים ושמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה

4. The Ra'ah writes (in the Shittah):

בעא מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו אמר ליה הרי מיעט הבלה. פירוש הרחיבו מהו מי אמרינן דהוי ליה כחופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים דהכא ודאי חשיב מאי דעבד דלא דמי לחופר בור עשרה ובא אחר והוסיף בו טפח או שני טפחים דהתם לא עבד כלום דהא עבד קמא שיעור למיתה ונזקין אבל הכא מחמת מה שהרחיבו ראוי ליפול בו הנופל שאלו לא הרחיבו לא נפל בו כלל. ומסתברא דמההוא גיסא דהרחיבו אי מניה נפל פשיטא ליה ודאי דמחייב דהשתא ודאי הוא עבדיה לכוליה היזיקא אבל היכא דנפל מאידך גיסא הוא דמיבעיא ליה מי אמרינן דכיון דמאידך גיסא נפל לא עבד ולא כלום ומפטר או דילמא קמה ליה ברשותיה לאחיוביה עלה הוא נמי בהדי אידך. אמר ליה הרי מיעטו הבלא ולא כלום עבד אדרבה הרי קירב היזיקא וקמה ליה ברשותיה. אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי בהבלא מייתי וכו'. איכא דאמרי אי מההוא גיסא נפל וכו' וקיימא לן כלישנא בתרא. כן נראה לי. הרא"ה ז"ל

He clearly writes in the first approach of Rav Ashi that it is possible that the second fellow is liable even if the animal fell in from the original rim of the bor. Like the Yerushalmi in 1:2 that holds that their is a concept of being koneh shemirah in a bor this can be explained. But the Bavli on the bottom of 51a evidently has no concept, which is why in a case in which the second fellow plastered and sculpted the bor (the same case as in the Yerushalmi) he is only liable because he added hevel. So here, where the second fellow diminished the hevel how can he be liable? In fact, Tosafos argue on the Ra'ah:

 אי בהבלא מיית - הרבה הוא תימה דנהי דמיעט הבלא מכל מקום אם לא דהרחיב לא היה נופל

5. The Ra'ah brings evidence from where the expansion was vertical: One dug 10, the next another 10, and the next another 10. What would be the halacha if they staggered their expansions - where each one left a ledge next to where he deepened the pit, and the animal fell onto the ledge left by the previous fellow?

6. I think that question together with the question of what the halacha is if the animal falls frontwards into the expansion are the key to the sugya. The latter question is posed differently from the way it would be posed for a sideways fall: Here, had the animal kept on going it would have fallen into the original hole in any event. The question is rather whether the first fellow can claim that the animal might have swerved before reaching the original hole, and the expansion tripped him up sooner.

See also:

ספר תורת חיים על בבא קמא דף נא/ב

הרי קירב הזיקא. פי' רש"י ז"ל שמיעט מקום מעמד רגלים ושמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה ופירושו תמוה חדא דלשון קריב הזיקא לא משמע כפירושו דקריב הזיקא משמע דאפילו לא הרחיב פה היה נעשה ההיזק אלא שהוא קירב ההיזק שנעשה מהר ועוד תימא דאם כן מאי קאמר נחזי אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא כי מיעט הבלא מאי הוי מ"מ אם לא דהרחיב לא היה נופל כמו שכתבו התוספות ועוד קשה דאיכא דאמרי דקאמר רב אשי נחזי אנן אי מההיא גיסא נפל כו' ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא מאי אריא דמיעט הבלא אפילו לא מיעט הבלא נמי כיון דנפל מאידך גיסא הרי לא קעביד מידי דבלאו הרחבתו נמי הוי נפל

על כן נראה פשוט דאיירי שאפילו לא הרחיבו היה נופל בו כגון שראוהו רץ וקופץ על פי בור גדול אלא שבהרחבתו קרבו אל הנפילה וקירב מיתתו שאם לא הרחיבו לא היה נופל בו כ"כ מהר מיהו אף על גב דקריב הזיקא שנפל בו מהר מ"מ ריחק הזיקא נמי ע"י שמיעט הבלא שאם לא מיעט הבלא היה מת יותר מהר ולהכי קמיבעיא ליה הרחיבה מהו מי אמרינן הא דחופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לעשרי' דאחרון נמי חייב אף על גב דבלאו הכי הוה מיית דהא קמא עביד שיעור מיתה טעמא משום דאחרון קירב הזיקא הוא שע"י שהעמיק טפי מהר למות ואיהו נמי בעל הבור הוי וא"כ בהרחיבה פטור דאף על גב דקירב הזיקא הרי ריחק נמי הזיקא ואיכא למימר אוקי חדא להדי חדא וכמאן דלא עביד מידי דמי ולאו בעל הבור מיקרי או דלמא טעמא דחופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לעשרים דמחייב לאו משום דקריב הזיקא הוא דאפילו לא קריב הזיקא נמי הוה חייב אלא טעמא משום דכל מי שיש לו עסק וחופר והוסיף בבור אף על גב דלא אהניא מידי בעל הבור מיקרי וחייב וא"כ בהרחיבה כי נמי מוקמי' חדא להדי חדא וכמאן דלא קירב הזיקא דמי אפילו הכי חייב כיון דיש לו עסק וחפר והוסיף בבור בעל הבור מיקרי

וקאמר רב אשי נחזי אנן אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא דכיון דאפילו לא הרחיב היה נופל בו כדפירש הלכך אי בהבלא מיית כמאן דלא קירב הזיקא דמי דאוקי חדא להדי חדא וטעמא דהשלימה לעשרים דאחרון חייב משום דקירב הזיקא הוא. איכא דאמרי אמר רב אשי אי מההיא גיסא נפל הרי קירב הזיקא דאף על גב דמיעט הבלא מ"מ כיון דקירב נמי הזיקא וכי מוקמית חדא להדי חדא נמצא שלא הועיל כלום לכך חייב דבעל הבור מיקרי כיון דחפר והוסיף בו והא דהשלימה לעשרים אחרון חייב טעמא לאו משום דקירב הזיקא אלא משום דהוה ליה עסק וחפר בבור ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא והועיל לבור ולא מחייבינן מי שיש לו עסק וחופר בבור אלא א"כ אינו מועיל כלום אבל זה דמיעט הבלא ועשה תועלת לבור לאו בעל הבור מיקרי ותבא עליו ברכה ולפי מה שפי' החופר בור עשרה ובא אחרון והשלימה לאחד עשר פשיטא דאחרון נמי חייב כיון דקריב הזיקא וללישנא בתרא דרב אשי אף על גב דלא קריב הזיקא כיון שלא הועיל כלום דלא כמשמעות התוספות דלעיל דמשמע דלא אמרינן הכי אלא למאי דפריך עלה מסייד וכייד ומשני הא רבי והא רבנן

ועוד נראה לפ' דמיפשט פשיטא ליה דטעמא דחופר בו עשרה ובא אחרון והשלימה לעשרים דאחרון נמי חייב משום דקריב הזיקא הוא ובהרחיבה קמיבעיא ליה מי אמרינן כיון דאיהו נמי קריב הזיקא חייב או דילמא כיון דמיעט נמי הבלא לית לן בה מה דקריב הזיקא וקאמר רב אשי אי בהבלא מיית לית לן בה מה דקריב הזיקא ואי בחבטה מת הרי קריב הזיקא איכא דאמרי אי מההיא גיסא נפל אף על גב דמיעט הבלא לא מהניא כיון דקריב הזיקא ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא מיהו לפי זה לא אתי שפיר הא דקאמר הרי מיעט הבלא דבלאו האי טעמא נמי כיון דנפל מאידך גיסא לא קעביד מידי בהרחבתו כדפי' לעיל ושמא לרוחא דמילתא נקט הרי מיעט הבלא כלומר הרי לא עבד כלום ולא מיבעיא דלא מיחייב אלא אפילו תבא עליו ברכה